Monday, April 29, 2019

שוב הוכח: אין באמת אנטישמיות בעולם

לפרשת הקריקטורה החדשה, הגיב הקריקטוריסט אנגלמאייר:

עיוור עם כיפה, וכלב נקניק


הקריקטורה של בנימין נתניהו ככלב נחייה של דונלד טראמפ, שפורסמה ב"ניו יורק טיימס" והכעיסה את "העולם היהודי", היא קריקטורה קלישאתית, מסוגננת יפה, בטח שלא אנטישמית. היא מתארת שני מנהיגים, האחד צועד כעיוור בעקבות רעהו. דימוי עוקצני, עם נימה מרושעת, בדיוק מה שצריך להיות בקריקטורה פוליטית.

נתניהו צויר ככלב "נקניק" (תחש), שזאת אולי מחמאה, כי הכלבים ממשפחת הנקניקים נחשבים לכלבי ציד מעולים, ולמרות חשדנותם הטבעית יש להם יכולת מולדת לרכוש ידידים. מאחורי כלב־הנקניק נתניהו צועד ידידו הטוב, טראמפ, זעוף, לראשו כיפה, שמייצגת את הקשר המוחצן שלו לנתניהו. טראמפ הצטלם בעבר עם כיפה, ליד הכותל למשל, ככה שזה לא משהו שהולבש עליו ללא הצדקה. הבחירה לאייר את נתניהו וטראמפ בהליכה נחושה, ואפילו ברקע האדום כדם, מרמזת שלא מדובר בטיול בוקר תמים. שניהם במסע ציד הישרדותי. מה הם צדים, זרים? שמאלנים? תקשורת עוינת?

המגן דוד על הקולר של נתניהו מוצדק לגמרי, ויש סיכוי סביר שאם נתניהו היה צריך לבחור מה לתלות לצווארו, הוא היה בוחר בעצמו בסמל הזה. נתניהו צועד לפני טראמפ ומוביל אותו, בהליכה קצת מתוחה, אמנם, אבל ההובלה בהחלט מחמיאה לראש מדינה קטנה, שמוצא את עצמו בתפקיד משמעותי כל כך. בעיתונות תואר נתניהו כאילו צויר עם אף ארוך במיוחד, אבל מבט שטחי מאשר שהאף של נתניהו לא הוגדל בהגזמה, בטח שלא בצורה שמזכירה קריקטורות אנטישמיות, כפי שנכתב. הטענה שיש לאיור מאפיינים אנטישמיים מחזקת את ההרגשה שבמשרד החוץ מחפשים כל הצדקה אפשרית להתקרבן, כדי להשקיט ביקורת.

דימויי פוליטיקאים כעיוורים עם כלבי נחייה הם כמעט בנאלים, ועתיקים כימי הקריקטורה. ג'יימס אקין אייר במאה ה–17 פוליטיקאי עם גוף כלב חולה. ניקסון אויר ככלב מדובלל, וטוני בלייר צוייר ככלב עם קולר של דגל אמריקה. פטריוטים אמריקאים צוירו כעדר סוסים עיוורים. האם הקריקטורות האלה נפסלו בטענה שהן אנטי־אמריקאיות? לא. ג'והן גראהם מה"ניו יורקר" אייר את טראמפ על ארבע, בישבנו נעוצים טילים. תארו לכם איזו זעקת "געוולד, אנטישמיות" היתה מתעוררת, אם נתניהו היה מצויר בתנוחה דומה, עם טילי "פטריוט", למשל, נעוצים באחוריו, או צוללות
אתמול, בלחץ הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק ומשרד החוץ, הקריקטורה של טראמפ העיוור חובש הכיפה השחורה וכלב הנקניק נתניהו הוסרה מהרשת. העיתון פירסם הבהרה, חצי התנצלות, והגדיר את הקריקטורה כ"פוגענית" וכ"טעות בשיקול הדעת". קריקטורה היא בהגדרתה מוגזמת, מחפשת נקודות תורפה. לפעמים היא תמרור אזהרה: מציגה דימויים חזקים, מוקצנים, כדי לנער ולעורר. כמו במקרה הזה. רגע לפני שהצמד הזה גורר אותנו אתו, ברצועה, לטיול הלילה שלו.

הכותב הוא אמן, קומיקסאי ומרצה ב"בצלאל


ואני הקטן הגבתי (142):
המקרה הזה מוכיח: אין באמת אנטישמיות בעולם
אין באמת אנטישמיות בעולם - רק גזענות פשוטה (לא רק נגד יהודים, ובחלקה גזענות יהודית נגד אחרים), בתוספת ביקורת לגיטימית על ישראל, שאתם מתייגים כ"אנטישמיות". העובדה שהקריקטורה הוסרה בלחץ של ארגונים יהודים מוכיחה: הטענה שליהודים יש שליטה באמצעי התקשורת, הרבה מעבר לשיעורם באוכלוסיה - היא לא טענה אנטישמית, אלא עובדה! בעצמכם ובטמטומכם הוכחתם אותה. תמשיכו לנקוט בגישה הזאת, ותקבלו את "אפקט סטרייסנד" (עוד יהודיה טיפשה; חפשו את האפקט בויקיפדיה).


No comments:

Post a Comment