יום הולדת ה... אהמ... עגול של למזי

לכבוד

הגברת מזל (מזי) אפנדוביץ'

גברת נכבדה ורזה,

שמענו שיש לך יום הולדת שמח ועגול, ועל כן החלטנו לשמח אותך במיוחד.

אנו בצוות של מלון "רות רימונים" בעיה"ק צפת תובב"א, נשמח אם תבואי להתארח במלוננו הקט והיוקרתי עד מאד, כמו שאת אוהבת.

אנו מציעים לך שלל פינוקים ברמה גבוהה, בהמלצת חברת הנסיעות הקפריסאית "בוא-נשחה", כמו למשל: סדנת ויפאסנה חווייתית "בעקבות מקובלים"; תיקון ליל שבועות מפנק בהדרכת הרב שנואל אלעזב יהונטש שליט"א, המכונה "האינטרנט"; טקס גירוש שדים, ערבים ומזיקים אחרים, חווייתי, בישיבת "צפת שלנו לנצח"; אירוח של גבינות צאן עם הארומה הידועה "הגרביים של ברוך הלוחם המעוטר מהפלס"ר, מיד אחרי שגמר קורס לוט"ר"; שיעור יוגה (חווייתי) במרפסת מול נוף הכינרת הקסום, בליווי הרצאה של יאיר לפיד על שינוי שיטת הממשל; לימוד גמרא (מפנק וחווייתי) בחברותא עם צמד הקוקסינלים הידוע "אייק אנ-זיק קלירלי", המפורסם ביכולתו להבהיר כל סוגיה סבוכה; ועוד כהנה וכהנא.

ניתן להחליף את שיעור היוגה החווייתי בשיעור יוגה מפנק, או בשני סיורים חווייתיים או מפנקים, או בסיור אחד מפנק וחווייתי, לבחירתך. סיור ושיעור חווייתי ומפנק על מצע של עלי פסיפלורה, בתוספת תשלום.

ההזמנה מיועדת לסוף השבוע הקרוב, פרשת "במדבר", ערב חג השבועות. נא להגיע ביום השישי, ד' בסיוון תשע"ב, 25.5.2012, בסביבות השעה 1 בצהריים.

אם את רוצה תביאי גם את אבנר.

אנו מאחלים לך יום הולדת שמח, מזל טוב, ומקווים שתיהני.

בכבוד רב, ההנהלה והצוות

חשוב לציין: המטבח מנוהל ומתופעל על ידי יהודים שומרי שבת ויוצאי פלוגת הקשר של גולני, מחזור נוב 7.

שתוק ותגיד תודה

אנו יכולים לשכך את נקיפות מצפוננו, באמצעות הצבעה על ההתקדמות שנעשתה. (אחת מ"דרכים להתמודד עם המצפון", בתוך מאמר מאת הרב אברהם יהושע השל, פעיל חברתי בארה"ב, 1907 - 1972

השיח העיקרי בקרב המרכז בישראל היום, וכשאני אומר מרכז אני מתכוון לאנשים שחושבים שהם בשמאל, הוא שיח של אפולוגטיקה מתכחשת, ובעיקר כזאת שלא מתמודדת עניינית: נכון, השיח הזה אומר, אנחנו לא מושלמים, אבל אנחנו די קרובים לשם. מאשימים אותנו בגזענות, באלימות, בכיבוש? יש לנו דרך יעילה להדוף התקפות כאלה: לא להתייחס בכלל לטענות, ובמקום זה להצביע על האחרים, שאינם יותר טובים מאתנו. למעשה, גרועים מאתנו. בהרבה. וגם, להצביע על העבר, ולהשתכנע שעכשיו יותר טוב

הרב אברהם יהושע השל, אילו נקט בטקטיקה הזאת, לא היה מצטרף למאבקם של השחורים לשוויון זכויות, ולא היה נעשה חבר נפש אישי של מרטין לותר קינג ג'וניור. מפני שבדיוק מאה שנה לפני שאמר את הדברים המצוטטים למעלה, בכנס של מנהיגים מדתות שונות, הצהיר הנשיא לינקולן את "הצהרת שחרור העבדים." נו שוין, אז הכריז. מה פתאום צאצאיהם של העבדים באים עכשיו בטענות? שיגידו תודה שהם חופשיים. שוויון זכויות מלא? למה מה? כאילו, קודם היה להם יותר טוב?!                                           צ

                                                        

זה, במילים פחות ברורות, הטיעון העיקרי של אבירי זכויות האדם כמו בן-דרור ימיני, הדובר העיקרי בעיתונות של שיטת ה"יש-יותר-גרועים-מאיתנו-אז-תנו-לנו-להמשיך-בשקט-עם-הכיבוש-ותתקשרו-אלינו-אחרי-שתפתרו-את-ענייני-המוסר-אצלכם-בבית" (שאת ספרו הקדום "אגרוף פוליטי" אהבתי מאד

:הנה כמה דוגמאות לטיעוניו של ימיני

• פעיל "משמר זכויות האדם" ג'ו סטורק פרסם דו"ח על מקרים שונים שבהם חיילי צה"ל הרגו 12 פלסטינים שהניפו דגלים לבנים. בתגובה, האשים אותו ימיני ב"אהדה לטבח מינכן" ובפשעים דומים אחרים. בתגובה של ימיני לא הייתה מילה אחת על ההרג עצמו. בתגובה לתגובה לתגובה, הודה ימיני שהמקרים שתיאר סטורק אמיתיים, שהם מצויים בחקירה של צה"ל (דבר שסטורק כביכול הסתיר), ושבחלק מהם סטורק לא דייק בעובדות. נו טוב, זה שמבקריה של ישראל אינם נחמדים – זה לא חדש. מה שוות חלק מהחקירות של מצ"ח בעניינים כאלה, גם את זה אנחנו כבר יודעים. אבל דיר באלאק, אל תבקר אותנו, רק לנו מותר

העיתונאי גדעון לוי סיפר שחיילי צה"ל ירו על המונית בו נסע, ושאז זה היה "מעשה של יום-יום". שקר! זה היה נכון ב2003, כשהאירוע קרה. אבל היום, ברוך השם, לא יורים על עיתונאים כל יום

• יש גזענות בישראל נגד אתיופים? מה פתאום. כלומר, אולי יש קצת, אבל גם בסינגפור יש. יש שם חוק שאוסר על יותר מ-5% מבני המיעוט המלזי לגור באותו בניין. על פי הגרסה הרשמית, החוק נועד לעודד אינטגרציה. זה כנראה נכון, אבל מה לזה וליחס המשפיל כלפי אתיופים בישראל? ימיני טוען, שמותר לבקר את ישראל, והוא הראשון לעשות זאת. אבל מי שמכנה את ביקורתו של גדעון לוי הפטריוט "דברי תועבה" אינו יכול לטעון לענייניות

• ב"מבצע" המכונה "עופרת יצוקה", הרג צה"ל במקרה אחד 43 אזרחים פלסטינים. בסמוך לאסון, נטען שההרוגים שהו במבנה של בית ספר של אונרו"א. כעבור כחודש פרסם האו"מ הבהרה, שהאנשים נהרגו מחוץ לבית הספר. אהה! אומר ימיני. "לא מיניה ולא מקצתיה!" (ביטוי ארמי שפירושו: לא זה ואפילו לא קצת מזה). שקר גס! העובדה שצה"ל הרג 43 אזרחים מחוץ לבית הספר היא אפילו לא קצת מהרג של אזרחים בתוך בית הספר. (קצת מזכיר את הבדיחה על היהודי שמתבשר שאשתו שוכבת עם מישהו ביער, ותגובתו: "גם כן יער! כולה כמה עצים

לאחרונה שמעתי טיעון דומה אפילו מהפרופסור שלמה אבינרי, אדם שאני דווקא מעריך מאד. הוא סיפר, שכשהוא שומע מעמיתיו ביקורת כנגד ממשלת ישראל (ולא כנגד ישראל עצמה!), הוא נוזף בהם, נותן להם שיעור בהיסטוריה של עמם, ומצווה עליהם לשתוק. שאלתי אותו, איך לדעתו אמור לנהוג ליברל אמריקאי, שמבקר באותה מידה את משטר הכיבוש הישראלי, וגם את כל העוולות שביצעה ארה"ב מאז ימי הטבח באינדיאנים. האם עליו לשתוק? רק בגלל שארצו שלו אינה עומדת בסטנדרטים המוסריים שהציבה לעצמה, האם אין לו זכות לבקר את ממשלת ישראל? "לא אמרתי שאין לו זכות," ענה אבינרי. – אמרת שאתה אומר להם, שאט-אפ! – תבעתי ממנו. "נכון, מפני שאין ליברלים כאלה באמת. קח לדוגמה את נועם צ'ומסקי, כפי שהוא נקרא בארה"ב." – אבל הוא מבקר חריף מאד של כל ממשל אמריקאי, כולל קלינטון וקרטר! – אמרתי. "כן, אבל הוא שותק כאשר מדובר בביקורת על כאלה שתורמים לאוניברסיטה שלו, אמ. איי. טי." ראוי להזכיר, שצ'ומסקי כבר מזמן לא מלמד שם

ברוח זו אמרה חברת הכנסת סופה לנדבר לפעילים אתיופיים, במהלך דיון בוועדת הקליטה: "תגידו תודה על מה שקיבלתם." (במילים אחרות: באתיופיה היה לכם יותר טוב?!) אמור מעתה, לעולם אל תדרוש יותר זכויות מאלה שהיו לך בארץ מוצאך. טיעון מעניין כשהוא נשמע מפי נציגת הממשל של המדינה הציונית, שהוקמה כדי לתקן את העוולות שנעשו כנגד היהודים. ואולי ח"כ לנדבר איננה ממש ציונית במובן הזה

בקיצור, בגלל שנועם צ'ומסקי לא עקבי בביקורתו, אין לנו רשות לבקר את מעשי ממשלתנו. מפני שפעם היה אפילו גרוע יותר



מדוע אני לא יודע לכתוב כך, קטעים נבחרים

15.4.2012

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1685810

מדוע אני לא יודע לכתוב כך, מס. 2

ממשלה על טריפ

צבי בראל
http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1652879


אחרי שתועלתה הרפואית של המריחואנה כבר הוכחה, הגיע הזמן לבחון את יעילותו של סם ההזיה אל-אס-די בפתרון בעיות אסטרטגיות. ניסויים ראשונים מעידים על הצלחה מעבר למשוער. כצפוי, הם נערכים בימים אלה ממש בישראל, חלוצת הפיתוחים הרפואיים. הניסוי הראשון החל כבר לפני כשבע שנים והוא יסתיים בחודש מארס. הוא זכה לשם "ניסוי מגרון". שתי הזיות נבחנו בו. האחת, שבג"ץ יכול לכפות את פסיקתו על הממשלה; השנייה, שממשלת ישראל תצליח לשכנע את הפולשים שבנו את המאחז הזה להתפנות מרצון.


קבוצת המחקר, ממשלת ישראל, נטלה במשך כל תקופת הניסוי את הכדורים הקטנטנים וטיפחה לעצמה מציאות מדומה, הזייתית, עד שהצליחה לשכנע אפילו את עצמה שהיא גם ממלאת אחר הוראות בג"ץ, גם מיישמת את החוק וגם תוכיח את עוצמתה מול המתנחלים.

השכנוע היה כל כך עמוק, עד שלהוזים היה נדמה שהם אפילו מצליחים למכור למתנחלים תוכנית פינוי פנטסטית, נכון יותר, פנטזיונרית, שלפיה המתנחלים יזכו בבתים חדשים - על חשבון המדינה - לא יצטרכו להתפנות עד שאלה יהיו מוכנים, וגם אז חלק מן הבתים הישנים יישארו על מכונם. לא פינוי-בינוי כמקובל, אלא הזיית בינוי ללא פינוי.

מנגד, קבוצת הביקורת, מתנחלי מגרון, מועצת יש"ע וחבורת הרבנים שניהלו את המו"מ, הסתכלו, ובצדק, על הממשלה כעל מי שנטלה כדורים. הם הרי חיים במציאות אמיתית. והם, להבדיל מהממשלה, גם מכתיבים אותה. מגרון, הם קבעו, לא תפונה, ומי שחושב שהיא תפונה מוטב שייקח עוד מנה.

עוד לא חלפה השפעתה של ההזיה הזאת, והנה החל ניסוי רפואי חדש, מהפכני מקודמו, שבו מציע שר התחבורה לסלול 475 ק"מ של מסילות ברזל בגדה. רמאללה תחובר לחברון, אריאל לשכם, עפולה לג'נין, וכמובן, החלום הישן, חיפה תחובר לדמשק, או אולי רק לחומס. בין הרים ובין סלעים תטוס לה הרכבת בבקעת הירדן לאורך "ציר מסילת הבקעה", בקרונות יישבו שבת אחים יהודים ופלסטינים, ירדנים לצד אחיהם מעפרה. החידוש הגדול: הכריזה ברכבת תהיה גם בערבית, לא כמו במדינת ישראל. ההזיה הזאת כבר עולה לנו כשלושה מיליון שקל, סכום פעוט לעומת התועלת הרפואית שהיא תצמיח, זול בהרבה מ"ניסוי מגרון".

אבל לא רק תועלת רפואית תצמח מרכבת השטחים. בדרך כלל נמדדת תועלתה של הרכבת לפי מספר התושבים שהיא תשרת. כאן צפוי חידוש: קודם ייבנו תשתית ואחר כך יביאו את הלקוחות. אם בעידן הקודם היו אלה המתנחלים שייבאו לשטחים את הכבישים העוקפים (שעם סלילת קווי הרכבת אפשר יהיה למכור אותם לרשות הפלסטינית), עכשיו הרכבת תקדים את הגל הבא של המתנחלים ותציע להם שירות הסעות שקודמיהם יכלו רק לחלום עליו. כשיש רכבת אפשר גם להקים מפעלים ולטעת מטעים, שתוצרתם תועמס על הקרונות ותיוצא דרך דמשק לאיראן ומירדן לסעודיה (באירופה הרי יחרימו את הסחורה הזאתת, שמיוצרת בשטחים), תושבי ירושלים יוכלו להגיע במהירות לתל אביב, דרך תחנת אריאל, קלקיליה וראש העין. את הרכבת מתל אביב לירושלים ספק אם יראו אי פעם.

גם שלום אמיתי יועמס על הרכבות הללו. מי יתחזק את הקרונות בשטחים? מי ינקה אותם? מי יפתח דוכנים? מי יבקר את הכרטיסים? אלפי מקומות עבודה חדשים ייפתחו לפלסטינים, עד שלא יישאר מי שיפגין או יידה אבנים. עוד רגע, לפני שהשפעת הכדור חולפת, נותרה רק שאלה קטנה, מתי? אבל זאת שאלה מיותרת. הזיה היא מצב ממכר שהופך לקבוע. היא לא דורשת לוח זמנים.

מחר כנראה נבלע כדור חדש. זה שמחולל את הזיית ההתקפה על איראן. למה לא? הרי אם הממשלה בטוחה שהיא יכולה לנצח את מתנחלי מגרון, ומפנטזת על רשת רכבות בשטחים, איך אפשר להתייחס אחרת לחלום ההתקפה על איראן? לפחות אפשר לרשום פטנט על שימוש חדש בסם הזיה.

האלטרנטיבה לביבי, מס. 1

כבר שנים שאני מחפש אלטרנטיבה לממשלות הרעות ששולטות בישראל. בשבוע שעבר התפרסמה כתבת פרופיל נרחבת על המועמדת המובילה, חברת הכנסת ציפי לבני. למרות שלא ציפיתי להרבה, קראתי בעיון. בכל זאת, עיתון "הארץ

http://www.haaretz.co.il/magazine/1.1642233

לבני שחררה את כל הקלישאות הרגילות. האמת, היום שם גם כמה אמירות ספק-אמיצות. למשל, על עמדתה באשר לעיסקת שליט (נגד). עמדתה דווקא יכולה הייתה להיות קרובה מאד לעמדה שלי, אבל על כך בפוסט אחר. גם עמדה זאת שלה, הייתה מנוסחת באופן רשלני. אבל הרגע המעניין הגיע כשהמראיין, גידי וויץ, דחק אותה לפינה בשאלה: האם את מודה שהורייך טעו כשקידשו את ארץ ישראל השלמה

הנה מה שמנהיגת האופוזיציה ענתה

היכולת היחידה ליישם את הערכים של ההורים שלי היא בבחירה בין מדינה אחת בין הים לירדן, שאז אתה מיישם את ערכי השוויון שגדלתי עליהם, אזרחות מלאה, ואז יש סכנה עתידית לקיומה של המדינה העתידית, או כדי ליישם את שני הערכים האלה, אתה מקיים מדינה יהודית דמוקרטית בטוחה על חלק מארץ ישראל. אני הגעתי למסקנה שהדרך ליישם את אותם ערכים עוברת דרך שתי מדינות לאום

מי שהבין, שיקום

מי שחושב שאפשר להעמיד מנהיגות אלטרנטיבית, באמצעות ערפול ולהטי מילים מטושטשות, שיחשוב שוב

בשבוע הבא: יאיר לפיד, התקווה האחרונה



מדוע אני לא יודע לכתוב כך, חלק 1

והפעם בפינתנו, "מדוע אני לא יודע לכתוב כך," או: "למה לעזאזל לא אני כתבתי את זה":

ירח הדבש של נועם שליט

רוית הכט

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1623574

ככל שהחתונה מפוארת - כך מרים וקצרים חיי הנישואים. נזכרתי באמרה החמוצה הזאת עם פרוץ ההילולה התקשורתית סביב ריצתם לכנסת של קרנית גולדווסר, ובמיוחד של נועם שליט. גולדווסר, שנפגשה גם עם ציפי לבני, עגנה לבסוף בלפיד Team. שליט הוציא הודעה רשמית שהוא רץ בשורות מפלגת העבודה ובכך הפיח קצת עניין בדינוזאור המקרטע בן שמונת המנדטים. לאחר שכיכבו בעל כורחם בריאליטי המצמרר והממגנט בישראל - שליט וגולדווסר חוזרים לכותרות הראשיות. אלא שהפעם הם נכנסים בדלת הקדמית: לא כקורבנות אסון שפקד אותם לרוע מזלם, אלא כיזמים פוליטיים בעלי יומרות לכוח ושררה.

המפלגות או הפוליטיקאים שגייסו את שליט וגולדווסר רואים בהם היום נכס אלקטורלי: אנשי ארץ ישראל היפה, שצלקות החיים במדינה הקשה-אך-האהובה הזאת חקוקות בנפשם. המפלגות מצאו - ברוח תרבות הריאליטי המושלת בכל - את הטאלנטים הבאים שלהן לבחירות: כוכבי מציאות החיים בישראל. ירחם אלוהים על ילדי הגן במדינה שאלו הם כוכביה.

בטווח הקצר ייתכן שהבוחרים ינהרו אחרי המתמודדים החדשים ויצביעו בזכותם למפלגות שלהם. אבל עצוב לנחש כמה ירח הדבש הזה יהיה קצר. הצופים, שאימצו מבעד למסך הטלוויזיה את קרנית והצדיעו בהערכה לנועם, יסלדו מהסגנית גולדווסר ומהפוליטיקאי שליט. לא בגלל שיהיו חברי כנסת רעים - סביר להניח שלא יהיו רעים מרבים אחרים - אלא משום שהם חיים במדינה שבה מוקצבת להם חלקת אדמה צרה ביותר, ממלכתית להחריד, א-פוליטית לכאורה.

פדיון שבויים ושכול נקשרים בתודעה הישראלית במוסר, בערכי רעות, בלב יהודי חם. הפוליטיקה נמצאת במקום אחר לגמרי. זוהי הפרדה דיכוטומית בין הקודש הצח לחול המלוכלך; בין טוהר השכול ופדיון השבויים לטומאת האינטרס הפוליטי והתכסיסים הפרלמנטריים. כאילו מקום נפילתו בשבי של גלעד שליט והמקום שבו נהרג אודי גולדווסר ז"ל אינם סוגיה פוליטית. כאילו המקומות שבהם נמצאים רבים מחיילי צה"ל (בסכנת מוות או נפילה בשבי) אינם ביטוי או תוצאה של השקפה פוליטית. כאילו החזרת גלעד שליט (המבורכת) אינה צעד לגריפת הון פוליטי בעבור ראש ממשלה שעבר קיץ לא קל (ושמיהר לנפנף בשכול שלו, כדי להפיס את דעתן של המשפחות השכולות שהתנגדו לעסקה). ההפרדה הזאת נדרשת, כי להכיל את שניהם ביחד - פשוט אי אפשר.

כניסת שליט וגולדווסר לשדה הפוליטי היא טרגדיה כתובה מראש. מי שחובקו והפכו למורמים מעם בגלל תפקודם המוצלח כסלבריטאי שכול ושבי, יוקעו בגלל ניסיונם להרחיב את גבולות התפקיד. תחילה יפרנסו ההאשמות על ניצולה הציני של הטרגדיה את תעמולת הבחירות של המפלגות היריבות. אחר כך הן עלולות להופיע גם בקרב בוחריהם, אם שליחי הציבור יאמרו משהו שלא מוצא חן בעיני מישהו.

כדי להמשיך לחיות במציאות הנוכחית - באשליית שפיות כוזבת - לא נותר לחברה הישראלית אלא למחות כשמלכלכים לה את מטלית השכול הממרקת. שליט וגולדווסר עלולים לשלם על כך את המחיר.

דעות שלא רצוי להביע בישראל, 1

הנה עוד דעה שלא כדאי להביע, אפילו באוזני הקרובים ביותר.

תנועת הנוער הלא רשמית של הציונות הדתית, הלא היא "נוער הגבעות," עלתה מדרגה במאבקה נגד מדינת ישראל. נחצה קו אדום. לראשונה, כביכול, הותקפו חיילים של צה"ל, הצבא של כולנו, צבאנו הקדוש. אומות הסיפים נרעדו, ומכל עבר התגייסו כדי לגנות, לדרוש ש"לא עוד", ושיש לעשות מעשה.

מזעזע? לא ממש.

מה שבאמת מזעזע בסיפור הזה, לטעמי, הוא עצם הזעזוע הציבורי, רק עכשיו.

כל עוד פגעו הטרוריסטים היהודיים האלה בערבים, בשמאלנים, בפעילי שלום אזרחים, בעיתונאים – נו, לא נעים כל כך, אבל עד כדי זעזוע ממש אין צורך להיסחף. רק כשהנפגע הוא קצין בכיר, כמו מפקד חטיבת אפרים (וסגנו), ועוד נכדם של ניצולי שואה – רק אז התעוררו כולם.

המסר הוא ברור: מותר לפגוע בכל מי שאינו יהודי על פי ההלכה, ובמקרה הזה – על פי הלכת רבנו בנימין נתניהו, שקבע מפורשות בלחישה רשמית מול המצלמות: שמאלנים אינם ממש יהודים.

כלומר, כל מי שמביע את זעזועו הרב, אמיתי ואותנטי ככל שיהיה – לאמר, כמעט כל תושבי המדינה הזאת –  בעצם חושף את צביעותה הבסיסית של החברה הישראלית. הזעזוע הזה, רק עכשיו, הוא ביטוי נוקב וברור למסר שהועבר עד עתה לנוער ההיטלראי הזה: המשיכו במעשיכם, אבל רק במסגרת מה שהוסכם בינינו בשתיקה: מותר להשחית רכוש של ערבים, לעקור עצים, לשרוף מסגדים, לתקוף שמאלנים. אבל בצה"ל, המוסד האחרון שעדיין מאחד אותנו, כמו את מיטב החברות הפאשיסטיות מאז ומעולם – עד כאן.

למעשה, זאת הסיבה העיקרית לכך שהנוער הזה הגיע למצב כזה, שהוא מרשה לעצמו להשליך אבן על אל"מ (קצין בצה"ל!). כי עד עתה המסר היה קצת אחר: התפרעו לכם כאוות נפשכם, ואנחנו נמחה בלשון רפה, נשלח את שמעון פרס להתנצל, ונרחץ בניקיון כפינו.

לידיעת שר הקליטה: הצביעות עשתה עלייה

הנה עוד תחום, שבו התרבות הישראלית מחקה את זו האמריקאית. תמיד ידענו, שהאמריקאים הם צבועים, קרים ומנוכרים, מטיפים בנימוס ובחומרה פוריטנית ל"ערכי המשפחה" ובעצם בוגדים בנשותיהם. מנומסים מאד, ובעצם לא אמיתיים. אנחנו, לעומתם, כנים ודוגריים, פינו ולבנו שווים. אז הנה, אותה צביעות בדיוק, גם בישראל.

העובדה שהחברה הישראלית היהודית, כמעט כולה, וזה כולל את האנשים היקרים והמוסריים ביותר המקיפים את כולנו – עד כדי כך שאסור בכלל להביע את הדעה הרשומה כאן בפניהם – לא מחתה ולא צעקה במשך כל השנים עד עתה – זהו הזעזוע האמיתי.