פגישה עם "משרן" - אדם מעורר השראה

קן רובינסון

דייב אגרס

סוגטה מיטרה

הפוסט הבא נכתב ככמטלה במהלך הקורס "ניהול כיתה במאה ה-21", אותו אני לומד במסגרת תואר שני בחינוך

באחד האמשים האחרונים נפגשנו, תלמידי כיתת ההתנסות במגמת מתמטיקה בבית הספר עירוני י"ד, עם מנהל בית הספר, הראל גוטשטיין. ישבנו במשרדו המרווח, והאיש שטח בפנינו את משנתו החינוכית ותיאר לנו את בית הספר, מה שמייחד אותו לעומת בתי ספר אחרים, וחלק מהבעיות שהוא והמורים מתמודדים איתן

בית הספר שוכן בשכונה חזקה מאד מן הבחינה הסוציו-אקונומית, רוב עצום של התלמידים "זוכים" לשיעורים פרטיים, ועל כן הם מאתגרים את המורים שכביכול אינם נחוצים, וגם - הם כבר יודעים את החומר, משתעממים ומפריעים... הראל היה נלהב מאד, כשסיפר על השיעור הגבוה של הזכאות לבגרות ושל הגיוס לצה"ל, ועל מעורבות בית הספר בקהילה; הוא ממש ניצל כל דקה של המפגש בן השעה, כדי לדחוס עוד ועוד מידע ולהעביר אלינו את החוויה של ניהול בית ספר, חינוך ובכלל את האני מאמין שלו. והמסר עבר, חזק ויעיל. נדמה לי שאדבר בשם כולם כשאומר, שנדבקנו בהתלהבות שלו ובתשוקה שלו לחינוך. בפרט, הראל סיפר איך הוא מקפיד שבית הספר ישקיע בלימוד ובחינוך שמאפשר לכל תלמיד ותלמידה למצות את המירב מהפוטנציאל שלהם ומתחומי העניין שלהם (מה שאופנתי לכנות היום "למידה משמעותית"), ובד בבד גם דורש מהם עבודה קשה ושותפות מלאה באחריות ללימוד, לסביבה לימודית תומכת ומאפשרת גם לאחרים, לקבלת כל אחד עם כל השונות שלו, לכבוד הדדי ולהשתתפות פעילה בעבודה הלימודית ובשאר מטלות בית הספר. התרשמתי במיוחד כשסיפר על הדרישה הבלתי מתפשרת שלו ושל צוות המורות והמורים מהתלמידים להרגלי לימודים, עמידה בזמנים, כבוד לצוות ולחבריהם. הוא סיפר שאחד ההיבטים המורכבים של תפקידו הוא - הקשר עם ההורים. אלה שייכים כאמור לקבוצה חזקה, כלכלית וחברתית בציבור הישראלי, ובהתאם לכך נוטים להתנהגות ישראלית די טיפוסית שמתבטאת בטלפון ישיר אליו, למנהל, בכל מקרה של מה שנראה להם כהתנכלות לבניהם, ובפועל - איננו אלא הקפדה פשוטה על משמעת ועל כללי בית הספר. במקרה כזה הוא מסביר להם, שאין בכוונתו לוותר לתלמיד רק בגלל שאביו רואה לנכון לפנות למנהל, ובכל מקרה, אם יש בעיה - יש להרגיל את התלמיד עצמו לפנות למורה, ומשם למרכזת המקצוע, מרכזת השכבה, סגנית המנהל וכן הלאה. אין זאת אומרת שהמנהל אינו זמין או לא מוכן לדבר עם תלמידים - אדרבא, הוא מסתובב בבית הספר כל שעות היום וניתן להגיע אליו בקלות, אבל אין זה ראוי שיפנו אליו ישירות בבעיות שניתנות לטיפול על ידי האנשים שזה תפקידם

לבסוף, כדי להדגים את מידת הפתיחות ששוררת בבית הספר ואת הקבלה המוחלטת של כל אחד ואחת - הראל סיפר שכל התלמידים יודעים שהוא הומוסקסואל, ושהוא מגדל את בתו במשותף עם אמה הביולוגית, שהיא לסבית מוצהרת... ההצהרה התקבלה בהפתעה אבל השתלבה היטב במכלול השיחה

שמחתי מאד לשמוע את הראל מספר על עבודתו ועל עבודת הצוות שלו, והרגשתי אותה הרגשה מוכרת של מפגש עם מה שאני מכנה "משרנים" (בהשאלה מעולם האלקטרוניקה) - שהוא המינוח שלי למנהיגים אמיתיים, כאלה שכששומעים אותם ובעיקר מתרשמים ממעשיהם - הם יוצרים השראה אצל השומע, ומה שחשוב יותר - יוצרים חשק ללכת בעקבותיהם! תחושה דומה חוויתי בעת שגרתי בארה"ב, ביום שאחרי הבחירה של נשיא שחור ראשון, ושמעתי את נאום הניצחון שלו - מיליוני אנשים דיווחו שהם חשו תחושת התעלות והשראה בעקבות דבריו הנרגשים והמשמעותיים. תחושה דומה מלווה את הצפייה בהרצאותיהם של "משרנים" אחרים, דוגמת קן רובינסון, דייב אגרס, יורם הרפז (אמנם מבית ברל, אבל בכל זאת...), ואחרים

בעיקר התרגשתי מהעובדה שהראל יכול לחשוף בפני כולם את נטייתו המינית, מבלי שהדבר ייצור מבוכה או דחייה, להיפך - זוהי בעיני דרך אפקטיבית מאד להעביר את המסר של פתיחות כלפי השונה, והערכת האחר על פי ערכיו האנושיים וקשריו עם סביבתו - במקום על פי סטריאוטיפים שנקשרים לזהותו

מה שלקחתי מהפגישה: בדבריו, הראל חיזק אצלי את הרצון, שהיה קיים כבר, להתחיל כבר את שלב ההוראה. הגילוי שיש

 לפחות בעירי תל-אביב כמה וכמה מנהלים בעלי אג'נדה דומה, ויכולת ורצון לקדם "למידה משמעותית" - נוסך מידה של אופטימיות בנפש שהתרגלה לקבל מהסביבה מסרים פסימיים ומייאשים באשר לעתיד החינוך בישראל... משיחה כזאת אני תמיד יוצא עם יותר רצון ותשוקה מאשר נכנסתי - ממש מה שנקרא "שיחת מוטיבציה" - לא שאני ממש צריך כזו בשלב הזה, אבל כנראה נצטרך כולנו בשלב ההוראה המעשית 

הראל גוטשטיין, מנהל תיכון עירוני י"ד בתל-אביב

תגובה לאירוע בכיתה - דיון על רצח יצחק רבין

הפוסט הבא נכתב כתגובה לדיווח של סטודנט, במהלך הקורס "ניהול כיתה במאה ה-21", אותו אני לומד במסגרת תואר שני בחינוך

הסטודנט סיפר על מקרה, שבו מורה מקצועי, (לא מחנך כיתה!) יזם דיון בשאלה: האם יש מצבים שבהם מוצדק לרצוח את ראש הממשלה. כמובן, כותרת הדיון לא הוצגה כך, אבל זה היה הנושא בפועל. המורה הופתע ודי הזדעזע מעמדותיהם של התלמידים

להלן דיווחו של עידו

כמה פרטים על המורה - מורה לניהול עסקי (מורה מקצועי, לא מחנך הכיתה). המורה הוא מורה מצוין, מוערך ואהוב מאוד על התלמידים, שולט היטב בכיתה, יצירתי מאוד, ראש גדול, מחנך של כיתה אחרת

שבוע לפני יום הזיכרון ליצחק רבין, המורה החליט להקדיש זמן במסגרת השיעור לנושא כללי. לפי מה שאמר לנו (הסטודנטים שמתנסים אצלו) לפני השיעור - הוא תכנן לעצור את השיעור לפני סופו, להעלות שאלה כללית לתלמידים, לפתח דיון ולחבר את הדיון ליום רבין בשיעור נוסף שיתקיים במועד קרוב יותר ליום רבין

השאלה אותה כתב המורה על הלוח לדיון (אני לא מדייק מילה במילה) הייתה - "אתה רואה בן אדם שעומד לעשות מעשה שיגרום נזק גדול מאוד בחיי אדם - מה אתה עושה

החל דיון סוער בכיתה, שהתחיל בתלמידים שאמרו שצריך להודיע לרשויות המתאימות וכו'. המורה רצה לחדד את הנקודה והכניס לחץ זמנים "אין זמן, הנזק עומד לקרות עכשיו, צריך לעשות מעשה מייד...". התלמידים חיברו מהר מאוד את הנושא לרבין, הדיון נהיה סוער יותר כאשר מהר מאוד הדעות עברו לכיוון - רבין רצה להחזיר את ירושלים, צריך היה לעצור אותו, יגאל עמיר לא טעה, מי שבדרך לגרום אסון צריך להרוג אותו

!!!

כאשר נגמר הזמן, המורה אמר שיהיה המשך בשיעור הבא

כאשר הגעתי לבית הספר בשבוע לאחר מכן שאלתי את המורה מה היה בהמשך והוא אמר שהוא פיתח איתם דיון על "תרבות הדיון" שלהם בשיעור הקודם ואיך אפשר לשפר אותה

- יצאתי בהרגשה של פספוס גדול. בשיעור הראשון האווירה הכללית בכיתה בסיום הדיון (להבדיל מתחילת הדיון) הייתה שצריך היה לרצוח את רבין, זה לגיטימי (להציל את המדינה...). המורה לא עשה שום דבר כדי לשנות את האווירה, לא בסיום היום הראשון ולא בשיעור ההמשך

- המורה (ואולי כל המורים) בוחרים לא להתעמת עם התלמידים בנושאים כאלה - נראה לי שעדיף היה לא להעלות את הנושא מאשר לנהל אותו בצורה כזו

למורה לא היו הכלים לנהל דיון כזה, הוא "נכנס לפינה" ולא היו לו את הכלים לצאת ממנה

שאלות ששאלתי את עצמי ואשמח לקבל את דיעות הפורום

- איפה הגבול בין פוליטיקה לערכים? לדעתי המורה היה צריך לעצור את הדיון ולהבהיר לתלמידים ערכים בסיסיים של דמוקרטיה ושלטון החוק ולא לתת לתלמידים לצאת בהרגשה שיגאל עמיר "דווקא לא כל כך נורא כמו שרוצים שנאמין

איך עושים את זה בצורה הנכונה, בלי לתת לתלמידים הרגשה של סתימת פיות

תודה, עידו

והנה תגובתי

עידו, אני מזדהה מאד עם תחושתך הקשה בעקבות האירוע

ראשית, לדעתי (והיא לא מחייבת איש) - לא מדובר פה בוויכוח פוליטי בכלל

אז לפני הראשית, ראוי לציין שלדעתי יש מקום לדיונים פוליטיים בכיתה, כמובן במסגרת של פלורליזם, הקשבה וכבוד לכל הדעות - גם ל"דעות" שהיה ראוי לרצוח את רבין... אני שם "דעות" במרכאות מפני שבחברה שאנחנו מנסים לבנות, אין מקום לרצח מכל סיבה שהיא, ועל כן תמיכה ברצח לא יכולה להיחשב לדעה - זה יכול להיות לגיטימי בחברה של ליסטים, כפי שלייבוביץ' המנוח אהב להגיד, אבל לא בחברה דמוקרטית. אני אומר שצריך לכבד גם "דעות" כאלה בכיתה של מתבגרים, מן הטעם הפשוט שיש לנו עסק עם בני נוער שנתונים יותר להשפעות של רגשות ומניפולציות, זאת תופעה קיימת ויש להתמודד איתה, והגישה שיכולה להיות ראויה עם מבוגרים - קרי: אנחנו לא חולקים אותה מערכת ערכים ולכן אין לי שום "דיבור" איתך - איננה עובדת כאן ולא שייכת לכאן מפני שאלה התלמידים שלנו, ואיתם צריך להתמודד ולמשוך אותם אל מערכת הערכים שהגדרנו שבה אנחנו רוצים לחיות, ולא לזרוק ולהפקיר אותם לג'ונגל הערכי שבחוץ

מקומם של דיונים פוליטיים הוא גם בכיתה, במגבלה של גיל ובגרות התלמידים - מפני שאיננו רוצים לגדל ילדים ונערות מנותקים, שבאים לבית הספר לספוג מידע בלבד מבלי להתייחס למתרחש סביבם. פוליטיקה היא אמנות היחסים בין בני אדם, ותלמידים צריכים ללמוד גם את התחום הזה. האופן שבו מתנהל דיון פוליטי תרבותי הוא לקח חשוב מאד שיש לחשוף אליו את התלמידים - ואין מקום ראוי לכך יותר מאשר בבית הספר

אחרי שאמרתי את זה - אסביר מדוע הוויכוח על רצח רבין איננו פוליטי. ויכוח פוליטי מתנהל במסגרת של כללים מוסכמים, וביניהם נכללים גם הערכים המשותפים לכל המשתתפים בדיון ובחברה - ואלה כוללים את "לא תרצח". וזה כולל דתיים שמאמינים שהדיבר הזה ירד מהשמיים עם עשרת הדיברות, וגם כאלה שאינם מאמינים בכך, אך יודעים שאסור לרצוח. ויכוח שבמסגרתו נשאלת השאלה אם מותר היה לרצוח את רבין יכול להיות ויכוח הלכתי, מפני שבהלכה קיים מצב של "רודף", ואפשר להתווכח אם חל על רבין דין רודף. אך זהו ויכוח הלכתי (לדעתי, לגיטימי), שדורש ידע נרחב בהלכה וגם בגרות נפשית. מכיוון שבישראל, החוק לא כפוף להלכה היהודית (על כל פנים, לא אמור להיות) - אין ויכוח פוליטי על כך שרצח (להבדיל מהרג להגנה עצמית, הרג לא מכוון של אזרחים במלחמה, וכו') - הוא מעשה אסור. ולכן הדיון על הלגיטימיות של רצח רבין צריך להתמקד בשלילה המוחלטת של המעשה, ובסיבות שמביאות אנשים צעירים לתמוך או לפחות להזדהות איתו

לכן, גם, לא נראה לי מתאים כאן ללמד את התלמידים את תרבות הדיון, כפי שהציעה יהודית; זהו כמובן נושא חשוב וראוי, אבל הוא לא עונה כלל לבעיה שעלתה כאן והיא - מדוע תלמידים מצדיקים רצח של כל אדם, ובפרט של ראש ממשלה, וכיצד ניתן לשכנע אותם שללא קשר לדעתם הפוליטית - זהו מעשה מגונה על פי כל אמות המידה שאנחנו רוצים שתהיינה מחייבות אצלנו

מטרות החינוך הממלכתי - דירוג מחדש לפי חשיבות

הפוסט הבא נכתב כמטלה לסטודנט, במהלך הקורס "משפט וחינוך", אותו אני לומד במסגרת תואר שני בחינוך

המטלה הייתה לכתוב מה דעתנו האישית, בשאלה: בהתייחס לחוק חינוך ממלכתי (1953), סעיף (2): מטרות החינוך הממלכתי בישראל – איך היית מדרג מחדש את המטרות השונות לפי סדר החשיבות? איזו מטרה היית מוסיף? איזו מטרה שרשומה בחוק היית מוחק? איזו מטרה רשומה בחוק, אך היא בגדר "אות מתה

להלן הדירוג הראוי של תת-הסעיפים בסעיף 2, לעניות דעתי

בסוגריים  – הדירוג המקורי

1. (5)  פיתוח אישיות, יצירתיות, כשרונות, חיים של משמעות
2. (7) פיתוח כוח כוח השיפוט והביקורת, סקרנות, מחשבה עצמאית
3. (8) שוויון הזדמנויות להתפתחות
4. (9) מעורבות בקהילה
5. (3) לימוד ההיסטוריה של העם והמדינה
6. (6) תחומי דעת ומיומנות
7. (4) לימוד התורה, תולדות העם היהודי וזכר השואה
8. (10) כבוד ואחריות לסביבה ולטבע
9. (11) הכרת התרבות הערבית ותרבויות אחרות בישראל
10. (2) להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת המדינה, כבוד לזכויות יסוד, לחוק, לחתור לשלום ולסובלנות
11. (1) לחנך לאהבת אדם, העם והארץ

הייתי מוריד את תת-סעיף 1, מפני שלדעתי אין זה מתפקידו של משרד החינוך "לחנך... לאהבת אדם", ובוודאי לא לאהבת העם והארץ או לכבד את הוריו ומשפחתו. כמובן, לא יהיה זה רע, אם במסגרת הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר יספגו הילדים מסרים (בעיקר באמצעות מעשים, ולא בדיבורים ובהטפה) של אהבה לאדם, לעם ולארץ, וכבוד להורים; אך לא ראוי להגדיר זאת כאחת המטרות הראשיות של תכנית הלימודים

ההנמקה לכך: בעיני, מטלת החינוך מתחלקת בין מספר "סוכנים" או גורמים, באופן בלתי שווה. בראש ובראשונה, עול החינוך מוטל על סביבתו הקרובה והמיידית של החניך – הלא היא משפחתו המיידית, הוריו או אפוטרופסיו, ואחרים – סבים, דודים, אחים; במעגל הגדול יותר נמצאים בני משפחתו הרחוקה יותר; ואחריהם בני הקהילה, חברים, מכרים, בני העם; ולבסוף באי העולם כולו. על פי השקפתי, כל פרט בחברה מחנך בפועל (במעשיו יותר מאשר בדיבוריו), כל פרט אחר בחברה, כל הזמן. אדם כי ייקלע לארץ זרה, ויראה את נוהגיהם של תושביה, יושפע מהם גם בבלי דעת. ישראלי המבקר בגרמניה ומתרשם מרמת הנקיון ברחובותיה, יש סיכוי גבוה שבשובו לארצו יימנע מהשלכת פסולת ברחוב (או למצער, ילכלך פחות), וזאת בהשפעת המראה של הרחובות הנקיים שנחרט בזכרונו. על אחת כמה וכמה כשמדובר באדם השייך למעגל היכרות קרוב יותר – למשל, כל אדם המשליך פסולת ברחוב בישראל, או מנבל את פיו בעת צפיה בתחרות ספורט – יוצר את הצופה והשומע את התחושה הבלתי מודעת, שזאת התנהגות ראויה במידת מה – גם אם השומע מתנגד לכך באופן מודע. חלק ניכר בהנמקות הערכיות שלנו (שאינן ניתנות להצדקה רציונלית, ועל כן הן מושפעות מהנמקות בלתי רציונליות ובלתי פורמליות) – מתבססות על התפיסה המודעת או הבלתי מודעת, ש"כך ראיתי ושמעתי, ועל כן חזקה שזוהי התנהגות ראויה". השפעתם של עמיתים ושל החברה כולה היא חזקה מאד – גם אם קשה להודות בכך, באשר רצוננו להצטייר בעיני עצמנו כיצורים אוטונימיים, המחליטים באופן עצמאי – בשעה שבפועל אין זה כך, במידה רבה

בכל מקרה, אין זה מתפקידו (ולכל הפחות ראוי שזה יהיה מתפקידיו בעדיפות נמוכה יותר) של משרד החינוך "לחנך" את חניכיו להתנהגות ראויה במישור הבין-אישי, ובוודאי לא "להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו... המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו". השאלה כיצד מחנכים לאהבה לעם ולארץ היא כבדת משקל ולפחות בעייתית מאד. לדעתי לא ניתן לבצע פורמליזציה של הטכניקה, כפי שניתן לעשות זאת, למשל, באשר לחינוך להומניזם, למעורבות בקהילה, ועוד. החינוך ל"אהבת אדם, העם והארץ" הם מושגים כל כך בסיסיים, שמקורם צריך להיות הרבה יותר מהסביבה המיידית של החניך – הוריו ומשפחתו, מאשר ממשרד החינוך. מעבר לכך, ישנו מדרון חלקלק מאד המוביל מהניסיונות לחנך לאהבת העם והארץ – אל הפטריוטיזם הזול, ומשם אל הפאשיזם ממש, במובן שהחניך יתבקש להעמיד את טובת העם ו"הארץ", מה שזה לא יהיה (וכוונתי שניתן לפרש את טובת "הארץ" במובנים שונים מאד ואף אנטי-הומניסטיים, אליליים, גזעניים וכדומה), מעל לטובת האדם, ובאופן שעלול לפגוע בערכים ראויים יותר, בעיני, והם – שיויון האדם, כבודו וחירותו

למצער, ניתן לומר שמתפקידו של משרד החינוך להיות גורם נוסף, המעלה את תרומתו לחינוך לאהבת האדם, העם והארץ – בנוסף להורים, משפחה, סביבה ועוד; בעוד שהפריטים האחרים ברשימה הם מתפקידיו של משרד החינוך באופן עיקרי או בלעדי

סעיף שהייתי מוסיף: "ליצור סביבה תומכת ואוהדת כדי שכל חניך וחניכה יוכלו למצוא את תחומי הכשרון והידע החבויים בו או בה, להכיר בהם, לפתחם מתוך רצון לעסוק בהם בעתיד, עם אפשרות לפרנס עצמם בכבוד בתחום ידע החופף או קרוב אליהם. לאפשר, במובן של יצירת סביבה תומכת ואוהדת, שבמסגרתה יוכל החניך להתפתח בהתאם לנטיות נפשו – ולא לכוון את החניך מראש את התחום הנראה למוסד או לקהילה כתחום הראוי או הרצוי לחברה; כמובן, כל זאת במסגרת מגבלות ואילוצים, שנועדו להבטיח שנטיותיו ומעשיו של החניך לא יפגעו בחירותם ובאפשרות ההתפתחות במקביל של חניכים אחרים בכיוונים הראויים והרצויים להם

מחנך הכיתה כ"מנהיג", והמורה המקצועי כ"מנהל כיתה"

הפוסט הבא נכתב כמטלה אישית, במהלך הקורס "ניהול כיתה במאה ה-21", אותו אני לומד במסגרת תואר שני בחינוך

המטלה הייתה לכתוב מה דעתנו האישית, בשאלה: האם אני מצפה ממחנך להיות יותר "מנהיג" וממורה מקצועי להיות יותר "מנהל כיתה" בתחום הדעת שלו

מורה ומחנך הן מילים נרדפות

לא לשווא בחרו חברי "הגשש החיוור" בביטוי "מורה ומחנך בישראל". אלה שתי פנים של אותו המטבע

באופן מפתיע, אני מסכים עם רוב הכותבים שקדמו לי. הקו הרעיוני השולט בפוסטים כאן הוא, שאין סתירה בין היות המורה "מנהיג" לבין היותו "מנהל כיתה" או מעביר ידע ספציפי בתחום התמחותו, ושהוא יכול (ואף חייב) להיום גם וגם

בעיני, לא רק שכל מורה הוא מחנך (גם, ואולי אף בעיקר, המורה לספורט), אלא שכל אדם בחברה מחנך כל אדם אחד, כל הזמן. יש לזה הרבה דוגמאות שיקצר הפוסט הזה מלפרטם. אזכיר רק, שבתשובה לשאלה העצבנית (הנשאלת לרוב בעת נהיגה): "מה, אתה רוצה לחנך אותו?!", אני בדרך כלל עונה: כן, בהחלט, זאת אחריותו של כל פרט בחברה להשפיע על סביבתו בכיוון הטוב

על אחת כמה וכמה, שמורה, ויהיה זה מורה למתמטיקה, לספורט או לתזונה - העומד יום יום מול ילדים ונערות צעירות, הנמצאים בשלב מאד מעצב בחייהם - מהווה דמות מחנכת מהמעלה הראשונה. אני מאמין שהדבר שמחנך יותר מכל הם - מעשים, הרבה יותר מדיבורים. כל פרט בהתנהגותו של המורה לתזונה, המבטא את מכלול ערכיו האנושיים, השימוש שהוא עושה בשפה, העניין שהוא מפגין בתחום הידע שלו, שאיפתו ללמד וגם ללמוד, יחסו לתלמידים, יחסו למקצועו - משפיעים יותר מכל שעת מחנך, מבלי להפחית בחשיבותה. במובן הזה, כל מורה מקצועי הוא גם "מחנך", ובאותה עת גם מנהיג, מפני שהוא מתווה, במעשיו ממש יותר מאשר בדיבורים, את הדרך שבאמת הוא מאמין שהיא הראויה - בתחום הדעת שלו, וגם ביחסו לחיים בכלל. ובני הנוער רואים, ומפנימים - והרבה יותר משנדמה לנו ואף להם. לאיינשטיין מיוחסת האמירה, ש"מנהיגים הם אלה שגורמים לאנשים ממוצעים לעשות עבודה יוצאת דופן". במובן הזה, המורה המקצועי הוא מנהיג לכל דבר

מן הצד השני - גם ה"מחנך" באופן רשמי - עוסק כל הזמן גם בניהול הכיתה, בנוסף לתפקידו הרשמי כ"מנהיג". הוא מורה בתחום שנועד לו, הלא הוא תחום ה"חינוך" (מה שזה לא יהיה), ולרוב גם בתחום נוסף. כמורה המופקד על ה"חינוך:, אין ספק שהוא עסוק בכל דקה גם בניהול הכיתה. ועל כן, גם מן הפן המעשי - יומיומי, וגם מן הפן העקרוני (מורה מקצועי = גם מחנך), הוא מנהל לכל דבר

What do we do with those Palestinians?!

Or: More Answers to Ms. Max Coutinho

Dear Ms. Coutinho,

Your knowledge of history of the region is remarkable indeed, and I’m not going to compete with it. If I believed that the solution to the Zionist-Palestinian conflict depended in any way on historical facts – then I would try to argue with you, something I see as fairly difficult, considering your level of education. But the truth is, that I don’t think that it matters much.

Here is why:

I think that after your educated and detailed comments, I understand your stance better. Basically, you are saying that, since the ancestors of the current Palestinians had lousy and corrupt leaders (a fact that stems, in my opinion, from the way that Western powers partitioned the area, but that’s a different argument), and that they legally did not have a right for their own state in what is now known as the Land of Israel – these facts dictate that they must be displaced from their homes in the West Bank into Gaza Strip, or Sinai, or Jordan.

For the sake of the argument, let us just assume that from a morality and justice point of view, you are correct. This is what ought to be done! And we must insist, and keep fighting the entire hypocritical international community, and the entire Muslim world (or the part which pays attention to this conflict – not a billion people, but a fairly large amount of people) – until they agree to move, or until we have the political and military power to force them to do so.

Now, usually I don’t distinguish between people living in or outside of Israel, regarding their political views. Everybody is entitled to his or her opinion, regardless of place of residence. However, in order to carry out such a project, it will take a lot of military manpower, fighting, deaths and injuries. In this case, I must ask you if you think that it is worth the cost, in: human lives, degradation of morality (or some risk thereof) – not to mention the conflict with the World communities – and also: are you willing to sacrifice your own children for this kind of struggle? I’m asking, because even inside my country, there is a vast inequality regarding the risk taken by different people, at times of war. My sons, as you already know, are on the combat side, and I’m not happy about this, because I don’t believe in the cause of fighting any more. But even for people who do believe in it, such as yourself – and I totally respect that – they are not always ready to take the personal consequences.

Please don’t misunderstand me – I am not a pacifist, and I am well aware that for a good cause, there are times when one must sacrifice a lot, sometimes his own life or the lives of his loved ones – you just don’t get what you deserve for free, in this world. The only question that I’m asking is: how many people do you think will be willing to participate in such a project (let me be straight: the displacement of about 2.7 million people (as of 2012), against their will, from their homes, where they have been living in predominantly rural areas – into high-rises in Gaza, or newly built cities and towns in the deserts of Sinai and Jordan)? – and are you or people you know, among them?

What I’m saying, to put it briefly, is that, regardless of what I think about the moral basis of this interesting project (and be sure that I have my thoughts) – it is completely impractical. Therefore, we (or shall I say, not me, but the Israelis, with the support of the Jewry around the world), are doomed to keep fighting against pretty powerful entities, for the foreseen future. And that’s not a very encouraging proposition. Let me tell you a little secret – I have the strong feeling, that within the majority of Jews in Israel, if they thought that this was what it took to keep the state of Israel going – there won’t be much support for this project.

p.s. I must say, that among all my friends from the Right wing, you are one of very few who took the challenge, and answered most honestly and with intellectual courage, the question which I see as the central in this argument: What do we do with the Palestinians today? – that is, regardless of the question where they came from, what is the legal meaning of the Balfour Declaration, etc. This is why I skipped the historical part, and went straight to the end.

With deepest respect,

Avner Efendowicz

Adopt a Terrorist

In another response to "The essence of the Middle East conflict for 5 minutes", my friend Nissan sent me this:

OH, IF WE COULD ONLY DO THIS!

 

I CAN'T IMAGINE ANYONE IN THE CURRENT USA OR UK CHAIN-OF-COMMAND COMPOSING SUCH A BRILLIANT RESPONSE!! Adopt a Terrorist.- Too Good to Miss   The Canadians know how to handle complaints. Here is an example.  A Canadian female liberal wrote a lot of letters to the Canadian government, complaining about the treatment of captive insurgents (terrorists) being held in Afghanistan National Correctional System facilities. She demanded a response to her letter. She received back the following reply:   National Defense Headquarters  M Gen George R. Pearkes Bldg., 15 NT  101 Colonel By Drive  Ottawa , ON K1A 0K2   Canada   Dear Concerned Citizen,   Thank you for your recent letter expressing your profound concern of treatment of the Taliban and Al Qaeda terrorists captured by Canadian Forces, who were subsequently transferred to the Afghanistan Government and are currently being held by Afghan officials in Afghanistan National Correctional System facilities.   Our administration takes these matters seriously and your opinions were heard loud and clear here in Ottawa . You will be pleased to learn, thanks to the concerns of citizens like yourself, we are creating a new department here at the Department of National Defense, to be called 'Liberals Accept Responsibility for Killers' program, or L.A.R.K. for short.   In accordance with the guidelines of this new program, we have decided, on a trial basis, to divert several terrorists and place them in homes of concerned citizens such as yourself, around the country, under those citizens personal care. Your personal detainee has been selected and is scheduled for transportation under heavily armed guard to your residence in Toronto next Monday.   Ali Mohammed Ahmed bin Mahmud is your detainee, and is to be cared for pursuant to the standards you personally demanded in your letter of complaint. You will be pleased to know that we will conduct weekly inspections to ensure that your standards of care for Ahmed are commensurate with your recommendations. Although Ahmed is a sociopath and extremely violent, we hope that your sensitivity to what you described as his 'attitudinal problem' will help him overcome those character flaws. Perhaps you are correct in describing these problems as mere cultural differences. We understand that you plan to offer counseling and home schooling, however, we strongly recommend that you hire some assistant caretakers.   Please advise any Jewish friends, neighbours or relatives about your house guest, as he might get agitated or even violent, but we are sure you can reason with him. He is also expert at making a wide variety of explosive devices from common household products, so you may wish to keep those items locked up, unless in your opinion, this might offend him. Your adopted terrorist is extremely proficient in hand-to-hand combat and can extinguish human life with such simple items as a pencil or nail clippers. We advise that you do not ask him to demonstrate these skills either in your home or wherever you choose to take him while helping him adjust to life in our country.   Ahmed will not wish to interact with you or your daughters except sexually, since he views females as a form of property, thereby having no rights, including refusal of his sexual demands. This is a particularly sensitive subject for him.   You also should know that he has shown violent tendencies around women who fail to comply with the dress code that he will recommend as more appropriate attire. I'm sure you will come to enjoy the anonymity offered by the burka over time. Just remember that it is all part of 'respecting his culture and religious beliefs' as described in your letter.   You take good care of Ahmed and remember that we will try to have a counselor available to help you over any difficulties you encounter while Ahmed is adjusting to Canadian culture.   Thanks again for your concern. We truly appreciate it when folks like you keep us informed of the proper way to do our job and care for our fellow man. Good luck and God bless you. Cordially,  Gordon O'Connor  Minister of National Defense

Vladimir Putin's speech - SHORTEST SPEECH EVER

Below is what my friend Nissan sent me. He sent it in response to my comments on "The essence of the Middle East conflict for 5 minutes":

https://www.facebook.com/photo.php?v=265622113519772&set=vb.100002159555110&type=2&theater 

To which I replied: This is so one-sided. You guys are guilty of the same sin for which you blame the international Media. What makes you better than them, being so much biased?!...

Then Nissan said:

Hello Avner, See what Putin said about Islam, Islam is very tolerant religion and if you don't convert they will kill you.therefor there is no room for them in Western world.

Putin's interesting comments....

No wonder he was selected by Forbes as the most powerful person in the world!!

This is one time our elected leaders should pay attention to the advice of Vladimir Putin.

I would suggest that not only our leaders but every citizen of USA should pay attention to this advice.

How scary is that? It is a sad day when a Communist makes more sense than our LEADERS but here it is !!!!

 

 

Vladimir Putin's speech - SHORTEST SPEECH EVER

On August 04, 2013, Vladimir Putin, the Russian president, addressed the Duma, (Russian Parliament), and gave a speech about the tensions with minorities in Russia:

 

In Russia, live like Russians.

Any minority, from anywhere, if it wants to live in Russia, to work and eat in Russia, it should speak Russian, and should respect the Russian laws.

If they prefer Sharia Law, and live the life of Muslim's then we advise them to go to those places where that's the state law.

 

Russia does not need Muslim minorities.

Minorities need Russia, and we will not grant them special privileges, or try to change our laws to fit their desires, no matter how loud they yell 'discrimination'. We will not tolerate disrespect of our Russian culture.

We better learn from the suicides of America, England, Holland and France, if we are to survive as a nation.

The Muslims are taking over those countries and they will not take over Russia.

The Russian customs and traditions are not compatible with the lack of culture or the primitive ways of Sharia Law and Muslims.

 

When this honorable legislative body thinks of creating new laws, it should have in mind the Russian national interest first, observing that the Muslims Minorities Are Not Russians.

The politicians in the Duma gave Putin a five minute standing ovation.

 

If you keep this to yourself,  you are the problem!

אריאנה מלמד הגיעה למסקנה: אין עם מי לדבר

ידידי שלח לי את הכתבה הזאת של אריאנה מלמד

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4562425,00.html

והוא הוסיף:
אז עכשיו גם אריאנה חושבת שהחמאס הוא ארגון טרור דיקטטורי ולא נראה לי שהיא חושבת

שהוא נמצא באותה מדרגה מוסרית של מנהיגי ישראל.

אבל מה היא מבינה, עוד שמאלנית.

ואני עדיין חושב שצריך לדבר אתם

והנה מה שכתבתי לו:

אני דווקא מסכים איתה

מעולם לא הייתי חסיד של החמאס, ארגון פרימיטיבי וקיצוני

מכאן ועד אין עם מי לדבר יש דרך ארוכה. אם החמאס מייצג את רוב תושבי עזה, אז כנראה אין. לא אני ולא אריאנה איננו מומחים לחמאס, ולכן אין לי דעה מגובשת. מומחית לחמאס שגם שירתה בקהיליית המודיעין הופיעה לפני מספר ימים בערוץ 10, וטענה שאמנת החמאס פחות קיצונית מאמנת אש'ף, ששונתה מאז למורת רוחו של הימין. כלומר, לדעתה יש לדבר עם חמאס

ולמרות שאתה לא אוהב אנלוגיות היסטוריות, אזכיר שהיהדות של היום התפתחה, כמו כל הדתות, מגירסה פרימיטיבית מוקדמת שבה מעמד הנשים היה דומה למעמדן היום תחת שלטון חמאס

בשורה התחתונה: אני מהאופטימים, שחושבים שבשנים הקרובות נאכל הרבה חרא, כי אין משהו אחר לעשות. הלא הפסימים אפילו לא בטוחים שיהיה מספיק חרא כדי להאכיל את כולם

זהירות! בדיחות (עצובות) על מוסלמים

ידידי (ובן-דוד רחוק של מזי) שלח לי את צרור הבדיחות האלה. אני חשבתי שהן די מוצלחות

Have you ever wondered why it’s OK to make jokes about Catholics, the Pope, Jews, Christians, the Irish, the Italians, the Polish, the Chinese, the French (including French Canadians), Newfies etc., but it’s insensitive to make jokes about Muslims?  Well we then need to level the playing field for the sake of political correctness…

Jeff Foxworthy on Muslims:

1. If you refine heroin for a living, but you have a moral objection to liquor, You may be a Muslim.

2. If you own a $3,000 machine gun and a $5,000 rocket launcher, but you can't afford shoes, You may be a Muslim.

3. If you have more wives than teeth, You may be a Muslim.

4. If you wipe your butt with your bare hand but consider bacon to be unclean,  You may be a Muslim.

5. If you think vests come in two styles: Bullet-proof and suicide, You may be a Muslim

6. If you can't think of anyone you haven't declared jihad against, You may be a Muslim.

7. If you consider television dangerous but routinely carry explosives in your clothing,  You may be a Muslim.

8. If you were amazed to discover that cell phones have uses other than setting off roadside bombs, You may be a Muslim.

9. If you have nothing against women and think every man should own at least four,  You may be a Muslim.

10. If you find this offensive and don't forward it, You may be a Muslim.

?כמה מהמוסלמים בעולם רוצים לזרוק את היהודים לים

בעיתון "הארץ" התפרסמה הכתבה הבאה מאת עופר נורדהיימר-נור, שהוא היסטוריון, מרצה בתוכנית הרב־תחומית במדעי הרוח ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. היצגתי אותה לדיון בפרלמנט, במסגרת "הויכוח שלנו, האם 50 אחוז מהמוסלמים בעולם רוצים לזרוק את הישראלים לים, או רק 40 אחוז." אני מביא אותה שוב, עם התגובות.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2415499

מה שקורה ומה שחושבים שקורה

עופר נורדהיימר נור

25.08.2014

שאלה בחשיבה היסטורית: מה יותר חשוב, מה שקורה או מה שאנשים חושבים שקורה? שאלה נעשית יותר מעניינת כשיש פער גדול בין מה שקורה לבין מה שאנשים חושבים שקורה. האם מנהרות עזה מגיעות ממש מתחת לגני הילדים של הקיבוצים? כנראה אין ראיה לכך, אך כך הציבור חושב ולכן יש לכך עוצמה רבה המיתרגמת לקזוס־בלי.

ארגון "המדינה האיסלאמית" (לשעבר דאע"ש), הוא מן התופעות המחרידות בהיסטוריה האנושית, ההולכת ומתפשטת בעיראק ובסוריה, מאיימת על גבולות לבנון ואפילו בעיירה מען שבירדן יש לה תומכים. תמיכה בחליפות כנראה אינה קיימת באופן משמעותי בקרב הפלסטינים, למרות שבשנת 2011 נחטף, עונה ונרצח בעזה, ברוח האיסלאם הסלפי, המתנדב האיטלקי ויטוריו אריגוני. עד כאן "מה שקורה". באשר ל"מה שאנשים חושבים שקורה", אנחנו בסרט שונה לגמרי. האם יש התאמה בין איומי המדינה האיסלאמית בסרטון המתעד את רציחתו של העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי, ובו הם מאיימים "להטביע בדם" את ארצות הברית, לבין איומי חמאס כי "נפתחו שערי הגיהנום" ואיום הרהב הפלסטיני הוותיק "לזרוק את היהודים לים"?

יש מחלוקת בקרב היסטוריונים מי טבע את הביטוי האומלל וההרסני הזה. האם היה זה אחמד שוקיירי, ממקימי הפתח בשנות ה–60 ונציג הארגון באו"ם? מסתבר שהביטוי היה כאן שנים רבות קודם לכן. בעת שהציג את ממשלתו החדשה במליאת הכנסת, בנובמבר 1955, אמר דוד בן גוריון: "והם מתכוננים, כפי שרבים מהם אומרים זאת בגלוי, לזרוק את כולנו לתוך הים. במלים יותר פשוטות, להשמיד את יהודי ארץ ישראל". לימים הואשם שוקיירי ברחבי העולם הערבי, בכך שהשימוש משולח הרסן והשחצני בביטוי זה קומם את התקשורת העולמית נגד הפלסטינים "הרצחנים" במהלך מלחמת ששת הימים, והציב אותה לצד ישראל. יחד עם זאת, שוקיירי הכחיש בזיכרונותיו שאי פעם השתמש בביטוי הזה.

מבחינת "מה שקורה" ייתכן שאיש מהמנהיגים הפלסטינים לא עשה שימוש בביטוי הזה, אך מבחינת "מה חושבים שקורה" הפך ביטוי זה למרכזי בשיח הציבורי בישראל, העממי והתקשורתי. הציבור הישראלי היהודי לאחר טראומת השואה נאחז בביטוי הזה ומטפח את קיומו המבעית. הוא דבק בו, זקוק לו. הביטוי "הערבים רק רוצים לזרוק אותנו לים" ממלא צורך עמוק ביותר, שריטה עמוקה בנפש הבתר־שואתית.

בראיון לרשת "פוקס" לא מזמן אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו, שחמאס, אל־קאעדה, וארגון המדינה האיסלאמית הם אותו הדבר. אמנם באמירה זו הפגין ראש הממשלה בורות, שכן אלה ארגונים השונים זה מזה באופן ניכר, אך הם שונים רק מבחינת "מה שקורה". מבחינת "מה שחושבים שקורה", נתניהו, הציבור הישראלי ואולי גם חלק מן הציבור הניזון מהתקשורת המערבית בעולם, אינם מבחין בקלות בין איומי הרהב של החליפות האיסלאמית לבין אלו של חמאס.

נוכחותה המבעיתה של החליפות האיסלאמית ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת גורמת נזק תדמיתי כבד לעם הפלסטיני. בעוד שהדרמה הארמנית על הר משה בספרו של פרנץ וורפל "ארבעים הימים של מוסה דאג" משנת 1933 גרמה נזק כבד וארוך טווח לדימויה של טורקיה המודרנית או האימפריאלית, מחוללת רצח העם הארמני, הרי שהדרמה של היאזידים האומללים על הר סינג'ר (שתי אפיזודות היסטוריות כה דומות) לא תפגע בתדמיתה של החליפות האיסלאמית, שכן זו התדמית הרצויה לה ואותה היא מפיצה ברשת.

מי שישלם את המחיר הוא האיסלאם הסוני המתון יותר, שדמותו הושחרה קשות בקרב האומות. אפשר כבר לדמיין אנשי דת סונים ומרואיינים ערבים אחרים, שיידרשו לעייפה לגנות את החליפות האיסלאמית. גם הפלסטינים ישלמו מחיר כבד על מפעלות החליפות האיסלאמית, ואפשר לסמוך על ה"הסברה" שתנפח מחיר זה לממדים מפולפלים. המחיר ייגבה לא רק מעל מסכי הטלוויזיה וברשתות החברתיות, אלא בהעמקת החרדה בקרב הציבור הישראלי מפני "הערבים" שרק ממתינים להזדמנות לזרוק את כולנו לים. לפי "מה שחושבים שקורה", כך בפירוש נאמר בכתב האמנה של חמאס.

A Hate Incident

Below is what the comedian Elon Gold published on his blog.
On which my friend Nissan commented to me: You see that every Muslim wants to kill Jews, they don't Care!

Have nice day,

Nissan

My response to Mr. Gold is right below his interesting post.

You can read it here. Or, scroll down:

This past Friday night, instead of having my usual guests for a festive Friday night dinner in my home, I had three compassionate LAPD officers standing in my kitchen explaining the difference between a "hate crime" and a "hate incident." My family was the victim of the latter. 

We were walking home in Los Angeles after a Friday night dinner at a friend’s house, dressed nicely for shabbat, easily identifiable as a Jewish family. We waited for a light to change on a corner of a major intersection when a black Mercedes SUV pulled up alongside us. Four middle eastern men in their 20’s were in the car. The one in the back rolled down his window and yelled, “Free Palestine!”

I immediately turned to face them, knowing I was in danger and like the Rabbi who was gunned down in Miami on his way to synagogue, this was the beginning of either a hate crime or a hate incident, but either way, hate was coming our way. We all know too well, that “Free Palestine” means free Palestine from every Jew. As they chant “Free Palestine, from the river to the sea.” That doesn’t mean they want a two state solution, they want Hitler’s final solution and a Jew-free middle east.

Then this Arab young man opened the car door, stepped onto the street and yelled at me, my wife and four young children: “I hope your children die! Just like you are killing children in Gaza!”

We all stood silently in utter horror and fear.

Then he got back in the Mercedes and they drove off. We were in a state of complete shock. My ten year old daughter immediately started crying and couldn’t stop. She kept yelling, “I’m scared.” My 5 year old daughter asked me why they want her to die? My other kids were too rattled to say anything.

I was stunned that I can no longer feel safe walking on shabbat with my family in my city. I kept reading about all the anti-semitism all over Europe, but here in these United States? That my innocent children had to be exposed to this level of anti-semitism has shaken me to my core. These people weren’t just yelling “Jew bastard” as I’d experienced growing up in the Bronx, they were wishing my children dead, right to their angelic faces. This was beyond appalling.

I couldn’t believe that they were filled with such hatred and ignorance and that someone could go as far as wishing my children dead and blaming me for the death of children in Gaza. Me?! I’vebeen killing children in Gaza? I’m a comedian. The only killing I’m personally responsible for is the killing of the audiences I’ve performed for. And the only “bombing" I’m guilty of are those rare sets where I don’t quite connect with the crowd.

Like any good, moral person I hate to see death and destruction anywhere. As we are taught in Proverbs, “Do not rejoice when your enemy falls, And do not let your heart be glad when he stumbles”. I would have loved to have shared with them that I’m against war and the loss of innocent life. But they didn’t want to hear it. They wanted to spew hatred. I would’ve gladly had an intellectual discussion with them about the fact that all of humanity should join together against terrorists like Hamas and ISIS who are slaughtering innocents, but they didn’t want to listen.

I would’ve been happy to debate them on the fact that Israel has a right to defend itself against a terrorist group who is firing a barrage of rockets at every citizen. Or that had Hamas accepted the first ceasefire, no children in Gaza would’ve been killed. About their firing from hospitals and schools and other densely populated areas in order to get the civilian casualty numbers higher, gaining Israel worldwide condemnation. That the leaders of Israel have called every innocent civilian death "a great tragedy." While the leaders of Hamas consider every innocent civilian death "a great victory."

Or that Gaza is no longer “occupied.” Or the fact that the definition of the word “occupation”doesn’t apply to a country who won land in defensive wars. Wars which were attempts at the total annihilation of Israel. Wars that were thrust upon them before any “blockades” or “settlements” or “occupation” or any of the other made up words that are now used to justify killing Jews.  Or that much of the suffering of the Palestinian people is a direct result of their elected leadership, just as the suffering of Arabs in most middle eastern countries are at the hands of their oppressive regimes. That the Arabs who enjoy real freedom, including freedom to worship any sect of any religion, freedom to speak their minds, freedom to be gay, are the Israeli Arabs living in Israel. Or simply educate them on the 3,000 year history of our people in our tiny homeland and our willingness and desire to live in peace with our arab neighbors.

But they didn’t want a debate. They just wanted to hate. They wanted to terrorize my family and they did. But as I explained to my crying and visibly shaken kids as we walked home, ‘they said they wanted us dead, now imagine living in Israel where every day they don’t just say it, they actually attempt to kill all of the Israeli children and tragically just today they murdered a four-year-old Israeli boy with a Hamas rocket. Not the most comforting words to young, rattled children, but now that their innocence was shattered, I felt that it was important for them to understand the reality of the world they are living in.

The LAPD officers who were dispatched to my house were extremely kind and compassionate. In fact, the first officer who showed up was Jewish and very comforting to my children. I too was comforted by him and the knowledge that there were Jewish men and women protecting the citizens of Los Angeles. At least more than the one Jewish officer I heard about in Malibu at whom Mel Gibson directed his anti-semitic tirade. This officer really put my kids at ease and told them not to be scared. It also didn’t hurt that he told us that he and his wife enjoyed my work, especially when I’ve hosted the Chabad Telethon.

Then two more officers showed up to take the report. It was explained to us that it would’ve been a hate crime if they had said they were going to kill us, instead of merely hoping we got killed, which makes it a hate incident. Try explaining that differentiation to a ten year old girl who was just told to die.

I feel so sad that my children’s innocence was lost at that very moment. That they were unwillingly and instantaneously initiated into the “We hate you because of WHAT you are club.” That they now know the harsh reality that just because they were born into a Jewish family they are targets and subject to death threats. That they can be blamed and scapegoated for things they have nothing to do with. That they are hated.

I can write a fifty page piece about where all the hatred comes from. There are too many fingers to point at. The media, (I’m talking to you CNN, NY Times, etc.), who instead of reporting on every single rocket fired into Israel, chooses to focus on every civilian casualty of this war, instigated and perpetuated by Hamas. Constantly providing the numbers of the dead, instead of the number, eleven, which is the number of cease fires Hamas broke, thereby causing all of this death and destruction. Repeatedly displaying images of dead civilians without any of the context that many of the deaths are terrorists and that any real civilian casualties were victims of Hamas’s double war crimes of firing rockets at innocent civilians while using their innocent civilians as human shields. Or that a number of casualties include civilians who were killed by errant Hamas rockets.

This is what fuels the fire and allows for people to think they now have the right to wish death upon my children.

I can blame my fellow “comedian” Russell Brand who has the audacity to say that Hamas is firing “harmless" rockets. Harmless?! Tell that to the family of the 4 year old Israeli boy who was murdered by a "harmless" Hamas rocket.

The world is buying into this propaganda. They’re allowing the terrorists to win this media intifada. They are actually listening to celebrities like Javier Bardem and Roger Waters using the word “genocide” against the Palestinian people, when the only genocide occurring in the middle east is by folks like the Assad regime who murdered 170,000 innocents, or ISIS who are murdering innocent Christians and others who are not of their beliefs. Oh yeah, and the attempted genocide of every Jew in Israel, a genocide that is codified in Hamas’ very own charter, one that has been stopped thanks to the Iron Dome and the destruction of the terror tunnels which were built for an actual genocide.

I can go on and on about how all of the pro-Palestinian rallies have signs that say "Death to Jews" and praising Hitler, and why Jews everywhere are now targets of hate crimes, hate incidents, vandalism and murder. I could ... but I have jokes to write. Because I’m trying to make the world a better place with laughter. Sadly, we now live in a world full of people that love to hate, more than they love to laugh.

Elon Gold is a comedian and actor who has appeared on The Tonight Show 10 times, starred in the FOX sitcom "Stacked" and has a stand-up special out on Netflix. Follow him on Twitter: @elongold.

-- 
Morris Smith

And here is my letter to Elon Gold:

Dear Mr. Gold,

I was very sorry to hear about your terrifying incident, where your children have lost their innocence. Please let me comment on some of your thoughts:

"We all know too well, that 'Free Palestine' means free Palestine from every Jew" - well, how do you know that so well? I am constantly attending demonstrations against the Israeli occupation, mainly in Tel-Aviv but also in the occupied territories, and I totally relate to "Free Palestine" that I'm hearing from fellow demonstrators who, I believe, don't want me out of there - at least not more than fellow Israeli Jews want the Palestinians out; And, trust me on this one - there are quite a few such Israelis - and I can understand them.

You told us that your children were scared of that incident, and some of them cried. I totally believe that, and feel terribly sorry for them. Think for a moment about the hundreds of thousands of children in Gaza, who are not just scared, but frightened to death, literally. Yes, a 4-year-old child was killed in Israel, and that is terrible. Yes, other children in Israel are scared too. Can you compare the level of fear in Israel and in Gaza? I can relate to the 15-year-old girl in Kerem-Shalom, near Gaza, who said that as much as she was scared, she felt sorry for the Gazan children, who live in much poorer conditions.

"I couldn't believe that they were filled with such hatred and ignorance and that someone could go as far as wishing my children dead and blaming me for the death of children in Gaza. Me?! I’ve been killing children in Gaza?" - No, you didn't kill anybody. Only your support money did. The actual killing is done by very few, but is vastly supported by the Israeli public (around 85%), and yes, by the American Jewry of which you are part. I think that it was Edmund Burke who said: "All that it takes for evil to triumph is for good men to do nothing". And if you can't understand the level of hatred - try to imagine how it's like to live in Gaza; being totally dependent for every aspect of life, without dignity, with very little hope for a better future. On top of that - try to imagine how it is like to be an Israeli Arab citizen, who is far from being equal to the Jews - as an official governmental committee has reported (the Or Committee, 2001).

"...the leaders of Israel have called every innocent civilian death 'a great tragedy.' - Sorry, but that is not true. Please show me one such call. The leadership in Israel doesn't care at all, and I wouldn't believe them even if they did relate to the suffering of the Palestinians. But they have at least been honest about their feelings, and disregarded the pain - pulling the vast majority of Jews after them, like a nice 'lead by example' that they learned in the military.

If you are willing to educate those rude people about the "willingness and desire to live in peace with our Arab neighbors," good luck. I think you'll have very hard times, but not because you are so right - but because they are correct to think, that all Israeli government have done everything in their power, to prevent any viable political solution to the conflict. If you can read Hebrew, then please read this:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4565230,00.html

This is a column written by a former director of Internal Security (the notorious Shabak), somebody who is much respected in my country for his knowledge and understanding of the security situation - and definitely not n lunatic liberal.

And yes, this was a "hate incident", not a crime. They wished you were dead, that's very ugly, indeed. Think of how many Jews in Israel - didn't threaten to kill all the 1.8 million Palestinians in Gaza, but just wished them to be dead, in some miracle way. You'd be surprised, but I know personally many such wishers.

And last of all - I watched a video on your website, being very skeptical that there could be another "Jewish Jerry Seinfeld" or Louis CK. Gosh, your act is really funny and full of talent. I wish you the best and may you and your family never experience such an incident, ever again.

Truly,

Avner Efendowicz

Tel-Aviv