Showing posts with label חינוך. Show all posts
Showing posts with label חינוך. Show all posts

Wednesday, June 24, 2020

My Conversation with Tania, vol. 4

June 7, 2020. It started off like this:

השעה עכשיו 3 בבוקר שאחרי ההפגנה בת"א

נתניהו וחבורת הפושעים שלו מדרדרים את ישראל לרמה של מדינות מפגרות כמו ארה"ב.

צפו בוידאו הזה עד הסוף, כדי לדעת לאן הם גוררים את כולכם:



Tania said:
Much worse here. I wouldn’t compare public response here w there. Watch for November vote. The USA corrupt have publicly disconnected from Caligula administration. They have defected and ratings are steadily dropping. Here, not a murmur about yet another cold-blooded murder of an Arab whether developmentally disabled or not. The right wing only strengthens its fascistic rule.

SO, without comparisons, I agree w you totally. My head is in the best of Jewish history, literature, innovation, humanities. And people. I can’t include you because you disown your Jewishness. So you’ll be among my best born-Jews only :)

I said:
Born-again Atheist! Hallelujah!!

"Hozana, hozana!!! (Hey JC, JC, won't you smile at me...")

Just woke up after a sleepless night.

What is USA Corrupt?

Cheers,
Avner E.


Tania said:
born-jew only implies nothing jewish after birth. 

"Hozana, hozana!!! (Hey JC, JC, won’t you smile at me...")
reference? u know more USA pop culture than i ever will. nerd, here. pointy head, too.

sleepless from rage? despair? heat? bad dreams?

I said:
Actually, this is British. "Jesus Christ Superstar", by Lloyd-Weber I think.

Hosanna = הושע-נא

I woke up at 2am, didn't even know that they beat the photographer. Then I read all night.
Netanyahu started really to scare me. I haven't been so scared since... (my last job interview actually). No seriously, since my military service.

Tania said:
Hate musicals w rare exceptions… operetta really Three Penny Opera (Kurt Weill, etc.). Yes, Lloyd-Weber.

HOsanna I know from Sukkot since childhood and a big deal for christians on Palm Sunday.

Same thing w a reporter in Mpls. The storm troopers shoot and trample any creature in their way. Killer instinct. Horrifying.

Why now scared… Netanyahoo? Same monster as last week. And same small-brained Israelis who believe rak Bibi as he buys another toy and screws them royally.

I said:
I HATE musicals too!!

JC is a "rock-opera" (first came across this term with Poogie = Kaveret. Best Israeli band EVER).

Of course, there is Seinfeld on this: (same note as "There is a Gemara on this" - so we don't need to argue anymore...)



Tania said:
This proves it. I’m an idiot. Neither recall this episode and certainly don’t get it. Other than the Grand Wizard Klan-looking clown.

I said (June 16):
Come-on! You are one of the brightes women I know.

It's OK to forget.
But was it funny or not?....

Tania said:
Not funny because I didn’t get it. And, when a joke has to be explained… not worth explaining.

What have you been up to? Reading, hiking, even sailing? Job hunting? or Job doing?

I’m still loving lockdown and leave to feed the cats and walk to the sea usually w a friend before sunset. WONDERFUL setting. People seem so happy there, and the dogs, too.

I said:
Job doing, at last...
It's temporary, but there is a chance for extension. Let's see.

How nice the lockdown is! But I've had enough. It's nice to work again (and get a sense that I'm of value and use to somebody, something...)

Enjoy the 2nd wave!...

Tania said:
I’m happy for your Job doing no matter the duration. Always another job or assignment around the corner or under a rock :)

I can’t get enough lockdown (now, it’s voluntary!) Too busy filling up on wonderful ebooks, books, online classes.

As for getting —
“a sense that I'm of value and use to somebody, something..."

I totally hear you. I am the same way. My volunteering in the African asylum-seeking community is I hope as important and fulfilling and useful to my friends as it is to me. For example, this week, I've been working with a friend prepare his application for his and his family's immigration to Canada. Very important every word, every nuance. Then, I’ll resume helping him plan and outline his end-of-year papers and reports, and then review, discuss, and edit drafts until the material is smooth as butter (in the sun!). He is one of the smartest and wisest people I know. Yet writing papers and all that IHE jazzz is new since he did his BA and next month completing his MA at IDC. Plus, English is not his native language. Not to mention the racism spilling out from every source… 

Most Israeli Jews — politicians, clergy, etc., morally inferior to those I have known, worked with, and learned from in the USA. You and I have had this convo several times. Nothing left to say, I reckon. I understand why you say you are not Jewish or something like that. I’m moving to that end of the continuum. Yet will always adore learning Jewish thought, history, texts. Just ordered the ebook in English translation by Amos Oz on Agnon. A real page turner though every idea I must ponder slowly.

I said (June 21):
Good for you for doing all this wonderful activity!

Just came back yesterday from shvil Israel, and can hardly type on the keyboard... My legs were killing me yesterday.

Amos Oz - if you are referring to the book called in Hebrew "The silence of the heaven",
שתיקת השמים - עגנון משתומם על אלוהים
then I read it many years ago. A real gem. To, me, the best book by Oz (of whom I could tell you something not very nice that I think of him... anyway). But he was a GREAT literature teacher.


Tania said:
You are amazing… following your bliss (see Joseph Campbell)! I admire you who is a person with a both-sides brain. RARE. 

Indeed, the book is שתיקת השמים… in translation.

For decades, I have wanted to understand Agnon — his works, who he sometimes is and sometimes is not. And, how he plumbs the depth of Jewish sources/sacred texts/customs/beliefs/ magic/nonsense/neuroses and leaves us guessing, mostly, on truth (which jesting Pilate, when asked what is it, “would not stay for an answer”). While reading Silence of Heaven, super-slowly, I download Agnon ebooks Amos Oz cites. 

About something not very nice on Famous Amos, unless he is a Nazi or Bibi supporter (borderline same thing), it’s OK w me that something not very nice happened, said, or done. As an immature person (often today, too, sadly), I insisted on perfection. This sickness is a self-fulfilling disaster on all fronts.

I told you I took a course w Amos a year before he died, right? Thru Beit Ariella and delivered at the Cinemateque perfect hours… daytime? You want copies of what I recorded? 

I also took courses w AB Yehoshua and now Haim Be'er in the same framework. I told you all this already, I think. Losing my mind in the great State of Lockdown.

Last, I imagine that your son who worked as an unidentified marshall on El Al flights and earned good money and saw much of the world has found other work since the company all but shut down. While mourning our losses is essential, moving on is life. Easy words, not so simple to internalize. My neighbors have been at home since… she is an El Al senior flight attendant and he a pilot.

I said:
Thank you again. You are way overstating.

Sure, I'd like to listen to Oz teaching. This book by him makes one understand Agnon so clearly... relatively, as much as he can be clear. There are other interpretation of course.

Agnon is one of the only Hebrew writing authors I could read and really enjoy. Something about the Israeli culture in general, maybe.
And he is such a non-orthodox, in his unique Orthodox Jewish way! And his irony - he redefines this term.
"Define Irony - Bunch of Idiots dancing on a plane, to a song made famous by a band that died... in a plane crash"... a quote by one of my favorite actors, Steve Buscemi.
https://www.youtube.com/watch?v=fnSTDdWjmJA

My older son Ben is really unemployed (this makes 3 of us, in our 4-members family...) from El-Al, but no, he needs this job back quickly, or they will not approve his Mashkanta. I hope that he'll be back. He doesn't have another profession that pays that much - he is going to become a Looser (oops, sorry; a teacher, in Israeli standards). And nobody pays for the skills of a Company commander in the Air Force rescue unit.

Tania said:
You write,
Agnon is one of the only Hebrew writing authors I could read and really enjoy. Something about the Israeli culture in general, maybe.

I respond, as a Sabra-born American whose experience of Agnon is less as an artist of the Israeli culture than of Eastern European and and global Jewish cultures. Of his relation to or with Israeli culture I feel it’s sentimental harking back not to the Begins and the whole lot of pre- and post 1948 names and events and catastrophes but to religious, mystical symbolism and associations with the Land and some of its people’s cultural baggage… oops, I mean heritage.

I wonder what you think of my associations of him.

His irony is Divine!  I love reminders that we don’t know, there is nothing to know, everything is known. Paraphrasing Oz in “Silence of Heaven”—  Agnon is a trickster: A believer, or a heretic? Life is fair, or unfair? The mother loves, or hates? her child. WE don't know. Usually, both answers are correct.

About THAT video linked. Wow! You sure are a cult fan. As am I but of Nicholas Cage, far more handsome, sexy than the pig-faced speaker :)

About Ben. Indeed, this time is terrifying financially, especially for people who are young, middle class, old, and unrecognized humans called refugees with zero x financial backup. QUESTION: Would another airline or international airport love to hire him? Or can he parlay his vast training and experience to related fields? A friend’s SIL (chatan) continues here and globally w search and rescue missions.

About teaching, an honorable profession in my book. Losers are people who chase money and more money only. Think about Ronni Someck, not a loser cell in his body. Similarly, Famous Amos and all the professors (a version of teacher) you respect highly and deservedly. Beware, feeding into the trashing of teaching and education brought about by frauds, incompetents, and rotten buddies of corrupt pols. Don’t let the perfect be the enemy of the good (paraphrase of Donald Winnicott’s, “good enough mother”).

How is the j-o-b?

I said:
I wonder what you think of my associations of him.
It's interesting, but different. I think more of his relation to Jewish faith, injustice in this world, misery. He is one of the best Jewish bitter-funny story tellers, but with depths of cultural "baggage" as you said. So, I enjoy reading him, albeit all the cultural and time distance between him and I - which I cannot say about contemporary Hebrew literature.

About THAT video linked. Wow! You sure are a cult fan. As am I but of Nicholas Cage, far more handsome, sexy than the pig-faced speaker :)
This pig-faced is my favorite actor, and a great Mentch. He is intelligent and funny.

Losers are people who chase money and more money only.
I always get misunderstood on this point. I never said that teacher ARE losers, my point is that the whole Israeli society treats teachers as losers, who didn't make it in the race for money and fame. I don't care and I don't want to hear any fake and cliches about how noble this profession is - words don't matter, only actions matter. On the action realm, the Israeli society fails big time to honor its teachers.

How is the j-o-b?
It's very nice, I enjoy it. But there's no guarantee that it will continue. Let's see.


Friday, April 24, 2020

מודה בטעותי: נתניהו-הוא באמת ה-בעיה של ישראל


https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.8791726

במשך הזמן אני משנה לאט לאט את דעתי באשר לנתניהו. מהבעיה מס. 3 או 4 של המדינה הזאת, הוא הופך בעיני לבעיה מס. 2 .
לכן לדעתי, הגיע הזמן להתייחס אל נתניהו כאל מה שהוא באמת: מפלצת אימתנית של יחסי ציבור.

הפתרון של הממשלה הזאת (הכי יקרה בתולדות המדינה, כן?) לבעיית החינוך בזמן המגפה הוא: לסכסך בין ההורים לבין המורים. זאת אסטרטגיה יעילה מאד, היא עובדת.

למאמר המלא:

במקום לבקר את הממשלה, הורים מפנים את זעמם למורים

הממשלה נוקטת מוסר כפול: מחייבת את המורים לעבוד ומסרבת לשלם. ההורים רואים במי שהופקדו על חינוך ילדיהם לא יותר משמרטפים, ורחוקים מלהפגין עמם סולידריות

אור קשתי
"הארץ", 23.04.20

גם בשנים עם מחאה חברתית מנומנמת יחסית, קשה שלא להבחין באנשים ש"איבדו את זה": הם מסכימים שיש בישראל גזענות כלפי יוצאי אתיופיה או שקצבאות הנכים הן חרפה מתמשכת, אך כאשר נתקעו בפקקים בגלל הפגנות, הם מיהרו להכריז על הפסקת תמיכתם — העקרונית, חס וחלילה המעשית — בשתי הקבוצות המוחלשות. הסולידריות העיקרית שהם מכירים היא עם עצמם. כעת הגיע תורם של עובדי ההוראה לנקז אליהם את הזעם: נכון שמעמד המורה חשוב, ואמנם המשכורת הממוצעת של המורים נמוכה בכ-20% מזו הכללית, אבל הרבה יותר חשוב שיעבדו עכשיו וגם בחופשת קיץ, תמורת תגמול חלקי. העיקר שתהיה מסגרת כלשהי לילדים: לא חייבים אנשי מקצוע, גם לא תכנים איכותיים. קשה לחשוב על חיזוק משמעותי יותר לתפיסה הרואה בבתי הספר ובגני הילדים לא הרבה יותר ממערך שמרטפות לאומי.
לא צריך להמעיט בקשיים של הורים, המנסים לתמרן כבר שבועות ארוכים בין שלל מצבים קשים, בעבודה ובבית כאחד. אבל את המענה למצוקה האמיתית יש להפנות לממשלה, שייצרה את המצב בשל החלטות סותרות ומדיניות עצמאית שמנהל כל משרד (ובהקשר זה, משרדי האוצר החינוך, ובמידה מסוימת גם הבריאות). הפתרון צריך להיות בהתאם לעקרון יסוד לפיו יש לשלם על עבודה. כל עבודה. באופן לא מפתיע, מנסה הממשלה להחריג מיישום הכלל כ-170 אלף עובדים — רובן המכריע נשים. "שיתרמו".

כמו יובל כרמי, מוכר הפלאפל מאשדוד, שמיהר לחבק את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת מדיניותו, כך הורים רבים לא מעלים על דעתם את האפשרות לדרוש מנבחריהם לגלות אחריות ולהציע תיקון. חוסר היכולת להפנות אצבע מאשימה כלפי הממשלה מעידה על תפיסה של נתינים — לא של אזרחים — ומשרתת היטב את השלטון: את הביקורת המוצדקת החליף סכסוך מתוקשר בין מורים להורים.

באוצר נערכו מראש לקרב על התודעה הציבורית; שום דבר לא הושאר למקרה. עם החזרה מחופשת פסח, הובילו שם החלטת ממשלה לפיה המורים יחזירו בחופשת הקיץ לפחות 50% מימי ההוראה מרחוק. לא מדובר בעמדה חדשה: כבר בימים הראשונים לאחר ההחלטה להשבית את מערכת החינוך בגלל התפרצות הקורונה, סירבו באוצר לממן את ההוראה מרחוק של המורים. הזלזול היה מופגן, אז והיום, והביא כעבור זמן קצר להסכם לפיו תופסק הלמידה המקוונת והמורים גם יחזירו תשעה ימי עבודה, כך ששנת הלימודים תסתיים ב-9 ביולי. מאז, בשבועות שעברו, לא ניסו באוצר לקדם הסכם עם הסתדרות המורים.

השבוע, המוסר הכפול של הממשלה נחשף במלוא כוחו: בעוד שראשי משרד החינוך מחייבים את המורים לקיים ימי הוראה בני ארבע עד חמש שעות, סירבו באוצר לממן באופן מלא את הפעילות — זו המתקיימת כעת וזו שתיערך כאשר יוחזרו ימי לימודים בקיץ. האנשים שמקבלים בהכנעה את אחת הממשלות המנופחות בתולדות ישראל ואת סדר העדיפויות שדלדל את מערכת הבריאות — שתי דוגמאות מקריות אבל מייצגות — הפכו למומחים בתנאי העבודה של המורים ובימי החופשה שלהם, המעוגנים בהסכמי שכר. בניגוד אולי לתפיסה המקובלת, לא מדובר במתנה: השכר השנתי הנמוך של המורים כולל את העובדה שהם לא מלמדים בקיץ.

אפשר וצריך לבדוק ולהתווכח על איכות ההוראה מרחוק. ואולם, אין ספק כי אם זו נעשית באופן איכותי, כלומר — המתכונת הישנה לא "מולבשת" על אמצעים חדשים — היא מחייבת לא מעט הכנה מראש וכישורים אחרים לנהל שיעור. ייתכן מאוד גם שהמתכונת שדורש משרד החינוך אינה מותאמת ליכולות ולצרכים של התלמידים ומשפחותיהם, כפי שטוענת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל. ואולם, כל עוד דורש משרד החינוך מעובדי ההוראה לעבוד מרחוק, אין הצדקה לציפייה כי הם יסכימו לעבוד כמעט חינם, לא רק מכיוון שבמדינה המקפידה על החוזה הבלתי-כתוב עם אזרחיה, עובדות ועובדים לא "נדרשים להתנדב", אלא גם בגלל שהדבר אינו מופנה לקבוצות אחרות.

אחרי ההתלהמות הראשונית בעקבות הראיון של מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד, בחדשות 12, גם מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב אמר אתמול בדיון בוועדת החינוך של הכנסת כי הפתרון המסתמן הוא הרחבת תוכנית "בית הספר של החופש הגדול", כך שתקיף את גני הילדים ועד סוף בית הספר היסודי (במקום עד כיתה ג', כיום). התוכנית מופעלת על ידי הרשויות המקומיות, המעסיקות מורים שמעוניינים בשכר נוסף. "מי שיעשה זאת יהיו המורים שניאותו להצטרף למערך ויקיימו פעילויות מגוונות", אמר אבואב. הרחבת הפרויקט תהיה כרוכה בתוספת תקציב, ואפשר לשער שבאוצר פחות מתלהבים מכך. אגב, בן דוד הציעה את אותו הפתרון בתחילת השבוע.

ייתכן שיש גם לקח לעתיד ארגוני המורים. כפי שמציינת ד"ר עינת אלבין מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנים האחרונות גיבשו ארגוני המורים בארצות הברית אסטרטגיה חדשה, הרואה בהורים שותפים המגויסים לטובת מאבקים שונים בתחום החינוך, כחלק מהפיכת בתי הספר למוקדים קהילתיים. הנה, אולי נמצאה התנהלות שראוי לייבא משם.

Tuesday, March 26, 2019

את זה צריך לקרוא מי שיש לי ילד/ה בן 8. או נכד/ה. או שבקרוב יהיו לו

https://www.haaretz.co.il/family/nitzanwaisberg/BLOG-1.7046747

אבל ברור שבמשפחה שלנו אין כאלה דברים

מומלץ גם לצפות בקליפ, אבל רק אחרי שקוראים את הכתבה
זה לא איכס ולא פויה, ולא כל המילים האלה שאם נגיד אותן שלוש פעמים לכיוון מזרח אז המציאות תיעלם, כמו הפלסטינים



הקליפ הפורנוגרפי שסביר להניח שילדיכם צפו בו
אם ילדיכם בני תשע ומעלה, הם בטח כבר ראו את הקליפ המיני הבוטה לשיר "מים" של דודו פארוק. אפשר בכל פעם לסמן "אויב" חדש ולדרוש מיוטיוב להסיר את הסרטון שלו מהרשת, כפי שהורים דורשים בימים אלה לגבי הקליפ הזה, ואפשר גם למנף את זה לדיון בריא וחשוב על מיניות

ניצן ויסברג | |דברים שלמדתי מילדיי
פורסם ב-24.03.19

בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית של בתי בת ה-9 עבר סרטון. זה הקליפ לשיר "מים" של דודו פארוק, הבחור שגם עושה הופעות לבר ובת מצווה. הסרטון לא עבר רק בקבוצה של בתי, אלא בעוד הרבה מאוד קבוצות, כל כך הרבה קבוצות של ילדים שהורים מכל הארץ התגייסו להוריד אותו מאתר יוטיוב. הם לא הצליחו, אבל גם אם היו מצליחים, האם זה מה שיפתור את הבעיה? האם סימון אויב חדש וחיסולו, במקום לקיחת אחריות על ילדינו, תשנה משהו? אני בספק. "אויבים" חדשים יצוצו במקומו.
אבל לפני הכל, למה הסרטון הזה כל כך מטריד הורים? כי מדובר בפורנוגרפיה, ולא פורנוגרפיה של קצת ציצי באיזה פלייבוי שחוק, אלא בפורנוגרפיה דפוקה ומעוותת שיכול ליצור רק מי שנשחקו אצלו לגמרי סיפי הגירוי מרוב חשיפה לפורנוגרפיה.
מחקרים מראים שהגיל הממוצע בו ילדים נחשפים לפורנוגרפיה היום הוא תשע. ילדים בני תשע מתחילים כבר את גיל ההתבגרות (בין השאר בגלל הורמונים מרובים, אליהם הם נחשפים מהסביבה והמזון. אבל זה למאמר נפרד), מה שאומר שמדובר בתקופה של עוררות מינית. היא פוגשת ילדים שונים בשלבים שונים וצורות שונות, אבל פורנוגרפיה מתקבלת אצל חלק גדול מהם כגירוי. הבעיה היא שהם לא יודעים מה לעשות עם זה, כי זה מגיע במנותק מבשלות פיזית, רגשית, קוגניטיבית ומהמציאות שלהם.
חשבו על זה, עוד לפני שהם דמיינו כיצד תרגיש נשיקה ראשונה עם ילד או ילדה מהכיתה, הם כבר ראו תצוגה כלשהי של מין, לפעמים אלים, בדרך כלל נצלני, תמיד לא מציאותי, ומעל הכל מנותק באופן מהותי מאהבה ואינטימיות.
לבת שלי אין טלפון חכם, אבל לכל חבריה לכיתה יש, והם ראו את הקליפ, אז בפועל, זה לא שינה שלבת שלי אין טלפון חכם. אם יש לכם ילדים בני תשע, קחו בחשבון שהם ככל הנראה נחשפו לפורנוגרפיה. צריך להפנים את זה ולהתמודד עם זה, לא להתעלם מזה, ובטח שלא למצוא בכל פעם "רשע" חדש ולחשוב שאם רק ייחסם, הבעיה תיפתר. מי שמתחמק מאחריותו ההורית מפספס כאן הזדמנות.
יותר מאי פעם, להורים אין היום פריווילגיה להיות במבוכה מהעובדה שהם חייבים לשוחח עם ילדיהם על מיניות בריאה. שיח כזה הוא צו השעה. אם פעם חלק מאיתנו למדו על מין מחברים, ספרים וטלוויזיה, היום מיניות בריאה דורשת התערבות הורית כבר בגיל הגן. הגיע הזמן שבכל גן יתקיימו מפגשי חובה להורים ולאנשי צוות בנושא מיניות בריאה והאופן הנכון לתקשר אותה לילדים, ושאחר כך מפגשים כאלה יתקיימו בכל שנה או שנתיים עד סוף התיכון.

ועד שזה יקרה, אולי הדברים הבאים שאנחנו מיישמים בבית יוכלו לעורר בכם השראה:
1) לדבר על מיניות בריאה זה לא "אירוע", אלא משהו שמתרחש באופן שותף. החל בשימוש במילים נכונות ומפורשות לתיאור אברי המין (פין ופות בעברית), דרך היחס לעירום, מגע, היריון ולידה וכלה בפרטיות וגבולות. מיניות בריאה לא מנותקת מחיי היומיום שלנו, בהתאם לגילים השונים של הילדים.
2) מטפחים אהבה לגוף, הנאה ממגע מרצון, ולגיטימציה מלאה לגבולות של הגוף הפרטי. מי שלא רוצה שיגעו בו, אפילו אם זה "רק דגדוג", מקבל את רצונו בכבוד ומיד. אנחנו כבני משפחה מלטפים ומתחבקים, מתכרבלים יחד במיטה ונותנים נשיקות, ותוך כדי אנחנו לומדים מה נעים ולא נעים למי מאיתנו, ומבהירים עד כמה זה חשוב לומר איפה הגבולות של כל אחד מאיתנו עוברים ועוד יותר חשוב לכבד אותם אצל אחרים.
3) אנחנו מדברים על כך שיש דברים שאינם מתאימים לילדים באינטרנט. עם הבן הגדול כבר שוחחנו על כך שחשיפה לפורנוגרפיה לפני שמתנסים במין באופן אישי היא לא טובה, שזה קצת כמו לראות סרט לפני שקוראים את הספר. זה סוגר את היכולת לדמיין לבד וליצוק משמעות אינדיבידואלית. השיחה לא נעשתה ברוח של איסור, אלא של הסברת הרציונל, תוך מתן תחושה שאנחנו סומכים עליו.
4) אנחנו מזכירים לילדים חזור והזכר ובאופן מפורש שאנחנו כאן בשבילם, תמיד, ושהם יכולים לדבר איתנו על הכל.

מיניות בריאה היא זכות בסיסית של כל חברה. מערכת החינוך היתה צריכה להתגייס כדי לייצר "ברית מבוגרים", שתתמוך בצוות החינוכי ובהורים בהתמודדות חסרת התקדים שלהם עם חשיפת ילדיהם לפורנוגרפיה. ההפקרות הזו פוגעת בסופו של דבר בחופש של ילדינו להתפתח לבני אדם שמסוגלים לחוות סיפוק ואינטימיות. מגיע לילדים שלנו להיות בני אדם מאושרים, מחוברים וצומחים.

ניצן ויסברג היא מרצה ויועצת לחדשנות עיצובית

Saturday, December 6, 2014

פגישה עם "משרן" - אדם מעורר השראה

קן רובינסון

דייב אגרס

סוגטה מיטרה

הפוסט הבא נכתב ככמטלה במהלך הקורס "ניהול כיתה במאה ה-21", אותו אני לומד במסגרת תואר שני בחינוך

באחד האמשים האחרונים נפגשנו, תלמידי כיתת ההתנסות במגמת מתמטיקה בבית הספר עירוני י"ד, עם מנהל בית הספר, הראל גוטשטיין. ישבנו במשרדו המרווח, והאיש שטח בפנינו את משנתו החינוכית ותיאר לנו את בית הספר, מה שמייחד אותו לעומת בתי ספר אחרים, וחלק מהבעיות שהוא והמורים מתמודדים איתן
בית הספר שוכן בשכונה חזקה מאד מן הבחינה הסוציו-אקונומית, רוב עצום של התלמידים "זוכים" לשיעורים פרטיים, ועל כן הם מאתגרים את המורים שכביכול אינם נחוצים, וגם - הם כבר יודעים את החומר, משתעממים ומפריעים... הראל היה נלהב מאד, כשסיפר על השיעור הגבוה של הזכאות לבגרות ושל הגיוס לצה"ל, ועל מעורבות בית הספר בקהילה; הוא ממש ניצל כל דקה של המפגש בן השעה, כדי לדחוס עוד ועוד מידע ולהעביר אלינו את החוויה של ניהול בית ספר, חינוך ובכלל את האני מאמין שלו. והמסר עבר, חזק ויעיל. נדמה לי שאדבר בשם כולם כשאומר, שנדבקנו בהתלהבות שלו ובתשוקה שלו לחינוך. בפרט, הראל סיפר איך הוא מקפיד שבית הספר ישקיע בלימוד ובחינוך שמאפשר לכל תלמיד ותלמידה למצות את המירב מהפוטנציאל שלהם ומתחומי העניין שלהם (מה שאופנתי לכנות היום "למידה משמעותית"), ובד בבד גם דורש מהם עבודה קשה ושותפות מלאה באחריות ללימוד, לסביבה לימודית תומכת ומאפשרת גם לאחרים, לקבלת כל אחד עם כל השונות שלו, לכבוד הדדי ולהשתתפות פעילה בעבודה הלימודית ובשאר מטלות בית הספר. התרשמתי במיוחד כשסיפר על הדרישה הבלתי מתפשרת שלו ושל צוות המורות והמורים מהתלמידים להרגלי לימודים, עמידה בזמנים, כבוד לצוות ולחבריהם. הוא סיפר שאחד ההיבטים המורכבים של תפקידו הוא - הקשר עם ההורים. אלה שייכים כאמור לקבוצה חזקה, כלכלית וחברתית בציבור הישראלי, ובהתאם לכך נוטים להתנהגות ישראלית די טיפוסית שמתבטאת בטלפון ישיר אליו, למנהל, בכל מקרה של מה שנראה להם כהתנכלות לבניהם, ובפועל - איננו אלא הקפדה פשוטה על משמעת ועל כללי בית הספר. במקרה כזה הוא מסביר להם, שאין בכוונתו לוותר לתלמיד רק בגלל שאביו רואה לנכון לפנות למנהל, ובכל מקרה, אם יש בעיה - יש להרגיל את התלמיד עצמו לפנות למורה, ומשם למרכזת המקצוע, מרכזת השכבה, סגנית המנהל וכן הלאה. אין זאת אומרת שהמנהל אינו זמין או לא מוכן לדבר עם תלמידים - אדרבא, הוא מסתובב בבית הספר כל שעות היום וניתן להגיע אליו בקלות, אבל אין זה ראוי שיפנו אליו ישירות בבעיות שניתנות לטיפול על ידי האנשים שזה תפקידם
לבסוף, כדי להדגים את מידת הפתיחות ששוררת בבית הספר ואת הקבלה המוחלטת של כל אחד ואחת - הראל סיפר שכל התלמידים יודעים שהוא הומוסקסואל, ושהוא מגדל את בתו במשותף עם אמה הביולוגית, שהיא לסבית מוצהרת... ההצהרה התקבלה בהפתעה אבל השתלבה היטב במכלול השיחה
שמחתי מאד לשמוע את הראל מספר על עבודתו ועל עבודת הצוות שלו, והרגשתי אותה הרגשה מוכרת של מפגש עם מה שאני מכנה "משרנים" (בהשאלה מעולם האלקטרוניקה) - שהוא המינוח שלי למנהיגים אמיתיים, כאלה שכששומעים אותם ובעיקר מתרשמים ממעשיהם - הם יוצרים השראה אצל השומע, ומה שחשוב יותר - יוצרים חשק ללכת בעקבותיהם! תחושה דומה חוויתי בעת שגרתי בארה"ב, ביום שאחרי הבחירה של נשיא שחור ראשון, ושמעתי את נאום הניצחון שלו - מיליוני אנשים דיווחו שהם חשו תחושת התעלות והשראה בעקבות דבריו הנרגשים והמשמעותיים. תחושה דומה מלווה את הצפייה בהרצאותיהם של "משרנים" אחרים, דוגמת קן רובינסון, דייב אגרס, יורם הרפז (אמנם מבית ברל, אבל בכל זאת...), ואחרים
בעיקר התרגשתי מהעובדה שהראל יכול לחשוף בפני כולם את נטייתו המינית, מבלי שהדבר ייצור מבוכה או דחייה, להיפך - זוהי בעיני דרך אפקטיבית מאד להעביר את המסר של פתיחות כלפי השונה, והערכת האחר על פי ערכיו האנושיים וקשריו עם סביבתו - במקום על פי סטריאוטיפים שנקשרים לזהותו

מה שלקחתי מהפגישה: בדבריו, הראל חיזק אצלי את הרצון, שהיה קיים כבר, להתחיל כבר את שלב ההוראה. הגילוי שיש
 לפחות בעירי תל-אביב כמה וכמה מנהלים בעלי אג'נדה דומה, ויכולת ורצון לקדם "למידה משמעותית" - נוסך מידה של אופטימיות בנפש שהתרגלה לקבל מהסביבה מסרים פסימיים ומייאשים באשר לעתיד החינוך בישראל... משיחה כזאת אני תמיד יוצא עם יותר רצון ותשוקה מאשר נכנסתי - ממש מה שנקרא "שיחת מוטיבציה" - לא שאני ממש צריך כזו בשלב הזה, אבל כנראה נצטרך כולנו בשלב ההוראה המעשית 
הראל גוטשטיין, מנהל תיכון עירוני י"ד בתל-אביב

מטרות החינוך הממלכתי - דירוג מחדש לפי חשיבות


הפוסט הבא נכתב כמטלה לסטודנט, במהלך הקורס "משפט וחינוך", אותו אני לומד במסגרת תואר שני בחינוך

המטלה הייתה לכתוב מה דעתנו האישית, בשאלה: בהתייחס לחוק חינוך ממלכתי (1953), סעיף (2): מטרות החינוך הממלכתי בישראל – איך היית מדרג מחדש את המטרות השונות לפי סדר החשיבות? איזו מטרה היית מוסיף? איזו מטרה שרשומה בחוק היית מוחק? איזו מטרה רשומה בחוק, אך היא בגדר "אות מתה

להלן הדירוג הראוי של תת-הסעיפים בסעיף 2, לעניות דעתי
בסוגריים  – הדירוג המקורי
  1. (5)  פיתוח אישיות, יצירתיות, כשרונות, חיים של משמעות
  2. (7) פיתוח כוח כוח השיפוט והביקורת, סקרנות, מחשבה עצמאית
  3. (8) שוויון הזדמנויות להתפתחות
  4. (9) מעורבות בקהילה
  5. (3) לימוד ההיסטוריה של העם והמדינה
  6. (6) תחומי דעת ומיומנות
  7. (4) לימוד התורה, תולדות העם היהודי וזכר השואה
  8. (10) כבוד ואחריות לסביבה ולטבע
  9. (11) הכרת התרבות הערבית ותרבויות אחרות בישראל
  10. (2) להנחיל את העקרונות שבהכרזה על הקמת המדינה, כבוד לזכויות יסוד, לחוק, לחתור לשלום ולסובלנות
  11. (1) לחנך לאהבת אדם, העם והארץ


הייתי מוריד את תת-סעיף 1, מפני שלדעתי אין זה מתפקידו של משרד החינוך "לחנך... לאהבת אדם", ובוודאי לא לאהבת העם והארץ או לכבד את הוריו ומשפחתו. כמובן, לא יהיה זה רע, אם במסגרת הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר יספגו הילדים מסרים (בעיקר באמצעות מעשים, ולא בדיבורים ובהטפה) של אהבה לאדם, לעם ולארץ, וכבוד להורים; אך לא ראוי להגדיר זאת כאחת המטרות הראשיות של תכנית הלימודים
ההנמקה לכך: בעיני, מטלת החינוך מתחלקת בין מספר "סוכנים" או גורמים, באופן בלתי שווה. בראש ובראשונה, עול החינוך מוטל על סביבתו הקרובה והמיידית של החניך – הלא היא משפחתו המיידית, הוריו או אפוטרופסיו, ואחרים – סבים, דודים, אחים; במעגל הגדול יותר נמצאים בני משפחתו הרחוקה יותר; ואחריהם בני הקהילה, חברים, מכרים, בני העם; ולבסוף באי העולם כולו. על פי השקפתי, כל פרט בחברה מחנך בפועל (במעשיו יותר מאשר בדיבוריו), כל פרט אחר בחברה, כל הזמן. אדם כי ייקלע לארץ זרה, ויראה את נוהגיהם של תושביה, יושפע מהם גם בבלי דעת. ישראלי המבקר בגרמניה ומתרשם מרמת הנקיון ברחובותיה, יש סיכוי גבוה שבשובו לארצו יימנע מהשלכת פסולת ברחוב (או למצער, ילכלך פחות), וזאת בהשפעת המראה של הרחובות הנקיים שנחרט בזכרונו. על אחת כמה וכמה כשמדובר באדם השייך למעגל היכרות קרוב יותר – למשל, כל אדם המשליך פסולת ברחוב בישראל, או מנבל את פיו בעת צפיה בתחרות ספורט – יוצר את הצופה והשומע את התחושה הבלתי מודעת, שזאת התנהגות ראויה במידת מה – גם אם השומע מתנגד לכך באופן מודע. חלק ניכר בהנמקות הערכיות שלנו (שאינן ניתנות להצדקה רציונלית, ועל כן הן מושפעות מהנמקות בלתי רציונליות ובלתי פורמליות) – מתבססות על התפיסה המודעת או הבלתי מודעת, ש"כך ראיתי ושמעתי, ועל כן חזקה שזוהי התנהגות ראויה". השפעתם של עמיתים ושל החברה כולה היא חזקה מאד – גם אם קשה להודות בכך, באשר רצוננו להצטייר בעיני עצמנו כיצורים אוטונימיים, המחליטים באופן עצמאי – בשעה שבפועל אין זה כך, במידה רבה
בכל מקרה, אין זה מתפקידו (ולכל הפחות ראוי שזה יהיה מתפקידיו בעדיפות נמוכה יותר) של משרד החינוך "לחנך" את חניכיו להתנהגות ראויה במישור הבין-אישי, ובוודאי לא "להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו... המכבד את הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו". השאלה כיצד מחנכים לאהבה לעם ולארץ היא כבדת משקל ולפחות בעייתית מאד. לדעתי לא ניתן לבצע פורמליזציה של הטכניקה, כפי שניתן לעשות זאת, למשל, באשר לחינוך להומניזם, למעורבות בקהילה, ועוד. החינוך ל"אהבת אדם, העם והארץ" הם מושגים כל כך בסיסיים, שמקורם צריך להיות הרבה יותר מהסביבה המיידית של החניך – הוריו ומשפחתו, מאשר ממשרד החינוך. מעבר לכך, ישנו מדרון חלקלק מאד המוביל מהניסיונות לחנך לאהבת העם והארץ – אל הפטריוטיזם הזול, ומשם אל הפאשיזם ממש, במובן שהחניך יתבקש להעמיד את טובת העם ו"הארץ", מה שזה לא יהיה (וכוונתי שניתן לפרש את טובת "הארץ" במובנים שונים מאד ואף אנטי-הומניסטיים, אליליים, גזעניים וכדומה), מעל לטובת האדם, ובאופן שעלול לפגוע בערכים ראויים יותר, בעיני, והם – שיויון האדם, כבודו וחירותו
למצער, ניתן לומר שמתפקידו של משרד החינוך להיות גורם נוסף, המעלה את תרומתו לחינוך לאהבת האדם, העם והארץ – בנוסף להורים, משפחה, סביבה ועוד; בעוד שהפריטים האחרים ברשימה הם מתפקידיו של משרד החינוך באופן עיקרי או בלעדי

סעיף שהייתי מוסיף: "ליצור סביבה תומכת ואוהדת כדי שכל חניך וחניכה יוכלו למצוא את תחומי הכשרון והידע החבויים בו או בה, להכיר בהם, לפתחם מתוך רצון לעסוק בהם בעתיד, עם אפשרות לפרנס עצמם בכבוד בתחום ידע החופף או קרוב אליהם. לאפשר, במובן של יצירת סביבה תומכת ואוהדת, שבמסגרתה יוכל החניך להתפתח בהתאם לנטיות נפשו – ולא לכוון את החניך מראש את התחום הנראה למוסד או לקהילה כתחום הראוי או הרצוי לחברה; כמובן, כל זאת במסגרת מגבלות ואילוצים, שנועדו להבטיח שנטיותיו ומעשיו של החניך לא יפגעו בחירותם ובאפשרות ההתפתחות במקביל של חניכים אחרים בכיוונים הראויים והרצויים להם

Friday, November 14, 2014

מחנך הכיתה כ"מנהיג", והמורה המקצועי כ"מנהל כיתה"


הפוסט הבא נכתב כמטלה אישית, במהלך הקורס "ניהול כיתה במאה ה-21", אותו אני לומד במסגרת תואר שני בחינוך

המטלה הייתה לכתוב מה דעתנו האישית, בשאלה: האם אני מצפה ממחנך להיות יותר "מנהיג" וממורה מקצועי להיות יותר "מנהל כיתה" בתחום הדעת שלו

מורה ומחנך הן מילים נרדפות

לא לשווא בחרו חברי "הגשש החיוור" בביטוי "מורה ומחנך בישראל". אלה שתי פנים של אותו המטבע

באופן מפתיע, אני מסכים עם רוב הכותבים שקדמו לי. הקו הרעיוני השולט בפוסטים כאן הוא, שאין סתירה בין היות המורה "מנהיג" לבין היותו "מנהל כיתה" או מעביר ידע ספציפי בתחום התמחותו, ושהוא יכול (ואף חייב) להיום גם וגם

בעיני, לא רק שכל מורה הוא מחנך (גם, ואולי אף בעיקר, המורה לספורט), אלא שכל אדם בחברה מחנך כל אדם אחד, כל הזמן. יש לזה הרבה דוגמאות שיקצר הפוסט הזה מלפרטם. אזכיר רק, שבתשובה לשאלה העצבנית (הנשאלת לרוב בעת נהיגה): "מה, אתה רוצה לחנך אותו?!", אני בדרך כלל עונה: כן, בהחלט, זאת אחריותו של כל פרט בחברה להשפיע על סביבתו בכיוון הטוב

על אחת כמה וכמה, שמורה, ויהיה זה מורה למתמטיקה, לספורט או לתזונה - העומד יום יום מול ילדים ונערות צעירות, הנמצאים בשלב מאד מעצב בחייהם - מהווה דמות מחנכת מהמעלה הראשונה. אני מאמין שהדבר שמחנך יותר מכל הם - מעשים, הרבה יותר מדיבורים. כל פרט בהתנהגותו של המורה לתזונה, המבטא את מכלול ערכיו האנושיים, השימוש שהוא עושה בשפה, העניין שהוא מפגין בתחום הידע שלו, שאיפתו ללמד וגם ללמוד, יחסו לתלמידים, יחסו למקצועו - משפיעים יותר מכל שעת מחנך, מבלי להפחית בחשיבותה. במובן הזה, כל מורה מקצועי הוא גם "מחנך", ובאותה עת גם מנהיג, מפני שהוא מתווה, במעשיו ממש יותר מאשר בדיבורים, את הדרך שבאמת הוא מאמין שהיא הראויה - בתחום הדעת שלו, וגם ביחסו לחיים בכלל. ובני הנוער רואים, ומפנימים - והרבה יותר משנדמה לנו ואף להם. לאיינשטיין מיוחסת האמירה, ש"מנהיגים הם אלה שגורמים לאנשים ממוצעים לעשות עבודה יוצאת דופן". במובן הזה, המורה המקצועי הוא מנהיג לכל דבר

מן הצד השני - גם ה"מחנך" באופן רשמי - עוסק כל הזמן גם בניהול הכיתה, בנוסף לתפקידו הרשמי כ"מנהיג". הוא מורה בתחום שנועד לו, הלא הוא תחום ה"חינוך" (מה שזה לא יהיה), ולרוב גם בתחום נוסף. כמורה המופקד על ה"חינוך:, אין ספק שהוא עסוק בכל דקה גם בניהול הכיתה. ועל כן, גם מן הפן המעשי - יומיומי, וגם מן הפן העקרוני (מורה מקצועי = גם מחנך), הוא מנהל לכל דבר

Monday, January 17, 2011

ציטוט החודש


חינוך הוא מה שנשאר במוח אחרי ששוכחים כל מה שנלמד בבית הספר

(כנראה איינשטיין)


לימוד הוא תהליך שבו הרשימות של המורה עוברות במדויק אל המחברות של התלמידים, מבלי לעבור דרך המוחות של אף אחד מהם