Tuesday, September 22, 2015

דיון מעניין על כלכלה ועל חברה

 המאמר הבא של ח"כ לשעבר ניצן הורוביץ פורסם ב"הארץ", 22 בספטמבר 2015
בעקבותיו פיתחנו דיון מעניין, שמובא בהמשך

התפכחות מהניאו-ליברליזם
ניצן הורוביץ


זו היתה ההבטחה הגדולה של תקופתנו: שפע, ובצדו שחרור מדאגות הקיום. ההתפכחות מרה וכואבת. שפע דווקא יש, עצום ורב: מזון, אנרגיה, חומרי גלם, ידע. אבל השפע מתעתע. ככל שהוא גדל, כך הוא נאגר בכיסי מעטים. והטכנולוגיה? במקום שתשחרר את האנושות מחרדות ועבודה קשה, היא רק מהדקת את האזיקים והפיקוח. ההתפכחות מהבטחת האושר של הקפיטליזם היא סיבת העומק להתערערות הביטחון הניכרת בכל היבשות

המזון מופק בשפע שכמוהו לא היה מעולם, אבל מיליוני בני אדם רעבים, ואילו בקצה השני, עודפי תוצרת עצומים מושמדים כדי להעלות מחירים. טכנולוגיה מופלאה מוטמעת בכל ענפי הייצור והשירותים, ואמורה להקל על העבודה, אבל הרוב הגדול עובד שעות ארוכות יותר בעבור גמול יחסי הולך ומצטמק. משאבי אנרגיה עצומים עומדים לרשות האנושות בזמינות חסרת תקדים; חומרי הגלם הם בהישג יד. לכאורה, אין קל, פשוט וזול מבניית בתים, אבל הדיור רק הולך ומתייקר. חלקים גדולים באוכלוסייה הופכים לצמיתי נדל״ן: כבולים רוב חייהם להלוואות חונקות

היסטוריונים אינם מופתעים. תהליכים דומים ביסודם גרמו לקריסת הסדר הדמוקרטי ועליית הפשיזם והנאציזם. מן החורבות העשנות שהותירו קמה מדינת הרווחה המודרנית, ששיפרה בדרמטיות את רמת החיים, ובמקביל יצקה יציבות למערכת הכלכלית באמצעות אמנות בינלאומיות, ובראשן הסכם ברטון־וודס מ–1944

הכלכלה הקיינסיאנית משלה בכיפה עד אמצע שנות ה–70. הישגיה הגדולים כבר נתפשו כמובנים מאליהם: חינוך ובריאות לכל, זכויות עובדים, דמוקרטיה. כאילו כך היה תמיד. מדינת הרווחה שקעה בסטגנציה, והחזירות שארבה מעבר לפינה יצאה למתקפת נגד: ניקסון ביטל את ברטון־וודס וקלע את מערכת המטבע הבינלאומית לחוסר יציבות מובנה, דרום אמריקה דיממה לרודנות ימנית, ועלייתם של תאצ׳ר בבריטניה ורייגן בארה״ב השלימה את התהליך. וכן, גם בישראל, ב–1977, התחולל מהפך

הניאו־ליברליזם נהנה מאז משלטון ללא מצרים: מפורר את השירותים החברתיים, מצמיח טייקונים ובעיקר נתפש כאמת מוחלטת שאין לערער עליה. קריסת בריה״מ הוצגה כהוכחה סופית לצדקתו, כאילו שלתועבה הסובייטית היה איזשהו קשר לסוציאל־דמוקרטיה. גם עכשיו מושמעת הקריאה הדמגוגית ״אתם רוצים צפון קוריאה?״ מול כל ניסיון לרסן את שלטון ההון

לאחר עשורים של הפרטה פרועה, מגלה גם מעמד הביניים שהוא מתפורר. כמו בשנות ה–30, נחשפת אי יכולתו המובנית של הקפיטליזם לנהל את המדינה רק באמצעות התחרות והשוק. כך התרחשה הקריסה הקולוסלית בארה״ב ב–2007, ואנחנו עדיין סובלים מפוסט־טראומה

גלי ההדף היכו בישראל לפני ארבע שנים. המונים יצאו לרחובות עקב יוקר המחיה — המזון, גן הילדים, הדיור. ״משהו פה דפוק מהיסוד. אנחנו עובדים כמו משוגעים, אבל יש לנו פחות ופחות כסף. איך נסתדר אם משהו יקרה לנו?״ שאלו ערב ערב במאהלים. החזירות שמנגד ניצלה את הפלגנות והעיוורון הפוליטי בשורות המחאה, יצאה לקרב מאסף וניצחה. אבל היא מפסידה במלחמה. אין לה פתרונות. תפלצת הנדל״ן, שוד הגז, השוקת השבורה של הפנסיות. ומעל הכל רובץ ענן כבד: הדאגה, החרדה הקיומית

לאן מוליכים את המועקה הנפשית הזאת? אל עוד חלום כוזב ואלים הרבה יותר: קיצוניות דתית, דחפים לאומניים, גזענות ותוקפנות. זה מה שמאחד בין הרפובליקאים בארה״ב, פוטין ברוסיה, משתוללי העולם הערבי ונתניהו בישראל. כולם חסידי ההון הבלתי מרוסן. אל מול אלה הגיעה שעתה של תפישת הרווחה לשוב לקידמת הבמה



שלחתי את המאמר לידידי, עם ההערות הבאות

לדעתי, מופת של תמצות והבעת דעה מנומקת
אה, וגמר חתימה טובה, למי שחטא השנה


להלן התגובות

12 comments:

  1. מזמן לא קראתי מאמר כל כך קלישאתי. מציאת האיזון בין מדינת רווחה לבין שוק חופשי והפרטה היא מן האתגרים הגדולים ביותר העומדים בפני החברה המערבית. אשרי ניצן הורוביץ שיודע כבר את התשובה...

    ReplyDelete
  2. ?ומדוע, העובדה שאין תשובה פשוטה, הופכת את המאמר לקלישאתי

    במדינת ישראל של היום, מי שבכלל חושב על מדינת רווחה הוא קומוניסט שמקומו בפח האשפה המיועד לשמאלנים טיפשים שלא התפקחו. מי שיודע היכן מרוחה החמאה, מוזמן לנגוס ממנה, ולעזאזל הכל. למי שלא מסוגל לחטוף ולאכול, נותר לצפות בתכנית של גיא פינס בדיווח על חתונת המאה, מצולמת ממעוף המזל"ט של המיוחסים שמותר להם לטוס. על זה המאמר (לדעתי

    העובדה שזה נראה לך קלישאתי, היא תוצאה של הרדידות התרבותית, שביטוי אחר שלה הוא המוזיקה הישראלית. מה שלא ניתן להיאמר בדקה אחת בערוץ 2, בראיון בן 3 דקות אצל שני הזקנים, או ב-600 מילה בעיתון - לא מתקיים בשיח הציבורי

    ReplyDelete
  3. הורוביץ בסה״כ חוזר על משנתו הפוליטית, שהיא סוציאליסטית ביסודה. הוא ״שוכח״ לציין שקפיטליזם מילא ועדיין ממלא תפקיד חשוב בכלכלות העולמיות, כולל גם במדינות פסאודו סוציאליסטיות כמו סין ווייטנאם. גם ישראל נהנתה, כמדינה, מפריחה כלכלית משמעותית עקב ליברליזם והפרטה. למרבה הצער, אחת מתופעות הלוואי הבעייתיות של ליברליזם (בכל העולם) הינה גידול בפערים. כיצד שומרים על צמיחה שבצידה יותר צדק חברתי היא בעיה סופר מורכבת, ולהורביץ אין לה פתרון. הקריאה לחידוש ״מדינת הרווחה״ היא לכן קלישאתית וריקה מתוכן

    ReplyDelete
  4. :ולדעתי, ואני מניח שאני מסכים לדעת הורוביץ ולא להיפך

    ישראל נהנתה מפריחה כלכלית שהחלה אחרי 67, כתוצאה מניצול כוח עבודה זול של הערבים, אוירה חדשה בציבור כתוצאה מהניצחון, ותחילתה של כלכלת שוק, שבעשור האחרון הפכה לחזירית ובלתי מרוסנת. איש לא טוען שהקפיטליזם לא מיטיב כלכלית. הסוציאליסטים ואני ביניהם טוענים, שהוא מיטיב עם שכבה קטנה, ויוצר אשליה של טוב לכולם. האשליה הזאת באה לידי ביטוי בשידורי הערוצים המסחריים, שמציגים את המצליחנות כמודל שאליו שואפים כולם, ומעטים מאד משיגים. אבל כמו בארגנטינה תחת שלטון פרון, המעריצים הגדולים ביותר של אוויטה הראוותנית והבזבזנית היו "חסרי החולצות", העניים שהזדהו איתה וחלמו שאולי יום אחד יהיו כמוה. למען ההגינות יש לציין, שהיא גם בנתה להם כמה בתי חולים ובתי ספר, אבל לא מנעה את השחיתות והעוני. גם כאן, הטייקונים זורקים פירורים ("מפעלות דיסקונט לתרבות", "פועלים בקהילה") לעניים, ומעניקים להם אשליה של עושר שמחלחל כלפי מטה

    http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1792382


    ישראל נהנית מפריחה כתוצאה של הפרטה?... לא ולא, ההפרטה הורסת את ישראל, אם ב"ישראל" אתה כולל את האוכלוסיה הזניחה שמחוץ לעשרת המשפחות העשירות. ההפרטה בונה ומטפחת את "ישראל" העשירה, לזה אני מסכים

    ליברליזם וכלכלת שוק מבוקרת הם חלק מהסוציאל-דמוקרטיה, שמצליחה מאד בחלק ממדינות אירופה. למדיניות של ממשלות פרס, רבין ונתניהו אין דבר עם כל זה

    (נכתב ביום הכיפורים)

    ReplyDelete
  5. עכשיו עברנו מקלישאות להצהרות לא מבוססות? תבדוק את כל המדדים הכלכליים ותמצא שחל בנם שיפור בעשור האחרון. הבעייה היא בפער היחסי שנוצר, לא בעושר האבסולוטי של השכבות הנמוכות. עכשיו שלא לטעות, פער יחסי הוא בעייה אמיתית, ועליה נכתב רבות. אבל האלטרנטיבה הסוציאליסטית הביאה ל״שוויון״ ע״י כך שפגעה בכולם
    ...

    כאמור, השאלה של איך מאזנים בין יוזמה חופשית שמוכח כבר שהיא מקדמת את הכלכלה, לבין היווצרות פערים יחסיים היא שאלה מסובכת שטרם נמצא לה פתרון סופי

    תוסיף לכך שתרבות העבודה הים-תיכונית, ויתרה מזו- המזרח תיכונית, רחוקה מאוד מזו של צפון אירופה, אזי נסיון ל״יבא״ מודלים שעובדים בסקנדינביה יביא בהסתברות גבוהה תוצאות דומות ליוון

    בקיצור, לכל מנפנפי דגל הסוציאליזם כפתרון לכל חולאינו - תתעשתו. בסיפור הזה כבר היינו

    ולחובבי ״הכיבוש הוא מקור כל רע״: כוח עבודה זול לא הביא את ישראל ל-OECD. נהפוך הוא, הגידול המהיר באוכלוסיה חסרת מיומנויות ובעלת תפוקה ירודה ( קרי חרדים וערבים) הוא האיום הגדול על כלכלת ישראל. אז נוח אולי להשתלח בטייקונים, אבל לטובת עתיד ילדנו עדיף שנפתור את בעיית שילוב החרדים והערבים באופן יעיל בכלכלה

    !גמר חתימה טובה

    ReplyDelete
  6. אני לא מבין כל כך בכלכלה. אני יכול להפנות אותך למחקרים של מרכז אדווה, שמביאים נתונים הפוכים בדיוק לאלה שאתה מביא. מי קובע מה הם המדדים הכלכליים שציינת, ומי מחליט איך מודדים אותם? אני חושד שאלה אנשים שנמצאים בעשירון העליון. גילוי נאות: אני בעשירון העליון. אמנם מזי עושה מאמצים גדולים להוציא אותנו משם על ידי גידול ההוצאות, ואני לומד לתעודת הוראה ובכך תורם את חלקי בהקטנת ההכנסות. אני מניח שתוך מספר שנים, בעזרת השם, נצליח לצאת מהמועדון הזה. גילוי נוסף: מי ששייך למועדון בזכות ולא בחסד וטוב לו שם, וזה כולל את רוב המכותבים, אני מאחל לו שימשיך ליהנות מיתרונות המועדון, והם רבים

    באשר לתרבות העבודה: אני מכיר נתונים שמצביעים על כך שישראל לא מפגרת במדד שעות העבודה. המיתוס שלפיו הישראלים הם עצלנים כנראה איננו נכון, ברובו. אמנם הערבים לא משלמים מסים, והחרדים לא עובדים וגם לא משלמים מיסים - זה בהחלט נכון. לכן אני בעד לפטור אותם משירות צבאי ושילכו לעבוד

    שתהיה גמר חתימה טובה ושתהיה שנת בריאות ופרנסה ושלום. ואם לא שלום, לפחות שיהיה תהליך שלום, גם זה משהו

    ReplyDelete
  7. המדדים המקובלים הם של ה
    OECD
    בתוכם נכללים תל״ג, תל״ג לנפש, הכנסה ממוצעת, והכי
    חשוב לצורך דיוננו - מדד ג׳יני לאי שוויון. שמסתבר (להוותי כמתנגד לביבי) שגם הוא השתפר קלות בשנים האחרונות. היוצא מן הכלל הם מחירי הדיור, המושפעים בעיקר מהיצע וביקוש

    שלא תבין אותי לא נכון. אני מוטרד מרמת האי-שוויון. גם ברמה הערכית וגם ברמה הפרקטית. אבל אני טוען שנפנופיו של הורוביץ בדגל הסוציאליזם הם חסרי שחר וביסוס כלכלי. זה לא יפתור את הבעייה, רק יחריף אותה. ודרך אגב, משנתה הסוציאליסטית של מפלגת העבודה הבריחה מצביעים לא מעטים לדעתי לכיוונו של יאיר לפיד. וחבל

    ReplyDelete
  8. אני רק רוצה להודות לחברי על הדיון המרתק. היה כיף לקרוא

    אני בנפשי סוציאליסט חלקי שאף פעם לא הבין למשל למה ב2000 סיסקו העשירה
    פיטרה אלפי אנשים למרות שידעה שמצב השוק גרוע ויתרת המזומנים שלהם)של סיסקו) מצוינת.
    במבי הסביר לי (באדיבות) שאני לא מבין כלום בניהול מפעלים גדולים (ושבעצם אני די מטומטם, מה שנכון) ואני עדיין חושב שצדקתי ואם צריך לפטר אלפי אנשים כדי שהמניה תעלה בדולר אז אני נגד
    בגלל זה אני שונא את קרלי פיורינה שנמצאת כרגע במקום השני במרוץ הרפובליקאי

    אבל כאמור, מה אני מבין

    ReplyDelete
  9. יאיר

    לשאלתך לגבי סיסקו ופיטורי עובדים למרות מיליארדים שצבורים בקופת החברה: יש לכך תשובה תאורטית פשוטה, אבל הפרקטיקה היא יותר מורכבת. נתחיל בתיאוריה

    סיסקו היא חברה ציבורית, והיא בבעלות מחזיקי המניות. הנהלת החברה הינה ״שליחה״ של בעלי המניות ותפקידה המוצהר הינו מיקסום ערך המניה, שזו בעצם הסיבה היחידה שבעל מניה של סיסקו מחזיק בה. ערך המניה נגזר באופן תאורטי משיעורי הצמיחה והרווחיות של החברה. בזמן האטה כלכלית, יש לצפות לירידה בשיעור המכירות, ועל מנת לשמר רווחיות יש להקטין הוצאות. אחרת מחיר המניה יפול שבעתיים. כיוון שעלות עובד (כ-250,000 דולר בשנה כולל תקורה) היא מרכיב משמעותי בהוצאות, על החברה לפטר עובדים על מנת לשמור על רווחיות ולמנוע ממחיר המנייה לקרוס. עכשיו מה לגבי המזומנים שבקופה? אלה גם הם מיועדים בראש ובראשונה לטובת בעלי המניות. אם לחברה יש שימוש פוטנציאלי יעיל במזומנים לצרכי השקעה שתניב גידול במכירות ו/או ברווחיות - אדרבא, עליה לעשות זאת. אחרת על החברה להחזיר את המזומנים לבעליהם, דהיינו מחזיקי המניות. וזה ניתן לעשות או ע״י חלוקת דיווידנד, או רכישה חזרה של מניות בשוק, מה שמעלה אפקטיבית את מחיר המניה שבידי הציבור. שימוש במזומנים לצרכי ״צדקה״, כלומר תשלום משכורות לעובדים שאינם תורמים לגידול במכירות או ברווחיות הינו ״מעילה״ באמון בעלי המניות. אם מדובר בשימוש בכספים לצדקה, יעדיף כל בעל מניות לבחור בעצמו את מושא הצדקה, ולאו דווקא יבחר בעובד סיסקו
    ...
    הפרקטיקה כאמור היא קצת יותר מסובכת... שכן לוקח זמן לשכור ולאמן עובדים. אזי פיטורים בזמן מיתון יכולים ליצור בעיות לטווח ארוך יותר. בסיסקו ״מנצלים״ תקופות כאלה ל״שידוד מערכות״ ולפיטורי עובדים לא יעילים, לכאורה. יש גם אופציה להגדיל השקעות בזמן מיתון על מנת לבנות קווי מוצרים תחרותיים יותר בזמן שהמתחרים מתכווצים. בקיצור, יש מערכת שיקולים קצת יותר מורכבת מאשר מקסום ערך המנייה ברגעי מיתון. דבר אחד בטוח- טובת העובדים היא לא השיקול העיקרי
    ...

    ReplyDelete
  10. הסבר מבריק ומשכנע. בלי ציניות

    דווקא בגלל זה, אסור שבמשק תהיינה רק חברות פרטיות ובורסאיות. בעלי המניות הם אחוז זעום מהציבור (בישראל זה לא נכון, כי חלק גדול מהפנסיות מושקע שם; אכן, זה מורכב יותר), ולכן מישהו צריך לדאוג לעובדים. חברה שמתגמלת בני אדם רק לפי הערך הכלכלי שלהם היא חברת ג'ונגל, וחברות כאלה לא רק שלא צודקות, הן גם לא שורדות לאורך זמן. למזלם של הקפיטליסטים באמריקה, תמיד יהיה ממשל שידאג להם כשהם קורסים (משבר 2008). רק לציבור הרחב אין מי שידאג, למעט תקופות מעטות שבהן מגיעים לשלטון מנהיגים אמיתיים (כמו
    FDR)

    ReplyDelete
  11. חברות קמות ונופלות לא בגלל היחס לעובדים, אלא בגלל יכולת או אי יכולת להתאים עצמן לצרכי שוק משתנים. דווקא ראייה כלכלית מפוקחת יכולה להבטיח את המשך קיום החברה והיכולת שלה להמשיך להעסיק עובדים ולשלם משכורות
    עכשיו זה לא ענין שחור ולבן. חברות מבינות שנאמנות העובדים, במיוחד אלו התורמים רבות יחסית, היא חשובה. לכן הן משקיעות במערך תמריצים, בימי כיף, במתנות לחג, ובנאומים משלהבים של ההנהלה. מאידך גיסא, השיקול הכלכלי נמצא בראש מעיינותיהם. חברה דלא תצליח לשמור על הצלחה כלכלית -צמיחה ורווחיות- פשוט תיעלם. יחד עם כל המשרות של עובדיה. לצערי יצא לי לחוות את זה מקרוב
    ...

    ReplyDelete
  12. ברוך, כל מה שאמרת הגיוני ומחכים מאד. אחשוב על זה. הספר של נח-הררי ברשימת המשאלות שלי

    בעניין אחד נראה לי שלא הבנת אותי: כשאמרתי שחברות ג'ונגל לא שורדות, לא התכוונתי ל
    companies
    אלא ל
    societies.

    ReplyDelete