רעיון לתרגיל מלוכלך נגד נתניהו

רבים ואף טובים ממני כבר השמיעו את הקביעה המזעזעת, והנכונה, שנתניהו מהווה סכנה ברורה ומיידית לביטחון המדינה.

ועם זאת, המחאה הנהדרת שנמשכת כבר מעל שלושה חודשים – מתקשה אפילו לסדוק את מכונת הרעל ואת בליץ החקיקה כנגד הדמוקרטיה הישראלית. רק לאחרונה הצלחנו, בקושי רב, לגרום לנתניהו להתחייב על השעיית ההפיכה.

אז נתניהו "התחייב"! אכן, הישג מרשים.

אז מה עושים?... האם יש לנתניהו, "הקוסם", נקודת תורפה שבה אפשר להכות?

הנה רעיון (מלוכלך, אבל - במלחמה עושים גם דברים מלוכלכים):

ידוע כבר שנים, שבתוככי משפחת המלוכה מתרחשות דרמות עזות, על גבול הפסיכוזה, ואולי גם מעבר לה. מדוע זה חשוב לענייננו? – מפני שבנוסף לידיעות בלתי מאומתות אלה, ישנן שמועות עקשניות שאותן דמויות שקספיריות, המהוות את סביבתו המשפחתית של ראש הממשלה (לצערו ולסבלו הרב, כנראה) – גם אוחזות בחוזקה לפחות בשניים מאבריו הרגישים ביותר, ובכך גם משפיעות על החלטותיו בניהול ענייני המדינה. ויש שיגידו – אף לוקחים חלק בהחלטות אלה בעצמן.

הכוונה, כמובן, לרעייתו היקרה של בנימין, הגברת הפסיכולוגית שרה, וגם – בנו היקר, ילד הזין יאיר.

אשר על כן, היה מועיל מאוד לציבור כולו, ובמיוחד לנו אשר חפצים בכל ליבנו לראות את מר נתניהו ואת משפחתו נזרקים אל מחוץ למעון ראש הממשלה – אם היינו יודעים אל נכון, מה התרחש ומתרחש שם, באופן שמשפיע כל כך על חייהם של כולנו.

כיצד זה אפשרי?

ובכן, ישנה קבוצה של אנשים, שבוודאי היו והינם עדים קרובים ואינטימיים לכל התרחשות בבית האימים. אני מתכוון למאבטחיו הנאמנים, שאחראים על שלומו וביטחונו מתוקף תפקידו של שירות הבטחון לשמור על המשטר בישראל. אנשים צעירים אלה התחייבו לשמור בסוד כמוס כל פרט מידע שהם חווים בעיניהם ובאוזניהם, שאינו מהווה בעליל ראיה לעבירה פלילית. עד עתה, מעולם לא זלג מידע כלשהו החוצה. השבועה הזאת נחשבת בקרב יחידה 730, יחידת אבטחת האישים של שב"כ, לערך עליון ומקודש.

אבל האם מבין מאות המאבטחים ששרתו בשנים הרבות שלו בתפקיד, אין אפילו אחד שיאמר – עד כאן, יש מידע שראוי וחייב להגיע לידיעת הציבור? אדם שיחשוב, שראוי שהציבור יידע אם יש אמת בטענה, למשל, שראש הממשלה נזרק ממכונית השרד באמצע כביש מהיר, כפי שפרסם בשעתו העיתונאי יגאל סרנה?

האם יקום איש יקר אחד, יפר את הקוד הלא-קדוש, ויעיד שראה במו עיניו מקרים של התפרצויות זעם, שהובילו לעיתים לקבלת החלטות הרות גורל למדינה?

ברור, שאם ייצא אחד כזה, הוא יזכה מיד למקלחת של שמן רותח וגופרית, שכל הרפש שיצא עד היום ממכונת הרעל של מפלגת הליכוד – ייראה לעומתו כספריי של בושם מענג. האיש יצטרך לספוג השפלות והתקפות חסרות תקדים. הוא כמובן יפוטר מעבודתו, פרנסתו תקופח, תוגש תביעת ענק כנגדו בעוון הפרת תנאי העסקתו – והוא יפסיד בה בוודאות.

אך מכל מאות הגברים, שכולם שרתו ביחידות קרביות וחלקם היו כבר תחת אש – האם לא ראוי שלפחות אחד (אחד!) מהם יהיה מוכן לעמוד בכל זה, ואף ימצא את האומץ לכך? אם יש כזה, כי אז אין ספק שניתן יהיה לגייס מהציבור הדמוקרטי בישראל את סכום הקנס שייגזר עליו, גם אם זה יהיה בגודל של מיליוני שקלים.

אינני דורש מהאיש להתנדב לתפקיד ההרואי – אין בכוונתי לשחזר על מקרהו של גיבור המבצע ב-1956, יהודה קן-דרור, ש"התנדב" לנהוג בג'יפ אל תוך מעבר המיתלה בסיני, תוך שהוא מושך אליו את אש המצרים ומגלה את מקומם. ברור גם, שגורלו של המאבטח לא יהיה כגורלו של קן-דרור, שלמעשה הוכרח לבצע את המעשה כנגד רצונו – ולאחר מכן נעזב, מדמם, במשך כשעתיים, וכעבור כחודש נפטר מפצעיו.

לא – במקרה הזה הנכונות למעשה חייבת לבוא ממנו. כמובן, כולנו נהיה מאחוריו, ונדאג לרווחתו ולשיקומו, כמיטב יכולתנו.

הקרבה למען המדינה, מישהו?

 

?של מי את, מדינת ישראל

כעת, אחרי שוך המולת הבחירות, אולי הגיע הזמן לדון בראש שקט באחת השאלות שהיו אמורות להיות במרכז הדיון הציבורי (ולמי שהספיק לשכוח: היא לא הייתה), הלא היא השאלה: של מי המדינה הזאת?

"חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי", או בשמו המוכר יותר "חוק הלאום", עורר סערה בישראל ומחוצה לה. בקרב אזרחי המדינה שאינם יהודים, הוא כבר מעורר תחושות קשות של הדרה עם פוטנציאל לאפליה (אפילו יותר משהם חווים כבר היום). ובחו"ל – ביקורת חסרת תקדים, גם מצד יהודים שבימים רגילים תומכים ללא סייג בכל מעשה משובה של ממשלת ישראל. אולם כל אלה נדונו כבר עד זרא. לעומת זאת, על המושגים הבסיסיים שבהם עוסק החוק – מהו לאום, והאם יש בכלל "לאום יהודי" – אין בישראל שמץ של דיון.

כמה מאיתנו עצרו לרגע כדי לברר לעצמם, ממתי מקימים מדינה בשביל עם? ובמיוחד כשמדובר בעם, שברובו לא חי במדינה הזאת, ואין לו כל כוונה להגר אליה בעתיד הקרוב? ומה פירוש הביטוי העילג "מדינת הלאום של העם היהודי"? האם "עם" ו"לאום" הם מושגים זהים? ואם כן, מדוע הם מופיעים בנפרד בשם החוק?

דומה, שמעט הדיון שמתקיים בשאלות האלה, מתמצה בתגובתו הרדודה והמקוממת של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לרותם סלע: "מדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי, ושלו בלבד". באחת התגובות לכך, טען ד"ר רמי קמחי ("סלע טעתה, נתניהו צדק", הארץ 19.3.2019), שיש שני סוגים של לאומיות – ה"משכילית" המבוססת על אמנה חברתית (ועל כן פתוחה לכל המעוניין בה), ו"הרומנטית", המבוססת על קשר דם והיסטוריה. לטענתו, מדינת ישראל הוקמה על פי המודל השני, ועל כן היא מדינתו של "הלאום היהודי". בתשובה למאמר הזה, חלק עליו דימיטרי שומסקי באשר לבחירה של התנועה הציונית באפשרות השניה ("תערובת מבחילה של בורות וסילוף", הארץ 30.3.2019); אולם גם ד"ר שומסקי (שמחקר המחשבה המדינית הוא תחום מומחיותו, בניגוד לקמחי, המרצה לתקשורת) – אפילו הוא משתמש במונח "לאום" באופן שגוי, למשל כשהוא מדבר על "דמוקרטיה רב-לאומית".

האם יש בישראל "רוב-לאומים"? האם העם היהודי הוא לאום? האם מדינת ישראל היא בכלל מדינת לאום?
יוסף אגסי, בספרו המכונן "בין דת ללאום: לקראת זהות לאומית ישראלית" (שיצא לאחרונה במהדורה מחודשת) העלה מתהום הנשייה את אחד ההוגים הפוליטיים החשובים שחיו כאן בדור הקודם, הלל קוק, שהיה אחיינו של הרב הראשי לארץ-ישראל, הראי"ה קוק. בניגוד לדודו הרב, הלל קוק לא ראה במדינת ישראל אמצעי להבאת הגאולה והמשיח. לאחר ש"יצא בשאלה", הוא הקדיש את חייו למאבק בבריטים במסגרת האצ"ל, ולניסיונות להצלת יהודים בזמן השואה – ניסיונות שטורפדו בידי ההנהגה של הקהילות היהודיות בארה"ב, בראשות הרב סטפן ווייז. פרופ' אגסי, שמקצועו היה במחקר פילוסופי של מחשבה מדינית, הופתע לגלות שקוק היטיב ממנו לנסח את הדגם הראוי (לדעתם) למדינת ישראל: דמוקרטיה ליברלית, המיועדת לישראלים כלאום, ולא ל"לאום היהודי" שאיננו קיים. וזאת, משום שהמונח לאום (Nation, הידוע גם כ"אומה") מציין קבוצה המתאפיינת באתוס פוליטי וחברתי, בהיסטוריה, סמלים, ובעיקר: בטריטוריה משותפת. כל מדינות הלאום המודרניות בעולם כיום מהוות בית מדיני ללאום אחד, המתגורר בתוך אותה מדינה; ולכן, ולו רק מבחינת הקטגוריה של הטריטוריה – מדינת ישראל אינה יכולה (ולדעתו של אגסי אינה צריכה) להיות מדינתו של הלאום היהודי – היהודים הם עם, במובן של מוצא אתני (פרט למתגיירים); ובדוחק, הם גם בני אותה דת – אך הם אינם מהווים לאום.

תכניתו של אגסי לכינון הלאום הישראלי, ולהכרה של מדינת ישראל באומתה – שונה מהרעיון של מדינת כל אזרחיה (בגרסתה הטכנית, הצרה) בכך, שהיא מתבססת על הכרה בשיתוף של תרבות, היסטוריה וטריטוריה משותפות של אזרחי המדינה – ולא רק על תעודה בהנפקת משרד הפנים.

הלל קוק היה חבר האסיפה המכוננת של מדינת ישראל מטעם תנועת החרות. בישיבתה ביום 16 בפברואר 1949 (יומיים בלבד לאחר ישיבתה הראשונה), האספה המכוננת קיבלה את "חוק המעבר", ובכך הכריזה על עצמה ככנסת הראשונה של מדינת ישראל, מבלי שהציבור הכללי בחר בה לכך. לטענתו של קוק, שנכח בישיבה, המעשה היווה הפיכה כנגד המשטר הדמוקרטי, והפרה של התחייבותה של האספה לחוקק חוקה, ולאחר מכן לפזר את עצמה כדי להעביר את הבחירה לציבור. על כן מיד בעת ההתרחשות, הכריז קוק: "זהו פוטש!"

פרופ' אגסי הסביר את תפיסתו בסדרת שיחות שערך עימו הח"מ. לשיטתו, מדינת ישראל מגדירה את עצמה מדינתו של העם היהודי, וזאת בשעה שרובו של העם היהודי לא חי בה, איננו שותף בחובות האזרחיים שלה, ואינו נושא בעצמו בתוצאות של השפעתו על מהלכיה של המדינה. מצב זה גורם נזק כפול ואף משולש: לציבור הישראלי היהודי הוא יוצר זיקה לא ברורה מבחינה פוליטית עם יהודים שאינם תושבי ישראל, ואילו תושבי המדינה שאינם יהודים סובלים מאפליה, בשל אי-השתייכותם ללאום שהמדינה נועדה לו; וליהודים החיים מחוץ לישראל הוא יוצר בעיה של נאמנות כפולה, למדינת מושבם ולמדינת ישראל - מצב שבו אכן מואשמים היהודים מדי פעם במדינות מגוריהם.

לעומת מצב אנומלי זה, המצב הרצוי הוא של מדינת הלאום המודרנית, שבה הלאום זהה לאזרחות, ונפרד מן המוצא האתני ומן הדת. במדינת לאום כזו, קיימת הכרה בקיומה של קבוצה מדינית, המתאפיינת בשיתוף של תרבות, היסטוריה, בדרך כלל גם שפה עיקרית, ובכל המקרים - טריטוריה עם גבולות ברורים, ויחסים מוגדרים עם מדינות העולם האחרות. כך, למשל, צרפת היא מדינתם של כל הצרפתים החיים בה, והשותפים למכלול של ערכים, היסטוריה ומסורת תרבותית, ללא הבדל של מוצא אתני או דת - ולא של האנשים ממוצא צרפתי שבחרו לחיות מחוץ לצרפת.

מדינת ישראל הוקמה כדי לפתור בעיה פוליטית של אותם יהודים שרצו בשלטון עצמי; אולם בהמשך הדברים היא הוגדרה (לטענתו של אגסי כתוצאה של תאונה היסטורית), כמדינתו של כל העם היהודי. כתוצאה מכך, במקום לפתור את בעיית היהודים המפוזרים בעולם בלא מסגרת מדינית - נוצרה בעיה יהודית נוספת: מדינה שהיא אמנם יהודית ברובה, אך היא אינה מכירה באומתה, ועל כן לבני האומה הזאת אין חירות לאומית.

בסדרת שיחות שערך הח"מ עם פרופ' אגסי, הוא טען שאי-ההכרה בבעיית הזהות הלאומית של תושבי ישראל מונע לחלוטין כל דיון בבעיה, וכל עוד הבעיה קיימת – היא מסכנת את עצם קיומה של ישראל כמדינה שוויונית וליברלית.
גורם נוסף לאנומליה של ישראל, לדעת אגסי, הוא הטענה של ראשי מפא"י, מייסדי המדינה, שלאומיות מובילה ללאומנות, טענה שבגללה הם לא הכירו באפשרות קיומה של לאומיות ליברלית. לטענתו, הסתירה המדומה שבין לאומיות לבין ליברליות – משתיקה כל ניסיון למחשבה מדינית רציונלית.

בין אם תתקבל הצעתו של אגסי, לאמור: אזרחי ישראל יוגדרו כ"לאום הישראלי", על כל המשתמע מכך, ובין אם לא – ראוי לפחות, שבעשור השמיני לקיומה של המדינה, יתקיים דיון כלשהו בשאלות האלה, ובפרט בשאלה: של איזה לאום את, מדינת ישראל?

מאמר ענייני, מנומק, וזהיר בעניין ההתדרדרות של מדינת ישראל

אמנם מלפני חדשיים, אבל לא ממש השתנה משהו

ובגלל שהמאמר כל כך זהיר, יבש, ומנומק בהגיון -  זה לא ממש מעניין מישהו, בישראל 2019

https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6867332

שימו לב לזה: תגובה מס. 7, של אלי בובליל מרמת-גן, שהוא איש רציני בעיני, מסכמת במשפט חכם אחד, מדוע נתניהו עדיין מאד פופולרי. ספוילר: כי יש תחושה שנפלא כאן

אזהרה לשמאל הישראלי הנכחד: לא לזלזל בתגובה הזאת

שובר הסף גובר על שומרי הסף

מאת: עוזי בנזימן

"הארץ" דעות, 22.1.2019

בספרו "הבטחה עם שחר" משחזר רומן גארי את הלכי הרוח בצרפת בתקופה שבה היא נכנעה לגרמניה הנאצית: את אווירת הטרור הפנימי בשלטון וישי, ששתל בציבור חרדות מפני דחליל של אויב הרוחש בכל מקום ("גיס חמישי" קומוניסטי); את הכמיהה למנהיג צבאי חזק שיידע לחלץ את המדינה ממצוקתה; את נטיית הלב של האזרח הקטן להסתגל למצב, להתרכז בפתרון בעיות היום־יום שלו ולהשליך את יהבו על המנהיג הסמכותני (המרשל פטן); את האמונה העממית שהמנהיג שם את טובת המדינה בראש מעייניו, ודוחק הצדה את שנאותיו הפרטיות והעדפותיו האישיות; את החולשה האנושית המוכרת — לקבל את הדין, להיכנע לכוחות חזקים ממך.

גארי שם את האצבע על האופן המתמשך, הבלתי מוצהר, של התהליך שעבר על צרפת באותם ימים. הוא ממשיל אותו (בלשונו) לבבונג מורעל שהרגלי החיים מסכו טיפין טיפין לתוך גרונותיהם של הצרפתים, שלמדו להסכין עם הטעם המתקתק של ההשפלה ושל הכניעה למציאות המתהווה. אנשים מכל שדרות הציבור, בהם חכמים, ספקנים, אנשי רוח מלאי חמלה, נכנעו לטבע האדם ולעוצמת הפיתוי הגלומה בו — להשלים עם המצב ולהסתגל אליו.

עם כל ההבדלים המתבקשים, האיפיונים הללו תקפים גם בישראל של ראשית 2019. בשלוש השנים האחרונות חווה החברה הישראלית תהליך דומה של התרגלות לנורמות שלטוניות מידרדרות מבלי שקמים בתוכה די כוחות כדי לעצור את המפולת. התופעות שאיבחן הסופר הצרפתי באוטוביוגרפיה שוברת הלב שלו (ושכמותן זוהו בחברות אחרות שנקלעו למשברים חמורים) צפות גם כאן ועכשיו.

הציבור הישראלי, כמו העם הצרפתי ב–1940 על פי עדותו הנוקבת של רומן גארי, משלים עם ניוון השרירים שאחז בו משום שמערכת החיסון שלו מורעלת בשיטתיות

גלעינה של הפורענות הזאת נעוץ בכרסום המתמשך במעמדה של הנורמה הראויה. מוסכמות מוסריות שהחזיקו מעמד במרחב הישראלי במשך עשרות שנים ועיצבו את ציפיותיהם של האזרחים מההנהגה ובהתאם לכך את פניה של המדינה, מתרסקות מדי יום ונהפכות למושא לזלזול ובוז. את מקומן תופס עולם ערכים חדש, כביכול עדכני וראוי יותר, אך גם הוא משתנה בהתאם לצרכיו המזדמנים של השלטון. למעשה מיטלטלת המדינה בזעזוע מושגי בלתי פוסק, שבו הסף הנורמטיבי מתנמך והולך, ומותיר את הציבור תועה ומבולבל.

פרשיות השחיתות שבהן נחקר בנימין נתניהו ממחישות זאת היטב. מלכתחילה, בהתאם לתפישה המוסרית המקובלת לפני 2016, ההתנהגות המיוחסת לראש הממשלה (קבלת מתנות שערכן המצטבר כמיליון שקלים, שימוש לא הוגן בכספי המדינה לצרכיו הפרטיים, ניצול כוחו הרגולטורי להעדפת בעלי עניין) נחשבה למעשים מגונים, בלתי ראויים, פסולים מכל וכל. ראש הממשלה ועושי דברו, בגיבויה הגורף של סיעת הליכוד בכנסת, רידדו את משמעותה המושחתת של התנהגותו, והציבו סף חדש לבחינתה: האם היא פלילית או לא.

משהחל ההליך הפלילי (חקירת המשטרה), הציבו נתניהו ועושי דברו רף חדש להערכתה: עד כמה נוהגת בו המשטרה באופן הוגן. ככל שהחקירה התפתחה, מיקדו את הדיון הציבורי בשאלה אם סיקור אוהד בתקשורת בתמורה להטבות שלטוניות הוא בגדר שוחד ("היכן מעטפות הכסף?"). משהגיעה החקירה לשלביה הסופיים, הוצב סרגל חדש לקביעת מעמדו הציבורי של נתניהו: האם ראוי למשטרה לפרסם את המלצותיה, או שיש להשאיר זאת להכרעתו הסופית של היועץ המשפטי לממשלה. בתחנה הנוכחית מורידים עושי דברו של נתניהו פעם נוספת את סף המבחן לכשירותו: עד כמה ראוי ונבון להעמיד לדין ראש ממשלה מכהן.

וכך, בתהליך מהיר, שנמשך לא יותר משלוש שנים, הצליחו נתניהו ואנשיו לפרק את שנתות המבחנה שעל פיהן אמורה היתה להימדד כשירותו המוסרית להוסיף ולעמוד בראש המדינה. מה שנחשב לכל הדעות, בשנת 2016, להתנהגות מחפירה, לא תקינה, ראויה לגינוי, הפוסלת אותו (ברמה הנורמטיבית) מלשאת בתפקידים ציבוריים, נהפך לדיון תגרני, פורמליסטי, שהיקפו ומהותו מצטמצמים והולכים לסוגיות טכניות כמו מה העיתוי המתאים להכרזה על החלטת היועץ המשפטי בעניין תיקי החקירה, מה יהיה אורכה של תקופת ההכנה לשימוע, מדוע לא ניתנה לנתניהו הזדמנות להתעמת עם עדי המדינה וכיו"ב.

מבלי שניתנה מספיק הדעת לכך — הצליחו נתניהו ולבלריו לטשטש את חושי הציבור ולהרחיק מתודעתו את משמעותה הכוללת של התנהגותו השערורייתית: ראש ממשלה שבגד בחובתו להנהיג את אזרחי המדינה ביושר כפיים, כיווץ את התלונות כלפיו לדיון בסוגיות נוהליות שבחסותן הוא משתמט מלתת דין וחשבון על התנהלותו הנאלחת, ומתכוון גם לחמוק ממיצוי הדין המשפטי. מפלגתו, ועמה רוב סיעות הכנסת (היוצאת וכפי שמסתמן — גם הבאה) נותנות לו גיבוי או נכנעות לרצונו. שובר הסף גובר על שומרי הסף. והציבור הישראלי, כמו העם הצרפתי ב–1940 על פי עדותו הנוקבת של רומן גארי, משלים עם ניוון השרירים שאחז בו משום שמערכת החיסון שלו מורעלת בשיטתיות.

תגובה 7: אלי בובליל ר"ג

22:57 22.01.2019

עוזי,ישר לפנים. ראש ממשלת ישראל ולאו דווקא ביבי. עומד בלחצים נטורפים לא פחות מצ'רצ'יל בימי היטלר. מצידי שיקבל מתנות,שיזיין כל יום את אסתר מלכה אחרת,שישתה מה שהוא רוצה ושאישתו תקנה מה שתרצה. כל עוד הוא מביא שגשוג לאומה,שומר על הביטחון,מביא את המדינה לרמות של אימפריה. אני מוכן לתגמל אותו כמו שמתגמלים את יו"ר טבע,בנק הפועלים ואפל. בלי כחל וסרק.

The Arab perspective on Gaza and Israel

ערוץ הרעיונות הפוליטיים - קרי, פורום האימיילים שלי - שלח לי את האימייל הבא, הכולל קישור לסרטון המראה איש מפחיד בכאפיה, המטיף לחיסול של מדינת ישראל

There is no humor in this video.  Note the frequent and enthusiastic applause. 

 Like pulling the curtain on the Wizard of Oz and exposing the truth. 

 This video should be mandatory watching for the entire Western world.  

DOES NOT GET MORE FRIGHTENING AND DISGUSTING AS THIS.

 

 

The real solution

How can the world be so dumb as to think Hamas is just fighting for a two state solution. They want Hitler’s solution.  Pass on this video so it gets to the right people.!

https://www.youtube.com/watch?v=FkDP7CH1U4M

ועל כך הגבתי כך

זה לא 'הערבים', זה ערבי אידיוט אחד. לא כולם חושבים כך - וזה למרות שישראל נותנת להם סיבות טובות מאד לשנאה

תפיסות מעוותות של המציאות יש בשני הצדדים - מי שמפיץ וידיאו כזה בטענה שזה העולם הערבי, חוטא בעיוות המציאות בדיוק כמו הפונדמנטליסט הזה

ודרך אגב - לא כל מה שהוא אמר מופרך. יש באמת ירידה משמעותית במכירות ובתיירות בעקבות המבצע המזהיר. מה שהוא לא צודק הוא שהכלכלה הישראלית חזקה מספיק לספוג ירידה זמנית, ולכן במדינת תל אביב החיים ממשיכים כסידרם