מעזבונו של יצחק (איציק) גלנטי, ז"ל דוד של מזי

איציק גלנטי, איש ירושלים ואב משפחה למופת; בן-זוג לשרה , דודתה של מזי, ואב מסור לינקי, אבי, בועז ויונתן, נפטר השבוע, ב-19 בינואר 2014

אני מביא כאן מבחר סיפורים שכתב

קבורת צדיק

בעיירה חשובה, ניצבה בפני תושביה משימה והיא למצוא עלם צעיר,  תלמיד חכם לבת הרב אשר הגיעה לפירקה. ובכן, תלמידים רבים הובאו בפני הרב, ולבסוף הוחלט על עלם צעיר, תלמיד ישיבה מבריק אשר הרב התרשם מיכולתו ומידיעותיו, ואכן בחר בו. למחרת היום קרא לו הרב למספר ברורים נוספים, ושאלת השאלות הייתה: כיצד בדעתך לפרנס את בתי, ומה הוא מקצועך?

כיוון שלעלם לא היה כל ניסיון, החליט הרב כדלקמן: הבחור ישלח לעיר אחרת לשנה אחת, ויבחן כיצד יצליח להתפרנס. ניתן לו חמור עמוס בכל טוב, והוא יצא לדרך...

העלם הגיע למדבר, מנסה למצוא את דרכו, והנה החמור נופל, שובר את רגלו והופך לנטל. בצערו ובחוסר ברירה, חופר הבחור קבר לחמור, ויושב למרר בבכי מר ובשבר גדול. והנה עוברת שיירת גמלים עם אנשי עיר גדולה, והללו שאלו לפשר הדבר, ועל מה הבכי המר והכאב? ובכן, אומר העלם, כרגע קברתי את היקר לי מכל, צדיק גדול, עושה נפלאות בחייו, ובוודאי יעזור לכולם גם במותו, ועל כן קול הזעקה הגדולה.

מיד הוחלט לבנות במקום אחוזת קבר כיאה לצדיק גדול, והדבר נודע ברבים. החלה נדידה של מבקרים עם תרומות, והעלם הפך לאיש עשיר מאוד. שמעו של הצדיק הגדול יצא בכל העיירות והיה למוקד משיכה. אל לרב אשר שלח את העלם להתפרנס, הפסיקו לבוא, והקבר אשר באחוזתו, אשר שקק חיים בעבר, נותר בודד.

הלך הרב לברר פשרו של דבר, ונודע לו על קבר הצדיק אשר קבור במדבר.

למחרת יצא בעצמו אל המדבר, אל הקבר, והנה הוא פוגש בעלם אשר שלח למשימה! בעוד הבחור מנסה להסביר לרב את העניין, אומר לו הרב: פה קבור הצדיק שלך, ואצלי קבור האבא שלו! אכן, "קברי צדיקים"!

נשים!

לבית הרב פורצת אשה בבכי מר ומבקשת מהשמש להיפגש עם הרב.

הרב נאות לקבלה, אך כיסה עיניו לבל יחזה בה.

האשה מבקשת מהרב שיחזיר את בעלה אשר ברח ממנה, והותירה לבד בחוסר כל.

לאחר טקס הברכות, מבטיח לה הרב שהבעל יחזור בהקדם.

האשה שמחה ועליזה יוצאת את בית הרב, ואומרת לשמש שאכן הרב עזר והבעל יחזור אליה בהקדם.

אומר לה השמש: ״לא יחזור.״

חוזרת האשה לרב ואומרת לו, שהשמש אומר שהבעל לא יחזור.

הרב קורא מיד לשמש וגוער בו: כיצד זה הוא ממרה את פיו?

אומר השמש: ״רבה, אתה כיסית עינך ולא ראית אותה, אבל אני ראיתי אותה ואני פוסק: הבעל לא יחזור...

מלאכים

מן המפורסמות הוא, שהבעל-שם-טוב היה עושה דרכו בדרכים בקפיצות ובדילוגים.

בערב שבת היה עליו להגיע לעיירה רחוקה, והזמן דחק לפני כניסת השבת, ולכן הורה לסוסים לעשות הדרך בקפיצת דרך.

במעופם, פונה סוס לחברו ואומר לו כך: אנו בוודאי מלאכים ולא סוסים, שהרי אנו מעופפים כדרכם של מלאכים.

עונה לו חברו: לאט לך. בוא נמתין ונראה איך ינהגו בנו לכשנגיע לעיירה. אם ינהגו בנו כבוד, ויכניסו אותנו לארמון, אזי אנו באמת מלאכים! אבל אם יכניסו אותנו לאורווה, סימן שסוסים אנחנו...

אנשים ישרים

פעם הגיע גביר לביקור בעיירה, לפני כניסת השבת.

אנשי העיירה, בראותם את עושרו, הובילו אותו אל בית הרב, לאירוח שבת כפי שמקובל לעשות לאנשים חשובים.

מובן שהרב קיבל את פניו בסבר פנים מאירות, והציע לו לעבור את השבת בביתו.

האורח קיבל את הצעתו של הרב, ונשאר למשך השבת.

לפני לכתם לבית הכנסת, ביקש האורח מהרב להחביא את הממון הרב אשר עמו בארונו של הרב. "בוודאי!" ענה לו הרב, ומיד הזמין את השמש ועוד שניים מפרנסי העיר, לשמש כעדים לכך שהממון שייך לאורח, ושהוא יקבלו בחזרה מיד עם צאת השבת.

האורח התקבל כיאה לאנשים חשובים בבית הכנסת, ואנשי העיירה הרעיפו שבחים על הרב ועל בני ביתו. גם סעודת ליל השבת עברה בניגונים ובסיפורי חסידים, כנהוג בבית הרב. למחרת הלכו בצוותא לבית הכנסת לתפילת שחרית של שבת, והכיבודים והשבחים חזרו על עצמם. האורח גם הוא החמיא לרב ולבני העיירה, באומרו איזו זכות היא להיות הרב של קהילה כל כך טובה ואנשים ישרים מאוד.

עם צאת השבת התכונן האורח לצאת לדרך ובצורה מנומסת ביקש את ממונו.

אמר לו הרב: על איזה ממון הינך מדבר? בטח התבלבלת, כאן בבית הזה לא השארת שום ממון. האורח ביקש מהרב לקרא לשמש ולשני העדים האחרים, שהיו עדים להטמנת הממון.

"בבקשה," אמר הרב, ומיד שלח להביא את השמש ואת שני העדים.

לשאלת הרב בדבר הממון, אמרו השלושה: ״לא היה ולא נברא!״

כאשר הבין האורח את עומק הבור אליו נפל, אסף את מיטלטליו וביקש לעזוב את בית הרב. הרב קרא לו ואמר: הרי לך הממון אשר הפקדת אצלי, ובאשר ליושרם של בני העיירה - אני מותיר זאת לשיקול דעתך!...