https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6978164
מאמר מבריק (*) של יוסי קליין ב"הארץ", 27 בפברואר 2019, והתגובות:
(*) פרט למשפט האחרון, לדעתי; פספוס של כל הנקודה.
בני גנץ לא מתאים לאופוזיציה. הוא לא יישב במליאה, לא יקרא קריאות ביניים וסדרנים לא יוציאו אותו משם בכוח. זה לא הוא, וזה גם לא משה יעלון ולא גבי אשכנזי. הם לא יישבו בוועדה לזכויות הילד כי זה מה שנותנים לאופוזיציה. הם לא בנויים לאופוזיציה כמו שנתניהו לא בנוי למעשיהו.
לא רק הם. גם אנחנו לא. כבר התרגלנו לחיות בלי. ויתרנו על אופוזיציה, ויתרנו על ייצוג, גם כשהעימות איננו בין ימין לשמאל, אלא בין הרוב למיעוט. עמים נורמליים לא הולכים לבחירות בגלל התנגדות לדרישת הרוב לכך שחשוד בפלילים יהיה ראש ממשלה. אצלם מובן מאליו הוא, שהוא לא יכול. אצלנו זה הפוך. אנחנו יודעים מה תהיה התוצאה. אנחנו מורידים גנרלים קשישים מהבוידעם, שימתיקו את הגלולה המרה.
גנרלים חזקים הם לפעמים פוליטיקאים חלשים. הם לא באים לשרת אותנו, אלא כדי לנהל אותנו. הזקנה במסדרון לא מעניינת אותם, במצע המפלגה שלהם יש שלוש מלים: "רק לא ביבי", ואליו אנחנו מתחברים. זהו חיבור של שנאה. השנאה לנתניהו גדולה יותר מהציפיות שיש לנו מהם. אנחנו רוצים שיביסו אותו לא כדי שייטיבו את חיינו, אלא כדי שיוציאו אותו מתוכם.
גנרלים לא מתעבים גזענים, הם בזים להם. בצלאל סמוטריץ' כשר חינוך הוא בעיניהם לא יותר ממשהו רע שנדבק לסוליה. זו הטעות שלהם, וזה האסון שלנו
הם הכתף היציבה הנקייה, שעליה נשענים בימים של מצוקה. אנחנו סומכים עליהם. יותר בגלל משאלת לב ופחות בגלל עובדות. אנחנו רוצים להאמין שהם באים ממקום שאין בו אינטריגות וזיופים (תשאלו את אשכנזי). וחוץ מזה, במי נאמין, אם לא במי שאליו אנחנו שולחים את הילדים שלנו למשך שלוש שנים?
הם מביאים לחיים הפוליטיים את השכיבה במארבים והשירות בצנחנים. עם מארבים וצנחנים לא חושפים תקציבים להתנחלויות. הם לא סתיו שפיר. אין להם דעה על מתווה הגז ולא על אוטובוסים בשבת. שמיקי חיימוביץ' תתעסק בזה, אם בא לה.
אין להם דעה ולא עמדה כי ככה חינכו אותם בצבא. אנחנו מפנטזים על מה שאנחנו לא יודעים. מפנטזים על זה, שמאחורי האמירות העמומות וההצהרות הריקות יש עמדות מוצקות ודעות מנומקות. אנחנו מסרבים להבין, שמה שיש שם זה ריקנות ועמימות. גנרל שלא שתק — הועף (האלוף יאיר גולן יכול לספר לכם).
כן, הם רוצים להחליף את השלטון, אבל לא יתאבלו אם ייכשלו. האפשרויות מבחינתם הן ניצחון או הצטרפות. הם לא שמעו על אופוזיציה לוחמת. הם יהיו בממשלה, כל ממשלה. ממשלת אחדות לאומית, או ממשלת ליכוד ציונית, או ממשלת חירום זמנית ולאומית.
האם אמרו שלא יישבו עם נתניהו כשיוגשו כתבי אישום? האם הודיע הימין שלא יישב אתם? אל תתייחסו ברצינות להצהרות של פוליטיקאים לפני בחירות, אמר צחי הנגבי. הם יישבו בממשלה, ותראו כמה תירוצים יהיו להם — מ"מה שרואים משם לא רואים מכאן" המשומש, דרך "נשפיע מבפנים" המרופט, ועד לקלף המנצח: "עם בנט בביטחון תרגישו יותר טוב?"
נפתלי בנט בביטחון זה אסון, אבל איתמר בן גביר בוועדה למינוי שופטים הוא אסון גדול יותר. גנרלים יעדיפו להתחרות בלמי יש איראן גדול יותר ולא להתעסק בגזענות שלו. גנרלים לא מתעבים גזענים, הם בזים להם. בצלאל סמוטריץ' כשר חינוך הוא בעיניהם לא יותר ממשהו רע שנדבק לסוליה. זו הטעות שלהם, וזה האסון שלנו. גנרלים יהירים הם פוליטיקאים מסוכנים כי הם מזלזלים בגזענים. הפילדמרשל הינדנבורג זילזל בקורפורל היטלר, וראו מה קרה.
הם יהיו פרטנרים נוחים במשא ומתן הקואליציוני. הם יעכלו מהר את בן גביר. איזו ברירה יש להם? גנץ רוצה להיות ראש ממשלה, אבל ישמח לביטחון, תנו ליעלון אוגדה, ותעשו אותו מאושר, תנו לאשכנזי את גולני, והוא יחזור לעלומיו. בינתיים יחגוג בן גביר במשפטים, וסמוטריץ' יתעלל בתלמידים.
לימים כאלה קרא אומברטו אקו "ימי הקדם פשיזם". חיים כרגיל. הלילות מתקצרים והימים מתארכים, ועוד מעט אירוויזיון. הפשיזם עוד באוויר, אבל אישור לנחיתה כבר יש לו. השאלה כבר איננה אם ינחת, אלא מתי. השאלה היא, מתי ייצאו לרחובות בחורים בציציות וחולצות צהובות ויכריחו עוברים ושבים להניח תפילין.
(*) פרט למשפט האחרון, לדעתי; פספוס של כל הנקודה.
גנץ, יעלון או אשכנזי ישפיעו מבפנים?
בני גנץ לא מתאים לאופוזיציה. הוא לא יישב במליאה, לא יקרא קריאות ביניים וסדרנים לא יוציאו אותו משם בכוח. זה לא הוא, וזה גם לא משה יעלון ולא גבי אשכנזי. הם לא יישבו בוועדה לזכויות הילד כי זה מה שנותנים לאופוזיציה. הם לא בנויים לאופוזיציה כמו שנתניהו לא בנוי למעשיהו.
לא רק הם. גם אנחנו לא. כבר התרגלנו לחיות בלי. ויתרנו על אופוזיציה, ויתרנו על ייצוג, גם כשהעימות איננו בין ימין לשמאל, אלא בין הרוב למיעוט. עמים נורמליים לא הולכים לבחירות בגלל התנגדות לדרישת הרוב לכך שחשוד בפלילים יהיה ראש ממשלה. אצלם מובן מאליו הוא, שהוא לא יכול. אצלנו זה הפוך. אנחנו יודעים מה תהיה התוצאה. אנחנו מורידים גנרלים קשישים מהבוידעם, שימתיקו את הגלולה המרה.
גנרלים חזקים הם לפעמים פוליטיקאים חלשים. הם לא באים לשרת אותנו, אלא כדי לנהל אותנו. הזקנה במסדרון לא מעניינת אותם, במצע המפלגה שלהם יש שלוש מלים: "רק לא ביבי", ואליו אנחנו מתחברים. זהו חיבור של שנאה. השנאה לנתניהו גדולה יותר מהציפיות שיש לנו מהם. אנחנו רוצים שיביסו אותו לא כדי שייטיבו את חיינו, אלא כדי שיוציאו אותו מתוכם.
גנרלים לא מתעבים גזענים, הם בזים להם. בצלאל סמוטריץ' כשר חינוך הוא בעיניהם לא יותר ממשהו רע שנדבק לסוליה. זו הטעות שלהם, וזה האסון שלנו
הם הכתף היציבה הנקייה, שעליה נשענים בימים של מצוקה. אנחנו סומכים עליהם. יותר בגלל משאלת לב ופחות בגלל עובדות. אנחנו רוצים להאמין שהם באים ממקום שאין בו אינטריגות וזיופים (תשאלו את אשכנזי). וחוץ מזה, במי נאמין, אם לא במי שאליו אנחנו שולחים את הילדים שלנו למשך שלוש שנים?
הם מביאים לחיים הפוליטיים את השכיבה במארבים והשירות בצנחנים. עם מארבים וצנחנים לא חושפים תקציבים להתנחלויות. הם לא סתיו שפיר. אין להם דעה על מתווה הגז ולא על אוטובוסים בשבת. שמיקי חיימוביץ' תתעסק בזה, אם בא לה.
אין להם דעה ולא עמדה כי ככה חינכו אותם בצבא. אנחנו מפנטזים על מה שאנחנו לא יודעים. מפנטזים על זה, שמאחורי האמירות העמומות וההצהרות הריקות יש עמדות מוצקות ודעות מנומקות. אנחנו מסרבים להבין, שמה שיש שם זה ריקנות ועמימות. גנרל שלא שתק — הועף (האלוף יאיר גולן יכול לספר לכם).
כן, הם רוצים להחליף את השלטון, אבל לא יתאבלו אם ייכשלו. האפשרויות מבחינתם הן ניצחון או הצטרפות. הם לא שמעו על אופוזיציה לוחמת. הם יהיו בממשלה, כל ממשלה. ממשלת אחדות לאומית, או ממשלת ליכוד ציונית, או ממשלת חירום זמנית ולאומית.
האם אמרו שלא יישבו עם נתניהו כשיוגשו כתבי אישום? האם הודיע הימין שלא יישב אתם? אל תתייחסו ברצינות להצהרות של פוליטיקאים לפני בחירות, אמר צחי הנגבי. הם יישבו בממשלה, ותראו כמה תירוצים יהיו להם — מ"מה שרואים משם לא רואים מכאן" המשומש, דרך "נשפיע מבפנים" המרופט, ועד לקלף המנצח: "עם בנט בביטחון תרגישו יותר טוב?"
נפתלי בנט בביטחון זה אסון, אבל איתמר בן גביר בוועדה למינוי שופטים הוא אסון גדול יותר. גנרלים יעדיפו להתחרות בלמי יש איראן גדול יותר ולא להתעסק בגזענות שלו. גנרלים לא מתעבים גזענים, הם בזים להם. בצלאל סמוטריץ' כשר חינוך הוא בעיניהם לא יותר ממשהו רע שנדבק לסוליה. זו הטעות שלהם, וזה האסון שלנו. גנרלים יהירים הם פוליטיקאים מסוכנים כי הם מזלזלים בגזענים. הפילדמרשל הינדנבורג זילזל בקורפורל היטלר, וראו מה קרה.
הם יהיו פרטנרים נוחים במשא ומתן הקואליציוני. הם יעכלו מהר את בן גביר. איזו ברירה יש להם? גנץ רוצה להיות ראש ממשלה, אבל ישמח לביטחון, תנו ליעלון אוגדה, ותעשו אותו מאושר, תנו לאשכנזי את גולני, והוא יחזור לעלומיו. בינתיים יחגוג בן גביר במשפטים, וסמוטריץ' יתעלל בתלמידים.
לימים כאלה קרא אומברטו אקו "ימי הקדם פשיזם". חיים כרגיל. הלילות מתקצרים והימים מתארכים, ועוד מעט אירוויזיון. הפשיזם עוד באוויר, אבל אישור לנחיתה כבר יש לו. השאלה כבר איננה אם ינחת, אלא מתי. השאלה היא, מתי ייצאו לרחובות בחורים בציציות וחולצות צהובות ויכריחו עוברים ושבים להניח תפילין.
