לזכרו של גיא בהט, נער אמיץ וחכם

בבוקר שבת, יום הכיפורים, נפטר גיא אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. גיא היה נער מקסים וחכם בן 15, בנם של שירה ועמיר ואח של עדי, כולם חברים קרובים מאד, אהובים ויקרים

גיא היה אחד האנשים האמיצים שהכרתי. הוא לחם במחלה בנחישות, אבל גם היה מפוקח מאד. הוא היה כל כך חכם ומיוחד, שביודעו שהסיכוי שלו לנצח אינו גדול, הוא כתב על מחשב המק-בוק-אייר שלו צוואה. בצוואתו הוא ביקש להיקבר בטקס חילוני, שיבוא רק מי שהכיר אותו, ושילבשו לבן

בנוסף, נמצאו במחשב דברי הפרידה שהעתקתי להלן

ראשית כול אני רוצה להודות לכולם על שנתתם לי חיים כול-כך נפלאים, ולמרות שהם היו קשים אני אהבתי אותם וניצלתי כול רגע ועשיתי ממנו את המיטב בעזרתכם

ולמרות שאהיה חסר לכם אני לא רוצה שתשברו אבל אני כן מרשה לכם לבכות כי מי כמוני יודע שזה מאד משחרר אבל תדעו שצריך גם לדעת לשים את הגבול ולאסוף את עצמיך,ובכל מקרה אני מבקש שלא תכעסו עלי ותבינו שהקושי היה חזק ממני ותדעו שאתם לא אשמים ואם לא הייתם איתי הייתי מוותר קודם לכן

ויש לי גם כמה משימות עבורכם הראשונה היא הגשמה עצמית ודווקא בגלל שאני לא הספקתי אני מבקש מכם לעשות את זה עבורי וכשיהיה קשה ותרצו לוותר תדעו שאני תומך בכם בכל דבר שתעשו אם זה משהו גדול ואפילו בדברים הקטנים אני יהיה שם אולי לא באופן פיזי אבל אני פשוט יהיה שם
לבסוף אני דורש מכם שבכול בוקר כשתקום תקומו עם חיוך ותחשוב על דברים טובים כי רק כך אתם תוכלו להנות מכל יום ביומו
ודבר אחרון באמת אני רוצה שתדעו שאני אוהב אותכם עד השמים ושומר עליכם בכול רגע

-גיאצוק-

דברים במלאת שנה למותו של אבא

עברה שנה ואנחנו שוב כאן, לזכור את אבא
אבא נפטר אחרי שנים של התמודדות עם מחלות, ולכן לא היה במיטבו בשנים האחרונות. אבל אני זוכר אותו גם כאיש עליז, שתמיד הייתה לו בדיחה מוכנה, שאהב לעשות חיקויים וצחוקים
אבא היה אדם שקט וביישן, שמעולם לא רב עם אדם. מעולם לא שמעתי אותו מנבל את הפה, או מדבר בחוסר כבוד. פעם אחת, אמר לי שהוא מצטער אם העליב אותי, ואני בכלל שכחתי על מה
כל חייו עסק בהתנדבות, בעזרה, ומעולם לא התרברב ולא נתן לכך פרסום
הוא לימד אותי דברים רבים בתחום הטכני, ובעקבותיו הלכתי לעסוק בהנדסה
הוא ישב שעות וימים עם מויש'לה נכדו הבכור, כדי לעזור לו בשיעורי המתמטיקה
הוא עזר ללא לאות לדיתי בכל ההתעסקויות הקשורות לחיה'לה, בכתיבת מכתבים לרשויות, בהשגת אישורים ובסידורים שונים
הוא דאג יום יום לכל ענייני וועד הבית. ובכל פעם שהתעוררה בעיה עם בעל עסק בבניין, או עם דייר שהתקשה לעמוד בתשלומים, תמיד העדיף את דרך הנועם. בלי להתעצבן, ניגש בשקט, ביקש, שידל והפציר, עד שנענו לו. כך פתר בעיות שאחרים סחבו במשך זמן רב
ייתכן שנועם ההליכות הזה והרצון שלא לריב ולא להתעמת, היה בעוכריו. את הכעסים והרגשות השליליים שמר לעצמו, והם כנראה לא הועילו לבריאותו. אבל כלפי חוץ היה תמיד נינוח, אדיב ומנומס. ממנו למדתי גם אני להתנהג עם בני אדם באופן תרבותי
מעט נחמה קיבלנו מכך, שבשבוע האחרון לחייו היינו איתו ביחד, סמוך לקרית שמונה שבה גדלתי. הוא זכה לראות את משפחתנו בחזרה בישראל, דבר שמאד רצה שיקרה. הוא דאג שלא אמצא עבודה, ושמח מאד כשהתחלנו להסתדר מחדש בארץ. זה היה חשוב לו מאד, ואני שמח שלפחות שאיפה אחת שלו התגשמה בעודו בחיים
אחרי שקיבל את האירוע, שכב מספר ימים בבית החולים, כשאנחנו לצידו. הוא קיבל את הטיפול הטוב ביותר, ובסוף נפטר בשלווה, וללא כאבים. אולי נוכל להתנחם בכך