Friday, December 16, 2011

דעות שלא רצוי להביע בישראל, 1

הנה עוד דעה שלא כדאי להביע, אפילו באוזני הקרובים ביותר.

תנועת הנוער הלא רשמית של הציונות הדתית, הלא היא "נוער הגבעות," עלתה מדרגה במאבקה נגד מדינת ישראל. נחצה קו אדום. לראשונה, כביכול, הותקפו חיילים של צה"ל, הצבא של כולנו, צבאנו הקדוש. אומות הסיפים נרעדו, ומכל עבר התגייסו כדי לגנות, לדרוש ש"לא עוד", ושיש לעשות מעשה.

מזעזע? לא ממש.
מה שבאמת מזעזע בסיפור הזה, לטעמי, הוא עצם הזעזוע הציבורי, רק עכשיו.
כל עוד פגעו הטרוריסטים היהודיים האלה בערבים, בשמאלנים, בפעילי שלום אזרחים, בעיתונאים – נו, לא נעים כל כך, אבל עד כדי זעזוע ממש אין צורך להיסחף. רק כשהנפגע הוא קצין בכיר, כמו מפקד חטיבת אפרים (וסגנו), ועוד נכדם של ניצולי שואה – רק אז התעוררו כולם.
המסר הוא ברור: מותר לפגוע בכל מי שאינו יהודי על פי ההלכה, ובמקרה הזה – על פי הלכת רבנו בנימין נתניהו, שקבע מפורשות בלחישה רשמית מול המצלמות: שמאלנים אינם ממש יהודים.
כלומר, כל מי שמביע את זעזועו הרב, אמיתי ואותנטי ככל שיהיה – לאמר, כמעט כל תושבי המדינה הזאת –  בעצם חושף את צביעותה הבסיסית של החברה הישראלית. הזעזוע הזה, רק עכשיו, הוא ביטוי נוקב וברור למסר שהועבר עד עתה לנוער ההיטלראי הזה: המשיכו במעשיכם, אבל רק במסגרת מה שהוסכם בינינו בשתיקה: מותר להשחית רכוש של ערבים, לעקור עצים, לשרוף מסגדים, לתקוף שמאלנים. אבל בצה"ל, המוסד האחרון שעדיין מאחד אותנו, כמו את מיטב החברות הפאשיסטיות מאז ומעולם – עד כאן.
למעשה, זאת הסיבה העיקרית לכך שהנוער הזה הגיע למצב כזה, שהוא מרשה לעצמו להשליך אבן על אל"מ (קצין בצה"ל!). כי עד עתה המסר היה קצת אחר: התפרעו לכם כאוות נפשכם, ואנחנו נמחה בלשון רפה, נשלח את שמעון פרס להתנצל, ונרחץ בניקיון כפינו.

לידיעת שר הקליטה: הצביעות עשתה עלייה
הנה עוד תחום, שבו התרבות הישראלית מחקה את זו האמריקאית. תמיד ידענו, שהאמריקאים הם צבועים, קרים ומנוכרים, מטיפים בנימוס ובחומרה פוריטנית ל"ערכי המשפחה" ובעצם בוגדים בנשותיהם. מנומסים מאד, ובעצם לא אמיתיים. אנחנו, לעומתם, כנים ודוגריים, פינו ולבנו שווים. אז הנה, אותה צביעות בדיוק, גם בישראל.
העובדה שהחברה הישראלית היהודית, כמעט כולה, וזה כולל את האנשים היקרים והמוסריים ביותר המקיפים את כולנו – עד כדי כך שאסור בכלל להביע את הדעה הרשומה כאן בפניהם – לא מחתה ולא צעקה במשך כל השנים עד עתה – זהו הזעזוע האמיתי.

5 comments:

  1. אפילו הפרשן הלאומי שלנו, נסיך המיינסטרים, התבטא השבוע כך

    האויב הפעם לא היה מסגד, או כרם זיתים, או מכוניות בכפר פלסטיני. האויב היה צה"ל, וזה מה שהרתיח את ראש הממשלה. הישראלים, ידע, סולחים לכל פשע, לבד מפשע שנעשה בחיילי צה"ל


    :ועדיין, ברנע ממשיך לפרגן לנתניהו
    ראש הממשלה קם ממקומו בכעס. ואולי התחזה לכועס? אצל ראשי ממשלה קשה לדעת

    ReplyDelete
  2. http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1593977

    ReplyDelete
  3. עקיבא אלדר מוסיף, ואפילו מצטט מאמר מ"דרשני", הבטאון של מכון הרטמן, מאמר מאת ישי רוזן-צבי

    http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1594831

    ReplyDelete
  4. http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1597048

    ReplyDelete
  5. http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1599072

    ReplyDelete