https://www.haaretz.co.il/family/nitzanwaisberg/BLOG-1.7046747
אבל ברור שבמשפחה שלנו אין כאלה דברים
מומלץ גם לצפות בקליפ, אבל רק אחרי שקוראים את הכתבה
זה לא איכס ולא פויה, ולא כל המילים האלה שאם נגיד אותן שלוש פעמים לכיוון מזרח אז המציאות תיעלם, כמו הפלסטינים
הקליפ הפורנוגרפי שסביר להניח שילדיכם צפו בו
אם ילדיכם בני תשע ומעלה, הם בטח כבר ראו את הקליפ המיני הבוטה לשיר "מים" של דודו פארוק. אפשר בכל פעם לסמן "אויב" חדש ולדרוש מיוטיוב להסיר את הסרטון שלו מהרשת, כפי שהורים דורשים בימים אלה לגבי הקליפ הזה, ואפשר גם למנף את זה לדיון בריא וחשוב על מיניות
ניצן ויסברג | |דברים שלמדתי מילדיי
פורסם ב-24.03.19
בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית של בתי בת ה-9 עבר סרטון. זה הקליפ לשיר "מים" של דודו פארוק, הבחור שגם עושה הופעות לבר ובת מצווה. הסרטון לא עבר רק בקבוצה של בתי, אלא בעוד הרבה מאוד קבוצות, כל כך הרבה קבוצות של ילדים שהורים מכל הארץ התגייסו להוריד אותו מאתר יוטיוב. הם לא הצליחו, אבל גם אם היו מצליחים, האם זה מה שיפתור את הבעיה? האם סימון אויב חדש וחיסולו, במקום לקיחת אחריות על ילדינו, תשנה משהו? אני בספק. "אויבים" חדשים יצוצו במקומו.
אבל לפני הכל, למה הסרטון הזה כל כך מטריד הורים? כי מדובר בפורנוגרפיה, ולא פורנוגרפיה של קצת ציצי באיזה פלייבוי שחוק, אלא בפורנוגרפיה דפוקה ומעוותת שיכול ליצור רק מי שנשחקו אצלו לגמרי סיפי הגירוי מרוב חשיפה לפורנוגרפיה.
מחקרים מראים שהגיל הממוצע בו ילדים נחשפים לפורנוגרפיה היום הוא תשע. ילדים בני תשע מתחילים כבר את גיל ההתבגרות (בין השאר בגלל הורמונים מרובים, אליהם הם נחשפים מהסביבה והמזון. אבל זה למאמר נפרד), מה שאומר שמדובר בתקופה של עוררות מינית. היא פוגשת ילדים שונים בשלבים שונים וצורות שונות, אבל פורנוגרפיה מתקבלת אצל חלק גדול מהם כגירוי. הבעיה היא שהם לא יודעים מה לעשות עם זה, כי זה מגיע במנותק מבשלות פיזית, רגשית, קוגניטיבית ומהמציאות שלהם.
חשבו על זה, עוד לפני שהם דמיינו כיצד תרגיש נשיקה ראשונה עם ילד או ילדה מהכיתה, הם כבר ראו תצוגה כלשהי של מין, לפעמים אלים, בדרך כלל נצלני, תמיד לא מציאותי, ומעל הכל מנותק באופן מהותי מאהבה ואינטימיות.
לבת שלי אין טלפון חכם, אבל לכל חבריה לכיתה יש, והם ראו את הקליפ, אז בפועל, זה לא שינה שלבת שלי אין טלפון חכם. אם יש לכם ילדים בני תשע, קחו בחשבון שהם ככל הנראה נחשפו לפורנוגרפיה. צריך להפנים את זה ולהתמודד עם זה, לא להתעלם מזה, ובטח שלא למצוא בכל פעם "רשע" חדש ולחשוב שאם רק ייחסם, הבעיה תיפתר. מי שמתחמק מאחריותו ההורית מפספס כאן הזדמנות.
יותר מאי פעם, להורים אין היום פריווילגיה להיות במבוכה מהעובדה שהם חייבים לשוחח עם ילדיהם על מיניות בריאה. שיח כזה הוא צו השעה. אם פעם חלק מאיתנו למדו על מין מחברים, ספרים וטלוויזיה, היום מיניות בריאה דורשת התערבות הורית כבר בגיל הגן. הגיע הזמן שבכל גן יתקיימו מפגשי חובה להורים ולאנשי צוות בנושא מיניות בריאה והאופן הנכון לתקשר אותה לילדים, ושאחר כך מפגשים כאלה יתקיימו בכל שנה או שנתיים עד סוף התיכון.
ועד שזה יקרה, אולי הדברים הבאים שאנחנו מיישמים בבית יוכלו לעורר בכם השראה:
1) לדבר על מיניות בריאה זה לא "אירוע", אלא משהו שמתרחש באופן שותף. החל בשימוש במילים נכונות ומפורשות לתיאור אברי המין (פין ופות בעברית), דרך היחס לעירום, מגע, היריון ולידה וכלה בפרטיות וגבולות. מיניות בריאה לא מנותקת מחיי היומיום שלנו, בהתאם לגילים השונים של הילדים.
2) מטפחים אהבה לגוף, הנאה ממגע מרצון, ולגיטימציה מלאה לגבולות של הגוף הפרטי. מי שלא רוצה שיגעו בו, אפילו אם זה "רק דגדוג", מקבל את רצונו בכבוד ומיד. אנחנו כבני משפחה מלטפים ומתחבקים, מתכרבלים יחד במיטה ונותנים נשיקות, ותוך כדי אנחנו לומדים מה נעים ולא נעים למי מאיתנו, ומבהירים עד כמה זה חשוב לומר איפה הגבולות של כל אחד מאיתנו עוברים ועוד יותר חשוב לכבד אותם אצל אחרים.
3) אנחנו מדברים על כך שיש דברים שאינם מתאימים לילדים באינטרנט. עם הבן הגדול כבר שוחחנו על כך שחשיפה לפורנוגרפיה לפני שמתנסים במין באופן אישי היא לא טובה, שזה קצת כמו לראות סרט לפני שקוראים את הספר. זה סוגר את היכולת לדמיין לבד וליצוק משמעות אינדיבידואלית. השיחה לא נעשתה ברוח של איסור, אלא של הסברת הרציונל, תוך מתן תחושה שאנחנו סומכים עליו.
4) אנחנו מזכירים לילדים חזור והזכר ובאופן מפורש שאנחנו כאן בשבילם, תמיד, ושהם יכולים לדבר איתנו על הכל.
מיניות בריאה היא זכות בסיסית של כל חברה. מערכת החינוך היתה צריכה להתגייס כדי לייצר "ברית מבוגרים", שתתמוך בצוות החינוכי ובהורים בהתמודדות חסרת התקדים שלהם עם חשיפת ילדיהם לפורנוגרפיה. ההפקרות הזו פוגעת בסופו של דבר בחופש של ילדינו להתפתח לבני אדם שמסוגלים לחוות סיפוק ואינטימיות. מגיע לילדים שלנו להיות בני אדם מאושרים, מחוברים וצומחים.
ניצן ויסברג היא מרצה ויועצת לחדשנות עיצובית
אבל ברור שבמשפחה שלנו אין כאלה דברים
מומלץ גם לצפות בקליפ, אבל רק אחרי שקוראים את הכתבה
זה לא איכס ולא פויה, ולא כל המילים האלה שאם נגיד אותן שלוש פעמים לכיוון מזרח אז המציאות תיעלם, כמו הפלסטינים
הקליפ הפורנוגרפי שסביר להניח שילדיכם צפו בו
אם ילדיכם בני תשע ומעלה, הם בטח כבר ראו את הקליפ המיני הבוטה לשיר "מים" של דודו פארוק. אפשר בכל פעם לסמן "אויב" חדש ולדרוש מיוטיוב להסיר את הסרטון שלו מהרשת, כפי שהורים דורשים בימים אלה לגבי הקליפ הזה, ואפשר גם למנף את זה לדיון בריא וחשוב על מיניות
ניצן ויסברג | |דברים שלמדתי מילדיי
פורסם ב-24.03.19
בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית של בתי בת ה-9 עבר סרטון. זה הקליפ לשיר "מים" של דודו פארוק, הבחור שגם עושה הופעות לבר ובת מצווה. הסרטון לא עבר רק בקבוצה של בתי, אלא בעוד הרבה מאוד קבוצות, כל כך הרבה קבוצות של ילדים שהורים מכל הארץ התגייסו להוריד אותו מאתר יוטיוב. הם לא הצליחו, אבל גם אם היו מצליחים, האם זה מה שיפתור את הבעיה? האם סימון אויב חדש וחיסולו, במקום לקיחת אחריות על ילדינו, תשנה משהו? אני בספק. "אויבים" חדשים יצוצו במקומו.
אבל לפני הכל, למה הסרטון הזה כל כך מטריד הורים? כי מדובר בפורנוגרפיה, ולא פורנוגרפיה של קצת ציצי באיזה פלייבוי שחוק, אלא בפורנוגרפיה דפוקה ומעוותת שיכול ליצור רק מי שנשחקו אצלו לגמרי סיפי הגירוי מרוב חשיפה לפורנוגרפיה.
מחקרים מראים שהגיל הממוצע בו ילדים נחשפים לפורנוגרפיה היום הוא תשע. ילדים בני תשע מתחילים כבר את גיל ההתבגרות (בין השאר בגלל הורמונים מרובים, אליהם הם נחשפים מהסביבה והמזון. אבל זה למאמר נפרד), מה שאומר שמדובר בתקופה של עוררות מינית. היא פוגשת ילדים שונים בשלבים שונים וצורות שונות, אבל פורנוגרפיה מתקבלת אצל חלק גדול מהם כגירוי. הבעיה היא שהם לא יודעים מה לעשות עם זה, כי זה מגיע במנותק מבשלות פיזית, רגשית, קוגניטיבית ומהמציאות שלהם.
חשבו על זה, עוד לפני שהם דמיינו כיצד תרגיש נשיקה ראשונה עם ילד או ילדה מהכיתה, הם כבר ראו תצוגה כלשהי של מין, לפעמים אלים, בדרך כלל נצלני, תמיד לא מציאותי, ומעל הכל מנותק באופן מהותי מאהבה ואינטימיות.
לבת שלי אין טלפון חכם, אבל לכל חבריה לכיתה יש, והם ראו את הקליפ, אז בפועל, זה לא שינה שלבת שלי אין טלפון חכם. אם יש לכם ילדים בני תשע, קחו בחשבון שהם ככל הנראה נחשפו לפורנוגרפיה. צריך להפנים את זה ולהתמודד עם זה, לא להתעלם מזה, ובטח שלא למצוא בכל פעם "רשע" חדש ולחשוב שאם רק ייחסם, הבעיה תיפתר. מי שמתחמק מאחריותו ההורית מפספס כאן הזדמנות.
יותר מאי פעם, להורים אין היום פריווילגיה להיות במבוכה מהעובדה שהם חייבים לשוחח עם ילדיהם על מיניות בריאה. שיח כזה הוא צו השעה. אם פעם חלק מאיתנו למדו על מין מחברים, ספרים וטלוויזיה, היום מיניות בריאה דורשת התערבות הורית כבר בגיל הגן. הגיע הזמן שבכל גן יתקיימו מפגשי חובה להורים ולאנשי צוות בנושא מיניות בריאה והאופן הנכון לתקשר אותה לילדים, ושאחר כך מפגשים כאלה יתקיימו בכל שנה או שנתיים עד סוף התיכון.
ועד שזה יקרה, אולי הדברים הבאים שאנחנו מיישמים בבית יוכלו לעורר בכם השראה:
1) לדבר על מיניות בריאה זה לא "אירוע", אלא משהו שמתרחש באופן שותף. החל בשימוש במילים נכונות ומפורשות לתיאור אברי המין (פין ופות בעברית), דרך היחס לעירום, מגע, היריון ולידה וכלה בפרטיות וגבולות. מיניות בריאה לא מנותקת מחיי היומיום שלנו, בהתאם לגילים השונים של הילדים.
2) מטפחים אהבה לגוף, הנאה ממגע מרצון, ולגיטימציה מלאה לגבולות של הגוף הפרטי. מי שלא רוצה שיגעו בו, אפילו אם זה "רק דגדוג", מקבל את רצונו בכבוד ומיד. אנחנו כבני משפחה מלטפים ומתחבקים, מתכרבלים יחד במיטה ונותנים נשיקות, ותוך כדי אנחנו לומדים מה נעים ולא נעים למי מאיתנו, ומבהירים עד כמה זה חשוב לומר איפה הגבולות של כל אחד מאיתנו עוברים ועוד יותר חשוב לכבד אותם אצל אחרים.
3) אנחנו מדברים על כך שיש דברים שאינם מתאימים לילדים באינטרנט. עם הבן הגדול כבר שוחחנו על כך שחשיפה לפורנוגרפיה לפני שמתנסים במין באופן אישי היא לא טובה, שזה קצת כמו לראות סרט לפני שקוראים את הספר. זה סוגר את היכולת לדמיין לבד וליצוק משמעות אינדיבידואלית. השיחה לא נעשתה ברוח של איסור, אלא של הסברת הרציונל, תוך מתן תחושה שאנחנו סומכים עליו.
4) אנחנו מזכירים לילדים חזור והזכר ובאופן מפורש שאנחנו כאן בשבילם, תמיד, ושהם יכולים לדבר איתנו על הכל.
מיניות בריאה היא זכות בסיסית של כל חברה. מערכת החינוך היתה צריכה להתגייס כדי לייצר "ברית מבוגרים", שתתמוך בצוות החינוכי ובהורים בהתמודדות חסרת התקדים שלהם עם חשיפת ילדיהם לפורנוגרפיה. ההפקרות הזו פוגעת בסופו של דבר בחופש של ילדינו להתפתח לבני אדם שמסוגלים לחוות סיפוק ואינטימיות. מגיע לילדים שלנו להיות בני אדם מאושרים, מחוברים וצומחים.
ניצן ויסברג היא מרצה ויועצת לחדשנות עיצובית
