Armageddon Days, or: Thoughts about Trump

I received this piece from my email-pal A***, who lives in California:

Hello Avner

It has been a long time since our last communication.

It looks like it has been a hectic time: a lot has occurred. Trump presidency has been full of action. I am sure that you are following the news. He had a lot of problems at the beginning but now it looks like his staff has somewhat stabilized. He has a lot of resistance from many parts of the government, and as you know he is still under investigation, but recently he has been involved in some bold decisions, like the bombing in Syria, and his last action in regards to the negotiation with N. Korea, and his bold act to exit the agreement with Iran. It looks to me that all of this could end very well, for the US and the rest of the world.

So what is new with you? How are you doing at your work? As I understand the feeling in Israel must be very good now. What did you do for the independence day? It appears that Israel economy has been growing very nicely and I wonder what effect this has in the living standard in the country.

In the US the economy has picked up quite nicely, and the employment situation has been better like never before. However, it looks odd, that the salaries  have not been growing, as one would expect, which is a riddle. What is the situation in Israel in this respect?

So I wish you well, and would like to know how are you doing and what is happening is Israel.

(signed)

A***

To which I replied:

Hi A***,

I don't quite share your views about Trump, as well as the situation in Israel. But of course, I may be wrong (note: this is a phrase which is NEVER said by any conservative speaker - which I think is a major part of the problem). If I'm wrong, then I will admit it and will be very happy. As opposed to the speakers from the Right - I'm willing to put specific metrics to this statement.

In brief:

Trump has not yet achieved anything. Iran can only gain from the US exit from the agreement. The improvement of the US economy is mainly thanks to Obama's policy. Economy of this size cannot be turned over by 1.5 years of being in office.

Trump did not really make any difference in Syria - his order to bomb it was very minor. Israel has bombed Syria heavily, but nobody really knows how this will end - but this doesn't prevent the cheer leaders of Netanyahu (who are, at this moment, the entire Jewish population, like a bunch of miserable WWF viewers) to pump his approval rate. I think that he will be remembered as the worst Israeli PM ever - and mind you, there is a tough competition there.

I can't say anything about the future (I live that to the smart asses of the Right), but I can point out the past. Too many times in this region, military campaigns started with great enthusiasm and anticipation - just to end up as catastrophes.

I am doing well at work. The economy is only good for the upper 10% - 20% of Israelis, which includes my family so I shouldn't care. But I do care, because I think that the other 80% also count.

So in short, I foresee a catastrophe, and if I'm proven wrong, I will be very happy.

Take care and hand in there.

Cheers,
Avner E.

מאמר מבריק על השקר של "סאלח פה זה ארץ ישראל

סאלח, עובדים עליך בעיניים

עודד ליפשיץ

במאמרו "פרופ' אלישע אפרת ואני" מעיד דוד דרעי על עצמו ועל יצירתו — "סאלח, פה ארץ ישראל" — בשחצנות: "'סאלח... הביא לסלון של עם ישראל 'תותח מעשן', עם הוכחות חד־משמעיות לקיומה של אפליה בידיעתם המלאה של הדרגים המחליטים והמבצעים" ("הארץ", 4.5) . "נו, שוין", כפי שאמר ביידיש סבי יצחק ז"ל כשמישהו הגזים בגדול, התותח הזה מעשן כמו הקלסרים והסיגרים של נתניהו. וגם: "כמה פעמים ביום עוצרים אותי אנשים ומספרים ששיניתי את חייהם, לא פחות". בטח לא פחות: לא פחות מהפרסומת על "הדיאטה ששינתה את חיי".

פרופ' אלישע אפרת כיכב בסדרה של דרעי כשד האשכנזי מדנציג, מיוזמי "פיזור האוכלוסייה", מזימה אפלה לקיפוח המזרחים. דרעי מתאר ציטוט של אפרת במאמרו כ"ביקורת המאוחרת שהתעוררה אצלו, מפא"יניק גאה, על החלטת המדינה לשלוח דווקא את העולים אל הסְפר המסוכן". אפרת מעלה טענה עובדתית, כביכול: "כשאתה רוצה להגן ולשמור על מדינה, שים את האליטה שלך על הגבול שישמרו. איפה... לקחו את המסכנים האלה, לא ידעו אפילו לאן מביאים אותם, ושמו אותם בסְפר... זה איום ונורא".

מזל טוב! נולד עוד נראטיבצ'יק שקרי: המפא"יניקים מודים ששלחו מזרחים לגבולות כדי שיגנו עליהם בעורף! עם זאת, יש לדייק בהגדרות: "סְפר" הוא רק האזור שליד הגבול. "פריפריה" היא כל אזור מרוחק מהמרכז. רק חלק מהפריפריה הוא בספר. ירוחם, עיירת הולדתו של דרעי, היא בפריפריה שאינה ספר, מפני שהיא הכי מרוחקת מהגבולות, וזו הסיבה שהכור האטומי הוקם לידה, בדימונה.

"פרימיטיבי" הוא הגדרת מצב שאינה גזענית: ציידים בג'ונגל שמשתמשים בקשת וחץ הם פרימיטיבים, וכך גם עולים מהרי האטלס ומערבות הונגריה שחיו בתנאים של ימי הביניים. "גזענות" היא הטענה שיש גזעים של בני אדם נחותים גנטית, שאינם מסוגלים להגיע להישגי גזעים אחרים, ותכונות האופי שלהם בזויות ומסוכנות. לכן, בגרמניה הנאצית והגזענית אפילו פרופסור יהודי שזכה בנובל נחשב לבן לגזע נחות ומסוכן, שחובה להשמידו.

השמאל, בעולם ובארץ, כולל המפא"יניקים שקלטו מזרחים, האמין תמיד בשוויון מוחלט בתכונות האופי ובכישורים המולדים של בני האדם. לכן, כשמפא"יניקים העריכו שחלק מהמועמדים לעלייה הם פרימיטיבים, מסקנתם היתה שדרושים משאבים עצומים כדי לסגל אותם לחיים בישראל המודרנית. הדיון התמקד בשאלה האם ניתן לגייס את המשאבים הדרושים, או שבלית ברירה יש להגביל את ממדי העלייה. לא עלתה טענה גזענית שהמזרחים נחותים גנטית מהאשכנזים.

עובדתית, ובניגוד מוחלט לדברי אפרת, המדינה יישבה בספר המסוכן רק קיבוצים מהאליטה, מפני שהיו להם ארגון פנימי חזק וכישורי התגוננות עדיפים. ואכן, קיבוצי הספר הגנו על מושבי העולים שהוקמו בקו השני, ועל עיירות העולים שהוקמו בקו השלישי. לפי דרעי: "העובדות מונחות לפניכם — לא בסרט, אלא על האדמה. בנגב, בגליל". זה נכון, והן מפריכות את טענותיו: יותר מ–80% מ–270 הקיבוצים שהוקמו לפני ואחרי הקמת המדינה הם בפריפריה ובספר.

ובנימה אישית: אני מהאליטה הישנה, הורים מפולין, אבא מהנדס בחברת חשמל, אמא מנהלת בית ספר, ואני בוגר "הריאלי" בחיפה. ב–1957 הצטרפתי, עם כפית כסף בפה, לגרעין "השומר הצעיר" שהקים את קיבוץ ניר עוז, שני קילומטרים מרצועת עזה, בתקופה שבה המדינה הקימה את עיירת העולים אופקים, במרחק כ–20 קילומטרים מהגבול. אנחנו, הפריבילגים, גרנו בצריף, ארבעה חברים בחדר של 12 מ"ר. אחרי החתונה עברנו לדירה זעירה בלי מים וביוב ורצנו, בימים ובלילות, לשירותים היחידים שהיו במקלחת הציבורית. עבדנו קשה בחקלאות, כמו העולים במושבי הנגב ובאופקים. דרעי יכול ליצור עלינו סדרה מזרחית נוספת, מפני שבניגוד לתדמית האשכנזית המטעה של הקיבוצים, שיעור המזרחים בניר עוז דומה לשיעורם במדינה.כשבודקים "עובדות על האדמה בנגב", בקו הראשון, עד ארבעה קילומטרים מגבול הרצועה, בטווח הקסאמים והפצמ"רים והמנהרות, ועפיפוני התבערה, מוצאים 22 קיבוצים, ורק מושב אחד, נתיב העשרה, שאינו מושב עולים, ועיירת עולים אחת, שדרות, שהיא היחידה בישראל שהוקמה בצמוד לגבול. גם ברווח הקטן שבין שדרות לרצועה יש קיבוץ, ניר עם. שאר עיירות הדרום, נתיבות, אופקים קרית גת וקרית מלאכי, הן בעומק השטח.

האם רוב העולים הובאו בכוח ובכחש ליישובים נידחים? התשובה שלילית, ומפתיעה רק את אלה שנפתו להאמין בנרטיב מזרחי־מקצועני כוזב. רוב העולים, גם המזרחים, נקלטו בין גדרה לחדרה, ביפו ובגבעת עמל בתל אביב, באזור ובאור יהודה ובשאר ערי גוש דן, באולגה ובאור עקיבא, ביבנה ובאשדוד וכן, גם בחיפה ובירושלים, ובהמון מושבים בשרון, בעמק חפר, בשפלה ובהרי יהודה. היה מיעוט משמעותי מהעולים שנשלח לפריפריה המרוחקת, וזה היה מוצדק והכרחי מפני שלא היו אלטרנטיבות. הם לא הוזנחו: למושבים החדשים הובאו עולים שלא שתלו שתיל ולא חלבו פרה. נתנו להם אמצעי ייצור והדרכה, הם עבדו הרבה וקשה, למדו מהר ונהפכו לחקלאים מקצועיים, שווי ערך לוותיקי החקלאות הישראלית. זה היה הישג מופלא ותרומה עצומה ליישוב המדינה שראוי להתגאות בהם.

היום הבעיה הקיומית של העולים המזרחים ובניהם במושבים אינם חשיפת פרוטוקולים עבשים של הסוכנות והשב"כ. הם נאבקים בממשלות הימין שהורסות את החקלאות באמצעות יבוא פרוע ואינן בולמות את הטרור החקלאי המתגבר. דרעי טוען בציניות: "שורה של תקלות אירעו במפעל הציוני: לא הסכמתי ללמוד במגמת רתכות; לא רציתי לעבוד במשרה שהוצעה לי במפעל הזכוכית 'פניציה'; התקבלתי ללימודי קולנוע ב'ספיר', והצלחתי להפוך ליוצר דוקומנטרי בישראל". בראבו. היו עוד "תקלות במפעל הציוני": בשנות ה–60 הצטרפתי לחברי קיבוצים שהתנדבו, אחרי יום עבודה מפרך, להקים סניף של מפ"ם באופקים. אחד המצטרפים היה צעיר מוכשר בשם יוסי מרציאנו. גם הוא הגיע רחוק בכוחות עצמו, בעבודה קשה במפלגה ובהסתדרות למען העובדים, ובמיוחד למען עובדי הקבלן המקופחים, עוד פרי באושים שצמח בערוגות שלטון הימין. היום מרציאנו, שנשאר באופקים, הוא ראש סיעת מרצ וראש האגף לדמוקרטיה תעשייתית בהסתדרות, סגנו של יו"ר ההסתדרות, ויקיר הנגב לשנת ה–70 לישראל. סאלח, סלח לאלה שלא סיפרו לך המון סיפורים משמעותיים רק מפני שהם מנוגדים לנרטיב שלהם, כמו הסיפור על מרציאנו והקיבוצניקים.

במדינות רבות יש עיירות שבהן שישה דורות עובדים באותו מכרה או מפעל. זה מודל בעייתי, בייחוד בעולמנו המשתנה במהירות. יש ספרים וסרטים רבים על צעירים שיצאו ממלכוד כזה לעולם הגדול והצליחו. הם לא טענו, כמו דרעי, רק דור שני בירוחם, שהמפעלים והמכרות היו מזימה זדונית שנועדה להפלות ולדכא את התושבים. "המפעל הציוני" הקים את "פניציה" בירוחם מפני שזו היתה האופציה היחידה ובגלל שדוד בן־גוריון חשב שהנגב חשוב יותר מכל והלך בעצמו לקיבוץ הסמוך, שדה בוקר. מקצועני הקיפוח המזרחי, במקום לשבח את הקליטה והקולטים, מטיחים בהם האשמות שווא. זה יותר הזוי או יותר שקרי? לדעתי גם וגם.

דרעי, יוצר מוכשר, מסייע, אולי מבלי שהתכוון, למקצועני הקיפוח במשטרת המחשבה המזרחית האחידה, בפיקודה של מירי רגב, שמקדמת נרטיב מסולף, רודפת את מבקריו — ומשרתת במסירות את הרודנות העולה של נתניהו ושות'. חבל.

הכותב הוא ממייסדי קיבוץ ניר עוז בעוטף עזה ועיתונאי בדימוס

יש לי סימפטיה לדובר-צה"ל, רוני דניאל

ככל שהשנים חולפות והמלחמות נערמות, יש לי יותר סימפטיה לאיש החם, הרגשן והלא-מקצועי הזה, רוני דניאל.

ב"צוק איתן" ממש לא סבלתי אותו, כשישב באולפן וציווה על צה"ל להיכנס באופן קרקעי ולגמור כבר עם החמאס. ממש לא נעים עם כל הקסאמים האלה. רוב הזמן הוא סתם את הפה למי שחשב אחרת ממנו.

אבל בעימות הנוכחי עם חברת הכנסת הערבייה, הוא נשמע ממש חביב, מנומס ואדיב – יחסית לפרשן בטלוויזיה שמדבר עם ערביה. ממש לא נכון איך שהציגו אותו ב"הארץ", כאילו הוא אומר לתומא-סלימאן לשתוק. סה"כ ביקש ממנה יפה לא להתפרץ לדבריו.

חבל שה"פרשנות" שלו כל כך לא מקצועית, חד-צדדית ולא מלמדת את הצופים שום דבר חדש.

אבל הוא כמו סבא חביב שכבר מזמן לא בעניינים, ופשוט מתגעגע לצה"ל הישן והטוב, זה שפעם ניצח במלחמות. נחמד.

https://www.facebook.com/NewsChannelIL/videos/10155455757882523/

?יש אלוהים

"יש אלוהים?" הוא שם ספרו של ריצ'רד דוקינס, שבעיקר בעקבותיו אני כיום אתאיסט.

להלן מספר רשמים שהיו לי מהספר, ולאחריה - חלק מהתכתבות שהייתה לי עם אחד החברים.

אם "תכוונו אקדח לראשי" ותשאלו מהי זהותי הדתית, היום אענה: אתאיסט. אני מהסס להשתמש במילה "היום", כי היא מרמזת שדעתי או אמונתי משתנה מיום ליום. אמנם, "רק חמור לא משנה את דעתו" אמר המדינאי המבריק, הגנרל הכושל, הגנב והנואף משה דיין, ויפה אמר. אבל בענייני אמונה, ראוי להחזיק בעמדה זמן מסוים לפני שמשנים אותה.
כאיש דתי בעבר, אני "מכבד" כל אמונה דתית, בתנאי שהמאמין אינו לוקח ברצינות רבה מדי את הציוויים הרצחניים של אמונתו (ולכל דת יש צווים כאלה). "מכבד" במובן שקבע הצדיק הגדול, ה. ל. מנקן: "עלינו לכבד את דתו של האחר, אבל רק באותו מובן, ובאותה מידה, שאנו מכבדים את התאוריה שלו שאשתו יפהפיה ושילדיו חכמים." הייתי מעדיף את המילה (שהמצאתי עכשיו) "מנמס". אני מנמס את מי שמאמין שיש מישהו שברא את העולם, ושבני האדם עושים את רצונו כשהם לובשים בגדי-חורף שחורים בקיץ הישראלי, בגדים שהועתקו מאצילים פולניים מהמאה ה-19; וכל זאת, למרות שגילויי המדע מרמזים, שיש סיכוי רב שהמציאות שאנחנו חווים לא זקוקה לבורא כזה. כלפי מי שמאמין בכך, כולל מי שנחשב לאדם רציונלי כי אחרי שהוא מתפלל שחרית (ואומר "ברוך שלא עשני אישה" <או כל דבר אחר>), הוא הולך ללמד גאולוגיה באוניברסיטה – אני נוהג עמו בנימוס קר, ורק במובן הזה אני "מכבד" את אמונתו.
מעניינת העובדה, שבכל תהליך ה"חזרה בתשובה" בולט חלקם של הלא משכילים. ניתן לטעון במידה רבה של ביטחון, שככל שאדם משכיל יותר ב"חוכמות חיצוניות" (שבימי הביניים דווקא היו פנימיות מאד! ליהדות של אז?) – הוא (כמעט תמיד הוא ולא היא) "חוזר בתשובה" בסגנון שכולל פחות מאפיינים "אמוניים" ויותר ריטואליים - ?

גדעון לוי כותב בטקסט מטלטל ומזעזע, כדרכו, ששופטי בית המשפט הצבאי דנו את חברת הפרלמנט הפלסטיני ל-15 חודשי מאסר בפועל. לוי רומז, שלעובדה שחלק גדול מהשופטים הצבאיים חובשי כיפה, יש משמעות בפסקי הדין המחמירים שלהם כלפי פלסטינים.
מהיכרותי עם שופט אחד כזה, שהיה אב בית-דין צבאי, והוא חובש כיפה, אני יכול לומר שאותם שופטים בטוחים שדתיותם איננה משפיעה על החלטותיהם, שהן מקצועיות לגמרי.
אבל, הטענה הזאת, שנראית על פניה כמובנת מאליה – נסתרת על ידי אותם נציגים של המחנה הדתי-לאומי (מורי ורבי לייבוביץ' היה מתפלץ מהשימוש שלי במונח התרתי-דסתרי הזה). הלא מיהם הדורשים ייצוג גדול יותר של דתיים בבית המשפט העליון, בטענה שהמוסד הזה אינו מפגין מזג יהודי מספיק? בדרישתם זו, הם חושפים את סברתם, ששופטים דתיים פוסקים אחרת מכאלה שאינם דתיים, גם אם הלא-דתיים הם מקצועיים לעילא – ורובם אינם חולקים על כך!

ולחבר כתבתי באחד האימיילים:

באלוהים ממש, אף פעם לא האמנתי.

התפללתי שחרית בתקופה שהאמנתי שחלק מהמצוות עוזרות לאמן את הנפש, ולעשות אותי אדם יותר טוב. איבדתי את האמונה הזאת לגמרי. היהדות מובלת היום על ידי אנשים שקוראים לעצמם אחים שלי, אבל הם זרים לי לגמרי. וגם היהודים שלא כמוהם, נושאים באחריות גדולה למצב הזה, כי הם לא עושים כמעט כלום, בעיקר מהפחד שיגידו שהם נגד המדינה. חוץ מבודדים כמוך וקבוצות לימוד חילוניות אבל בלי להעליב, זה בטל בשישים מול הים של היהדות שזרה לי. יהדות שהיא על הרצף שבין קלישאות דביקות ורדודות, דרך קורבניות ובכיינות, ועד ממש גזענות. אז אני כבר לא מתפלל, ומאמין שהדת באופן כללי מביאה בעיקר רוע לעולם. היום אני אתאיסט ממש.

יש דתיים טובים, כמובן. אבל הם על הקווים. ולדעתי הם טובים כי הם בני אדם, ולא בגלל שהם דתיים.

זה קשור כמובן גם לכיבוש, מושג שיש אנשים שטוענים שהוא לא קיים אבל לא איכפת לי איך קוראים לו, יש דיכוי שיטתי של הפלסטינים, וזה רק מתגבר. שיקראו לזה שיבוש, שפשוף, או קיבוב או כל שם אחר. ופה אנחנו נכנסים גם לאזורים שאנחנו לא מסכימים בינינו, אבל זה בסדר. בכל מקרה, אני זר בארצי והיום אין לי דת, ואין לי השתייכות אתנית בכלל.

אגב, יש כאן גם שאלות עמוקות על לאום ישראלי מול לאום יהודי, המושג האחרון לא קיים בכלל, לדעתי. לא אני המצאתי את זה, זאת המשנה הפילוסופית של יוסף אגסי שאיתו נפגשתי. זה מאד מעניין, אבל נושא לדיון אחר.

גדעון לוי מנסח את זה טוב ממני (שוב).

עוד שבת היסטורית בפתח: שוב יצעדו רבבות בשדרות רוטשילד. אם לשפוט על פי התגובות על השבת ההיסטורית הקודמת, מדובר בעוד הצלחה מסחררת הממשמשת ובאה. שביעות הרצון העצמית גאתה השבוע, והרשת מלאה התענגות שמזמן לא נרשמה דוגמתה. "חוש הצדק של הישראלים הוא מה שבער", איבחן פוליטיקאי המחאה יצחק הרצוג את רוח הזמן. הו, מה יפית, רוטשילד; מה יפית, עם ישראל; מה יפה חוש הצדק הבוער שלו — כל כך בוער שבא לבכות. מעודד לראות אזרחים יוצאים מאדישותם, יש להם אפילו מנהיג עממי נחוש וראוי להערכה, אבל המטרות, הו המטרות, חמקניות, פחדניות, שוליות, בורחות מן העיקר.

חוק ההמלצות. על זה ישראל יוצאת לרחובות. השנאה לבנימין נתניהו הוציאה כשליש אחוז מהישראלים מאדישותם. בפעם האחרונה שזה קרה ירד מחיר הקוטג'. עכשיו הם רוצים בפרסום המלצות המשטרה, בשמירת שלטון החוק, וכמובן בנפילת נתניהו. מטרות ראויות מאין כמותן. ושוב הם מפחדים לשלוח את ידם אל הגורלי, אל המהותי, אל העיקר. חוק ההמלצות לא יחוקק, גם סופו של נתניהו בוא יבוא. ואז מה?

אלף סיבות יש לישראלים הטובים הללו לצאת לרחובות, והם בחרו באחרונה שבהן. ראוי היה שמחרתיים ייצאו בהמוניהם נגד ההחלטה המטורללת המתוכננת של דונלד טראמפ להעביר את שגרירות ארצות הברית לירושלים. מיליונים, חצי עם, היו צריכים להיות שם ולזעוק: לא, תודה, אמריקה. מוחלים על טובותייך. איננו מוכנים לשפוך עוד דם בעבור מחוותייך החלולות. איננו רוצים עוד פרס לכובש ולא עוד גזר לפושע. לא רוצים שגרירות בירושלים, רוצים צדק ושוויון בירושלים.

רק לתאר מיליוני ישראלים, יהודים וערבים, בצעדה המונית נגד החלטת טראמפ. איזה אפקט יהיה לזה בארץ ואיזה בעולם. איזו מבוכה לטראמפ, המשוכנע שהוא מרעיף טוב על ישראל ולמעשה משחית ומסמם אותה עוד יותר. איזו הצלחה זו היתה יכולה להיות.

אין לה סיכוי. כדי לכנס ישראלים תחת הדגל הזה, די יהיה בתא טלפון. לכן ההמונים שוב יצעקו מחרתיים ברוטשילד "מושחתים, נמאסתם", וכולם שוב יתפעלו מעצמם וממצפונם.

הם היו צריכים להפגין מחרתיים בהמוניהם נגד הצעת החוק העתידה לקבוע עונש של שבע שנות מאסר למי שתומך בחרם על ישראל. החוק הזה מאיים על הדמוקרטיה הישראלית עשרות מונים יותר מחוק ההמלצות. אם מישהו ייכלא כאן מפני שלדעתו חרם יביא לקץ הכיבוש, כי אז יבוא הקץ על שיירי הדמוקרטיה הישראלית וחופש הביטוי בה. טורקיה בישראל. נגד זה צריך להפגין. נגד המצור על עזה. רק לדמיין מיליוני בני אדם צועדים ברוטשילד, שבוע אחר שבוע, בסולידריות עם מיליוני בני אדם הכלואים בעזה.

אין סיכוי לכך. בשעה שברוטשילד יצעדו נגד חוק ההמלצות, עוד חולה סרטן ימות בעזה בגלל העדר אפשרות להגיע לטיפול רפואי. אבל מה לרוטשילד ולזה?

מן הראוי להפגין מחרתיים גם נגד הכוונה לשגר למוות רבבות מבקשי מקלט מאפריקה. נגד השטניות של שולחיהם. בחלומות. יש לנו חוק ההמלצות.

חוק ההמלצות הוא חוק חמור. הוא פוגע באכיפת החוק ויעכב את סילוק נתניהו — והדרך אצה. אבל לאן בדיוק? למינוי של גדעון סער? לבחירה של אבי גבאי? יאיר לפיד? ב–2017 אין זה מוסרי להפגין נגד חוק ההמלצות. כשנשיא ארה"ב דוחף את הפלסטינים אל קצה דרך הייאוש, כשבישראל מאיימים להשליך אזרחים לכלא על דעותיהם ולגרש מבקשי מקלט אל מותם, ובעזה אין חיים — ההפגנות ברוטשילד הן עוד דרך אופיינית ללכת עם ולהרגיש כל כך טוב בלי.

המגדלים שאנחנו גרים בהם, פחות יוקרתיים משחשבתם

https://news.walla.co.il/item/1574851

205 מיליון שקל לקרקע לשני מגדלים בת"א
קבוצת רכישה בראשות האחים צחי ועידו חג'ג', בשיתוף חברת אקרו, ירכשו מחברת מבני תעשייה קרקע בשכונת נחלת יצחק לבניית המגדלים במקום
TheMarker
גיא ליברמן ואריק מירובסקי

יום רביעי, 16 בספטמבר 2009

שוק הנדל"ן התל אביבי ממשיך לגעוש: שלשום נודע כי חברת גינדי החזקות תשלם 457 מיליון שקל לבניית שלושה מגדלי מגורים שישלבו מסחר ומשרדים בדרום הקריה בתל אביב. אתמול החליטה חברת מבני תעשייה שבשליטת אליעזר פישמן למכור לקבוצת רכישה בניהול האחים צחי ועידו חג'ג', בשיתוף חברת אקרו של צחי ארבוב ואילן קפון, קרקע לשני מגדלים בצמוד למגדלי תל באביב בשכונת נחלת יצחק בעיר ב-205 מיליון שקל. על הקרקע ייבנו שני מגדלי מגורים בני 34 קומות כל אחד ו-224 דירות.
הקרקע ממוקמת בגבם של צמד מגדלי תל אביב, שנבנו על ידי מבני תעשייה. העסקה שנחתמה היא הסכם אופציה למכירת הקרקע לתקופה של שלושה חודשים, והיא משקפת מחיר קרקע של 915 אלף שקל לדירה. מנהלי הקבוצה טוענים כי ימכרו דירות במחירים נמוכים יחסית לאזור, כך שדירת ארבעה חדרים תימכר במחיר התחלתי של 1.5 מיליון שקל ודירת חמישה חדרים ב-1.85 מיליון שקל.
בחברה מסבירים את המחירים הנמוכים יחסית בכך שחלק מעבודות הבנייה החלו כבר על ידי חברת מבני תעשייה. "כחלק מפרויקט מגדלי תל אביב השלימה מבני תעשייה את בניית מרתפי הפרויקט, וכן שתי קומות מעל הקרקע, דבר שאמור לקצר את הבנייה לשנתיים בלבד. הפרויקט נמצא בשלבי תכנון מתקדמים, והחלטת ועדה בדבר היתר בנייה אמורה להתקבל בשבועות הקרובים", מסרו האחים חג'ג'.
יצחק חג'ג' התייחס למכרז דרום הקריה שהסתיים השבוע: "בשעה שכל הקבוצות טרחו להתחרות ביניהן על מגדלי הקריה, לנו היה ברור שייפלטו מאות רוכשים שהקבוצות שלהן לא הצליחו להתארגן. לפיכך, מצאנו חלופה מעבר לכביש, במיקום מעולה, מטר ממגדלי עזריאלי ובפחות מחצי המחיר".
מצד שני, למגדלי תל אביב דימוי פחות טוב מזה של מגדלי יוקרה אחרים בעיר. מיקומם במזרח העיר, באזור שאיכלס בעיקר מוסכים ובתי מלאכה, והקרקע, שבעברה נחשבה רעילה, לא מושכת רוכשים. גם צורת המבנים אינה משדרת יוקרה. כל אלה עיכבו את המכירות במגדלים, שהגיעו בעת שיווקם לפני ארבע שנים למחיר של 3,000-3,500 דולר למ"ר, כשבמגדלי היוקרה המחירים הגיעו ל-4,500-6,000 דולר למ"ר.
כיום המחירים בפרויקט לדירות מיד שנייה מגיעים לכ-4,500 דולר למ"ר, ובאחרונה נמכרה בו דירת שלושה חדרים ב-1.6 מיליון שקל. דירות ארבעה חדרים בפרויקט עולות כ-2 מיליון שקל - ב-10%-20% פחות ממחירי דירות בצפון תל אביב.

יותר אקטואלי:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4910663,00.html

והחוג לאמנות השכונתי:
https://xnet.ynet.co.il/architecture/articles/0,14710,L-3094322,00.html

The Demagogues Hit (Again)

Here is another thread of a discussion I had with a hard-to-get-it guy.

The conversation commenced with the following piece about a horrible terror attack in a Jewish settlement.

The scene of Friday night’s terror attack in Halamish. Photo Credit: Israel "Defense" (my quotes... A.E.) Forces

http://blogs.timesofisrael. com/the-world-must-see-this-2/

The world must see this

by Eli Rubenstein, JULY 22, 2017

The picture below is the scene of Friday night’s terror attack in Neve

Tzuf, a small Israeli town in the Judean Hills. What started as a

family Shabbat dinner left a father, son, and daughter dead and a

mother in critical condition after a teenage Palestinian terrorist

entered the home and began stabbing the family members while children

hid in a closet. Were it not for the miracle of an IDF soldier nearby

who neutralized the terrorist, the incident would have been much more

horrific than it already is.

The world must see this picture; a picture which, in another reality

at the same time and place could have shown a family enjoying their

Shabbat dinner. Instead, you see blood from terror victims covering

the kitchen floor.

The world must see how this terrorist will be venerated in Palestinian

society. When word broke of the attack in Gaza, celebrations took

place in the street. Soon, his family will start receiving payments

from the Palestinian Authority, which in 2016 payed $170 million to

terrorists and their families. Maybe, years from now, he will have a

square named after him, like Khaled Nazzal, who killed 26 Israelis

after taking schoolchildren and their teachers hostage in the Ma’alot

Massacre, or Dalal Mughrabi, who killed 38 civilians after hijacking

two buses and throwing grenades at cars passing by.

The world must realize how the terrorist, a young person who at one

point must have had hopes and dreams like everyone else, could lead

himself to murder an Israeli family in cold blood. The reason he did

this is not because of “occupation” or metal detectors at the Temple

Mount. The reason this attack occurred is because the Palestinian

leadership injects hatred into its citizens from the day they are

born. It is because the Palestinian leadership knows that such a

corrupt regime as itself can only survive by placing blame for their

problems on the Jews and perpetuating a cycle of violence. Palestinian

children learn in textbooks that they must grow up to be martyrs in

order to create a Palestinian state free of Jews. When they go home,

they watch shows like Pioneers of Tomorrow, where the hosts like

Nahoul the Bee and Assud the Rabbit die because of Israel. In Assud’s

debut show, his brother Nahoul died because he was sick and was unable

to get medical treatment. Assud and the child host pledge to “liberate

al-Aqsa from the filth of those Zionists,” while Assud tells a young

caller that he will eat Jews. In a later episode, Assud dies from an

Israeli airstrike, but not before being sentenced by viewers to have

his hand cut off for stealing.

The world must understand that Palestinian leaders have fostered a

culture of death. They have brainwashed their people to believe that

the source of their problems is the Jews, rather than their own failed

leadership. Instead of building a country, they have kept their people

living in a state of perpetual victimhood, encouraging their youth to

launch rockets and martyr themselves instead of building

infrastructure and creating jobs for their people.

The world must realize that they too are responsible for this. The

Arab countries have kept Palestinians in refugee camps and denied them

equal rights, while the United Nations has done nothing but perpetuate

this problem my making them the only group of refugees in the world

that passes down their refugee status to the next generation. This

helps them continue promoting the issue of a ‘Right of Return’ and

provides fuel to the anti-Israel cause. The Western World has largely

turned a blind eye to Palestinian extremism, instead preferring to

chastise Israel for building homes and demand Israel allow the

creation of a terror state within its borders.

The world must see this picture, the blood of a dead family covering

the floor of their kitchen, because it speaks volumes about the

current situation. It is time to stop pretending that Israel has a

partner for peace, because it does not. While this was done under the

guise of protesting metal detectors at the Temple Mount, it is much

more than that – it is the culmination of years of incitement by

Palestinian leaders and years of the world turning a blind eye.

The world must see this, because the world must see the truth.

(end of piece)

This was my reply:

On Mon, Jul 24, 2017 at 4:52 PM, Avner Efendowicz <avnerefe@yahoo.com> wrote:

Neve Tsuf is a settlement in the occupied territories. The Israeli occupation is the MOST violent action in the conflict. So it's not just an innocent "Shabbat Dinner" (still, the killing is horrible indeed).

What the world must see is the terrible conditions of the people living in Gaza and elsewhere under the Israeli oppression.

Cheers,
Avner E.

The state of Tel Aviv