בעקבות ההשתלטות של לוחמי השייטת על משט הסיוע לעזה, שוב נשטפת הארץ בגלים עכורים של פטריוטיות זולה. סיסמאות בנוסח "כולנו שייטת 13" ניבטות אלינו מפינות שונות בארץ. חשוב להבהיר, שעל האופניים שלי אין סטיקר כזה
ראשית, מפני שלא שירתתי בשייטת
שנית, מפני שבעיני, הפורעים והאלימים בסיפור הזה הם חיילי השייטת, ולא פעילי השלום שבאו לפרוץ את המצור הבלתי צודק על עזה
מאבקם לעצמאות של הפלסטינים, ושל תומכיהם ההולכים ומתרבים בעולם, הוא מאבק צודק על פי כל קנה מידה הגון ומוסרי, גם על פי המוסר היהודי. זאת, גם בהסתייגות המתבקשת, שהאמצעים שנוקטים חלק מהפלסטינים, הם נפשעים ובלתי מוצדקים. הטרור שמפעילות קבוצות שונות, שהפכו לאחרונה לקבוצות שוליים, איננו משנה את הצדק הבסיסי בדרישה של הפלסטינים להיות עם חופשי בארצם
מכאן נובע, שכל פעולה המגבילה את חירותם ושוללת את זכויותיהם של תושבי רצועת עזה, וזה כולל מצור ימי – איננה צודקת ואיננה מוסרית. לנוכח מצור כזה, מוצדק להתנגד, גם באלימות – למעט אלימות נגד אזרחים שאינם נושאים נשק. חיילי השייטת הם לוחמים מאומנים, וגם אם מישהו החליט בשבילם, משיקולים של תדמית בלבד, שלא להעלות נשק חם אל סיפון האוניה – הרי הם חיילים חמושים לכל דבר, שביכולתם להפעיל אלימות ואף להרוג, כפי שאכן עשו לצערנו הרב
לנוכח השתלטות בכוח על אוניה שמטרתה לפרוץ מצור בלתי צודק, יש לנוסעי האוניה כל זכות שבעולם להתנגד להשתלטות, גם בכוח. התקשורת בישראל, שהיא חופשית בימים רגילים אבל מתגייסת ל"שירות האומה" במצבי "חירום", התייצבה כאיש אחד, בניצוחו של דובר צה"ל, כדי ליצור מצג שווא. מי שצרך בימים אלה רק חדשות בעברית, קיבל את הרושם שנוסעי ספינות הסיוע ההומניטרי היו חמושים בנשק חם, ושכוונתם העיקרית הייתה להשתמש בו על מנת להרוג. בדרנים ודברנים המתחזים לעיתונאים, כמו הכתב הצבאי של הערוץ הראשון, רוני דניאל, תיארו את האירוע במילים "נשמעו יריות לעבר חיילי צה"ל, מה שמוכיח שעל הספינה היה נשק חם". מה שה"כתב" הזה שכח להזכיר הוא, שהנשק הזה נחטף מידי חיילי השייטת.
האמת היתה שונה בתכלית. האוניות היו עמוסות במצרכים חיוניים שנועדו לתושבי עזה, ולא היה על הספינה נשק חם. מקצת מנוסעי הספינה "מרמרה" אלה שהיו אמיצים ומיומנים דיים להתנגד להשתלטות הקטלנית של חיילי צה"ל, הצטיידו בכלי נשק פרימיטיביים, כמו אלות ומעט סכינים. איש לא ירה על חיילי צה"ל מנשק שהגיע בספינה. אכן, בעקבות תושייתם של קצתם של נוסעי הספינה, ובאומץ מדהים שכמעט שום אדם שאני מכיר לא היה מצליח לגייס – וזה כולל כמובן אותי – הם הצליחו לחטוף מספר כלי נשק מחיילי הקומנדו הקשוחים והמאומנים ביותר בעולם, ולהתנגד במשך זמן מה, תוך סיכון חיים וודאי.
באחד מאמצעי התקשורת שבחר לשמור על מידה של עצמאות, התפרסם ראיון עם אחד הפעילים, לוחם המארינס לשעבר
Kenneth O'Keefe
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3901776,00.html
אוקיף סיפר ששלושה חיילים נשבו על ידי הנוסעים למשך כחצי שעה, דבר שהיה יכול להתפתח לפיגוע מיקוח מביך עד אימה מבחינתה של ממשלת ישראל – אלמלא שוחררו השלושה, ביוזמת נוסעי הספינה, ללא פגע. לנוכח הנכונות של המפגינים לסכן את חייהם, בלחימה הרואית נגד לוחמי קומנדו ימי - די ברור ששום דבר לא מנע מהם לפגוע בחיילי השייטת השבויים, ששכבו בבטן האוניה כפותים ורועדים מפחד. העובדה שהמפגינים לא נרתעו מעימות אלים נגד חיילי קומנדו מאומנים, מוכיחה שלא החשש מפני הסתבכות עם השלטונות הישראליים מנע מהם לפגוע בשבויים. אני השתכנעתי מכנות דבריו של אוקיף, שטען בראיון שהם שחררו את השבויים מפני שלא באו כדי להרוג או לפגוע, אלא באמת כדי להעביר סיוע הומניטרי לפלסטינים. טענתה של ישראל, שניתן היה להעביר את הסיוע דרך שלטונות ישראל – מאבדת את אמינותה לנוכח ההתנהגות שאינה מעוררת אמון של ישראל במהלך הסכסוך, כמו הקפאת כספי המיסים הפלסטיניים, ההפרות המתמשכות של הסכמים, ועוד.
בעיני, מדהים ההבדל בין מידת הכנות והאותנטיות הנושבת מדבריו של אוקיף בראיון, לבין השקרים וחצאי האמיתות שפירסם דובר צה"ל. לאוקיף, שחטף מכות על הספינה, ולטענתו גם בעת שהיה במעצר, יש כל הסיבות להיות כועס וממורמר. אבל בראיון הוא נשמע רגוע וכמעט מפויס, ונימת דבריו עניינית ונטולת רוע. דובר צה"ל, לעומתו, תיאר אותו כ"שונא ישראל" שבא כדי לאמן לוחמים פלסטיניים. ממש, החמאס זקוק לקשישים ששרתו במארינס לפני 18 שנה כדי שיאמנו אותם. כמו כן כינה דובר צה"ל את המפגינים "שכירי חרב". איך אפשר לחשוב על מפגינים אלה כעל אנשי לגיון הזרים, שבאו לסכן את חייהם תמורת כסף? אין גבול לאבסורד
על כן, כל הדיבורים על מפגינים אלימים וחמושים, שבאו להילחם, ורק גבורתם של לוחמי השייטת מנעה זאת מהם, וגם הצילה את ישראל משבירת המצור על עזה – אין להם על מה לסמוך. להיפך, ההכנה הלקויה של המבצע, אפילו מבחינת המטרות שניסתה ישראל להשיג, וההרג שביצעו הלוחמים, רק גרמו לישראל מבוכה עולמית, בזיון ברמה הטקטית, ופגיעה חמורה במעמדה הבינלאומי, המעורער ממילא
ההנהגה הישראלית הכושלת שוב הוכיחה קוצר ראיה, חוסר תכנון, העדפה של הגישה הכוחנית על פני כל חלופה, לשון אחר – ההתנהגות הבריונית הרגילה של ארגון המסובך עד מעל לראשו בפרויקט של כיבוש, דיכוי, שלילת זכויות, וניסיון חסר תוחלת להחזיק במקל בשני קצותיו ביד אחת: גם לא להרפות מהכיבוש, וגם להצטייר, בעיני עצמו ובעיני זולתו, כגוף מוסרי, דמוקרטי ונאור. זה לא עבד מעולם, בשום מקום, לאורך זמן ארוך. ולכן סופו של הנסיון הנואל להיכשל גם במקרה הזה
