אנו יכולים לשכך את נקיפות מצפוננו, באמצעות הצבעה על ההתקדמות שנעשתה. (אחת מ"דרכים להתמודד עם המצפון", בתוך מאמר מאת הרב אברהם יהושע השל, פעיל חברתי בארה"ב, 1907 - 1972
השיח העיקרי בקרב המרכז בישראל היום, וכשאני אומר מרכז אני מתכוון לאנשים שחושבים שהם בשמאל, הוא שיח של אפולוגטיקה מתכחשת, ובעיקר כזאת שלא מתמודדת עניינית: נכון, השיח הזה אומר, אנחנו לא מושלמים, אבל אנחנו די קרובים לשם. מאשימים אותנו בגזענות, באלימות, בכיבוש? יש לנו דרך יעילה להדוף התקפות כאלה: לא להתייחס בכלל לטענות, ובמקום זה להצביע על האחרים, שאינם יותר טובים מאתנו. למעשה, גרועים מאתנו. בהרבה. וגם, להצביע על העבר, ולהשתכנע שעכשיו יותר טוב
הרב אברהם יהושע השל, אילו נקט בטקטיקה הזאת, לא היה מצטרף למאבקם של השחורים לשוויון זכויות, ולא היה נעשה חבר נפש אישי של מרטין לותר קינג ג'וניור. מפני שבדיוק מאה שנה לפני שאמר את הדברים המצוטטים למעלה, בכנס של מנהיגים מדתות שונות, הצהיר הנשיא לינקולן את "הצהרת שחרור העבדים." נו שוין, אז הכריז. מה פתאום צאצאיהם של העבדים באים עכשיו בטענות? שיגידו תודה שהם חופשיים. שוויון זכויות מלא? למה מה? כאילו, קודם היה להם יותר טוב?! צ
:הנה כמה דוגמאות לטיעוניו של ימיני
• פעיל "משמר זכויות האדם" ג'ו סטורק פרסם דו"ח על מקרים שונים שבהם חיילי צה"ל הרגו 12 פלסטינים שהניפו דגלים לבנים. בתגובה, האשים אותו ימיני ב"אהדה לטבח מינכן" ובפשעים דומים אחרים. בתגובה של ימיני לא הייתה מילה אחת על ההרג עצמו. בתגובה לתגובה לתגובה, הודה ימיני שהמקרים שתיאר סטורק אמיתיים, שהם מצויים בחקירה של צה"ל (דבר שסטורק כביכול הסתיר), ושבחלק מהם סטורק לא דייק בעובדות. נו טוב, זה שמבקריה של ישראל אינם נחמדים – זה לא חדש. מה שוות חלק מהחקירות של מצ"ח בעניינים כאלה, גם את זה אנחנו כבר יודעים. אבל דיר באלאק, אל תבקר אותנו, רק לנו מותר
העיתונאי גדעון לוי סיפר שחיילי צה"ל ירו על המונית בו נסע, ושאז זה היה "מעשה של יום-יום". שקר! זה היה נכון ב2003, כשהאירוע קרה. אבל היום, ברוך השם, לא יורים על עיתונאים כל יום
• יש גזענות בישראל נגד אתיופים? מה פתאום. כלומר, אולי יש קצת, אבל גם בסינגפור יש. יש שם חוק שאוסר על יותר מ-5% מבני המיעוט המלזי לגור באותו בניין. על פי הגרסה הרשמית, החוק נועד לעודד אינטגרציה. זה כנראה נכון, אבל מה לזה וליחס המשפיל כלפי אתיופים בישראל? ימיני טוען, שמותר לבקר את ישראל, והוא הראשון לעשות זאת. אבל מי שמכנה את ביקורתו של גדעון לוי הפטריוט "דברי תועבה" אינו יכול לטעון לענייניות
• ב"מבצע" המכונה "עופרת יצוקה", הרג צה"ל במקרה אחד 43 אזרחים פלסטינים. בסמוך לאסון, נטען שההרוגים שהו במבנה של בית ספר של אונרו"א. כעבור כחודש פרסם האו"מ הבהרה, שהאנשים נהרגו מחוץ לבית הספר. אהה! אומר ימיני. "לא מיניה ולא מקצתיה!" (ביטוי ארמי שפירושו: לא זה ואפילו לא קצת מזה). שקר גס! העובדה שצה"ל הרג 43 אזרחים מחוץ לבית הספר היא אפילו לא קצת מהרג של אזרחים בתוך בית הספר. (קצת מזכיר את הבדיחה על היהודי שמתבשר שאשתו שוכבת עם מישהו ביער, ותגובתו: "גם כן יער! כולה כמה עצים
לאחרונה שמעתי טיעון דומה אפילו מהפרופסור שלמה אבינרי, אדם שאני דווקא מעריך מאד. הוא סיפר, שכשהוא שומע מעמיתיו ביקורת כנגד ממשלת ישראל (ולא כנגד ישראל עצמה!), הוא נוזף בהם, נותן להם שיעור בהיסטוריה של עמם, ומצווה עליהם לשתוק. שאלתי אותו, איך לדעתו אמור לנהוג ליברל אמריקאי, שמבקר באותה מידה את משטר הכיבוש הישראלי, וגם את כל העוולות שביצעה ארה"ב מאז ימי הטבח באינדיאנים. האם עליו לשתוק? רק בגלל שארצו שלו אינה עומדת בסטנדרטים המוסריים שהציבה לעצמה, האם אין לו זכות לבקר את ממשלת ישראל? "לא אמרתי שאין לו זכות," ענה אבינרי. – אמרת שאתה אומר להם, שאט-אפ! – תבעתי ממנו. "נכון, מפני שאין ליברלים כאלה באמת. קח לדוגמה את נועם צ'ומסקי, כפי שהוא נקרא בארה"ב." – אבל הוא מבקר חריף מאד של כל ממשל אמריקאי, כולל קלינטון וקרטר! – אמרתי. "כן, אבל הוא שותק כאשר מדובר בביקורת על כאלה שתורמים לאוניברסיטה שלו, אמ. איי. טי." ראוי להזכיר, שצ'ומסקי כבר מזמן לא מלמד שם
ברוח זו אמרה חברת הכנסת סופה לנדבר לפעילים אתיופיים, במהלך דיון בוועדת הקליטה: "תגידו תודה על מה שקיבלתם." (במילים אחרות: באתיופיה היה לכם יותר טוב?!) אמור מעתה, לעולם אל תדרוש יותר זכויות מאלה שהיו לך בארץ מוצאך. טיעון מעניין כשהוא נשמע מפי נציגת הממשל של המדינה הציונית, שהוקמה כדי לתקן את העוולות שנעשו כנגד היהודים. ואולי ח"כ לנדבר איננה ממש ציונית במובן הזה
בקיצור, בגלל שנועם צ'ומסקי לא עקבי בביקורתו, אין לנו רשות לבקר את מעשי ממשלתנו. מפני שפעם היה אפילו גרוע יותר
No comments:
Post a Comment