Monday, May 9, 2011

מחשבות בעקבות טקסי יום הזיכרון







יש לי הערצה כמעט עיוורת ללוחמי השייטת, בגלל עצם היותם אנשי הדממה

ויחד עם זה אני גאה מאד להיות אחד מאותם בכיינים, שלהם כל כך בז רועי ז"ל המוזכר בכתבה
למרות שלצערי הרב הוא מת - הבוז שלו לאנשים כמוני, במקום שיגרום לי לחוש קטן לידו, באופן פרדוקסאלי מקטין את ההערצה שלי אליו. הבוז שלו לחסרי האומץ כמוני, שלא היו בשייטת ולכן הם בכיינים שלא מבינים שאנחנו לא בשוויץ, הבוז השקט והאצילי שלו, הוא מה שמנמיך בעיני את האנשים האלה, מדרגת לוחמים קשוחים ובני אלים למדרגת בני אדם. בני אדם שלפעמים טועים, שלא מסוגלים לפעמים לצאת מתוך קופסת המחשבות הצרה שלהם, להפסיק לראות את העולם דרך כוונת של רובה משוכלל ובלתי חדיר למים, ולהבין שיש אנשים שלא היו בשייטת וחושבים אחרת מהם

האנשים הנפלאים האלה, שמסוגלים לכל מעשה גבורה יוצא דופן, לא מצליחים לעשות מה שילדה קטנה יכולה
לפעמים רק ילדה קטנה יכולה לעמוד ולשאול בתמימות, למה
ולהבין שלא כל העולם חושב שאנחנו צודקים ויפים, שהקרב המיותר שבו רועי ז"ל נהרג לא היה קרב על הגנת הארץ אלא על הגנת ההתנחלות אלון מורה הסמוכה למקום שבו נהרג
ושלא כל העולם חושב שההשתלטות של השייטת על האונייה התורכית הייתה מעשה גבורה אלא הרג של חפים מפשע

ואני מכבד את אלה שחושבים אחרת: שרועי ז"ל הקריב את חייו על הגנת המדינה

ואמשיך לספוג בשקט את הבוז של אנשי השייטת כלפי מי שלא היו בשייטת, כי על פי הסטיקר הנפוץ היום בישראל, כולנו שייטת 13
חוץ ממי שחושב אחרת



No comments:

Post a Comment