בעקבות בן-דרור ימיני, על "שיחות השלום" ינואר 2014

אני מעריך את בן-דרור ימיני מאז שקראתי את ספרו הקטן "אגרוף פוליטי". מאז נעקרו הרבה זיתים בגדה המערבית הכבושה, ימיני שינה את טעמו וזאת זכותו. אבל בנוסף לדעתו שהשתנתה, ואולי בלי שום קשר ואולי עם, כיום הטיעונים שלו אינם כשהיו. הוא מערבב טיעונים לגופו של עניין עם טיעונים לגופו של אדם, ונוטה להצדיק את הכיבוש הציוני, שלו הוא מתנגד, באמצעות כיבושים ומעשי עוול ופשע שביצעו ומבצעים הגויים

ידידי יאיר שלח לי את המאמר הבא

www.nrg.co.il/online/1/ART2/541/277.html?hp=1&cat=479&loc=2

:ואמר על כך

נשמע מאוד מעניין. אולי באמת מתבשל משהו ואולי באמת נצליח לחשוף את האמת הפלשתינית במערומיה, למרות שאני לא אופטימי.

אבנר יקירי, רק להבהיר, אני מעדיף שהפלשתינים יקבלו את ההסכם, מאשר לחשוף את השקר שלהם; אבל אני לא באמת רואה שזה קורה. אני עדיין, באופן מפתיע רואה יותר את ביבי מתגמש מאשר את המנהיגות הפלשתינית.

שבת שלום

ברוך:

לדעתי יש כל כך הרבה דיס-אינפורמציה והדלפות מכוונות סביב תהליך השלום הזה, כך שלא ניתן להבין את התמונה האמיתית מכלי התקשורת בלבד. ואם הייתי צריך לחוות דעה, אזי אני מעדיף כבר לנחש את המספרים בלוטו...

בלי שום קשר לידיעות השונות, אני מאמין שאבו-מאזן לא יכול, וגם לא רוצה לקבל הסכם שלום עם ישראל, מהטעמים הבאים:

- ישראל לעולם לא תסכים לממש את "זכות השיבה" כפי שהפלסטינים מגדירים אותה – דהיינו חזרה ליפו וחיפה. זה אומר שכל "הסכם" יותיר מליוני פליטים מחוץ למסגרתו. גם אם ישראל תסכים ל"שיבה" בלתי מוגבלת של פליטים מארצות ערב לגדה המערבית, הדבר ייאלץ את ה"מדינה פלסטינית" המקרטעת לקלוט מליוני פליטים – דבר שהיא אינה רוצה/מוכנה לעשות.

- החמאס, שנהנה מפופולריות גבוהה יחסית בקרב הציבור הפלסטיני, לא יסכים ל"קץ הסכסוך". הסכמה כזו פירושה הכרה בקיומה של ישראל כמדינה יהודית על חלק משטחי פלסטין, וזה נוגד את עצם מהותו של החמאס. אבו מאזן לא יכול להפוך ל"בוגד" על פי הגדרת החמאס, שכן זה יעלה לו בשלטון במקרה הטוב, ובחייו במקרה הרע. המצרים מתחילים ללחשש על "הפלת החמאס" והחזרת השלטון ברצוע לרשות הפלסטינית. אבל צעד כזה לא יכול לקרות לפני שהצבא המצרי גומר את המלאכה של מיגור האחים המוסלמים במצרים, והיום הזה עוד רחוק...

- אני מאמין שסוגיית ירושלים, מסובכת ככל שהינה, היא סוגיה "פתירה". במיוחד אם ישראל תסכים להתפשר בנושא, והיא הסכימה כבר בעבר. גם נושא ההתנחלויות ו"חילופי השטחים" הוא פתיר, לפחות על פי מתווים קודמים.

- בקיצור – אני חושב ש"קץ הסכסוך" וסוגיית הפליטים שמחוץ לגדה/רצועה הם אבני נגף שימנעו (ומנעו) הסכמה.

- מה שנשאר הוא רק לראות מה ייצא "הילד הרע" מכל התהליך הזה. לצערי, הפלסטינים הסכילו ל"תמרן" את דעת הקהל בעבר, וגם יצליחו כנראה לעשות זאת הפעם.

- מכיוון שנבחרי הציבור (חכי"ם, שרים) הם בעלי אג'נדה פוליטית פנימית שחשיבות עולה על מה שדעת הקהל העולמית תחשוב, היו ותמשכנה להיות מספיק התבטאויות בפרהסיה שיוכלו לשמש את הפלסטינאים בקמפיין של השחרת שמה של ישראל כסרבנית המו"מ. בקיצור – מה שהיה הוא מה שיהיה...

יאיר:

ברוך, כתבת יפה ומנומק.

אני בהחלט מסכים לניתוח שלך ובעיקר למסקנה שלו, לא משנים הפרטים ומי מוכן למה,

לא יהיה הסכם ובסוף יאשימו אותנו כי הפלשתינים מצליחים הרבה יותר מאתנו בדעת הקהל.

ראית בחדשות השבת בערוץ 2 כתבה על החרם המתפתח נגד ישראל והתמלאתי פחד. אני

בהחלט רואה את זה באופק ולא יודע מה הפתרון כי כשזה יתחיל לצבור תאוצה אי אפשר יהיה

לעצור את זה.

ההתנחלויות והחומה ימשיכו לככב בכל קמפיין נגד ישראל ואין מה לעשות נגד זה.

יאללה חזרה לפוטבול (חצי הגמר בין סיאטל לסן-פרנסיסקו)

אני:

מדוע פחד? אני התמלאתי תקווה

רוב הזמן אני בייאוש מהתחזיות שלי לעתיד. את התכנית שמעתי רק ברקע, אבל שמעתי מספיק כדי להבין על מה מדובר, ואני יודע שלא תסלחו לי על זה אז אני לא טורח לבקש את סליחתכם, אבל אותי זה מילא בקצת תקווה. החרם הזה מוצדק לחלוטין בעיני, ואני מקווה שהוא יצליח

צר לי מאד על אזרחים טובים שלא שותפים למדיניות של ממשלתם, שנדפקים מהחרם שלא באשמתם

אבל אלף, זה מחיר קטן יחסית לשלם בהשוואה למחיר שמשלמים הקורבנות האמיתיים של הכיבוש. זה דומה למחיר שמשלם כל גבר תמים שמבלה לילה או מספר לילות במעצר באבו כביר, רק בגלל שאשתו החליטה להתנקם בו ללא הצדקה, והתלוננה עליו שהוא אלים. זה קורה היום, ואני רואה בזה מחיר שמשלמים גברים היום על מאות שנים של התעללות, וזה מחיר פעוט לדעתי

בית, גם מי שחי לו בשלווה בתל אביב וחושב שאם הוא נגד הכיבוש אז הוא יכול לחיות במנותק ממנו, כמוני למשל - אם הוא לא פעיל באופן אקטיבי נגד הכיבוש, הוא שותף בפסיביות שלו ולכן אינו יכול להתלונן על כך שהוא נפגע מהחרם על לא עוול בכפו

כפי שאמר אלי ויזל, שמבין משהו ברוע אנושי: ההפך מהטוב אינו הרוע, אלא האדישות. ואיינשטיין אמר: העולם לא יושמד מאלה העושים רע, הוא יושמד מאלה המסתכלים מהצד ולא עושים דבר.

יאיר, אם אתה רוצה עכשיו לארגן את העברת הספרים שקניתי בשבילך, דרך גורם שלישי, אני אבין ולא אכעס

יאיר:

אבנר יקירי,

אתה חושב שההסכם יביא לפתרון ואני לא, בדיוק בגלל הסיבות שברוך ציין. בדיוק כמו שהיציאה מעזה רק החריפה את המצב הביטחוני שלנו, ובאופן אבסורדי גם את המדיני. גם כאן הפלשתינים יסרבו לכל פתרון מלבד קווי 1838, ואנחנו נצא הסרבנים.

שמור על הספרים בינתיים, צריך יותר מזה כדי לנתק את הקשר.

נ.ב. עצוב ביותר, שמעת שסידי נפטר?

אני:

אני חולק על הניתוח של ברוך, על אף שהוא מבריק

בעיניי ההתנחלויות הן הבעיה הגדולה, לא זכות השיבה וגם לא ההכרה במדינה היהודית

כך שבעצם המסקנה שלי דומה, אכן לא יהיה הסכם בקרוב אבל לא בגלל הפלסטינים

אפילו שרון אילו היה חי לא היה מצליח לפנות את עיקר ההתנחלויות. הימין קצת בלחץ בגלל הכאילו משא ומתן, אבל אין לו סיבה להילחץ. בינתיים הוא עושה עבודה יפה מאד בלמנוע כל הסכם

הייתי בלוויה של סידי היום, זה היה די מפגש מחזור של נשיונל

שתי לוויות ביום אחד. גם דוד אהוב של מזי נפטר.

לכבוד נשיא ארצות הברית של אמריקה, מר ברק אובמה

אדוני הנשיא

לרגל ביקורך בישראל בשבוע הבא, ולאור התכנית שהכינו לך מארחיך, ראוי שאשמיע באזניך כמה דברים שלא תשמע ממארחיך

ב-4 בנובמבר 2008, ביום ההיסטורי שבו נבחרת לנשיא, גרתי בארה"ב, אם כי לא הייתה לי זכות הצבעה. היום ההוא זכור לי כאחד המרגשים בחיי. ראיתי אנשים שחורים ולבנים ואסיאתים והיספנים, בוכים בדמעות, ומספרים שבחלומות הוורודים ביותר שלהם לא דימינו שיזכו לחיות ביום שבו נבחר נשיא שחור לאמריקה. הם הסבירו את תמיכתם בך לא רק בצבע עורך, אלא בעיקר במילותיך הנוסכות בהם תקווה ומעוררות בהם דחף עז לפעולה, לעשיית הטוב והצודק. אז הבנתי מה פירושה של השראה שמנהיג מעניק לציבור. מאז, סיפקת לי סיבות רבות להיות מרוצה מבחירתך: הצלחת להעביר את חוק הטיפול בר ההשגה, תיקנת בעמל רב חלק קטן מההרס הכלכלי שהשאירה משפחת בוש, תמכת בעקביות בהרחבת זכויות האזרח, המיעוטים, נישואים חד-מיניים, הפסקת הצביעות שבחקירות הבלתי חוקיות בגוונטאנמו; פעלת באומץ להתקרבות אל העולם המוסלמי, ועוד. אולם, בנושא אחד, הקרוב אלי במיוחד בהיותי אזרח ישראלי, נודעה לי אכזבה ממך. כוונתי להתייחסותך לישראל ולסכסוך הציוני-פלסטיני

אדוני הנשיא

ממשלות ישראל חיו מאז ומתמיד על התפר שבין זחיחות מתנשאת ויהירה, לבין בכיינות ילדותית; בין מאניה אופורית של ימות המשיח לבין דיפרסיה של פסימיות ויאוש. זאת מדינה שאזרחיה תובעים מממשלתם תחושה של ביטחון, על חשבון ביטחונם האמיתי; שהם לא מסתפקים בפחות מביטחון אישי מוחלט לכל אזרח (כאילו יש דבר כזה באיזושהי מדינה) – במחיר של הקרבת הביטחון הקולקטיבי, הכולל הבטחת העתיד, רווחה, בריאות וחינוך. שתושביה היהודיים טומנים את ראשם בחול לנוכח מה שמרחש במרחק הליכה מביתם, וחיים מפסטיבל לחגיגת סביאה כאילו המחר מצוי באגדות; הציבור הישראלי הוא אוסף של כישרונות מדהימים ואיים רחבים מאד של מצוינות, איים רחבים שכמעט מתחברים זה לזה, אבל זהו גם ציבור תועה ומבקש לעצמו הנהגה ראויה, וזו איננה. כל ציבור, ויהיה המוכשר ביותר (כולל למשל מרצים באוניברסיטה), זקוק להנהגה, ומי כמוך, מנהיג מופלא ומעניק השראה, יודע זאת. העם היהודי התברך בכישורים מופלאים בכל תחומי החיים, חוץ מהנהגה של מדינה. השיח הפוליטי בישראל מתאפיין בתערובת מוזרה ובלתי אפשרית של שיכרון כוח והתנשאות, עם חרדה קיומית מפני כל איושת רוח. אנחנו אומרים לכם האמריקאים, חזור ואמור: איננו זקוקים לעזרתכם, אנחנו חזקים ועומדים עצמאית על רגלינו, אבל אוי ואבוי לכם אם תעזו לקצץ בסיוע שלכם. אנחנו לא צריכים מכם טובות, עזבו אותנו בשקט, אבל שלא תעזו לנטוש אותנו בעת הצבעות נגדנו במועצת הביטחון

אני מבין את החשש שלכם, הממשל האמריקאי, מפני לחץ חזק מדי על ישראל. אתם "זקוקים לקול היהודי," אתם חוששים מפני התלכדות של הציבור הישראלי כאיש אחד כנגד כל לחץ, ואתם אינכם רוצים להשיג תגובת נגד, או את התוצאה ההפוכה. על כן עלי לומר לך, כבוד נשיא ארצות הברית: אל חשש! כבר אינך זקוק ל"קול היהודי" (אם יש דבר כזה – הרי שאז צודקים ה"אנטישמים!") כדי להיבחר; לעומת זאת, הקול הזה יהיה נתון למפלגתך ממילא, אם תעזור לישראל לחזור לעצמה ולערכיה היהודיים המקוריים. הציבור הישראלי ברובו הגדול איננו קיצוני, אינו מעריץ את מפעל ההתנחלויות, הוא הגיע כבר להכרה שהכיבוש משחית אותו, והוא בז ברובו למנהיגיו הקטנוניים, הנכלוליים והנהנתנים. הציבור הזה נתון כרגע בקיפאון של ייאוש, והראיה לכך – רוב הציבור הציוני תומך בפשרה משמעותית עם הפלסטינים, ויחד עם זאת מתלכד אחרי גוש המפלגות שמבטיח לא להתפשר לעולם! כיצד זה ייתכן? לדעתי, זוהי תסמונת מובהקת של ייאוש ופחד: לא תומכים בדרכו של הימין, אבל מתלכדים סביבו כי כדרכו של כל ימין, הוא יודע את מלאכת ההפחדה, והוא יודע לטעת אשליה של כוח. הציבור הישראלי חש בחוסר ההנהגה, ורק משום כך הוא מעדיף את המוכר ואת הידוע. הישראלים כיום מונעים בעיקר מיצר הישרדות, ומשיקולי תועלת קצרי-מועד. אילו רק התגלתה לציבור הזה מנהיג או מנהיגה כמוך, שהייתה מעניקה להם מעט השראה, חזון כלשהו, קצת תקווה – היה קם ברובו ומתנער, עם חלכה, והולך אחרי מנהיגתו באש וגם במים. אין לציבור הזה בעיה להתמודד עם קושי וסבל – בתנאי שהוא מוביל לעתיד טוב יותר. כדברי ניטשה: מי שיש לו בשביל מה, יכול לסבול כל 'איך'. אילו רק ידע הציבור, בחושיו התועלתניים, את מחירו של הסירוב, ושל הקיפאון, והעיקשות המטומטמת – הוא היה בועט במנהיגיו הישנים לכל רוח. לרובו של הציבור בישראל - גם בחלקים מהימין, גם בין החרדים, ובוודאי לערבים - אין כל עניין להמשיך לסבול למען שגעונותיו והפנטזיות של הימין המשיחי. תמיד יהיו הקיצוניים והפנאטים, שביהירותם הם משוכנעים שקול אלוהים מדבר מגרונם, וששיקולים ארציים הבל הם בעיניהם. אך הם במיעוט בארצי, תודה לאל. והרוב יוכל להביס אותם, גם אם יידרש לכך שימוש בכוח, חלילה (אני מעריך שיהיה צורך, לצערי). גם בארצך התחוללה מלחמת אזרחים נוראה, וסופה היה ניצחון הצדק והשוויון

על כן אני, כישראלי אוהב ארצו, החרד לעתיד המדינה שלו, כאב לשני בנים המשרתים בצבא ההגנה להתנחלויות, כאמריקאי לשעבר שחש את רוח ההיסטוריה ביום שנבחרת – אני מבקש ממך: אנא, בפעם הבאה שתובא למועצת הביטחון של האו"מ הצעה המגנה את ממשלת ישראל – אל תטיל וטו! הצבע בעד הגינוי. בעד השפיות, בעד הפיוס ההיסטורי ונגד הממשלה האנוכית, הסקטוריאלית והגטואית הזאת. בפעם הבאה שהציבור האמריקני ידרוש ממך קיצוץ בהוצאות כי נמאס לו לממן משטרים הזויים בזמן שלאמריקה יש חוב של 16 טריליון דולר – אל תחשוש לקצץ בסיוע המיותר לישראל, סיוע המאפשר לממשלתה להמשיך לממן התנחלויות מיותרות, בלתי צודקות ובלתי חוקיות (אפילו בעיני החוק הישראלי!) סיוע המממן ציבור של מיעוט, החי על חשבון קופת הציבור הישראלי ומשלמת המיסים האמריקנית, איננו מייצר דבר, עובד בעבודות מנהליות וטוען בחוצפה ישראלית שהוא ישראל האמיתית. מהלכים כאלה יזכו לקיתונות של ביקורת מפי מיעוטים צעקניים, אך גם לתמיכתו השקטה של הרוב השפוי, בישראל וגם בקהילה היהודית בארצך. לא קל יהיה לעמוד כנגד הפרץ והצווחה ההיסטריים; אך אני מאמין בך, שאתה מנהיג אמיתי, הרואה את טובת ארצו ולא את הישרדותו האישית בשלטון. לך בדרך זו, והאלוהים שבו אתה ואני מאמינים יהיה בעזרנו

אלוהים יברך אותך, את אמריקה, ואת אלה הרוצים בתעוזת התקווה ומאמינים בטוב ובשלום