האירועים של החדשים האחרונים בארצות ערב טרפו הרבה קלפים
טובי הפרשנים לענייני ערבים, מעודכנים כתמיד ומוכנים בעיקר למלחמה הקודמת, שוב הופתעו. לא היה נראה דבר יציב יותר משלטונו של חוסני מובארק במצרים, או של הקולונל הליצן קדאפי בלוב. הראשון אף זכה לדימוי של שליט נאור ומתקדם בעיתונות הישראלית, עם ראיונות חגיגיים ומפרגנים שהעניק בטובו לחבריו בתקשורת הישראלית. ההגינות מחייבת לציין, שידידתו הטובה ב"ידיעות אחרונות," סמדר שיר, הפכה את עורה לאחר שנעצר, זיהתה לאן הרוח נושבת ולפתע כתבה מאמרי ביקורת חריפים נגדו
ועם זאת, מי היה מאמין, שעם כנוע, פשוט ולא מתוחכם, שלא לומר ממש ערבי–פרימיטיבי כמו העם המצרי, ירהיב עוז לצאת לרחוב נגד "המנהיג האהוב", וישיר סיסמאות כמו "כולנו יד אחת, מבוקשנו אחד, הסתלק, הסתלק, הסתלק, ייפול, ייפול חוסני מובארק"; ויותר מזה – מי היה מאמין שזה יצליח להם?
הדבר המתבקש, לאור הצלחת הסרט "מושחתים ומנוולים הביתה", הוא לקבל השראה, (כן, גם אם מדובר בערבים, ראוי לבלוע את גאוותנו הציונית, וללמוד משהו), ולהתחיל להפיק את סרט ההמשך, כאן בישראל. רצוי מאד, כמובן, להפיק לקחים מכישלונו של הסרט המקומי הקודם, "מושחתים נמאסתם". צ
אמנם נכון, ישראל איננה מצרים. אין כאן (עדיין, לשמחתנו) אלימות של מוסדות השלטון כלפי אזרחים (יהודיים, על כל פנים) בהיקף שקיים במצרים, לוב וסוריה. החיים כאן אפילו טובים ונעימים, גם ביחס לארצות מתקדמות אחרות, אם את או אתה שייכים לעשירון העליון או לתשיעי – וכל מכריי וידידי, כמעט, כולל אנוכי, שייכים לשני עשירונים אלה. לבושתי, מאז שהפסקתי ללכת למילואים, לא יוצא לי לפגוש או לשוחח באופן מעמיק כמעט עם שום אדם השייך לשמונת העשירונים התחתונים. הקוראת מוזמנת לבדוק בעצמה, אם זה המצב גם אצלה. המסקנה מכאן, לדעתי, שאנחנו תושבי מדינת צפון תל אביב והרצליה פיתוח, חיים לא רע בכלל תחת שלטון הביבי והליברמן; אולם בחינה מעט יותר מעמיקה של החברה הישראלית כולה, ובעיקר ניתוח המגמות עם אקסטרפולציה כלפי העתיד, תגלה שהמצב שונה במקצת
מקובל שמדד טוב לניבוי הצלחתה של גוף מסחרי הוא ה"בוק-טו-ביל" שלו, לאמור היחס בין ההזמנות להכנסות בהווה; בהתאם לכך, ניתן לקבל מושג על פני החברה בעתיד ע"י מבט על המערכת המכשירה את אזרחי העתיד, הלא היא מערכת החינוך
בלשון זהירה, אומר שמערכת החינוך הישראלית נמצאת בהתדרדרות נמשכת. השיפור האחרון של כשני אחוזים במספר הזכאים לבגרות, אין בו כדי לנחם. עדיין תלמידי ישראל משיגים את אחד המקומות האחרונים במדרג הארצות הקרויות מפותחות, השיעור הכללי של מקבלי תעודת בגרות עדיין נמוך, והשימוש בתעודת בגרות כמדד לחינוך, השכלה וערכים, בחברה המקדשת את ההישג החומרי וההצלחה העסקית הוא בעייתי בפני עצמו
המסקנה מכאן היא שהדור הבא יהיה פחות משכיל ופחות ערכי
הפערים בין עניים לעשירים בישראל, מדד נוסף המאפיין מדינות נחשלות, רק מתרחבים
כלומר, למרות החזות החיצונית של פריחה ושגשוג, יש למעשה בישראל תהליכי מעמקים שיביאו, אם לא יהיה שינוי במגמה, להתפוררות ולדעיכה. השכבה הדקה של הציבור השבע תתעורר יום אחד למציאות מפתיעה, באופן דומה לזה שמתרחש לנגד עינינו בארצות ערב
אני קורא בזאת להקדים את המהפכה, ולו כדי למנוע את בזבוז הזמן. צאו לרחובות היום, ללא אלימות, היפכו את כיכר בואו-נבכה-בציבור-בהנחייתו-של-יאיר-לפיד-ואחר-כך-נלך-לארומה-לשתות-לאטה-עם-חלב-דל-שומן, לכיכר א-תחריר הישראלית; לימדו מהערבים הפרימיטיביים פרק בשאיפה לחירות. הפילו את השלטון המנוול הזה עכשיו
טובי הפרשנים לענייני ערבים, מעודכנים כתמיד ומוכנים בעיקר למלחמה הקודמת, שוב הופתעו. לא היה נראה דבר יציב יותר משלטונו של חוסני מובארק במצרים, או של הקולונל הליצן קדאפי בלוב. הראשון אף זכה לדימוי של שליט נאור ומתקדם בעיתונות הישראלית, עם ראיונות חגיגיים ומפרגנים שהעניק בטובו לחבריו בתקשורת הישראלית. ההגינות מחייבת לציין, שידידתו הטובה ב"ידיעות אחרונות," סמדר שיר, הפכה את עורה לאחר שנעצר, זיהתה לאן הרוח נושבת ולפתע כתבה מאמרי ביקורת חריפים נגדו
ועם זאת, מי היה מאמין, שעם כנוע, פשוט ולא מתוחכם, שלא לומר ממש ערבי–פרימיטיבי כמו העם המצרי, ירהיב עוז לצאת לרחוב נגד "המנהיג האהוב", וישיר סיסמאות כמו "כולנו יד אחת, מבוקשנו אחד, הסתלק, הסתלק, הסתלק, ייפול, ייפול חוסני מובארק"; ויותר מזה – מי היה מאמין שזה יצליח להם?
הדבר המתבקש, לאור הצלחת הסרט "מושחתים ומנוולים הביתה", הוא לקבל השראה, (כן, גם אם מדובר בערבים, ראוי לבלוע את גאוותנו הציונית, וללמוד משהו), ולהתחיל להפיק את סרט ההמשך, כאן בישראל. רצוי מאד, כמובן, להפיק לקחים מכישלונו של הסרט המקומי הקודם, "מושחתים נמאסתם". צ
אמנם נכון, ישראל איננה מצרים. אין כאן (עדיין, לשמחתנו) אלימות של מוסדות השלטון כלפי אזרחים (יהודיים, על כל פנים) בהיקף שקיים במצרים, לוב וסוריה. החיים כאן אפילו טובים ונעימים, גם ביחס לארצות מתקדמות אחרות, אם את או אתה שייכים לעשירון העליון או לתשיעי – וכל מכריי וידידי, כמעט, כולל אנוכי, שייכים לשני עשירונים אלה. לבושתי, מאז שהפסקתי ללכת למילואים, לא יוצא לי לפגוש או לשוחח באופן מעמיק כמעט עם שום אדם השייך לשמונת העשירונים התחתונים. הקוראת מוזמנת לבדוק בעצמה, אם זה המצב גם אצלה. המסקנה מכאן, לדעתי, שאנחנו תושבי מדינת צפון תל אביב והרצליה פיתוח, חיים לא רע בכלל תחת שלטון הביבי והליברמן; אולם בחינה מעט יותר מעמיקה של החברה הישראלית כולה, ובעיקר ניתוח המגמות עם אקסטרפולציה כלפי העתיד, תגלה שהמצב שונה במקצת
מקובל שמדד טוב לניבוי הצלחתה של גוף מסחרי הוא ה"בוק-טו-ביל" שלו, לאמור היחס בין ההזמנות להכנסות בהווה; בהתאם לכך, ניתן לקבל מושג על פני החברה בעתיד ע"י מבט על המערכת המכשירה את אזרחי העתיד, הלא היא מערכת החינוך
בלשון זהירה, אומר שמערכת החינוך הישראלית נמצאת בהתדרדרות נמשכת. השיפור האחרון של כשני אחוזים במספר הזכאים לבגרות, אין בו כדי לנחם. עדיין תלמידי ישראל משיגים את אחד המקומות האחרונים במדרג הארצות הקרויות מפותחות, השיעור הכללי של מקבלי תעודת בגרות עדיין נמוך, והשימוש בתעודת בגרות כמדד לחינוך, השכלה וערכים, בחברה המקדשת את ההישג החומרי וההצלחה העסקית הוא בעייתי בפני עצמו
המסקנה מכאן היא שהדור הבא יהיה פחות משכיל ופחות ערכי
הפערים בין עניים לעשירים בישראל, מדד נוסף המאפיין מדינות נחשלות, רק מתרחבים
כלומר, למרות החזות החיצונית של פריחה ושגשוג, יש למעשה בישראל תהליכי מעמקים שיביאו, אם לא יהיה שינוי במגמה, להתפוררות ולדעיכה. השכבה הדקה של הציבור השבע תתעורר יום אחד למציאות מפתיעה, באופן דומה לזה שמתרחש לנגד עינינו בארצות ערב
אני קורא בזאת להקדים את המהפכה, ולו כדי למנוע את בזבוז הזמן. צאו לרחובות היום, ללא אלימות, היפכו את כיכר בואו-נבכה-בציבור-בהנחייתו-של-יאיר-לפיד-ואחר-כך-נלך-לארומה-לשתות-לאטה-עם-חלב-דל-שומן, לכיכר א-תחריר הישראלית; לימדו מהערבים הפרימיטיביים פרק בשאיפה לחירות. הפילו את השלטון המנוול הזה עכשיו
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1227375.html
ReplyDelete