רבים ואף טובים ממני כבר השמיעו את הקביעה
המזעזעת, והנכונה, שנתניהו מהווה סכנה ברורה ומיידית לביטחון המדינה.
ועם זאת, המחאה הנהדרת שנמשכת כבר מעל שלושה
חודשים – מתקשה אפילו לסדוק את מכונת הרעל ואת בליץ החקיקה כנגד הדמוקרטיה
הישראלית. רק לאחרונה הצלחנו, בקושי רב, לגרום לנתניהו להתחייב על השעיית ההפיכה.
אז נתניהו "התחייב"! אכן, הישג מרשים.
אז מה עושים?... האם יש לנתניהו,
"הקוסם", נקודת תורפה שבה אפשר להכות?
הנה רעיון (מלוכלך, אבל - במלחמה עושים גם
דברים מלוכלכים):
ידוע כבר שנים, שבתוככי משפחת המלוכה מתרחשות
דרמות עזות, על גבול הפסיכוזה, ואולי גם מעבר לה. מדוע זה חשוב לענייננו? – מפני
שבנוסף לידיעות בלתי מאומתות אלה, ישנן שמועות עקשניות שאותן דמויות שקספיריות,
המהוות את סביבתו המשפחתית של ראש הממשלה (לצערו ולסבלו הרב, כנראה) – גם אוחזות
בחוזקה לפחות בשניים מאבריו הרגישים ביותר, ובכך גם משפיעות על החלטותיו בניהול
ענייני המדינה. ויש שיגידו – אף לוקחים חלק בהחלטות אלה בעצמן.
הכוונה, כמובן, לרעייתו היקרה של בנימין, הגברת
הפסיכולוגית שרה, וגם – בנו היקר, ילד הזין יאיר.
אשר על כן, היה מועיל מאוד לציבור כולו,
ובמיוחד לנו אשר חפצים בכל ליבנו לראות את מר נתניהו ואת משפחתו נזרקים אל מחוץ
למעון ראש הממשלה – אם היינו יודעים אל נכון, מה התרחש ומתרחש שם, באופן שמשפיע כל
כך על חייהם של כולנו.
כיצד זה אפשרי?
ובכן, ישנה קבוצה של אנשים, שבוודאי היו והינם
עדים קרובים ואינטימיים לכל התרחשות בבית האימים. אני מתכוון למאבטחיו הנאמנים,
שאחראים על שלומו וביטחונו מתוקף תפקידו של שירות הבטחון לשמור על המשטר בישראל.
אנשים צעירים אלה התחייבו לשמור בסוד כמוס כל פרט מידע שהם חווים בעיניהם
ובאוזניהם, שאינו מהווה בעליל ראיה לעבירה פלילית. עד עתה, מעולם לא זלג מידע
כלשהו החוצה. השבועה הזאת נחשבת בקרב יחידה 730, יחידת אבטחת האישים של שב"כ,
לערך עליון ומקודש.
אבל האם מבין מאות המאבטחים ששרתו בשנים הרבות
שלו בתפקיד, אין אפילו אחד שיאמר – עד כאן, יש מידע שראוי וחייב להגיע לידיעת
הציבור? אדם שיחשוב, שראוי שהציבור יידע אם יש אמת בטענה, למשל, שראש הממשלה נזרק
ממכונית השרד באמצע כביש מהיר, כפי שפרסם בשעתו העיתונאי יגאל סרנה?
האם יקום איש יקר אחד, יפר את הקוד הלא-קדוש,
ויעיד שראה במו עיניו מקרים של התפרצויות זעם, שהובילו לעיתים לקבלת החלטות הרות
גורל למדינה?
ברור, שאם ייצא אחד כזה, הוא יזכה מיד למקלחת
של שמן רותח וגופרית, שכל הרפש שיצא עד היום ממכונת הרעל של מפלגת הליכוד – ייראה
לעומתו כספריי של בושם מענג. האיש יצטרך לספוג השפלות והתקפות חסרות תקדים. הוא
כמובן יפוטר מעבודתו, פרנסתו תקופח, תוגש תביעת ענק כנגדו בעוון הפרת תנאי העסקתו
– והוא יפסיד בה בוודאות.
אך מכל מאות הגברים, שכולם שרתו ביחידות קרביות
וחלקם היו כבר תחת אש – האם לא ראוי שלפחות אחד (אחד!) מהם יהיה מוכן לעמוד בכל
זה, ואף ימצא את האומץ לכך? אם יש כזה, כי אז אין ספק שניתן יהיה לגייס מהציבור
הדמוקרטי בישראל את סכום הקנס שייגזר עליו, גם אם זה יהיה בגודל של מיליוני שקלים.
אינני דורש מהאיש להתנדב לתפקיד ההרואי – אין
בכוונתי לשחזר על מקרהו של גיבור המבצע ב-1956, יהודה קן-דרור, ש"התנדב"
לנהוג בג'יפ אל תוך מעבר המיתלה בסיני, תוך שהוא מושך אליו את אש המצרים ומגלה את
מקומם. ברור גם, שגורלו של המאבטח לא יהיה כגורלו של קן-דרור, שלמעשה הוכרח לבצע
את המעשה כנגד רצונו – ולאחר מכן נעזב, מדמם, במשך כשעתיים, וכעבור כחודש נפטר
מפצעיו.
לא – במקרה הזה הנכונות למעשה חייבת לבוא ממנו.
כמובן, כולנו נהיה מאחוריו, ונדאג לרווחתו ולשיקומו, כמיטב יכולתנו.
הקרבה למען המדינה, מישהו?