הפוסט היפה של איתי על אביו, עופר שלח

ווינר - קווים לדמותו

כשהייתי ילד קטן שאלתי פעם את אבא שלי מה זה ווינר בשבילו. התשובה שלו הייתה חדה וברורה - ווינר זה אדם שלא מפחד להיכשל. שחקן עבר גדול לימד אותו עוד בימיו העיתונאיים -אתם רוצים לבדוק מי הם הווינרים? אל תסתכלו רק על מי קלע איזה סל מכריע פעם אחת (היו המון לוזרים שקלעו כאלה, במקרה), תבדקו מי באופן עקבי היה זורק את הכדור בדקות האחרונות

אלה הם הג’ורדנים, הברקוביצ’ים (מיקי כמובן) והטפירו-ים של העולם - אלה שרצו לקחת על עצמם את האתגר, גם כשקיימת האפשרות שהם יחטיאו והאחריות להפסד תהיה עליהם

התמונה למטה צולמה השבוע לפני 8 שנים, בהשבעה לכנסת ה-19. אחותי הגדולה טיילה בדרום אמריקה, אני התבטלתי בהנאה והמתנתי לגיוס. באותו יום חגיגי בכנסת תפסה אורית, בת זוגו של אבא שלי, את הרגע הזה בלשכה: ילד צעיר ומבולבל שם רגליים על השולחן ולידו אבא שלו, שבגיל 53 החליט מסיבה לא ברורה לעזוב חיים יותר מדי נוחים כדי לקפוץ ראש לחור השחור שנקרא הפוליטיקה הישראלית. למה הוא עשה את זה? כי אבא שלי הוא הווינר הכי גדול שאני מכיר

כל חייו הוא היה כזה

הוא היה ווינר כבר בגיל 23 כשהמשיך לפקד על פלוגת מילואמניקים בלבנון, גם לאחר שמטען הוריד לו את רוב הפרצוף והשאיר לו מזכרת לכל החיים

הוא היה ווינר כשהצליח לגדל שני ילדים (אחת בהצלחה רבה, על השני עוד אפשר להתווכח) ולנהל קריירה מרשימה, בזמן שאשתו עשתה משמרות של שעות על גבי שעות בבית החולים

הוא היה ווינר כשהמשיך לחיות את החיים במלוא עוצמתם, גם לאחר שאיבד את אהבת חייו לפני גיל 50

הדוגמאות הן אינסופיות אבל כמו ווינר אמיתי הוא לא צריך שכולם ידעו הכל. מי שחשוב לו באמת יודע זאת. זה תמיד הספיק לו

בנאום הבכורה שלו בכנסת, זמן קצר לאחר שצולמה תמונה זו, הזכיר את הציטוט המפורסם של פרנקלין דלנו רוזוולט מנאום ההשבעה שלו לנשיאות ארה”ב ב-1933: “הדבר היחיד שעלינו לפחוד ממנו, זה הפחד עצמו

הכניסה לפוליטיקה מעולם לא הייתה בשביל להבטיח פרנסה או בשביל שורה ברזומה. טפו טפו היה לו מספיק מזה ומזה. הוא החליט לעשות את זה מאמונה ביכולות שלו להגיע למקומות שבהם באמת אפשר לשנות ובסופו של דבר, פשוט לשפר את החיים פה

בחלק מהדברים בהם נגע הצליח מאוד, בחלק אחר הצליח פחות. בפוליטיקה יש כל כך הרבה דברים שאינם תלויים בך. עם זאת, דבר אחד אני כן יכול להבטיח - בכל התקופה שלו בכנסת הוא קם כל בוקר בשביל להפוך את החיים של כולנו לטובים יותר

בשנתיים האחרונות נרשמו רצף אירועים שהובילו אותו לכל מה שקרה עכשיו. הוא הרגיש שהמקום בו הוא היה לא התקדם בדרך הנכונה לדעתו וכראוי לאדם שאינו מפחד להיכשל, החליט לנסות מהלך. כשזה לא צלח, החליט לעזוב את המקום הנוח מאוד שהיה לו, בידיעה שבסוף התהליך הוא יוכל למצוא את עצמו מחוץ למשחק. אבל הוא הלך על זה. ווינר כמוהו יודע שהדבר היחיד שצריך לפחד ממנו, זה הפחד עצמו

אני לא יודע מה העתיד צופן לו. אולי מתישהו הוא יחזור לפוליטיקה, אולי לא. זה היופי בלהיות בן 61 עם סט יכולות בלתי נגמר וניסיון חיים כל כך עשיר. מגוון האפשריות שפתוחות בפנייך הוא עצום. עם זאת, יש דבר אחד שאני כן יודע - אני גאה בו היום כמו שאני גאה בו בכל ימי חיי. אני תמיד אהיה שם לצדו של אבא שלי, הווינר הכי גדול שאכיר אי פעם

עומר בני היקר הגיב

יפה, מאוד מרגש

באמת חבר הכנסת הכי ראוי שיש

אני לא מבין למה הוא פשוט לא קיבל מקום אחד בשמינייה הראשונה של העבודה. אין לי מושג מי דרש יותר מדי, הוא או מיכאלי. אם זה היה הוא אז באמת קיבל החלטות לא טובות ברגעים המכריעים

אני

אני גם עצוב וגם קצת שמח ששלח פרש

עצוב כי חבל שהוא לא יהיה חבר כנסת - למרות שאני לא מסכים איתו בכל, הוא הח'כ שהכי הערכתי

שמח, כי מעכשיו יקדיש יותר זמן לדברים חשובים יותר, כמו משפחה

אני אגיד משפט קשה מאד: המדינה היום לא ראויה לאנשים כמוהו, וחבל שהוא יתבזבז על המדינה הזאת

הוא טוען שלא הציב דרישות למרב מיכאלי. אז אם אני מעמיד את כל חברי הכנסת לפי מידת האמון שאני נותן בהצהרות שלהם - אז שלח עומד ראשון, אפילו לפני אלה שהצבעתי להם (נתניהו איפשהו בעשיריה הראשונה)

אז נראה לי שפשוט מיכאלי עשתה את השגיאה הראשונה שלה כמנהיגת מפלגה. חבל, רציתי להצביע למפלגה שמונהגת על ידי אישה - ועכשיו נשארה רק חגית משה...