מודה בטעותי: נתניהו-הוא באמת ה-בעיה של ישראל

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.8791726

במשך הזמן אני משנה לאט לאט את דעתי באשר לנתניהו. מהבעיה מס. 3 או 4 של המדינה הזאת, הוא הופך בעיני לבעיה מס. 2 .
לכן לדעתי, הגיע הזמן להתייחס אל נתניהו כאל מה שהוא באמת: מפלצת אימתנית של יחסי ציבור.

הפתרון של הממשלה הזאת (הכי יקרה בתולדות המדינה, כן?) לבעיית החינוך בזמן המגפה הוא: לסכסך בין ההורים לבין המורים. זאת אסטרטגיה יעילה מאד, היא עובדת.

למאמר המלא:

במקום לבקר את הממשלה, הורים מפנים את זעמם למורים

הממשלה נוקטת מוסר כפול: מחייבת את המורים לעבוד ומסרבת לשלם. ההורים רואים במי שהופקדו על חינוך ילדיהם לא יותר משמרטפים, ורחוקים מלהפגין עמם סולידריות

אור קשתי
"הארץ", 23.04.20

גם בשנים עם מחאה חברתית מנומנמת יחסית, קשה שלא להבחין באנשים ש"איבדו את זה": הם מסכימים שיש בישראל גזענות כלפי יוצאי אתיופיה או שקצבאות הנכים הן חרפה מתמשכת, אך כאשר נתקעו בפקקים בגלל הפגנות, הם מיהרו להכריז על הפסקת תמיכתם — העקרונית, חס וחלילה המעשית — בשתי הקבוצות המוחלשות. הסולידריות העיקרית שהם מכירים היא עם עצמם. כעת הגיע תורם של עובדי ההוראה לנקז אליהם את הזעם: נכון שמעמד המורה חשוב, ואמנם המשכורת הממוצעת של המורים נמוכה בכ-20% מזו הכללית, אבל הרבה יותר חשוב שיעבדו עכשיו וגם בחופשת קיץ, תמורת תגמול חלקי. העיקר שתהיה מסגרת כלשהי לילדים: לא חייבים אנשי מקצוע, גם לא תכנים איכותיים. קשה לחשוב על חיזוק משמעותי יותר לתפיסה הרואה בבתי הספר ובגני הילדים לא הרבה יותר ממערך שמרטפות לאומי.
לא צריך להמעיט בקשיים של הורים, המנסים לתמרן כבר שבועות ארוכים בין שלל מצבים קשים, בעבודה ובבית כאחד. אבל את המענה למצוקה האמיתית יש להפנות לממשלה, שייצרה את המצב בשל החלטות סותרות ומדיניות עצמאית שמנהל כל משרד (ובהקשר זה, משרדי האוצר החינוך, ובמידה מסוימת גם הבריאות). הפתרון צריך להיות בהתאם לעקרון יסוד לפיו יש לשלם על עבודה. כל עבודה. באופן לא מפתיע, מנסה הממשלה להחריג מיישום הכלל כ-170 אלף עובדים — רובן המכריע נשים. "שיתרמו".

כמו יובל כרמי, מוכר הפלאפל מאשדוד, שמיהר לחבק את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת מדיניותו, כך הורים רבים לא מעלים על דעתם את האפשרות לדרוש מנבחריהם לגלות אחריות ולהציע תיקון. חוסר היכולת להפנות אצבע מאשימה כלפי הממשלה מעידה על תפיסה של נתינים — לא של אזרחים — ומשרתת היטב את השלטון: את הביקורת המוצדקת החליף סכסוך מתוקשר בין מורים להורים.

באוצר נערכו מראש לקרב על התודעה הציבורית; שום דבר לא הושאר למקרה. עם החזרה מחופשת פסח, הובילו שם החלטת ממשלה לפיה המורים יחזירו בחופשת הקיץ לפחות 50% מימי ההוראה מרחוק. לא מדובר בעמדה חדשה: כבר בימים הראשונים לאחר ההחלטה להשבית את מערכת החינוך בגלל התפרצות הקורונה, סירבו באוצר לממן את ההוראה מרחוק של המורים. הזלזול היה מופגן, אז והיום, והביא כעבור זמן קצר להסכם לפיו תופסק הלמידה המקוונת והמורים גם יחזירו תשעה ימי עבודה, כך ששנת הלימודים תסתיים ב-9 ביולי. מאז, בשבועות שעברו, לא ניסו באוצר לקדם הסכם עם הסתדרות המורים.

השבוע, המוסר הכפול של הממשלה נחשף במלוא כוחו: בעוד שראשי משרד החינוך מחייבים את המורים לקיים ימי הוראה בני ארבע עד חמש שעות, סירבו באוצר לממן באופן מלא את הפעילות — זו המתקיימת כעת וזו שתיערך כאשר יוחזרו ימי לימודים בקיץ. האנשים שמקבלים בהכנעה את אחת הממשלות המנופחות בתולדות ישראל ואת סדר העדיפויות שדלדל את מערכת הבריאות — שתי דוגמאות מקריות אבל מייצגות — הפכו למומחים בתנאי העבודה של המורים ובימי החופשה שלהם, המעוגנים בהסכמי שכר. בניגוד אולי לתפיסה המקובלת, לא מדובר במתנה: השכר השנתי הנמוך של המורים כולל את העובדה שהם לא מלמדים בקיץ.

אפשר וצריך לבדוק ולהתווכח על איכות ההוראה מרחוק. ואולם, אין ספק כי אם זו נעשית באופן איכותי, כלומר — המתכונת הישנה לא "מולבשת" על אמצעים חדשים — היא מחייבת לא מעט הכנה מראש וכישורים אחרים לנהל שיעור. ייתכן מאוד גם שהמתכונת שדורש משרד החינוך אינה מותאמת ליכולות ולצרכים של התלמידים ומשפחותיהם, כפי שטוענת הסתדרות הפסיכולוגים בישראל. ואולם, כל עוד דורש משרד החינוך מעובדי ההוראה לעבוד מרחוק, אין הצדקה לציפייה כי הם יסכימו לעבוד כמעט חינם, לא רק מכיוון שבמדינה המקפידה על החוזה הבלתי-כתוב עם אזרחיה, עובדות ועובדים לא "נדרשים להתנדב", אלא גם בגלל שהדבר אינו מופנה לקבוצות אחרות.

אחרי ההתלהמות הראשונית בעקבות הראיון של מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד, בחדשות 12, גם מנכ"ל משרד החינוך שמואל אבואב אמר אתמול בדיון בוועדת החינוך של הכנסת כי הפתרון המסתמן הוא הרחבת תוכנית "בית הספר של החופש הגדול", כך שתקיף את גני הילדים ועד סוף בית הספר היסודי (במקום עד כיתה ג', כיום). התוכנית מופעלת על ידי הרשויות המקומיות, המעסיקות מורים שמעוניינים בשכר נוסף. "מי שיעשה זאת יהיו המורים שניאותו להצטרף למערך ויקיימו פעילויות מגוונות", אמר אבואב. הרחבת הפרויקט תהיה כרוכה בתוספת תקציב, ואפשר לשער שבאוצר פחות מתלהבים מכך. אגב, בן דוד הציעה את אותו הפתרון בתחילת השבוע.

ייתכן שיש גם לקח לעתיד ארגוני המורים. כפי שמציינת ד"ר עינת אלבין מהפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנים האחרונות גיבשו ארגוני המורים בארצות הברית אסטרטגיה חדשה, הרואה בהורים שותפים המגויסים לטובת מאבקים שונים בתחום החינוך, כחלק מהפיכת בתי הספר למוקדים קהילתיים. הנה, אולי נמצאה התנהלות שראוי לייבא משם.

מה תספרו לנכדים? מה היה חלקכם/ן בתקופת החושך של נתניהו?

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6978164

מאמר מבריק (*) של יוסי קליין ב"הארץ", 27 בפברואר 2019, והתגובות:

(*) פרט למשפט האחרון, לדעתי; פספוס של כל הנקודה.

גנץ, יעלון או אשכנזי ישפיעו מבפנים?

בני גנץ לא מתאים לאופוזיציה. הוא לא יישב במליאה, לא יקרא קריאות ביניים וסדרנים לא יוציאו אותו משם בכוח. זה לא הוא, וזה גם לא משה יעלון ולא גבי אשכנזי. הם לא יישבו בוועדה לזכויות הילד כי זה מה שנותנים לאופוזיציה. הם לא בנויים לאופוזיציה כמו שנתניהו לא בנוי למעשיהו.

לא רק הם. גם אנחנו לא. כבר התרגלנו לחיות בלי. ויתרנו על אופוזיציה, ויתרנו על ייצוג, גם כשהעימות איננו בין ימין לשמאל, אלא בין הרוב למיעוט. עמים נורמליים לא הולכים לבחירות בגלל התנגדות לדרישת הרוב לכך שחשוד בפלילים יהיה ראש ממשלה. אצלם מובן מאליו הוא, שהוא לא יכול. אצלנו זה הפוך. אנחנו יודעים מה תהיה התוצאה. אנחנו מורידים גנרלים קשישים מהבוידעם, שימתיקו את הגלולה המרה.

גנרלים חזקים הם לפעמים פוליטיקאים חלשים. הם לא באים לשרת אותנו, אלא כדי לנהל אותנו. הזקנה במסדרון לא מעניינת אותם, במצע המפלגה שלהם יש שלוש מלים: "רק לא ביבי", ואליו אנחנו מתחברים. זהו חיבור של שנאה. השנאה לנתניהו גדולה יותר מהציפיות שיש לנו מהם. אנחנו רוצים שיביסו אותו לא כדי שייטיבו את חיינו, אלא כדי שיוציאו אותו מתוכם.

גנרלים לא מתעבים גזענים, הם בזים להם. בצלאל סמוטריץ' כשר חינוך הוא בעיניהם לא יותר ממשהו רע שנדבק לסוליה. זו הטעות שלהם, וזה האסון שלנו

הם הכתף היציבה הנקייה, שעליה נשענים בימים של מצוקה. אנחנו סומכים עליהם. יותר בגלל משאלת לב ופחות בגלל עובדות. אנחנו רוצים להאמין שהם באים ממקום שאין בו אינטריגות וזיופים (תשאלו את אשכנזי). וחוץ מזה, במי נאמין, אם לא במי שאליו אנחנו שולחים את הילדים שלנו למשך שלוש שנים?

הם מביאים לחיים הפוליטיים את השכיבה במארבים והשירות בצנחנים. עם מארבים וצנחנים לא חושפים תקציבים להתנחלויות. הם לא סתיו שפיר. אין להם דעה על מתווה הגז ולא על אוטובוסים בשבת. שמיקי חיימוביץ' תתעסק בזה, אם בא לה.

אין להם דעה ולא עמדה כי ככה חינכו אותם בצבא. אנחנו מפנטזים על מה שאנחנו לא יודעים. מפנטזים על זה, שמאחורי האמירות העמומות וההצהרות הריקות יש עמדות מוצקות ודעות מנומקות. אנחנו מסרבים להבין, שמה שיש שם זה ריקנות ועמימות. גנרל שלא שתק — הועף (האלוף יאיר גולן יכול לספר לכם).

כן, הם רוצים להחליף את השלטון, אבל לא יתאבלו אם ייכשלו. האפשרויות מבחינתם הן ניצחון או הצטרפות. הם לא שמעו על אופוזיציה לוחמת. הם יהיו בממשלה, כל ממשלה. ממשלת אחדות לאומית, או ממשלת ליכוד ציונית, או ממשלת חירום זמנית ולאומית.

האם אמרו שלא יישבו עם נתניהו כשיוגשו כתבי אישום? האם הודיע הימין שלא יישב אתם? אל תתייחסו ברצינות להצהרות של פוליטיקאים לפני בחירות, אמר צחי הנגבי. הם יישבו בממשלה, ותראו כמה תירוצים יהיו להם — מ"מה שרואים משם לא רואים מכאן" המשומש, דרך "נשפיע מבפנים" המרופט, ועד לקלף המנצח: "עם בנט בביטחון תרגישו יותר טוב?"

נפתלי בנט בביטחון זה אסון, אבל איתמר בן גביר בוועדה למינוי שופטים הוא אסון גדול יותר. גנרלים יעדיפו להתחרות בלמי יש איראן גדול יותר ולא להתעסק בגזענות שלו. גנרלים לא מתעבים גזענים, הם בזים להם. בצלאל סמוטריץ' כשר חינוך הוא בעיניהם לא יותר ממשהו רע שנדבק לסוליה. זו הטעות שלהם, וזה האסון שלנו. גנרלים יהירים הם פוליטיקאים מסוכנים כי הם מזלזלים בגזענים. הפילדמרשל הינדנבורג זילזל בקורפורל היטלר, וראו מה קרה.

הם יהיו פרטנרים נוחים במשא ומתן הקואליציוני. הם יעכלו מהר את בן גביר. איזו ברירה יש להם? גנץ רוצה להיות ראש ממשלה, אבל ישמח לביטחון, תנו ליעלון אוגדה, ותעשו אותו מאושר, תנו לאשכנזי את גולני, והוא יחזור לעלומיו. בינתיים יחגוג בן גביר במשפטים, וסמוטריץ' יתעלל בתלמידים.

לימים כאלה קרא אומברטו אקו "ימי הקדם פשיזם". חיים כרגיל. הלילות מתקצרים והימים מתארכים, ועוד מעט אירוויזיון. הפשיזם עוד באוויר, אבל אישור לנחיתה כבר יש לו. השאלה כבר איננה אם ינחת, אלא מתי. השאלה היא, מתי ייצאו לרחובות בחורים בציציות וחולצות צהובות ויכריחו עוברים ושבים להניח תפילין.

יש לי סימפטיה לדובר-צה"ל, רוני דניאל

ככל שהשנים חולפות והמלחמות נערמות, יש לי יותר סימפטיה לאיש החם, הרגשן והלא-מקצועי הזה, רוני דניאל.

ב"צוק איתן" ממש לא סבלתי אותו, כשישב באולפן וציווה על צה"ל להיכנס באופן קרקעי ולגמור כבר עם החמאס. ממש לא נעים עם כל הקסאמים האלה. רוב הזמן הוא סתם את הפה למי שחשב אחרת ממנו.

אבל בעימות הנוכחי עם חברת הכנסת הערבייה, הוא נשמע ממש חביב, מנומס ואדיב – יחסית לפרשן בטלוויזיה שמדבר עם ערביה. ממש לא נכון איך שהציגו אותו ב"הארץ", כאילו הוא אומר לתומא-סלימאן לשתוק. סה"כ ביקש ממנה יפה לא להתפרץ לדבריו.

חבל שה"פרשנות" שלו כל כך לא מקצועית, חד-צדדית ולא מלמדת את הצופים שום דבר חדש.

אבל הוא כמו סבא חביב שכבר מזמן לא בעניינים, ופשוט מתגעגע לצה"ל הישן והטוב, זה שפעם ניצח במלחמות. נחמד.

https://www.facebook.com/NewsChannelIL/videos/10155455757882523/

גדעון לוי מנסח את זה טוב ממני (שוב).

עוד שבת היסטורית בפתח: שוב יצעדו רבבות בשדרות רוטשילד. אם לשפוט על פי התגובות על השבת ההיסטורית הקודמת, מדובר בעוד הצלחה מסחררת הממשמשת ובאה. שביעות הרצון העצמית גאתה השבוע, והרשת מלאה התענגות שמזמן לא נרשמה דוגמתה. "חוש הצדק של הישראלים הוא מה שבער", איבחן פוליטיקאי המחאה יצחק הרצוג את רוח הזמן. הו, מה יפית, רוטשילד; מה יפית, עם ישראל; מה יפה חוש הצדק הבוער שלו — כל כך בוער שבא לבכות. מעודד לראות אזרחים יוצאים מאדישותם, יש להם אפילו מנהיג עממי נחוש וראוי להערכה, אבל המטרות, הו המטרות, חמקניות, פחדניות, שוליות, בורחות מן העיקר.

חוק ההמלצות. על זה ישראל יוצאת לרחובות. השנאה לבנימין נתניהו הוציאה כשליש אחוז מהישראלים מאדישותם. בפעם האחרונה שזה קרה ירד מחיר הקוטג'. עכשיו הם רוצים בפרסום המלצות המשטרה, בשמירת שלטון החוק, וכמובן בנפילת נתניהו. מטרות ראויות מאין כמותן. ושוב הם מפחדים לשלוח את ידם אל הגורלי, אל המהותי, אל העיקר. חוק ההמלצות לא יחוקק, גם סופו של נתניהו בוא יבוא. ואז מה?

אלף סיבות יש לישראלים הטובים הללו לצאת לרחובות, והם בחרו באחרונה שבהן. ראוי היה שמחרתיים ייצאו בהמוניהם נגד ההחלטה המטורללת המתוכננת של דונלד טראמפ להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים. מיליונים, חצי עם, היו צריכים להיות שם ולזעוק: לא, תודה, אמריקה. מוחלים על טובותייך. איננו מוכנים לשפוך עוד דם בעבור מחוותייך החלולות. איננו רוצים עוד פרס לכובש ולא עוד גזר לפושע. לא רוצים שגרירות בירושלים, רוצים צדק ושוויון בירושלים.

רק לתאר מיליוני ישראלים, יהודים וערבים, בצעדה המונית נגד החלטת טראמפ. איזה אפקט יהיה לזה בארץ ואיזה בעולם. איזו מבוכה לטראמפ, המשוכנע שהוא מרעיף טוב על ישראל ולמעשה משחית ומסמם אותה עוד יותר. איזו הצלחה זו היתה יכולה להיות.

אין לה סיכוי. כדי לכנס ישראלים תחת הדגל הזה, די יהיה בתא טלפון. לכן ההמונים שוב יצעקו מחרתיים ברוטשילד "מושחתים, נמאסתם", וכולם שוב יתפעלו מעצמם וממצפונם.

הם היו צריכים להפגין מחרתיים בהמוניהם נגד הצעת החוק העתידה לקבוע עונש של שבע שנות מאסר למי שתומך בחרם על ישראל. החוק הזה מאיים על הדמוקרטיה הישראלית עשרות מונים יותר מחוק ההמלצות. אם מישהו ייכלא כאן מפני שלדעתו חרם יביא לקץ הכיבוש, כי אז יבוא הקץ על שיירי הדמוקרטיה הישראלית וחופש הביטוי בה. טורקיה בישראל. נגד זה צריך להפגין. נגד המצור על עזה. רק לדמיין מיליוני בני אדם צועדים ברוטשילד, שבוע אחר שבוע, בסולידריות עם מיליוני בני אדם הכלואים בעזה.

אין סיכוי לכך. בשעה שברוטשילד יצעדו נגד חוק ההמלצות, עוד חולה סרטן ימות בעזה בגלל העדר אפשרות להגיע לטיפול רפואי. אבל מה לרוטשילד ולזה?

מן הראוי להפגין מחרתיים גם נגד הכוונה לשגר למוות רבבות מבקשי מקלט מאפריקה. נגד השטניות של שולחיהם. בחלומות. יש לנו חוק ההמלצות.

חוק ההמלצות הוא חוק חמור. הוא פוגע באכיפת החוק ויעכב את סילוק נתניהו — והדרך אצה. אבל לאן בדיוק? למינוי של גדעון סער? לבחירה של אבי גבאי? יאיר לפיד? ב–2017 אין זה מוסרי להפגין נגד חוק ההמלצות. כשנשיא ארה"ב דוחף את הפלסטינים אל קצה דרך הייאוש, כשבישראל מאיימים להשליך אזרחים לכלא על דעותיהם ולגרש מבקשי מקלט אל מותם, ובעזה אין חיים — ההפגנות ברוטשילד הן עוד דרך אופיינית ללכת עם ולהרגיש כל כך טוב בלי.

?כמה מהמוסלמים בעולם רוצים לזרוק את היהודים לים

בעיתון "הארץ" התפרסמה הכתבה הבאה מאת עופר נורדהיימר-נור, שהוא היסטוריון, מרצה בתוכנית הרב־תחומית במדעי הרוח ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. היצגתי אותה לדיון בפרלמנט, במסגרת "הויכוח שלנו, האם 50 אחוז מהמוסלמים בעולם רוצים לזרוק את הישראלים לים, או רק 40 אחוז." אני מביא אותה שוב, עם התגובות.

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2415499

מה שקורה ומה שחושבים שקורה

עופר נורדהיימר נור

25.08.2014

שאלה בחשיבה היסטורית: מה יותר חשוב, מה שקורה או מה שאנשים חושבים שקורה? שאלה נעשית יותר מעניינת כשיש פער גדול בין מה שקורה לבין מה שאנשים חושבים שקורה. האם מנהרות עזה מגיעות ממש מתחת לגני הילדים של הקיבוצים? כנראה אין ראיה לכך, אך כך הציבור חושב ולכן יש לכך עוצמה רבה המיתרגמת לקזוס־בלי.

ארגון "המדינה האיסלאמית" (לשעבר דאע"ש), הוא מן התופעות המחרידות בהיסטוריה האנושית, ההולכת ומתפשטת בעיראק ובסוריה, מאיימת על גבולות לבנון ואפילו בעיירה מען שבירדן יש לה תומכים. תמיכה בחליפות כנראה אינה קיימת באופן משמעותי בקרב הפלסטינים, למרות שבשנת 2011 נחטף, עונה ונרצח בעזה, ברוח האיסלאם הסלפי, המתנדב האיטלקי ויטוריו אריגוני. עד כאן "מה שקורה". באשר ל"מה שאנשים חושבים שקורה", אנחנו בסרט שונה לגמרי. האם יש התאמה בין איומי המדינה האיסלאמית בסרטון המתעד את רציחתו של העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי, ובו הם מאיימים "להטביע בדם" את ארצות הברית, לבין איומי חמאס כי "נפתחו שערי הגיהנום" ואיום הרהב הפלסטיני הוותיק "לזרוק את היהודים לים"?

יש מחלוקת בקרב היסטוריונים מי טבע את הביטוי האומלל וההרסני הזה. האם היה זה אחמד שוקיירי, ממקימי הפתח בשנות ה–60 ונציג הארגון באו"ם? מסתבר שהביטוי היה כאן שנים רבות קודם לכן. בעת שהציג את ממשלתו החדשה במליאת הכנסת, בנובמבר 1955, אמר דוד בן גוריון: "והם מתכוננים, כפי שרבים מהם אומרים זאת בגלוי, לזרוק את כולנו לתוך הים. במלים יותר פשוטות, להשמיד את יהודי ארץ ישראל". לימים הואשם שוקיירי ברחבי העולם הערבי, בכך שהשימוש משולח הרסן והשחצני בביטוי זה קומם את התקשורת העולמית נגד הפלסטינים "הרצחנים" במהלך מלחמת ששת הימים, והציב אותה לצד ישראל. יחד עם זאת, שוקיירי הכחיש בזיכרונותיו שאי פעם השתמש בביטוי הזה.

מבחינת "מה שקורה" ייתכן שאיש מהמנהיגים הפלסטינים לא עשה שימוש בביטוי הזה, אך מבחינת "מה חושבים שקורה" הפך ביטוי זה למרכזי בשיח הציבורי בישראל, העממי והתקשורתי. הציבור הישראלי היהודי לאחר טראומת השואה נאחז בביטוי הזה ומטפח את קיומו המבעית. הוא דבק בו, זקוק לו. הביטוי "הערבים רק רוצים לזרוק אותנו לים" ממלא צורך עמוק ביותר, שריטה עמוקה בנפש הבתר־שואתית.

בראיון לרשת "פוקס" לא מזמן אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו, שחמאס, אל־קאעדה, וארגון המדינה האיסלאמית הם אותו הדבר. אמנם באמירה זו הפגין ראש הממשלה בורות, שכן אלה ארגונים השונים זה מזה באופן ניכר, אך הם שונים רק מבחינת "מה שקורה". מבחינת "מה שחושבים שקורה", נתניהו, הציבור הישראלי ואולי גם חלק מן הציבור הניזון מהתקשורת המערבית בעולם, אינם מבחין בקלות בין איומי הרהב של החליפות האיסלאמית לבין אלו של חמאס.

נוכחותה המבעיתה של החליפות האיסלאמית ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת גורמת נזק תדמיתי כבד לעם הפלסטיני. בעוד שהדרמה הארמנית על הר משה בספרו של פרנץ וורפל "ארבעים הימים של מוסה דאג" משנת 1933 גרמה נזק כבד וארוך טווח לדימויה של טורקיה המודרנית או האימפריאלית, מחוללת רצח העם הארמני, הרי שהדרמה של היאזידים האומללים על הר סינג'ר (שתי אפיזודות היסטוריות כה דומות) לא תפגע בתדמיתה של החליפות האיסלאמית, שכן זו התדמית הרצויה לה ואותה היא מפיצה ברשת.

מי שישלם את המחיר הוא האיסלאם הסוני המתון יותר, שדמותו הושחרה קשות בקרב האומות. אפשר כבר לדמיין אנשי דת סונים ומרואיינים ערבים אחרים, שיידרשו לעייפה לגנות את החליפות האיסלאמית. גם הפלסטינים ישלמו מחיר כבד על מפעלות החליפות האיסלאמית, ואפשר לסמוך על ה"הסברה" שתנפח מחיר זה לממדים מפולפלים. המחיר ייגבה לא רק מעל מסכי הטלוויזיה וברשתות החברתיות, אלא בהעמקת החרדה בקרב הציבור הישראלי מפני "הערבים" שרק ממתינים להזדמנות לזרוק את כולנו לים. לפי "מה שחושבים שקורה", כך בפירוש נאמר בכתב האמנה של חמאס.

אין אנטישמיות בעולם

כלומר, יש; אבל אין אנטישמיות בעולם כתופעה ייחודית ליהודים. יש גזענות, בכל מקום כמעט ובכל זמן כמעט, וכנגד כל עם. לא כולם שונאים את כולם כל הזמן; אבל – כל עם סבל משנאה בלתי רציונלית כלפיו, בזמן כלשהו של קיומו.

איך אני יודע? ובכן, בניגוד לאנשים עם כיפה על הראש, אני לא בטוח. אנשים עם כיפה על הראש הם צדיקים גדולים (הכיפה על ראשם מוכיחה זאת), ועל כן יש להם קשר ישיר לאלוהים, והם יודעים הכל. אני לא יודע הכל, ואני עלול לטעות. אבל זאת דעתי, עכשיו על כל פנים, עד שישכנעו אותי אחרת: נראה לי הגיוני, שבני האדם אינם שונים זה מזה, בממוצע. בכל עם יש טובים ורעים. אבל מה שמוכיח, לדעתי, או לפחות מהווה ראיה חזקה מאד, שאין באמת אנטישמיות בעולם, הוא זה: בכל פעם שמישהו, עם הכוונות הטובות ביותר, אומר משהו בגנות מדיניות הכיבוש של ממשלות ישראל, בגנות הדיכוי של העם הפלסטיני, או בנושאים דומים, התגובה האוטומטית של רוב עצום של "תומכי ישראל", בישראל ובחו"ל, היא אחת: "אנטישמיות!!". בעיני, כאזרחי ישראלי, ציוני, שקיומה של ישראל חשוב לו, שחי בישראל, עובד ומייצר ומשלם מיסים שבהם קונים נשק לדיכוי העם הפלסטיני, וששני בניו משרתים בצה"ל ביחידות, בוא נקרא לזה בעדינות, "טובות" (כדי לא להסתבך בוויכוח מהי יחידה "מיוחדת" ומהי יחידה שהיא רק "מובחרת" או "רגילה" רחמנא ליצלן) – בעיני, הביקורת הזאת על ממשלת ישראל היא לגיטימית לחלוטין; בין אם אני מסכים לה – למשל, כשטוענים שצה"ל מבצע פעולות טרור שבתוצאותיהן הן לפעמים גרועות מפעולות החמאס; שהרג של תשעה אזרחים טורקיים על סיפון ה"מרמרה" היה פשע; ושההתנחלויות הם אלימות ממוסדת במימון ממשל ישראל; ובין שאני לא מסכים לה – למשל, כשטוענים שהמסקנה מהמצב הפוליטי במזרח התיכון הוא שאין לישראל זכות קיום, ושכתוצאה מפשעיה של מדינת ישראל, יש לדרוש שכל היהודים יחזרו לארצות מוצאם. אבל המשותף לכל הטענות האלה, שהן טענות לגיטימיות של מי שמתנגד למדיניות הכיבוש הנפשעת והברוטאלית של כל ממשלות ישראל, לאורך כל ההיסטוריה של הסכסוך הציוני-פלסטיני. אם טענות לגיטימיות, שניתן להסכים להן וניתן להתנגד להן, נחשבות באופן אוטומטי לאנטישמיות – המסקנה שלי היא שאין אנטישמיות כתופעה ייחודית. ברור שיש שנאה פרימיטיבית וסטריאוטיפית כלפי זרים, בכל מקום בעולם ובכל זמן מן הזמנים. במובן הזה אין הבדל ממשי בין השנאה ליהודים או לישראלים, כולל לאזרחים הנאמנים ביותר של ארצות העולם –  לבין השנאה של ה"קומץ" בן כמה עשרות אלפי אוהדים של בית"ר ירושלים כלפי ערבים ומוסלמים, ויהיו הנאורים, המתורבתים ושחקני הכדורגל והאוהדים הנאמנים ביותר של בית"ר ירושלים עצמה.

הטענה שלי, עד כמה שהיא נשמעת מקוממת, היא פשוטה: איש לא יכול לדעת הכל על כל מה שקורה כל הזמן. איך אפשר לדעת, אם פיסות המידע שמטפטפים לנו באמצעי התקשורת שרובם נשלטים על ידי גורמים אינטרסנטים – מייצגות מציאות אמיתית של שנאה יוקדת כלפי היהודים בלבד; או, שזהו תיאור מגמתי של ביקורת חריפה, אבל לגיטימית, בחלקה מוגזמת מאד ומטופשת אבל בחלקה העיקרי צודקת לגמרי, על מעשיה המרושעים, חסרי הרגישות וחסרי החכמה של ממשלת ישראל? איך אפשר לדעת, אם יש באופן מובהק יותר שנאה כלפי יהודים מאשר כלפי כל עם אחר? ובכן, לעניות דעתי, אפשר לקבל מושג די טוב: אם כל פיסת ביקורת, כל בדל של הסתייגות וכל אמירה שאיננה תמיכה גורפת בזכותה של ישראל להמשיך במדיניות ההתנחלות והכיבוש, נתקלות באופן אוטומטי בקריאה הקורבנית "אנטישמיות!" – סימן הוא, כנראה, שהאנטישמיות האמיתית איננה בממדים המפלצתיים שמציירים אותה, אלא – סתם גזענות פרימיטיבית ומטומטמת, מאותו סוג שיש, אפילו (אתם יושבים? מחזיקים משהו יציב?) – בישראל! כן, בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שאפילו בה יש כמה אנשים טיפשים ומרושעים, שמוכנים לשנוא כל אדם רק כי הוא שונה, ממוצא אתני אחר או בעל אמונה דתית אחרת.

היום, ערב יום הזיכרון לשואה, משודר בערוץ 10 של הטלוויזיה הישראלית, בעת שאני מקליד שורות אלה, משדר מיוחד על האנטישמיות בעולם. מככבים שם כל המומחים לאנטישמיות שאנחנו מכירים: יהודים חביבים כמו אייב פוקסמן, ואחרים. הם סופקים כפיים צדקניות ושואלים את עצמם: מה אפשר לעשות כנגד שיטפון האנטישמיות הנורא הזה? מה עוד לא עשינו ונעשה? – ובכן, מה שעוד לא עשינו, ושיכול להקטין את מימדיה של שנאת ישראל למימדים של גזענות נורמלית שקיימת כנגד כל עם בעולם, הוא להפסיק לתקוע מזלגות בעיני הציבור העולמי, במעשים הנפשעים שאנחנו מבצעים כנגד הפלסטינים; להפסיק להפלות לרעה את הפלסטינים אזרחי ישראל, כפי שקבעה במפורש ובאופן נוקב וועדת חקירה רשמית מטעם ממשלת ישראל, ועדת אור; מפני שהשנאה שאנחנו מעוררים במעשינו, כאן בישראל, היא הגורם מספר אחד שמעמיד את היהודים בכלל העולם, ואת מאות אלפי הישראלים החיים או מטיילים בחו"ל, בסכנת חיים ממש.

אורות אדומים (לקראת הבחירות

בפוסט הזה אני מארח את חברתי הטובה נאוה, עיתונאית וותיקה ממשפחה ירושלמית ספרדית וימנית, שעבודתה הביאה אותה לחצות בהדרגה את הקווים אל המחנה ההולך ונעלם של מתנגדי הכיבוש.

לצערי הרב, אין חדש תחת השמש. הקשר בין הון לשלטון ושתיקת התקשורת הם עניין שאני נתקלת בו על בסיס יומי במסגרת עיסוקי. כך גם הפערים הבלתי נתפסים בין עשירים לעניים, בין אלה שכמה שהם מתאמצים לא יספיקו לבזבז את המיליונים שלהם, לבין אלה שאין להם כלל מה לבזבז, שהם על סף חרפת רעב.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת להעביר מסר קטן. צאו להצביע למפלגה שיש לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה ולחזק את גוש המרכז-שמאל. לא בגלל שיחימוביץ' מדהימה, או כי ציפי מנהיגה מלידה, אלא בגלל שאין לנו מקום אחר לחיות בו,  גם אם כרגע לחלקנו יש אופציות.

בחברה בה השחיתות והאלימות הפכו לנורמה, הסולידאריות החברתית התחלפה באני-ואפסי-עוד, והתמיכה הבינלאומית בישראל נחלשת בהתמדה, זכרו שתמיד יכול להיות יותר גרוע וגם יהיה, אבל עלינו מוטלת האחריות החברתית לפחות לנסות להפיל את הימין הפשיסטי, הקפיטליסטי-חזירי, חסר המוסר והעכבות.

המחשבה על ממשלה בראשות נתניהו עם פייגלין, בנט, ליברמן, אריה אלדד, איתמר בן גביר, ברוך מרזל וראש הגזענים: אלי ישי, מעלה זיעה קרה בגופי ומזכירה לי את המשטרים האפלים ביותר.

אני לא בטוחה בכלל שנצליח לסייע ביציאה מחושך חברתי כלכלי לאור, אבל מוטלת עלינו החובה לנסות לשנות את המציאות במאמץ דמוקרטי בסיסי - הצבעה.

 גשו לקלפי והצביעו לכל מפלגת מרכז שמאל שיש לה סיכוי להביא לשינוי. לא למפלגות טרנדיות כמו יאיר לפיד החלול, או אפילו עו"ד אלדד זיו שעושה עבודת קודש, אך אין לו סיכוי לעבור את אחוז החסימה.

האדישות והייאוש הם לא אופציה!!

ותדעו שאני אציק לכל מי שחמק מאחריות...

נאוה

אלימות תמיד טובה לרייטינג של הימין

האדונים נתניהו, ברק, ליברמן וחבורתם נבהלו מהסקרים לקראת הבחירות בינואר הקרוב, והחליטו לארגן לנו סיבוב נוסף של אלימות אזורית. אלימות תמיד טובה לרייטינג של הימין.

בעת שחמומי המוח שוב יורים זה על זה ומשווים את גודל כלי הזין שלהם, התפתח דיון חם לא פחות באחת הקבוצות בפייסבוק, הלא היא כיכר העיר האלקטרונית. להלן עיקר הדברים.

פרטיהם של חלק מהמגיבים הוסתרו, בעקבות בקשתם.

 ב-14 בנובמבר 2012, בעקבות ירי רקטות על ישובי הדרום שבא בעקבות סירובה של ממשלת ישראל לחדש את השיחות עם הפלסטינים, סירוב שבא בעקבות סבב נוסף של דם ואש, שבא בעקבות הסבב שקדם לו - הרג טייס של חיל האוויר הישראלי את אחמד ג'עברי, אחד מבכירי תנועת החמאס בעזה.

Avner Efendowicz

נמצא הפתרון לבעיית תקציב הבחירות של הליכוד-ביתנו: היא תמומן ע"י מערכת הביטחון. את תשדירי הבחירות (אמנם בשחור-לבן, מפאת מחסור בתקציב פרסום) יספק חיל האוויר, ועל חשבונו. גאוני, נתניהו.

מגיב 1

יש כשל לוגי, אבנר, בהיקש שאם הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל, אזי הצדיק חייב להסתתר תחת אנטי-פטריוטיות.

Noam Ben Yaacov

פטריוטיות היא מפלטו של הנבל, אבל היא, בראש ובראשונה, ביתם של הפטריוטים. ואבנר הוא פטריוט. אני, בניגוד לאבנר, נמצא (כנראה) איתך, מגיב 1, בחיקו החם של הקונצנזוס. הייתי שם גם כששוחרר גלעד שליט. לא העזתי ליחס לנתניהו שיקולי הון פוליטי. אך נתניהו, מיספן ומינף את זה באינטנסיביות מבחילה. גם כעת אני מוצא עצמי אומר: לא! לא ספינולוגיה היא שם המשחק של נתניהו. אבל אי שם, בין חדר לחדר בלב, מזדחל החשש שנתניהו רואה, בו זמנית, שקט לדרום וקלפיות ידידותיות. מה דעתך, מגיב 1?

Avner Efendowicz

חבר'ה, אני מכבד את דעתכם, כמו כל דעה אחרת. האפשרות שנתניהו מונע רק משיקולי בחירות, לא עולה על דעתו של אדם הגון. אני מבין את זה. אבל אני כבר לא הגון. איבדתי את ההגינות כשראיתי את ביבי משנה את הלו"ז שלו (וזה דורש תיאומים לא פשוטים עם היחידה לאבטחת אישים בשב"כ), ובניגוד לתכנית, מגיע לבסיס תל-נוף כדי לפגוש את גלעד שליט. ראינו אותו ממתין למצלמה, ורק כשהוא בטוח שהיא פועלת, ניגש בחיוך מקסים אל הילד

אם אתם חושבים שאיכפת לנתניהו מתושבי נתיבות ושדרות, חישבו שנית. האיש מנהיג כאן כלכלה שדורסת, ממש, את כל מי שאין לו יכולת לצוף מעל החזירון השמיני. בשביל האיש הזה קיים רק עולם אחד, וזהו העולם שמצטלם בטלויזיה. מה שלא מצולם, לא קיים. אם הרגת ולא פירסמת - סתם ביזבזת תחמושת

יורי הקסאמים זקוקים לג'עברי כדי לפעול?! נחיה, נמות ואז נראה (הקרדיט לסנדרסון). לדעתי, כעת יש פחות ביטחון לתושבי הדרום, לא יותר. אבל זה לא ממש מרגש את הביבי. הוא יצא גבר גבר. להתראות בינואר.

Noam Ben Yaacov

 אבנר, אני מסכים לאבחנות שלך העוסקות באישיותו של נתניהו. וכמאמר משפטך הראשון, (״אני מכבד״) אני מכבד את בחירתם ( המודעת ) של רבים מחבריי שתרמו לכך שאדם בזוי ובלתי ראוי כזה הוא ראש ממשלת מדינתי. בראש מה שהוא עומד כרגע טמון סיכוי של ממש לשנות לטובה את מציאות יומם של מיליוני ישראלים. שיצליח.

Ronen Snir

אני לא מצביא גדול כמו קודמיי - אך לעניות דעתי הצילום שלו בשחרור גלעד שליט רצה לסמן נכונות להכנס למגרש הפוליטי - אז רגע לפני שיהיה רלוונטי, קופד ראשו - מה שמסיע להוכחת לוגיקת ביבי ליברמן שאין פרטנר בצד השני ...

Zohar Goldman

שניר...אל תתחיל גם אתה...אחרת אני מחזיר אותך לעזה !

מגיבה 1

אני בעד להיחשף גם לדעות שאינן עולות בקנה אחד עם דעתי. ואם כבר רונן הזכיר, אז קבלו:

http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1865456

מגיב 2

אבנר, משום שהיינו אמורים לאכול מאותו מסטינג, מילולית, הרשה לי להיות איתך חד: קראתי את דבריך ולא ידעתי אם לפהק או להתעצבן. לא קיים פוליטיקאי שלא חושב מהן ההשלכות הפוליטיות של צעדיו. זה לא הופך את שיקוליו ללא עניניים. הדרך של הממסד ותומכיו לא פעם היא לעשות דה-לגיטימציה (שלא לומר רצח אופי) למי שחושב אחרת במקום להתמודד ענינית עם השאלות שעל השולחן. הדף הזה נראה לפעמים כדובר בשפת הב': ביבי-ביבי-ביבי-ביבי-ביביהו-ביביזיון. עמוק, ללא ספק. אם היו פותחים את הקבוצה לצפיה מבחוץ, חלק גדול מהעם היה עונה לה בשפת הז'. כידוע, שפת הז' היא שפה פשוטה ביותר הכוללת את האותיות ד-ו-ק-א בלבד. אף אחד, לא בעם הזה ולא בעמים אחרים, אוהב שמזלזלים באינטליגנציה שלו ומתנשאים עליו וללא שום צל של ספק, לא כל החכמה מרוכזת במקום אחד.

Noam Ben Yaacov

אותך זה מצער, מגיבה 1, אותי זה מוציא מהכלים. את העצלנות שלנו בלהתווכח ולשכנע אנו עוטפים בצלופן של ״להיחשף לדעות אחרות״ / למה לריב, ממילא לא נשכנע וכדומה. אדרבא, דעתו של שניר לא מקובלת עלייך? צאי נגדה.

מגיבה 1

האמת, אלף פנים לה. אני לא מתיימרת לטעון שדעתי היא היחידה ואין בלתה. בנוסף, אני מאד אוהבת להקשיב לאלה שלא חושבים כמוני. כי את דעתי אני מכירה, ומה מעניין וחדש בה? יש ימים שאני ששה לויכוח עסיסי וטוב, ויש ימים שלא. היום לא.

Avner Efendowicz

מגיב 2 היקר, לא התכוונתי להתנשא. דעתי הפרטית היא שנתניהו הוא טרוריסט מסוכן, שמנהיג מדינת טרור לא פחות מהחמאס, אולי יותר. מה שצה"ל עושה הוא פשע מלחמה לא פחות מכל פיגועי ה"טרור". אבל אני מכבד את מי שחושב אחרת, שזה די אתם וכמעט כל המדינה הזאת. לא שייך לפה, מה לעשות. אני לא בטוח בעצמי, בהחלט ייתכן שאני טועה, העתיד יגיד. אבל זאת דעתי עד שיוכח אחרת.

מגיבה 2

אבנר זה נשמע כל כך רע אך שאתה מתאר את המדינה ואת העומד בראשה מדינת טרור האומנם אולי התבלבלת בהסברה?

מגיב 2

בחייאת אבנר, מה זה השטויות האלה? מה זה לא שייך לפה? יש לך הסטוריה? יש לך ילדים? אז גמרנו, זה מה שמגדיר ומאפיין שייכות. אתמול בשעה 1530 ישבתי בישיבת הנהלה בקומה ה-12 של בנין במרכז תל אביב ובעודנו עסוקים בנסיון לחזות את העתיד על סמך נתונים הסטורים אמרתי לחברים שהכל שטויות - טיל אחד נופל פה ואתם יודעים למה שווים כל הניתוחים האלה. כשהדברים נאמרו לא ידענו שכמה רגעים אחר כך אכן ייפלו טילים. מסקנה? מקום קשה, אי אפשר לפעמים לעבוד ולבנות, אבל באמת שאין ארץ אחרת ואין שייכות אחרת.

Avner Efendowicz

לא תיארתי את המדינה, התכוונתי לממשלה שלה. זאת ממשלה רעה, כמו ממשלת החמאס ויותר. הסתכלי על ביבי, ליברמן ואלי ישי, ונסי למצוא הבדלים ביניהם לבין אויבינו. שלא תטעי בי, ברק והאחרים לא טובים יותר. אותה גזענות, אותה צרות מוח, לדעתי.

כעת, כל אחד יכול להגדיר טרור איך שבא לו, וזה מה שכולם עושים. רובכם מגדירים טרור כך, שיוציא אותנו טובים וטהורי נשק ואותם טרוריסטים. בצד השני עושים בדיוק אותו דבר, באותה מידה של שכנוע עצמי. אני ממש לא רוצה להתנשא, ושוב אומר, אני מכבד את דעתכם, הישראלים, ואולי יתברר שאתם צדקתם. אבל כרגע ההגדרה שלי לטרור היא שימוש בנשק נגד אזרחים במטרה להפחיד, לשבור את רוח האויב ולנצח במלחמה בלתי צודקת. על פי ההגדרה הזאת, צה"ל הוא ארגון טרור לפחות כמו החמאס והג'יהאד האיסלאמי. כל מה שאנחנו יודעים לעשות זה לכסח, ולהכנס בהם, ולהראות להם. חיי האדם שלהם לא נחשבים בעינינו, אנחנו מזילים דמעה רק על ילדי שדרות, ולא מקדישים שניה אחת של מחשבה על ילדי עזה. זה מה שהכיבוש עשה לנו.

מגיבה 2

אבנר קודם כל אתה כתבת בפרוש מדינת טרור לא אני המצאתי ,כן דברת גם על הממשלה אבל !!! א. אני לא ישראלית אני נשואה גאה לישראלי ב. נדמה לי שזו לא מלחמה נגד ח אזרחים חפים מפשע אלא לעצור את מתקפת הטילים על הדרום ג. הדימוי של צהל - לארגון טרור של הגיהד או החמאס ממש מגעיל ומעורר כעס ובעקר פגיעה קשה לכל המשפחות השכולות.

Noam Ben Yaacov

אתה לא פסיכי, אבנר, וזה מה שמפחיד כל כך. לגבי הא- סימטריה בינינו לבינם, בנושא פגיעה מכוונת בחפים מפשע, רצוי שתסביר גם למה אתה ״לא מקבל את זה״.

Avner Efendowicz

מגיבה 2 יקרה, חשבת פעם על משפחות שכולות של פלסטינים? אנחנו דאגנו שתהיינה אלפים כאלה. התגובות הגזעניות של הישראלים ברוב אתרי האינטרנט היו פוגעות בהן מאד, אילו קראו אותן.

אני לא תומך של החמאס, זה ארגון דתי פונדמנטליסטי, אנטי הומני, ואנטי דמוקרטי, בערך כמו ממשלת ישראל. אבל לדעתי הענייה, זה לא הוגן להיתמם ולהתחסד באמירה שאנחנו בסך הכל מתגוננים נגד מתקפת טילים. מתקפת הטילים הן מלחמת העצמאות של הפלסטינים, שהם עם בן כ-6 מליון בני אדם שחיים תחת כיבוש ודיכוי. רובם לא תומכים בחמאס, ובחרו בו מ"חוסר ברירה", כי את הפתח הצלחנו לשבור והוא לא ייצג אותם יותר. לדעתי המלחמה שלהם נגדנו היא צודקת, מפני שאחרי שהשגנו את עצמאותנו, אין לנו זכות לשלול אותה מעם אחר. אנחנו כבר לא נלחמים על הגנתנו, אלא על הגנת הכיבוש וההתנחלויות, וזאת לא מלחמה צודקת. על כן אין לנו זכות להפציץ ולהרוג בהם, כל כמה שנעשה את זה כירורגי ומדוייק - בעיקר משיקולים של דימוי ויחסי ציבור, וכבר לא ממש משיקולים מוסריים.

Avner Efendowicz

מגיב 1, עכשיו שנרגעתי קצת מהניצחון הנהדר של מלאגה על מכבי, אנסה להסביר לך. אין לי כל תקוה שתסכים לדעתי, אלא רק שתנסה להבין.

הדעה הרווחת אצלכם, הישראלים, שאנחנו מוסריים יותר מהם, מפני שלהם "אין בעיה" לטבוח אזרחים ואילו לנו זה קשה, פשוט כי אנחנו בנויים אחרת, אין לי שם אחר לגישה הזאת מלבד גזענות. אני מאמין באמת שכולם בני אדם, גם הפלסטינים וגם אנשי החמאס. חיים בסיטואציה מנוולת ומדכאת הופכת אנשים לאכזריים, וגם זה נכון לכל עם בלי הבדל. אני מאמין שאילו היינו במצבם היינו מתנהגים בערך באותה אכזריות. סיפורים שמדגימים את זה מצויים בתנ"ך למכביר - הטבח של שבט לוי, פילגש בגבעה, ויש עוד

כעת, לטענה שהם מכוונים לאזרחים ואנחנו לא - הם יכולים לענות לך בפשטות את הטענה החביבה עלינו - "אין ברירה!" אנחנו לא רוצים להרוג אזרחים, להפוך לחיות אדם, אנחנו בני אדם כמוכם, אבל בלי טרור לא היינו מגיעים איתכם לשום מקום! לדעתי, לפחות היסטורית, זאת טענה נכונה. כשאנחנו היינו בצבא, היה מותר להגיד "מדינה פלסטינית?" - מי שאמר את זה היה נחשב לפסיכי, בוגד ומרושע, בדיוק כמו שאני נשמע לכם עכשיו. וראה זה פלא, עברו שנים ופיגועים, והנה אפילו שרון ונתניהו כבר השלימו עם הרעיון המזעזע הזה, שמגיעה להם מדינה כלשהי. איך זה קרה? לא נעים להודות, אבל הם "צרבו את תודעתנו," על ידי טרור, פשוט. לא נעים, אבל זה עבד.

אני נגד טרור מכל צד, אבל כשאין ברירה, אז... המצב הטראגי, המזעזע והעצוב הוא, שהטרור עובד. גם שלנו, לפעמים, וגם שלהם.

מגיבה 2

אבנר אתה לא ישראלי ????????

Avner Efendowicz

לא.

נולדתי בארגנטינה, אבל לא זה מה שחשוב. גדלתי בישראל, חייתי כמה שנים בארה"ב, אבל זה לא הפך אותי לאמריקאי. לדעתי, זהות היא דבר שאדם בוחר לעצמו, על פי תחושת השייכות שלו, הקירבה לתרבות, לדעות ולאמונות. שוב אומר, אני מכבד את דעתכם הרחוקה שנות אור משלי, אני אוהב הרבה מאד ישראלים וישראליות שאני מכיר, ושונא שניים-שלושה ישראלים שאני לא מכיר. אבל ישראלי אני לא, כי אני לא שייך לפה, כפי שיכולתם להבין על פי הדעות המעצבנות שלי.

מגיבה 3

 אז אבנר, מכיוון שאתה חי כאן, הייתי רוצה לדעת מהי תחושת השייכות והזהות שלך?

Avner Efendowicz

מגיבה 3 יקרה, אני לא שייך, זאת בעיה אבל אלה החיים.

מגיבה 2

ושמע ידידי לפי ספורי התנ"כ שאתה מעלה כאן והאכזריות אז בסוף אתחיל להאמין שבאמת הרגתם לנו את ישו ??....

Avner Efendowicz

לכם?!... הרגנו את ישו?... ישו היה יהודי מאמין ושומר מצוות, מהיום שנולד ועד מותו הטראגי בגיל 33. אילו היה חי היום, הוא היה יהודי רפורמי, כי הוא אמר "סולה פידה", רק האמונה, ושלא צריך להקפיד כל כך על כל קוץ של יוד של מצווה. אבל הוא בעצמו שמר מצוות.

לא, לא הרגתי את ישו. אבל בני עמי, ואולי גם אני, אחראים להרג של אזרחים רבים, כולל יהודים. אז הגיע הזמן שנכריז על סליחה כללית להורגי כל האזרחים, כמו שעשו התושבים האצילים של רואנדה, בני הטוטסי שהחליטו לסלוח לבני ההוטו שרצחו ואנסו את שכניהם, דלת ליד דלת, פשוט כי נמאס להם להילחם. בדרום אפריקה הקימו את וועדת האמת והפיוס, ששמעה עדויות על רצח וטרור משני הצדדים, והעניקה חנינה למי שהתוודה על פשעיו. כי מעגל השנאה וההרג והטרור הוא מעגל שאין לו סוף, ורק מנהיג בעל שיעור קומה יכול (או יכולה) לשבור את המעגל ולהביא לחיים שפויים. נלסון מנדלה היה כזה. מנהיג כזה אין לכם.

מגיבה 2

אבנר אני רק צחקתי !

Avner Efendowicz

בסדר, אליאנה, אני עוכר ישראל אבל עוד נשאר לי קצת חוש הומור.

אני דווקא מרגיש קצת שייך לקבוצה הזאת. זה מרגש שעדיין לא נשמעה כאן הקריאה לרצוח אותי. כי הדברים שאני אומר קשים לצפייה.

Avner Efendowicz

אליאנה, בתור נוצריה משכילה: ידעת שיש יהודים (לא בקבוצה הזאת!) שבשבילם יש"ו זה ראשי תיבות של "ימח שמו וזכרו"? למותר לציין, שאני לא שייך גם להם.

מגיבה 2

גם את זה אני יודעת אבל מה אכפת לי אני זו אני.

Avner Efendowicz

לילה טוב, עשית לי קצת תחושת שייכות. גם זה משהו.

מגיב 1

אבנר האמת היא שלמקרא מחשבותיך אני מרגיש שאתה ממש גיבור של טרגדיה יוונית. כזה שממש נקרע בין האתוס שלך ובין המיתוס שסובב אותך.ולא זה ממש לא עושה חשק לרצוח אותך כפי שכתבת לעיל, מקסימום אולי לחבק אותך. כמה מנחמת הייתה יכולה להיות המחשבה שבאמת מה שמבדיל ביננו לבין שכנינו היא המציאות שבה אנחנו חיים וכי אנחנו מפעילים אותו סוג של טרור שהם מפעילים. המציאות שבפרוש יש הבדלים בתרבויות ובמה שהן מקדשות.בכ"ט בנובמבר 1947 המציאות היהודית והפלסטינית הייתה זהה.הגליל השומרון שפלת יהודה וחלקים מהנגב ערבים, ומישור החוף ושאר הנגב יהודים. היהודים בחרו בדרך החיים להקים מדינה, הערבים בחרו בדרך המוות לצאת למלחמה. כך גם בין 48 ל67 מה מנע מהערבים להקים מדינה בגבולות שהיום הם ה"חלום הרטוב" שלהם? רק התרבות שמקדשת את המוות על פני החיים,רק הרצון למוטט את האחר שהיה חזק מהרצון לקומם את עצמך. ונניח שמחר יופיע רכוב על חמור לבן נלסון מנדלה הישראלי ויבקש את מחילת הפלסטינים על הנקבה,ישוב לגבולות החלוקה ויאפשר את זכות השיבה למיליוני פלסטינים ליפו חיפה וצפת. האם אז נראה בארצנו את השלום המיוחל? אני חושש שזה יהיה יותר קרוב לנהרות של דם אשר המציאות הנוכחית תחוויר מולן.אני מבין לליבך. הרצון לשפוט את האחר כפי שאני שופט את עצמי הוא תכונה נעלה, אבל במקרה הזה גם לוקה בנאיביות מעוררת חמלה. גם העובדה שהיית צריך ללכת רחוק כל כך בהיסטוריה עד לפלגש בגבעה כדוגמא לאכזריות יהודית כתופעה לאומית (בניגוד לתופעה פרטנית שם היא קיימת למכביר לדאבונינו), מראה שאתה לא ממש מאמין בעצמך שהאידאליים שלך פוגשים את המציאות.

Noam Ben Yaacov

זה שני נועמים שכותבים את אותו דבר לאבנר אחד שממילא בתוך לבו אומר את אותו דבר. לא הדו שיח העובדתי נאראטיבי יביא את אבנר לצבוע מחדש את תעודת הזהות שלו בכחול. זה לא עבד אצל ישעיהו ליבוביץ, גם לא אצל גדעון לוי או אילן פפה. למה שזה יעבוד אצלו? פה, נועם, יש פנס. הארנק במקום אחר.

Avner Efendowicz

נו, מול שני נועמים כאלה נעימים ורהוטים (בלי ציניות הפעם, באמת נעימים), מי אני ומה אני. קטונתי מלענות לכם ואני קרוב להישבר ולהודות בתבוסתי.

גם ההשוואה לאילנות הענקים, לייבוביץ זצ"ל, לוי ופפה יבדל"א, איננה במקומה. איפה אני ואיפה לייבוביץ'

זאת איננה תשובה רצינית, כי תשובה ראויה לדבריכם העמוקים והאמפתיים (ללא ציניות), דורשת פורמט ארוך ומעמיק יותר. על כן אסתפק בשעה מוקדמת זאת בקריאה להמשיך את הדיון וליבון העניינים, ובתפילה שאיש לא ייהרג היום. וגם מחר.

מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך. יאללה לפארק הירקון.

מגיבה 4

בדרך כלל אני לא מגיבה לפוסטים שפשוט מוציאים אותי מדעתי מעצבים והם בדר"כ גם פוליטיים אבל הפעם לא יכולתי להתאפק. אני לא יכולה להשלים ולהסכים שמישהו ישווה את הבן שלי שמשרת בצה"ל , מלח הארץ ופטריוט יותר מאחרים שרק קוראים לעצמם כך, לחמאס או את ישראל למדינת טרור. מי שמדינת הטרור לא מתאימה לו , הכל בסדר, יכול לארוז חפציו וילדיו וללכת למדינה נאורה והומנית אחרת-מדינת עזה למשל. ותסלחו לי שאני בוטה.

מגיבה 1

אני חושבת שאתן צריכות לתת יותר כבוד לדעותיו של אדם שחושב אחרת מכן, ובטח לא לכנות אותן "הבלים". אני רחוקה מלהסכים עם דעותיו של אבנר, אבל תראו איך עם נעם ונועם נוצר שיח בגובה העיניים.

מגיבה 4

מגיבה 1, אין מדובר במתן במה לדעות אחרות זה הצורת השימוש בביטויים שצריך לחשוב פעמיים לפני שאומרים מה גם שלחלקנו הגדול יש ילדים שכעת נלחמים.

מגיבה 4

ולא בכלל אין לי בעיה עם דעות שונות.הטרמינולוגיה הרגיזה אותי.

מגיב 2

מגיבה 4, תכנסי באמ-אמא שלהם בלי להתיפייף. מי שמפיץ משטמה וזלזול באופן שיטתי ועקבי נגד מנהיג שנבחר באופן דמוקרטי שלא יצפה לשום כבוד ולשום בטיח. כמו שכבר אמרתי מקודם - תשובת העם לשפת הב' היא שפת הז'.

מגיב 1

(מגיב), אני מאוד אוהב את התגובות שלך וחושב שהן גם שנונות וגם חכמות.הפעם מצאתי את עצמי מחפש לשווא אחרי כפתור הדיסלייק.

מגיבה 2

היי חברים נראה לי שברחתם מהנקודה הבסיסית דעות שונות לגיטימי ומכובד אבל !!!!- כמו שמגיבה 4 כתבה יפה וברור, למי שלא מרגיש שייך מי שרע לו מי שחושב שגר במדינת טרור נו ,באמת אני זוכרת שישראל עדיין מדינה דמוקרטית ולא נראה לי שמשהו כבול באזיקים למקום.

מגיב 1

הפעם אליאנה חברתי אני נאלץ להתערב לטובת אבנר. זכותו ואולי אפילו חובתו של אבנר לגור במדינה ולפעול מבפנים בדרכים דמוקרטיות לשינוי פני דמותה על פי אמונתו. יש תוצאה מרחיקת לכת ולא חיובית באמירה שמי שלא מוצא חן בעיניו יעבור לעזה או למקום אחר.

מגיב 2

נעם, אני לא חושב שזה מה שאליאנה אומרת. היא פשוט אומרת (להבנתי) שאם הוא לא מרגיש שייך, אף אחד לא עוצר מבעדו ללכת. אתה לעומת זאת מדבר על כאלה שלא מרוצים ורוצים לפעול מבפנים לשינוי - לגיטימי לחלוטין ואפילו בריא. החיה השלישית, זאת שגם אומרת שהיא לא שייכת וגם רוצה לשנות מבפנים בעייתית, בלשון המעטה.

מגיבה 2

זכותו של כל אדם להביע את דעתו וזה לגיטימי ודמוקרטי לחלוטין אבל אדם שמאיד על עצמו שאינו שייך למקום שאינו חלק מהמקום שאין לו שום זיכה או הזדהות ל ישראילים ושכולם חמסניקים בדרך זו או אחרת - הרי כולם משרתים בצבא וברגע שצהל משול לחמאס אז מה הוא מחפש במקום כזה - להיות במקום שלא טוב צריך לפי הבנתי להיות מינימום מזוכיסט - ושורה אחרונה באמת אתם לא יודעים כמה רע זה נשמע למישהו מבחוץ - כאילו לגיטמציה לכל מה שנעשה נגד ישראל.

Zohar Goldman

אבנר,אתה בחור עם ראש...אבל השמאלניות שלך התחילה כבר עם עזיבתך את הפנימיה, היית לקצין שריון והבאת לי מהשטחים כדורי גומי עם ליבת מתכת שאנו ''הרעים'' יורים על אזרחים פלסטינים שזורקים עלנו בלוקים ובקבוקי תבערה...לאחר מכן אף ישבת בכלא צבאי שכן סרבת לשרת בשטחים הכבושים. אבל לכנות את חיילי צה''ל טרוריסטים...אהייה עדין איתך ...קשה לי לשמוע זאת. נפרדנו מבננו בכורנו יובל בתחנת הרכבת ארלוזורוב ומשם הוא וחייליו נלקחו ישירות לעזה, לקחו מהם את הטלפונים ומאז איננו שומעים ממנו !....אם אתה רוצה אסדר לך הסעה, ישר מביתך לאחיך בעזה.

מגיב 2

דיברת מהלב ומהבטן, זהר, ואני מאד אוהב את זה.

Meir Laniado

גולדמן אני מסכים איתך שאבנר קצת הגזים, ד"ש ליובל ושיחזור בשלום. חשוב לי לציין כי לאבנר שני בנים המשרתים אף הם בימים אלו ביחידות המובחרות ביותר של צה"ל, אבנר עצמו היה קצין שריון בצבא וכולנו יודעים שאבנר הוא קודם כל איש טוב, עכשיו צריך לטפל טיפול שורש  בדעותיו הפוליטיות. אני ממש לא יודע איך נתתי לדעות האלו של אבנר לחלחל למוחו האנליטי, שמרתי עליו בימי הפנימיה עת תפסנו טרמפים לקרית שמונה, שמרתי עליו במסלולנו המשותף בצבא ואני ממש לא יודע איפה טעיתי מתי לא עמדתי על משמרתי ונתתי לדעות אלו למצוא דרכיהן אליו ?

Avner Efendowicz

זוהר ידידי, אני עזבתי את הפנימיה כי הייתי שמאלני? רחוק מזה.

כשעזבתי את הפנימיה גרתי בקרית-שמונה. גדלתי על רקטות קטיושה מגיל 7, אני זוכר את הקטיושה הראשונה, בלילה האחרון של שנת 1968. אז הייתי ישראלי ממש כמוכם, חושב שכל העולם נגדי ומחכה לרגע שאהיה חייל ואכנס ללבנון. ב-1981, שנה לפני לבנון הראשונה, היו לילות עם מטחים של עשרות קטיושות, שאותן ראיתי מהחניון הפלוגתי בשדות בית-הלל וגם מהדיווחים של הורי. אכן נכנסנו בהנאה רבה לשבוע ללבנון, וירינו על הבופור ללא אבחנה וללא תועלת, אבל היה כיף. חיילים רוצים לירות ולהשמיד, אי אפשר להאשים אותם, הם שטופי אקשן. יש לי שניים כאלה בבית. איש חכם אמר פעם, שמלחמה היא מצב שבו אנשים קשישים אומרים לאנשים צעירים ללכת להרוג אנשים צעירים אחרים. הוא צדק לדעתי, והחיילים הצעירים הולכים בשמחה. גם אני הלכתי כמו כולם.

הפכתי לשמאלני רק כעבור שנה, כשראיתי איך נראית מלחמה מבפנים. לא היה קשר בין מלחמת לבנון ל"שלום הגליל". שרון שיקר לכל הממשלה, בגין שיקר לכל העם, דובר צה"ל שיקר כל הזמן. אפילו ב-1991, מלחמת המפרץ הראשונה, דובר צה"ל נחמן שי שיקר שטילי הפטריוט השמידו את טילי הסקאד. בתחקיר מקצועי שנערך התברר שאף לא טיל סקאד אחד הושמד. לכן אני מקבל בעירבון מוגבל מאד את הדיווחים על מערכת כיפת ברזל. המידע מגיע מגורמים בלתי אמינים בעליל, למרות שייתכן שהפעם הם אומרים את האמת, לא יודע.

זהר יקירי, מספיק עם הדמגוגיה בבקשה, החמאס הם לא אחי כפי שכבר הבהרתי, הם אנשים עם אידאולוגיה שאני דוחה ומתעב, אבל הפעם הם בצד הצודק ואנחנו לא.

Avner Efendowicz

תנוח דעתך, לניאדו אהובי. עשית כל מה שיכולת. בחיים לא הייתי עובר את הצמ"פ בלעדיך ובלי העידוד והבדיחות שלך. אז בוא נסכם שאני בוגד אכול שנאה עצמית כמו כל השמאלנים, ונסגור את הפוסט הזה.

Meir Laniado

 אני לא מסכים! !! דעות פוליטיות הן פן אחד מיני רבים באישיותו של האדם, אני מכיר הרבה שיצביעו כמוני בקלפי, זה עושה אותם חברים שלי? אתה עם כל דעותיך הקיצוניות מילאת כל חוב כלפי המדינה ולכן זכותך להביע את דעותיך. תכלס אבנר אתה איש טוב עם לב טוב והרבה חוכמה וזה יותר חשוב לי מדעותיך הפוליטיות.

Avner Efendowicz

 לא יכול לכתוב יותר... דמעות חונקות את גרוני ומשבשות את הראייה

יאללה מספיק, שבת שלום ושלום על ישראל (ועל עוד כמה עמים).

Noam Levy

אבנר יקר. אני תומך בדעתך ובזכותך להביע אותה , גם היא לא לרוחי . נגיד שכולם יורים על כולם וכולם הורגים את כולם וכולם פושעים וגזענים. בסדר. שאל את עצמך האם "אבו נור" מקבילך העזתי יכול היה להתבטא כמוך ממקום מושבו בעזה סיטי? אולי שם תמצא תשוה ומזור לחיבוטיך, ואולי לא. בכל מקרה, בשבילי תישאר חבר טוב, ושותף לעשייה אומנותי (זוכר?) , היית אחלה במאי. מקווה שכאשר תשמע פססססס להחלפה באלונקה בכל זאת תיתן כתף. את שקע בית האלונקה לא ניתן לתקן. זה נשאר לתמיד.

David Levinson

אבנר לא בוגד, הוא פשוט סולד מביבי, כמוני....אבל אבנר שכחת שביבי לוקח פה סיכון מאד גדול. אם הוא מסים בתיקו כמו בנקודת הזמן הנוכחית, הוא מפסיד מנדטים...ראה אולמרט, דן, חלוץ, ופרץ מלחמת לבנון השניה. רק אם הוא מנצח ניצחון מובהק הוא ייזכה ביותר מנדטים, והאמת שאז גם יגיע לו....

Zohar Goldman

תודה, מגיבה 4 יקרה. אמן וכנ"ל גם לגבי בנך ובני כולם / לניאדו, אהבתי את שכתבת ! אבל לא נראה לי שאת דעותיו של אבנר ניתן עוד לשנות ! לעת זיקנה, גם את דעותי שלי קשה כבר לשנות. כל אחד עבר טראומות שונות בחייו שעיצבו, לעד, אני חושש את ראייתו הפוליטית./ אבנר, חלילה לא אמרתי שעזבת את הפנימיה בשל שמאלניותך. הפכת לכזה לאחר מכן. אני תמיד היתי מיליטריסט, מודה אני לפניך. הטוב והמצחיק הוא שחזרת ארצה בשלו שני בניך הקרביים ! גם אם אני זועם עליך פוליטית...אשמח, באם תרצה, ללבן איתך את הסוגיות וגם אם אני שולח אותך לעזה ומתכוון לכך... הרי שאני מוקיר ומכיר את כישוריך וכישרונותיך בהווה אף בתור קצין שיריון והומוריסטן שאיתו יצרתי רבות בפנימיה ! אבל בחייך...כרגע דעותיך שוות לאלו של הסחבק, הד"ר, הגניקולוג אחמד טיבי,יו"ר רע"ם - תע"ל.

Noam Ben Yaacov

יש רק יציר אלוהים אחד, גולדמן, שלא משנה את דעתו. במקצועך אפשר שהוא יהיה מטופל שלך. חובתנו לבדוק את עצמנו כל הזמן. הגיל לא רלוונטי. החלוקה לפיה שמאלן הוא פציפיסט אוהב אויב, וימני הוא מיליטריסט פטריוט היא חלוקה מטופשת. יש השקפת עולם,ויש בחירה פוליטית. על פי השקפת עולמי המדינית ביטחונית, אני מסכים ל95 אחוז מהתובנות המדיניות ביטחוניות של בנימין נתניהו. אז מה? אך אישיותו כמנהיג נתעבת בעיניי : נהנתן חסר בושה. תדמיתן בלתי נלאה ויצרן של מציאות מדומה. והגרוע מכל חזיר קפיטליסט אדוק במדינה שמשוועת לסוציאליזם וצדק חברתי. אז בחירתי הפוליטית בהתאם. נלך צעד אחד יותר קרוב- ראש עיר. אני איש מפלגת העבודה. או קיי? בעירי מתמודדים מועמד מהעבודה מול מעמד מישראל ביתנו או ממרצ. במי לבחור? במי שנמנה על מפלגתי אך יוריד את העיר ביגון שאולה ? שמא בזה הנמנה על מפלגה ״אוייבת״ אבל יכול לחבר אותנו למרכז ולשפר את החינוך והצמיחה? הבעיה שמדינת ישראל מתנהלת מבחינה פוליטית בצורה שבטית סקטוריאלית. מנגד, מר ישראלי תמיד נתן לפוליטיקאים להבין ששלהוב טוב בכיכר אחת לארבע שנים שווה יותר מכביש או מחינוך ותעסוקה. מה רע? צעקנו היידה למנפנף מהפודיום ובוז לזה שיחלק את ירושלים. יום למחרת באנו להדפיס את הכרטיס ב״פרי גליל״ וגילינו שלפי הכלכלה של זה מהפודיום אין לקיומנו הצדקה כלכלית. אבל תראו איזה יופי הוא מדבר אנגלית באו״מ. אז אם מדינה מתנהלת לאורך עשורים כממלכת אבסורד מה הפלא שאנשים טובים קמים יום אחד בבוקר ואומרים : ״ אני לא שייך״ ? בשביל פרסונות כמו אבנר שווה לבדוק איפה באמת נפל הגרוש. נכון, זה מצריך קצת יותר מאמץ מלקנות לו כרטיס בכיוון אחד לעזה.

Zohar Goldman

תודה,מר בן יעקוב, מאסתי, הספיק לי מבומבסטיותך ומהגיגך. נא בדוק בין תמונות חבריך בפייס, לא תמצא אותי ביניהם !

מגיבה 5

אבנר, מה שהכי קשה לי בכל מה שכתבת עד עכשיו בשרשור הארוך הזה הוא ההתבטאות שלך ב"אתם" ו"אני", כש"אני" שלך הוא לא חלק מאיתנו. מבחינתי אתה חלק חשוב מאוד מאיתנו. אני לא יכולה לחשוב על החברה הישראלית בלעדיך ושכמוך. אני לא הייתי רוצה לחיות כאן בלי "ארבע אמהות", "יש גבול", "מחסום ווטש" וכל דומיהם מכל הגוונים השמאליים ושמאלה משם. מבחינתי אתם קול חשוב ומהותי שתמיד מהווה את הסמן השמאלי שלנו. לפני הרבה (הרבה!) שנים, כשהשתתפתי בארגון הפגנות "נשים בשחור" חלקנו התלבטנו אם נכון להשתמש במילה "כיבוש" כי זו מילה כל כך קיצונית ומעוררת אנטגוניזם. המילה "כיבוש" לא היתה חלק מהשיח הישראלי הלגיטימי אז. לא הרבה זמן לאחר מכן נהיה לכולם ברור שמה שיש כאן הוא כיבוש והמילה נהפכה שגורה. וכך גם לגבי המון סוגיות ועניינים. מבחינתי אני חייבת לשמוע את הקול שלך ושל אנשים שחושבים כמוך , גם אם בדרך כלל מאוד לא נעים לשמוע את זה.

Avner Efendowicz

תודה, מגיבה 5, על דברייך החמים. מצטער שעזבת את נשים בשחור, קבוצה של נשים צדיקות, ואמיצות יותר מהרבה לוחמים נועזים שאני מכיר.

אכן, חשוב לשמוע מגוון של דעות כדי לא להתאבן ולהתקפד בדעותינו, תהליך שעובר לדעתי על כל החברה הישראלית, גם על השמאל לצערי. זאת עוד תופעה די ישראלית - חוסר יכולת להקשיב, להפנות את המבט ולצלם את עצמנו מהזוית של האחר, מה שאפילו אייפון קטן מסוגל. מתנצל בפני חברי הקבוצה שקשה להם לקבל גם את הביקורת הזאת.

צודק לחלוטין נועם בצטטו את משה דיין, שאמר שרק חמור לא משנה את דעתו. אם מישהו כאן ישכנע אותי, גם אני אשנה. נועם לא התכוון שאתה גולדמן חמור, אלא שאתה אולי מטפל בחמורים, והלוואי עלי הידע שלך והיכולת לטפל בבעלי חיים. עם אנשים כבר התייאשתי. חבל שהגבת כך לניסיונו החברי להסביר את עצמו באמצעות מטאפורה על חיה חביבה, שהאמריקאים ידידינו הגדולים משתמשים בה כסמל של המפלגה הדמוקרטית שלהם. אגב, מפלגת החמור ניצחה בבחירות שם.

לסיכום, מגיבה 5, חיממת את ליבי בבוקר שבת של שקט מפחיד. אנחנו במיעוט קטנטן בים של תגובות מתלהמות, ששולחות את מי שחושב אחרת להגר לעזה. לעזה לא אסע, כי יש לי תחושה מוזרה שגם שם לא ממש אזכה בשייכות המנחמת. אבל גם כאן זה לא מקומי. מילא. יהודי לא צריך שורשים, אמר הסופר ג'ורג' שטיינר. יהודי צריך מזוודה.

מגיב 2

ידידי, אתה שוב לא מדייק ועכשיו גם מאשים שתיים מחברותיך "בים של תגובות מתלהמות, ששולחות את מי שחושב אחרת להגר לעזה." כל שאמרו לך הוא שאם אתה לא מרגיש שייך, אף אחד לא עוצר בעדך ואתה יכול ללכת, כולל לעזה, משום שאתה ממשיך לטעון שהם צודקים ואנחנו הרשעים. אתה חוטא חטא נוסף בכך שאתה משתמש במילה "התלהמות", מילה שנמצאת כולה בדומיין של הנבער והדביל. מצד שני אתה ממשיך בקו דווקאי מובהק ומפגין אטימות וחוסר גמישות מינימלית להפנים מה שחלק מאוהדיך (כולל אותי) מנסים לומר לך. דבריך אמנם נכתבים ברהיטות אך בל נטעה, שפת הז' והדוקא אחד הם ואין שום הבדל בינך כרגע והדוברים בשפת הז' - אתם דוברים באותה שפה רק בסגנונות שונים. צדקה כנראה אתמול (מישהי) שהציעה בפוסט זה פשוט להתעלם ממך. ניסיתי עוד קצת אחרת אך נראה לי שאשמע בעצתה מעתה ואילך.

Avner Efendowicz

זה קצת יותר מורכב מצודקים ורשעים. אנחנו לא רשעים והם לא טהורים. אני טוען שמלחמת הקיום שלנו הסתיימה, ועכשיו אנחנו נלחמים כדי לשמר את שליטתנו על הפלסטינים. הפלסטינים בהנהגת החמאס כרגע (שמייצג את כל הפלסטינים בערך כמו שנתניהו מייצג את כל הישראלים) נלחמים את מלחמת עצמאותם נגדנו. זאת מלחמה צודקת, והסבב האלים שלנו נגדם איננו צודק. האם מזה נובע שאני רוצה לחיות בעזה? לא ממש. אם אני חושב שהשחורים בדרום אפריקה צודקים במאבקם נגד הלבנים זה אומר שאני רוצה לגור בסוואטו? אני לא שייך לשם וגם לא לעזה ולא לישראל. זאת בעיה שלי ולא ציפיתי שמישהו כאן יפתור לי אותה. לא שייך, זהו, מה לעשות.

באשר להתלהמות: גם אתה הסכמת שאתה מתלהם קצת לשם ההמחשה. נראה שגם אני מתלהם וזה לא תקין מצדי.

ספרתי פה ארבע (מתוך כעשר תגובות) שתהו מדוע אינני עוזב. אחד הציע לי להצטרף לאחיי בעזה; אחד שאל (עם הרבה אמפתיה) אם למקביל שלי שם יש זכות ביקורת כמו שיש לי פה, שזה במילים אחרות: זכותך לדבר, אבל מכיוון שלחבריך בעזה אין חופש דיבור כמו זה שאנחנו בטוב ליבנו מאפשרים לך כאן, אז תרשה לנו לא להתייחס אליך ברצינות; אחת אמרה שאם אני לא שייך, אני רשאי לעזוב, למשל לעזה (למה דווקא לשם ולא להולנד? אולי כי אם אני מבקר את ממשלתי, אז אני קצת ערבי?); ואחרת סתם תהתה מדוע אני נשאר במקום שאני לא שייך אליו. ובכן, החיים מסובכים. כולכם עושים את מה שאתם אוהבים? אני מקנא בכם.

ואפשר גם להתעלם. גם זה פיתרון

Noam Ben Yaacov

לא שייך לא שייך אבל אתה השתמשת במילים ״מבקר את ממשלתי״ :-). ברח לך או סממן של שייכות?

Avner Efendowicz

ברח לי. ממשלתכם.

David Levinson

אבנר, גם אני הייתי שמאלני אחרי מלחמות לבנון הראשונה, אפילו החלפתי מספרים מול בית ראש הממשלה (בגין). כפי שנאמר רק חמור לא משנה את דעתו. אחרי מלחמת לבנון הראשונה, נכשלו הסכמי אוסלו, לינצ'ים מחרידים, פיגועים איומים. אחרי הנסיגה מלבנון היו לנו חטיפות ולבנון השניה. אחרי הנסיגה מעזה לא צריך להוסיף...והנה, הנה פרצה מהפכה דמוקרטית במצרים וחוזה השלום עם עם מצרים על סף קריסה...במצב כזה קשה להיות נאיבי ושמאלני, לא?

מגיבה 6

אבנר, אם אנשים כמוך יוציאו את עצמם מהכלל נמשיך להתדרדר.

הציונות זקוקה לאנשים כמוך אחרת באמת יושלם תהליך התקרנפותנו. אני לא חושבת שהצדק נמצא רק בצד אחד. לכל צד יש את הצדק שלו ואת אי הצדק שלו, שכן כזהו טבעו של סכסוך קשה כמו שלנו - יאוש לא יעזור. מדינת ישראל, מזה שנים מבצעת פשעי מלחמה, רומסת זכויות אדם, מצפצפת על החוק הבינלאומי ומה לא - אבל זה לא אומר שעצם הקיום שלה הוא לא לגיטימי, זה לא אומר שאין ביסוד קיומה אלמנט מובהק של צדק. הרי גם הפלסטינים, אם נבחן את אופן התנהלותם לאורך השנים, לא יהיה קשה להגיע למסקנה שלא מדובר בחבורה של מלאכי שמיים - העובדה שהם הצד החלש יותר, שהם שילמו מחיר יקר יותר לא עושה אותם יותר צודקים וגם לא פחות.

Avner Efendowicz

תודה מגיבה 6; שמעת אותי אומר שקיומה של ישראל לא לגיטימי? בוודאי שיש לישראל זכות להתקיים בגבולות בטוחים ומוכרים. הגבול המוכר שלה ע"י כל העולם, כולל ארה"ב ידידתנו הגדולה ולמעט מיקרונזיה, הוא הקו הירוק. לדעתי זה גם הקו הבטוח, אם כי ייתכן שאני טועה. הקו הסגול, בינתיים לא ממש בטוח. כפי שאמר לייבוביץ' ז"ל, מדינת ישראל היא היום המקום הפחות בטוח ליהודים בכל העולם, עובדתית ללא קשר מה צריך לעשות עם זהוהפלסטינים בהחלט אחראים לכמה פשעים מחרידים ואין לי הרבה דברים טובים להגיד על אלה מהם שביצעו אותם. אמרתי כבר, אין צדיקים גמורים ורשעים גמורים בסיפור הזהאגב, ברוח הבדיחות של לניאדו: את יודעת מדוע במקום שבו בעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד? - בגלל הריח. בדיחה של חרדים, שיודעים שהחוזרים בתשובה נחשבים נחותים אצלם.

David Levinson

אבנר אין למי לתת את השטחים בגבולות הקו הירוק שייתן לך שלום בשביל זה....אין.....הבנת?

Avner Efendowicz

וגם אם יש, אנחנו כבר נדאג שהוא לא יהיה.