יש לפחות בדיחה אחת טובה בכתבה על גיא פינס

להלן כתבתה של שני ליטמן (מבקרת ה"תרבות"): אחרי שהציוויליזציה תיחרב, התוכנית של גיא פינס תשמש חומר מרתק להיסטוריונים

בעבר היו לי טענות נגד התוכנית של גיא פינס, בעיקר על האופן הפוגעני שבה הציגה נשים והסגידה שלה לתרבות הסלבס. אבל כמו שקורה לא פעם, המציאות פשוט עקפה את פינס בסיבוב. כמו שזה נראה כרגע, התוכנית שלו תוכל לשמש בעתיד כחומר מרתק להיסטוריונים, אחרי שהציוויליזציה הנוכחית תיחרב והכל יתחיל מחדש ויגיע אולי לדרגת התפתחות מוסרית טובה יותר.

הם יוכלו למצוא בתוכניות האלה עדויות מאלפות לכמה תופעות תרבותיות שפשוט קשה להאמין שקיימות. כי מה שהתוכנית של פינס עושה בעקביות ובמיומנות, וגם באירוניה דקה שהולכת ומשתכללת, זה לתעד את הדקדנס המוחלט של תרבות הסלבס המופרעת במדינה הזאת, ובמיוחד מאז שכולם התמכרו לרשתות החברתיות. את הסגידה כיום עושים הסלבס לעצמם. האינסטגרם הפך את החיים לפשוטים מאוד עבור עורכי התוכנית, שרק צריכים לקטוף את הזהב הטהור שהוא מספק להם.

אחת המצטיינות בתחום היא ניקול ראידמן, מוכרת בגדים וחברה קרובה של רעיית ראש הממשלה. ובאמת, חשתי שמזמן לא שמעתי שום עדכון לגבי בתה של ראידמן, מישל, שמחירי הבגדים שלה כבר סוקרו לא פעם אצל פינס. שמחתי מאוד לשמוע שהיא כבר בת שמונה, כלומר אדם מבוגר לכל הדעות, בעלת שיקול דעת, והוזמנה לתצוגת אופנה בפריז. יחד עם אמא שלה כמובן, אבל כבר לא כתינוקת נלווית, אלא כאושיית אופנה בפני עצמה.

אמא ניקול מציגה בפני עוקביה באינסטגרם את הבגדים של הילדה כולל מי המעצב שאחראי להם, ואז מראה את עצמה, או כמו שהיא קוראת לזה, "ועכשיו טוטאל לוק אמא". שתיהן יושבות בתצוגה, וניקול מצלמת את עצמה עם פילטר כה עוצמתי עד שבמקום תווי פנים, רואים ענן רך ובתוכו זוג עיניים. אחרי התצוגה עושים מה שעושים, כלומר שותים שמפניה, גם ילדות בנות שמונה. ראידמן פונה לעוקביה, שהיא כבר מנחשת את ההתחסדות שלהם מראש, ואומרת: "כל הנשמות הטובות, לא להגיד לי מלה ולא רבע מלה על זה שהבת שלי היום טועמת שמפניה. חמודות, היא לא תהיה אלכוהוליסטית, היא רק טועמת". ביקשה, אז לא נגיד כלום.

גם חבורת "נסענו לא על חשבוננו למלדיביים והיה נורא כיף" מכה שנית. האינסטגרם של גל גדות, מלי לוי ושות' מגלה שהפעם החבורה ביקרה בפריז, במלון שאת שמו לא אזכיר כי הן עשו את זה מספיק. הן ב־מ־ק־ר־ה היו גם במסעדה של אסף גרניט וב־מ־ק־ר־ה היה שם מישהו שחגג יום הולדת. כאן דנה גרוצקי מהתוכנית של פינס קצת שגתה כשהכריזה, "מתנה שאי אפשר לקנות בכסף", כשהתייחסה לנוכחותה של גל גדות ביום ההולדת במסעדה, שלא סתם היתה שם, אלא אשכרה בזקה שבבי בוטנים או משהו על הקינוח שהזמין חתן השמחה (שולחן מתוק, אם התעניינתם). ומישהו הרי שילם על כל החגיגה הזאת. אולי זו היתה מישל ראידמן.

תגובתי:

Yeah, Right

"התכנית של פינס עושה במיומנות, ולפעמים באירוניה דקה"... תרגום: התכנית היא לא על סלבס ועל רכילות, היא בעצם לועגת לה... אז אולי גם דודו פארוק עושה פארודיה... מה שיכול להיות נכון בעצם!
אולי זה כמו "חלומו של הכוזרי", ספרו של מיכה גודמן, שמציע פרשנות מקורית (ומבריקה, לדעתי), שטוענת: "ספר הכוזרי" של ר' יהודה הלוי איננו, כפי שטוענים ה"שמאלנים", ספר גזעני - אלא בעצם, פארודיה על גזענות... האם זה מה שהתכנית ה"מיומנת והאירונית" של גיא פינס עושה?...

יש רק בעיה קטנה עם התזה הזאת - פינס מציג את התופעה עם ריר על השפתיים, ובהנאה רבה... כפי שמוכיח הרייטניג האדיר שלו, ש(בהנתשאות האופיינית לי), אני יכול לנחש שאינו נובע מצמאונם של הצופים למנה של אירוניה טובה...
(ואם לא הבנתם את העוקצנות שלי: הרייטינג נובע כנראה מצמאונם למנה של ציצים יפים).