מחזה במערכה אחת
המחשת-אמן של הנשיא הקודם שקוע בקריאת ספרו של מולר, בעת שהטלפון האדום מצלצל כבר שעה (סתאם, זה לא קרה).
(מנהלת התאטרון, עומדת על הבמה): צופים יקרים,
תשומת לבכם למספר דקות. המזגן שלנו התקלקל, חם נורא ואני רוצה לשאול: יש פיזיקאי
בקהל? לא, כי כולם מדברים על ההתחממות הגלובלית וכאלה, עם הרבה מילים קשות שאנחנו
לא לגמרי מבינים. יש תחושה כללית שמי שמנהל את העולם הזה, טראמפ וכאלה, לא ממש
בפוקוס. אז אנחנו מחפשים מישהו שקצת מבין במדע, כדי לשאול כמה שאלות.
כן, אתה בשורה השנייה? אתה פיזיקאי? תוכל להסביר
בבקשה מה זה ההתחממות הזאת? היא באמת גלובלית? והפרישה של טראמפ מהזהו, מהסכם
פאריז, זה טוב לישראל, כמו כל הדברים האחרים שהוא עושה (או לפחות כך מפמפמים לנו
כבר למעלה משנתיים)?
(צופה מהשורה השנייה, ממושקף, מסיר בביישנות את
הקפוצ'ון מהראש): טוב, אז זה ככה. העולם מתחמם, זאת עובדה ואפילו טראמפ לא יכול
להתכחש אליה. הוויכוח בין המדענים, אם היה כזה, הוא אם האדם תורם במעשיו באופן
משמעותי להתחממות הזאת. אם אנחנו לא תורמים – אז אין הרבה מה לעשות. אבל אם כן, אז
כדאי מאד להתחיל לקחת את העולם הזה בידיים, ולהפחית את התהליכים שתורמים להתחממות.
כי, וגם על זה יש הסכמה רחבה בין המדענים, אם ההתחממות הזאת לא תיעצר או לפחות
תואט, אז יקרו כמה אסונות די בוודאות; ובהסתברות די גבוהה – כמה קטסטרופות ממש.
(מנהלת): ומאיפה אתה יודע את כל זה?
(צופה ממושקף): אני סטודנט של פרופסור מולר,
שיושב פה לידי. הוא כתב כמה ספרים ממש סבבה על הנושא הזה. אחד מהם נקרא "Physics for Future Presidents"
שניתן לתרגם כ"פיסיקה למנהיגי מדינות". למרות שזה כאילו על מדע, זה
מעניין רצח.
(מנהלת): פרופסור מולר, תוכל להציג את עצמך
בבקשה? ולמה אתה חושב שנשיאים של מדינות צריכים ללמוד פיזיקה?
(פרופ' ריצ'רד מולר): כי חלק גדול מההחלטות שהם
מקבלים, או לא מקבלים בעצם (זאת עיקר הבעיה), נוגעות לנושאים שיש להם בסיס מדעי
וטכנולוגי. ורובם, עם כל הכבוד, לא יודעים אפילו מהה הבדל בין מדעי לבין טכנולוגי.
אמנם יש להם יועצים, חלקם אפילו מבינים משהו בתחום הטכני. אבל בזמן אמיתי, ייתכן
שיהיה מצב שלא יהיה זמן להתייעצויות. למעשה, כבר עכשיו הזמן כבר די אזל, בעניין
ההתחממות הזאת, נו, הגלובלית.
ברור שהנשיא לא צריך לדעת איך לבנות פצצת אטום –
הרי יש לו יועצים מאד חכמים. אבל הנשיא בוחר את היועצים שלו – אתם יודעים לפי מה –
מידת הקרבה של דעותיהם לדעותיו. בארה"ב לא קשה למצוא אנשים, כולל שליש מכל
האקדמאים, שחושבים שהעולם נברא בשנת 3761 לפני הספירה (גם בארץ הסטארט-אפ יש כמה
כאלה), ושההתחממות הגלובלית היא המצאה של שמאלנים. אז אם אי אפשר להדיח אותו לפני
הבחירות הקרובות (ואולי בעצם לא כדאי – כי על כיסא הסגן יושב אדם חכם יותר, אבל
מאמין עוד פחות למדענים), אז רצוי ללמד אותו כמה עובדות על העניין הזה, ועל
עניינים חשובים אחרים – כדי לנסות למנוע כמה החלטות אסוניות.
(סטודנטית): שניה, אני רוצה להסביר בעניין השם של
הספר. יש קורסים בשם "חשבון דיפרנציאלי לכלכלנים" ו"סטטיסטיקה
למדעי החברה", שזאת דרך נקיה לומר, "אתם לא ממש מסוגלים להבין את הדברים
האלה לעומק; אז בואו תלמדו כמה נוסחאות פשוטות, עם הסברים בהירים איזה מספר להציב
באיזה מקום." אז הספר הזה מסביר בקצרה ובלי נוסחאות בכלל, מה צריך הנשיא,
בעיקר הנשיא הלא-ממש-מדעי הזה, לדעת כדי לא לגרום נזק מחמת בורות.
(סטודנט): מה שהפרופסור הצנוע שכח להזכיר, זה
שממש לאחרונה יצא ספרו האחרון, "אנרגיה למנהיגים של מדינות", ושם
הוא כבר מסביר את הצד הטכני של אירועים מהזמן האחרון, כמו תאונת הכור בפוקשימה, מהפכת
הפקת הגז הטבעי (יעניין במיוחד אתכם הישראלים), אסון הזיהום במפרץ מקסיקו, ואחרים.
(קריאת ביניים): אז ריצ'רד, אתה בעצם שמאלני, לא?
(מנהלת): סליחה!!... קצת כבוד, חברים. פרופ'
מולר, אני מתנצלת בשמה של מדינת ישראל. אנסח את השאלה מחדש: אתה מלמד באוניברסיטה
של קליפורניה בברקלי, לא ממש מעוז של תומכי טראמפ, בלשון המעטה. גם ישראל, אחת
המדינות היחידות בעולם ששמחו על בחירתו – לא ממש פופולרית שם. יכול להיות שמקום
העבודה שלך השפיע על הדעות התבוסתניות שאתה מביע בספר (אתה יודע, לשמור על הסביבה,
וכל החרטא הזה)?
(מולר): ממש לא. הספר נכתב בתקופת הנשיא אובמה,
אמנם בעקבות האירועים שקרו בתקופת בוש הבן. יש בו פרק מיוחד שמוקדש לאירועי
ניין-אילבן. כלומר, מגדלי התאומים, וכל זה.
(מנהלת): אולי תסביר לנו איזה חלק של מה שקרה שם,
דורש הסבר פיזיקלי?
(מולר): אנשים חושבים, שלא יכול להיות שהמגדלים
נפלו אם לא מלכדו אותם. שמעתי המון תאוריות קונספירציה, למשל שהמוסד הישראלי ביצע
את זה כדי להכניס את ארה"ב למלחמה נגד עיראק. אגב, בפעם האחרונה שישראל ניסתה
לעשות משהו כזה, במצרים, זה נגמר לא טוב. כמו שאמר פעם אמנון אברמוביץ' שלכם: מי
שמאמין שהמוסד יעשה דבר כזה וגם יצליח, צריך להיות... כורדי... טוב, לא חשוב.
העניין הוא, שלא צריך שום קונספירציה כדי להבין איך המגדלים קרסו.
(מנהלת, עכשיו כבר ממש מסוקרנת): תסביר.
(מולר): המטוסים הרי היו מלאים בדלק עד לקצות
כנפיהם, את זה יודע כל אחד; הטרוריסטים בחרו בכוונה בטיסות מחוף-לחוף. ריסוק של
מטוס כזה לתוך הבניין גורם לשפיכת כל הדלק על פני עשרות הקומות שמתחת לנקודת
הפגיעה, ושפשוף השברים על פני הבניין היא כחיכוך גפרור בקופסה. הפלדה, בניגוד
לאינטואיציה שלנו, בוערת כמו כל חומר אחר, היא רק צריכה להגיע לטמפרטורה גבוהה
יותר. את זה מספקת הבערה של הדלק ושל החומרים שספגו אותו, והם בערו זמן רב – דווקא
בגלל מחסור בחמצן. כעבור כשעה הגיעו עמודי הפלדה למצב שהם נחלשו מספיק מכדי לתמוך
בכל הקומות שמעליהם – מה שהם רגילים לעשות בכל יום. שימו לב – עמודי הפלדה שתומכים
בבניין לא הותכו! הם לא הגיעו לטמפרטורה הדרושה לכך. בטמפרטורה נמוכה יחסית של 800
מעלות צלזיוס (בעצם, זה קרה באמריקה, אז בואו נגיד 1800 פרנהייט), הפלדה לא ניתכת,
היא רק נחלשת בגלל התנועה המואצת של המולקולות.
כעת, קורת פלדה עמידה מאד כנגד כוח דחיסה, אבל היא לא שווה כמעט כלום כשהכוח הופך לכוח מקפל. ברגע שעמוד אחד נחלש ולא עמד בכוח הדחיסה – הוא פשוט התקפל, יחסית בקלות (נסו ללחוץ על שני הקצוות של קש שתייה מפלסטיק: די קשה לגרום לו לקרוס, אבל ברגע שהוא מתכופף מעט – הלך עליו). באותו רגע, זה כמו שחייל אחד יוצא מתחת לאלונקה – המשקל שהוא תמך מתווסף עכשיו לכל האחרים, ואז גם הם קורסים, כמו מפולת. כלומר, קומה אחת מסוימת קורסת, ומאותו הרגע, כוח התמיכה שנשאר בשאר הקומות כבר לא רלוונטי. כי בנפילה מגובה של קומה אחת בלבד (כ-3 מטר), עמוד הפלדה האדיר המכיל את כל הקומות שמעליה צובר מהירות של כל גוף שנופל מגובה כזה (גלילאו היה הראשון שהדגים, שכל הגופים נופלים באותה מהירות). זאת לא מהירות גדולה במיוחד – 7.5 מטר בשנייה (תחשבו בעצמכם, שורש של: [2g כפול 3 מ'] ). אבל כדי לקבל את האנרגיה שיש בנפילה כזאת, תעלו את המהירות הזאת בריבוע, ומה שחשוב יותר – תכפילו במאסה האדירה (בסדר, צריך גם לחלק בשתיים – לא ממש משנה). מה שתקבלו יהיה אחד הפטישים הגדולים שנוצרו אי פעם, והכלי הזה היכה על כל הקומות שאיתרע מזלן להיות מתחתיו. לא צריך יותר מזה כדי לפרק את כל מרכז הסחר העולמי לגרגרי אבק ופסולת פלדה בתוך מספר שניות.
(שאלה מהקהל): נראה לך שבין-לאדן ידע את כל זה,
בטרם שלח את מחבליו ללמוד תעופה בפלורידה?
(מולר): קרוב לוודאי שלא, כי מלבד לימודי אסלאם,
השכלתו של אוסאמה הסתכמה בכלכלה וקצת הנדסה אזרחית בג'דה – לא שאני מזלזל במהנדסים
אזרחיים (אבי היה כזה), או באוניברסיטאות הסעודיות; אבל לא נראה שהטרוריסטים צפו
מראש שזה מה שיקרה. ייתכן שהם חשבו שהפגיעה של המטוס תפיל את הבניין, או שאולי רק
תעיף את חלקו העליון.
מסתבר יותר שהם פשוט חשבו שהמראה של גורד שחקים
בוער יהיה מפחיד מאד – מה שבעצם נכון. כי כפי שיובל נח-הררי שלכם מסביר בספרו
(שכולנו כאן באמריקה בלענו בשקיקה, כולל הנשיא אובמה) – האפקט של טרור לא צריך
להיות בנזק ממשי, אלא רק בפחד (שזה התרגום המדויק של "טרור"), ובמעשים
המוגזמים שהצד החזק (והמפוחד) נוקט בעקבות הפיגוע.
תראו, מה שהחריב את מגדלי התאומים לא היה המכה
הקלה שספגו מכנפי המטוסים (קלטתם את החידוד?...) – זה ממש לא הזיז להם, מילולית
ממש. הם פשוט לא זזו. וגם אם כן היו זזים – תשמעו סיפור קטן. במוזיאון הקטן ששכן
בקומת הגג של אחד המגדלים, אחד השלטים שם סיפר, שהמגדל תוכנן לעמוד ברוחות העזות
שנושבות בין נהר ההדסון לאיסט-ריבר, ושאם למשל מהירות הרוח היא 100 קמ"ש –
הקצה שלו נוטה הצידה במטר אחד. ככה זה, בטון ופלדה באורך של 300 מטר הם מספיק
גמישים כדי לעמוד בזה. אז מדוע כן נפל המגדל? האנרגיה שהייתה אצורה ב-60 טון הדלק
שבמטוס שקולה לאנרגיה שיש ב-1800 טון TNT. אז מה, דלק יותר יעיל אנרגטית פי 30
מטי-אן-טי? כן, מה ששמעתם. אז מדוע בכלל משתמשים בטרייניטרוטולן הזה? רק בגלל
שהחומר המופלא הזה משחרר את (יחסית) מעט האנרגיה שיש בו במהירות עצומה, ובלי
להזדקק לחמצן – קצת מזכיר את יוסיין בולט, שבעבר הצליח לעבור 100 מטר ב-9.58
שניות, ובלי לנשום בכלל בפרק הזמן הזה.
(צופה שחזר משהות בניו יורק): אז איך אתה מסביר
את ההתמוטטות של בנין מספר 7, הסמוך למרכז הסחר? הלא המטוסים לא פגעו בו בכלל. מכאן,
שאולי מישהו הטמין גם בו מטענים!
(מולר): בין-לאדן כנראה לא חלם בכלל שיצליח להפיל
איזשהו מגדל, ובוודאי שלא את מס. 7 הנמוך (47 קומות), שאותו לא ראה מעולם אפילו
בתמונות. אבל כשמבינים את התהליך שעברו הבניינים, ואת העובדה שלא כל הדלק בער במשך
השעה ומשהו לפני שהמגדלים נפלו (וזה קרה פשוט כי לא היה שם מספיק אויר – זאת גם
העובדה שאחראית לבעירה האיטית, שבזכותה עלתה הטמפרטורה עד למידה הדרושה – מזל של
מתחילים אמרנו כבר?...) – אז מבינים שבעצם עם קריסת מגדל מספר 1 הסמוך, נשפכו
שאריות הדלק על בניין 7, הוצתו, ובסופו של תהליך דומה, הביא גם לקריסתו.
(מנהלת): וואו, זה באמת נשמע, כאילו, קצת מעניין.
אז תוכל באמת להסביר לנו קצת על ההתחממות הגלובלית – זה אמיתי?
(מולר): אמיתי באמת.
(סטודנטית ג'ינג'ית): אני אסביר. השאלה הגדולה
היא: האם בני האדם שחיים כיום אחראים באופן כלשהו להתחממות הגלובלית, והאם זה
מחייב את ארצות הברית למשהו? כי רוב עצום של המדענים שזה מקצועם (כ-90 אחוז מהם)
חושבים שכן, וזאת הסיבה שכמעט כל מדינות העולם חתמו על הסכם פריז, שמחייב אותן
להפחית את ההתחממות. אבל מר טראמפ לא היה בשיעור הזה, והוא החליט לשבור את הכלים
ושלא משחקים. בחודש יוני של השנה שעברה הודיע הממשל על יציאה מההסכם, מפני שאם
לשפוט על פי החורפים האחרונים, לא נראה לכבוד הנשיא שכדור הארץ מתחמם. אולי זה בגלל
הזוגיות הקרה עם מלאניה, ואולי אלה המזגנים וצבעו הבהיר של הבית שבו הוא גר כרגע –
אבל לא מרגיש לו שחם כל כך. אם לא הבנתם עד עכשיו, אז זאת פחות או יותר הדרך שלו
לאסוף נתונים על העולם שסביבו, ולקבל החלטות – ולהשפיע על חיים של מיליארדים, כולל
אתם, כאן בקהל.
(מולר): תראו, דונלד טראמפ מתנהג כמו מי שלא יודע
שיש דבר כזה בכלל, מדע. ולמרות זאת, כתוצאה מתאונה היסטורית, הוא משמש כרגע
כמנהיגם בפועל של כשלושה מיליארד בני אדם. אתם יודעים מי – העולם המערבי (ובעצם,
משפיע ישירות על כל שאר הארבעה). ובתוקף תפקידו, הוא צריך לקבל החלטות בנושאים שיש
להם איזשהו בסיס בעולם המדע, ובפרט בפיסיקה.
יש פוליטיקאי אחד, ודווקא אחד-שמבין (כנסו כנסו),
שהיה למשך מספר ימים הנשיא הבא של ארצות הברית, הלא הוא אל גור. הוא מבין כל כך
טוב, שהוא קיבל פרס נובל. בעצם, את הפרס הוא קיבל על סרט שעשה, "אמת
מטרידה", שאמנם זכה באוסקר אבל אני אומר לכם שהוא רצוף בהגזמות ובאי-דיוקים
ובקצת דמגוגיה טובה, אבל האמת שלמי אכפת – הסרט עשה שירות טוב מאד למאבק לצמצם את
השימוש בדלקים ממקורות מאובנים. מה שאני מנחש שאתם לא יודעים הוא, שביחד עם גור
קיבל את הפרס ה-IPCC,
"הפאנל הרב-ממשלתי לחקר שינוי האקלים", והם דווקא זכו בפרס על עבודות
מדעיות ממש. הפאנל הזה הוא גוף שקם ביוזמת האו"ם, והוא מרכז מחקרים של כ-4000
מדענים מתחומים הקשורים לחקר האקלים. בקרב האנשים החכמים האלה יש קונצנזוס בשיעור
של 90%, שההתחממות מושפעת מפעולות האדם – בעיקר מפליטה של גזי חממה (פחמן דו חמצני
משריפת פחם בתחנת כוח בחדרה, מתאן שמפליצות פרות באוסטרליה – הכל אמת!) למונח
קונצנזוס יש חשיבות בהקשר הזה, כי אי אפשר שכל המדענים יסכימו ביניהם כל הזמן. אז
המדע מתפתח כך שרעיון חדש צובר עוד ועוד תומכים, עד שהוא נחשב לעובדה מדעית. ולכן,
העובדה שיש קונצנזוס כזה רחב, צריכה לגרום לטראמפ לחוות סיוטים בלילה על הנזק
שהממשל שלו גורם לפלנטה (אבל הוא לא).
זהו הבסיס העובדתי המוצק, שעל גבו רכב אל גור כל
הדרך אל בית העיריה של אוסלו (שם יש אולם שבו מקבלים את פרס נובל לשלום).
(מאבטח שעומד בצד האולם): אז ספר לנו, מי
המניאקים שאחראים לרוב הזיהום בגזי חממה?
(מולר): המדינה המזהמת ביותר היא סין, ששורפת
בעיקר פחם – ופולטת כיום את המקבילה (CDE) של 12 מיליארד טון פחמן-דו-חמצני. בעת שיצא
הספר הראשון שלי, סין בנתה תחנות כוח פחמיות בקצב של גיגה-וואט בחודש – המקבילה
ההספקית של תחנת "אורות רבין" אחת בכל שבוע. מאז הספיקו הסינים לרסן מעט
את הגידול בשריפת הפחם, אבל בשנים האחרונות הם חזרו לסורם, וכיום הם אחראים ל-26
אחוז מסך הפליטה של גזי חממה לאוויר העולם (וארה"ב לא רחוק אחריהם, עם 15%).
הסינים דווקא לא עושים את זה מרוע לב – מיליארד ורבע בני אדם צריכים המון חשמל,
ובזול, בעיקר כדי לייצר פלדה ובטון, ייצור שדורש המון אנרגיה. אז הם באים ואומרים
לשאר העולם: אנחנו סובלים בעצמנו מהזיהום. הנה, כרבע מיליון סינים מתים בכל שנה
כתוצאה ישירה של אויר מזוהם (אין אמנם קשר לגזי חממה). רוצים שנעבור לאנרגיה נקיה,
אין בעיה – תשלמו. נשמע לכם כמו חוצפה סינית?... – אז תתפלאו, אבל מכל הפתרונות
היקרים, המסובכים, והקשים פוליטית לביצוע, אני מעדיף את הפתרון הזה: ארצות הברית
תשלם לסין, ולכל העולם, כדי שיעברו לאנרגיה נקיה. בחשבון סופי, שכולל את נזקי
האסונות הצפויים – זה ייצא לנו (ולשאר העולם) יותר זול.
ולתושבי ארה"ב אני מציע: השקיעו בבידוד של
הבתים שלכם. אתם תחסכו בחשבונות החשמל והגז, גם על קירור וגם על חימום, וההשקעה
תוחזר בתוך כ-5 שנים – לפי הערכה של משרד האנרגיה האמריקני.
(מנהלת): לנו דווקא יש המון גז טבעי! הבעיה נפתרה
מבחינתנו.
(מולר): אני בהחלט בעד גז טבעי, זה פתרון נקי,
יחסית. אבל עם כל הכבוד, ויש לי כבוד, אתם פסיק קטן על מפת הזיהום העולמית. אני
רוצה לפתור את הבעיות הגלובליות, שזה אומר, של כל הגלובוס.
(צופה שגר בזכרון-יעקב): זה באמת לא ממש נקי,
להפיק את הגז הזה, לפי מה ששמעתי על האסדה שעומדת לקום מול חוף דור. זה די מפחיד,
כמה זיהום שנובל-אנרג'י פולטת לאוויר באסדת תמר, שעובדת כבר ארבע שנים. אז מדוע
שלא נעבור לאנרגיה גרעינית וזהו? אמנם גם גרעין נשמע לי קצת מפחיד...
(מולר): המילה גרעין מפחידה המון אנשים, בעיקר
אחרי אסון צ'רנוביל. אז העובדות הן כאלה: כורים גרעיניים לייצור חשמל בטוחים יותר
מכל מקור אנרגיה אחר. קיימים מעל 450 כורים כאלה בעולם, חלקם פועלים משנות השישים,
ומספר התאונות עד היום - זעום. הבעיה
הגדולה יותר היא הפסולת הגרעינית. מדובר בחומרים שפולטים קרינה מסוכנת, וימשיכו
לעשות זאת במשך אלפי ועד מיליוני שנים – תלוי בחומר הספציפי. כרגע, הפתרון היחיד
לבעיה הוא הטמנה באדמה (יש גם רעיונות לשלוח את זה לחלל, אבל כרגע הטרנד האופנתי
הוא דווקא לנקות את החלל מעשרות אלפי חתיכות המתכת שהאדם השליך לשם). אמנם, הקרינה
מזהמת את האדמה ועלולה לזהם מקורות מים וכדומה; אבל יש בטבע חומרים שפולטים קרינה
כזאת באופן טבעי, ואיש לא מתרגש מכך, כל עוד רמת הקרינה נמוכה דיה. תשמעו סיפור:
אישה ששמעה אותי מרצה על זה, הגיבה: "כן, אבל קרינה של אורניום בטבע זה דבר
טבעי, לא?...", ובמילה טבעי היא התכוונה כנראה: ראשוני, היולי, אולי אפילו
טהור... אז זהו, שלא; אין שום הבדל, ואם דואגים שהקרינה המרבית תהיה בתחום המותר –
אז אין בעיה, על כל פנים לא בעיה חדשה. עוד עובדה להשכלתו הכללית של הנשיא.
(מנהלת): הזכרת קודם פצצה מלוכלכת – מה זה הדבר
הזה?
(מולר): זאת פצצה שכל ארגון טרור יכול להטמין,
למשל במרכז מנהטן. בואו נחשוב לרגע על תרחיש שבו הנשיא על כך מקבל הודעה, ועכשיו,
אם הדבר הזה עומד להתפוצץ בשעה הקרובה, לא יהיה זמן להסביר לדונלד, שהבעיה עם
הפצצה היא לא האבק והגריז שהצטברו עליה – לא זה הלכלוך המטריד אותנו כרגע (רמז:
זאת הרדיואקטיביות, טמבל). עד שהגאון-הזה-בעיני-עצמו יבין מה בעצם הסכנה, יעבור
זמן יקר שבו אפשר יהיה לעשות משהו מועיל, שמבוסס על שיקול דעת רציונלי. יש כנראה
אנשים ששומעים את המילים פצצה ורדיואקטיביות, ומיד מדמיינים פטריה גרעינית מעל
השכונה שלהם. פצצה מלוכלכת איננה פצצת אטום, היא פצצה רגילה לגמרי, שמוצמד אליה חומר
רדיואקטיבי כלשהו. בניגוד לקרינה של מכשיר סלולרי – שרק מחממת את הראש, ורוב
המדענים מסכימים שזאת לא באמת בעיה – פצצה רדיואקטיבית מפיצה קרינה מייננת, וזאת
כבר ממש מבעסת: היא הורסת תאים בתוך הגוף, ויכולה לגרום למגוון צרות, מהתחלה של
סרטן, דרך בעיות תפקודיות ועד נזקים גנטיים. מוות מיידי אינו ברשימה – זה יכול
להיגרם רק מהפיצוץ עצמו, ולא מהקרינה.
הבעיה העיקרית עם הקרינה הזאת, היא שקשה מאד
להיפטר ממנה – במקרה של איזוטופים מסוימים, היא יכולה להימשך מאות ואף מיליוני
שנים. לא ניכנס כאן להסברים של המונח הפיסיקלי "זמן מחצית חיים", כי לא
נראה שדונלד יקלוט את זה. הוא עלול להגיד: "אז מה, אם זמן מחצית החיים של
קובלט-60 הוא חמש שנים, זה אומר שצריך לסגור את מנהטן לעשר שנים? אז מה הבעיה?..."
די אם נאמר, שתהיה בעיה לגור באזור הזה הרבה מאד זמן.
חומר רדיואקטיבי ניתן להשיג, במידה כזו או אחרת
של כמות, מצוללות גרעיניות ישנות ברוסיה, מפסולת שבכורים גרעיניים, ממכשירים
רפואיים בבתי חולים, ממעבדות באוניברסיטה, ואפילו מגלאי עשן שיש לכם בבית. אבל במקרים
היותר מסתברים, הכמויות תהיינה קטנות מכדי לגרום נזק משמעותי – וזה נתון חשוב
שדונלד יצטרך לקחת בחשבון. במקרה כזה, השמדה של הבגדים, מקלחת ופינוי בתוך
יום - יפתרו את הבעיה. בכלל, תאמינו או
לא, אתם חשופים לקרינה כזאת בכל יום, אבל במנות קטנות יותר.
חשוב גם להבין, שבזמן אמיתי, לא יוכל הנשיא לקיים
התייעצויות ארוכות עם יועציו החכמים, אפילו במקרה הבלתי סביר שלטראמפ נותרו עוד
כמה כאלה. ייתכן בהחלט שהוא ייאלץ לקבל החלטה בתוך דקות, ועל כן הוא חייב להיות
מוכן לכך מראש. על פי אותו הגיון, זה לא יהיה נכון להורות על פינוי של כ-10 מיליון
בני אדם מבתיהם – מבצע שאם יתבצע בזמן קצר מאד, עלול להיות קטלני לא פחות מפיגוע
המוני, אם חושבים על הפאניקה, הצפיפות והסיכוי לתקלות בחשמל, ברמזורים ובאמצעי
השליטה והבקרה. התגובה תצטרך להיות מידתית, שקולה ולאחר שבאו בחשבון כל הנתונים
הרלוונטיים.
(שאלה מהקהל): תגיד, למה לא טסים שוב לירח? הנשיא
בוש הבטיח לנו.
(מולר): טוב, אם יש לכם מאה מיליון דולרים
מיותרים, אז אילון מאסק ישמח להביא אתכם לשם. אבל לממשלות אין כסף מיותר (מלחמות
הן משהו אחר, כן?), ולכן רצוי שתהיה תמורה הגיונית להוצאה. אמנם, הצהרות דרמטיות
של פוליטיקאים שצריך לחזור לירח עושות כותרות נחמדות. אבל לדעתי, אין הצדקה מדעית
לשלוח חלליות מאוישות, לשום מקום בעצם. אלא אם כן הכרטיס הוא בכיוון אחד. כי
התקורה (Overhead)
של המערכות שמיועדות להחזיר את האנשים הביתה – מייקרת את הפרויקט בערך פי... טוב,
בהרבה. לעובדה שיהיה שם בן אדם שאסף את הנתונים – אין ממש משמעות מדעית, כי רובוט יעשה
הכל יותר טוב. את הכסף שעולה הדלק, הרקטות, והאימונים להחזרת האסטרונאוטים – עדיף
להשקיע במכשירים נוספים, שיאספו וישדרו מידע ללא מגע יד אדם. אם יש אנשים שמוכנים
לטוס למאדים ולהישאר שם – זה כבר עניין אחר. אמנם, בניגוד לתכנית מארס-1, המיועדת
להנחית אדם על המאדים ב-2032 ללא אפשרות חזרה – מאסק השאפתן הודיע שהוא גם יחזיר
את תיירי המאדים, אבל... האיש בינתיים הספיק להרוס לכם את הלוויין עמוס 6, אז לכו
תדעו.
בוקסה:
בהקדמה לספרו, כותב מולר:
"כשתהיה נשיא, אחד מהנושאים
שיהיו בעדיפות הראשונה שלך יהיה לצפות מראש ולמנוע פיגועי טרור כאלה. כמובן, תהיה
לך עזרה, מהיועץ שלך לענייני מדע, מהרשות המרכזית לביון, ממשרד האנרגיה, מהקבינט,
וגם כמה מאות כותבי מאמרי המערכת בעיתונים. אבל האחראיות תיעצר אצלך. אם לא תקבל
את ההחלטות הנכונות, לעולם לא תוכל לסלוח לעצמך, וכך גם ההיסטוריה. האחראיות היא
עצומה. אתה בטוח שאתה רוצה את הג'וב?
"לא קל להיות נשיא. אבל אם תדע קצת פיסיקה,
זה יכול לעזור. לא כל התקפות הטרור הן אפשריות באותה מידה, או מסוכנות באותה מידה,
או קשות לטיפול באותה מידה."
חשוב גם לשכוח "עובדות"
שנדמה לך שאתה יודע, שלמעשה אינן כאלה כלל. למארק טווין מייחסים את האמרה הבאה: "הבעיה
עם רוב החבר'ה היא לא הבורות שלהם, אלא שהם כאילו יודעים המון דברים שהם לא
באמת." כאילו כדי להדגים את מה שהפתגם אומר – ידידנו סמואל קלמנס בכלל לא
אמר זאת... זה היה ג'וש בילינגס, סטנדאפיסט מהמאה ה-19.
בוקסה:
ריצ'רד
מולר נולד בסן-פרנסיסקו וגדל ברובע ברונקס, ניו יורק. קיבל דוקטורט בפיסיקה
בהנחיית לואי אלווארז, שהיה חתן פרס נובל ושותף בפרויקט מנהטן, שגם השגיח אישית,
מהמטוס, על הטלת הפצצה על נגסאקי. הוא גם היה זה שהגה את הרעיון שהדינוזאורים
הוכחדו כתוצאה מפגיעת אסטרואיד... טוב, מספיק דיברנו על המנחה שלו.
מולר
הוא מומחה לפיצוצי סופרנובה, ו"פרויקט הסופרנובה" שהיה שותף להקמתו גילה
את ההתפשטות המואצת של היקום, שעליו זכה תלמיד שלו, סול פרלמוטר (יהודי כמובן)
בנובל הנכסף. כחלק מעבודתו הפיזיקלית, מולר עוסק גם במדעי כדור הארץ, ובעקבות כך
הוא פעיל מאד בענייני הגנת הסביבה. יחד עם בתו אליזבת' הקים את "Berkeley Earth",
עמותה עצמאית להפצת מידע בציבור על ההתחממות הגלובלית.
חוצמזה,
הקורס שלו בברקלי זכה במקום הראשון במשאל הסטודנטים, שנה שניה ברציפות.
אולי
זה יפתיע, אבל מולר הוא הסטודנט היחיד בתולדות ברקלי, שהשתתף במחאה למען חופש
הדיבור בשנות השישים העליזות, ואף בילה לילה במעצר – שלימים הפך לפרופסור באותו
מוסד. תמונות מחתרתיות שמולר הצעיר צילם בעצמו, מראות את ג'ואן באאז שבאה לתמוך.