גדעון לוי מנסח את זה טוב ממני (שוב).

עוד שבת היסטורית בפתח: שוב יצעדו רבבות בשדרות רוטשילד. אם לשפוט על פי התגובות על השבת ההיסטורית הקודמת, מדובר בעוד הצלחה מסחררת הממשמשת ובאה. שביעות הרצון העצמית גאתה השבוע, והרשת מלאה התענגות שמזמן לא נרשמה דוגמתה. "חוש הצדק של הישראלים הוא מה שבער", איבחן פוליטיקאי המחאה יצחק הרצוג את רוח הזמן. הו, מה יפית, רוטשילד; מה יפית, עם ישראל; מה יפה חוש הצדק הבוער שלו — כל כך בוער שבא לבכות. מעודד לראות אזרחים יוצאים מאדישותם, יש להם אפילו מנהיג עממי נחוש וראוי להערכה, אבל המטרות, הו המטרות, חמקניות, פחדניות, שוליות, בורחות מן העיקר.

חוק ההמלצות. על זה ישראל יוצאת לרחובות. השנאה לבנימין נתניהו הוציאה כשליש אחוז מהישראלים מאדישותם. בפעם האחרונה שזה קרה ירד מחיר הקוטג'. עכשיו הם רוצים בפרסום המלצות המשטרה, בשמירת שלטון החוק, וכמובן בנפילת נתניהו. מטרות ראויות מאין כמותן. ושוב הם מפחדים לשלוח את ידם אל הגורלי, אל המהותי, אל העיקר. חוק ההמלצות לא יחוקק, גם סופו של נתניהו בוא יבוא. ואז מה?

אלף סיבות יש לישראלים הטובים הללו לצאת לרחובות, והם בחרו באחרונה שבהן. ראוי היה שמחרתיים ייצאו בהמוניהם נגד ההחלטה המטורללת המתוכננת של דונלד טראמפ להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים. מיליונים, חצי עם, היו צריכים להיות שם ולזעוק: לא, תודה, אמריקה. מוחלים על טובותייך. איננו מוכנים לשפוך עוד דם בעבור מחוותייך החלולות. איננו רוצים עוד פרס לכובש ולא עוד גזר לפושע. לא רוצים שגרירות בירושלים, רוצים צדק ושוויון בירושלים.

רק לתאר מיליוני ישראלים, יהודים וערבים, בצעדה המונית נגד החלטת טראמפ. איזה אפקט יהיה לזה בארץ ואיזה בעולם. איזו מבוכה לטראמפ, המשוכנע שהוא מרעיף טוב על ישראל ולמעשה משחית ומסמם אותה עוד יותר. איזו הצלחה זו היתה יכולה להיות.

אין לה סיכוי. כדי לכנס ישראלים תחת הדגל הזה, די יהיה בתא טלפון. לכן ההמונים שוב יצעקו מחרתיים ברוטשילד "מושחתים, נמאסתם", וכולם שוב יתפעלו מעצמם וממצפונם.

הם היו צריכים להפגין מחרתיים בהמוניהם נגד הצעת החוק העתידה לקבוע עונש של שבע שנות מאסר למי שתומך בחרם על ישראל. החוק הזה מאיים על הדמוקרטיה הישראלית עשרות מונים יותר מחוק ההמלצות. אם מישהו ייכלא כאן מפני שלדעתו חרם יביא לקץ הכיבוש, כי אז יבוא הקץ על שיירי הדמוקרטיה הישראלית וחופש הביטוי בה. טורקיה בישראל. נגד זה צריך להפגין. נגד המצור על עזה. רק לדמיין מיליוני בני אדם צועדים ברוטשילד, שבוע אחר שבוע, בסולידריות עם מיליוני בני אדם הכלואים בעזה.

אין סיכוי לכך. בשעה שברוטשילד יצעדו נגד חוק ההמלצות, עוד חולה סרטן ימות בעזה בגלל העדר אפשרות להגיע לטיפול רפואי. אבל מה לרוטשילד ולזה?

מן הראוי להפגין מחרתיים גם נגד הכוונה לשגר למוות רבבות מבקשי מקלט מאפריקה. נגד השטניות של שולחיהם. בחלומות. יש לנו חוק ההמלצות.

חוק ההמלצות הוא חוק חמור. הוא פוגע באכיפת החוק ויעכב את סילוק נתניהו — והדרך אצה. אבל לאן בדיוק? למינוי של גדעון סער? לבחירה של אבי גבאי? יאיר לפיד? ב–2017 אין זה מוסרי להפגין נגד חוק ההמלצות. כשנשיא ארה"ב דוחף את הפלסטינים אל קצה דרך הייאוש, כשבישראל מאיימים להשליך אזרחים לכלא על דעותיהם ולגרש מבקשי מקלט אל מותם, ובעזה אין חיים — ההפגנות ברוטשילד הן עוד דרך אופיינית ללכת עם ולהרגיש כל כך טוב בלי.