איני יודעת אם עלי לחפש אחר הזיכרונות, או לאפשר להם לחפש אחרי.
לעתים עולות בי מחשבות, שחייתי כמה מסלולי חיים במקביל. רואה עצמי מתגשמת בדמויות שונות. אם כי יש בהן מן הדומה, לכל אחת יש מאפיינים אחרים.
כך מופיעים:
חסר ההגנה.
זה המתקומם רק בתוך-תוכו.
המטיף המציב דרישות.
השופט הדן עצמו ומעניש ללא חמלה.
ההורס אלים מן העבר, ומשתוקק לפתוח דף חדש.
האידיאליסט ששואף לשינוי גורלו ובשינוי גורל העולם.
הפוסח בין שני הסעיפים.
הספקן והמאוכזב, אשר רואה עצמו כגרגר חול, או כטיפה במרחבי הים.
אישיותי העכשווית, שאיני מעזה עדיין להגדירה, מחוברת מכולם. איתם היא חווה את הזיכרונות.
כעת איני שופטת אותם. אני נזכרת בהם בהבנה וברוך.
והם יודעים זאת. אני שמה לב, כי הם כבר לא סובלים, ואולי הם אף שמחים.
היה זה כאילו ציירי זמנים שונים היו משתמשים בקשת הצבעים, כדי להציג את תהפוכות העולם.
היום הצבעים שלי פחות יוצרים ניגוד, הם רכים ומפוייסים יותר, מועשרים בגווני האתמול.
ואני רוצה להמשיך ולצייר. אם כי לעתים אני מרגישה עצמי פחות קלה, אני רוצה להאמין שרק הסגנון השתנה.
גם אם אחפש, גם כי אמצא, העלאת הזיכרונות תמיד קוסמת לי.
No comments:
Post a Comment