אימייל ששלחתי אתמול למשפחת בתחת:
רציתי לשתף: אמא הלכה לחדר הכושר והשאירה אותי עם ערוץ המוזיקה הישראלית 24.
במסגרת דעותי הקדומות (טכניקה מצוינת שפיתחתי להתמודדות עם עולם אכזר), הייתה לי דעה מוקדמת שלילית על הערוץ: שכביכול המוזיקה הישראלית היא שטחית, קלישאית, כמו רוב התרבות הישראלית: התקשורת, החדשות, וכו'.
אבל בעל כורחי, הדעה הזאת השתנתה. ערוץ 24 הוא אוסף מצויין של הקליפים הישראליים הכי משובחים, עם עריכה מוזיקלית חכמה ועשירה. ממש ההיפך מה"נעים בגב" שעושה גלגלצ.
הקליפ הספציפי הזה הוא דוגמה לשיתוף פעולה של תמליל מצוין (אריק איינשטיין! במשך שנים חשבתי שהוא זמר גדול אבל תמלילן די גרוע, כולל "אני ואתה"), ולחן (קלפטר, אצלו זה רגיל), וביצוע של: סחרוף (סולו ראשון בסגנון קצת יווני), דודו טסה (סולו שני, רוקיסטי-מזרחי נהדר, ואביתר בנאי מביט בו ומתמוגג). שימו לב למשיכת האקורד הכפולה (דקה 3:33) שמהווה חתימה לסיום הסולו.
https://www.youtube.com/watch?v=wZuAv0dtS6A
אבל אחר כך מגיע קליפ של שלומי שבן, ומחזיר אותי לקרקע המציאות הרדודה והשטחית... וזה כבר סיפור אחר. (ואיך חוה אלברשטיין הגדולה משתפת עם זה פעולה? כמו בתורת היחסות הכללית, כנראה יש פה משהו חכם שאני לא מבין).
נו, וכשהגיעה ריטה הבלתי-נמנעת, אז כבר הייתי חייב להעביר ליוטיוב. יש גבול.
מי ששרד/ה את הטקסט על כאן - שיענה לי "קראתי", ויקבל ממני מאה שקלים. ברצינות.
ומתנצל אם קילקלתי לכם את השבת עם חפירה מתוסבכת.
