מחשבות על יהודים, כאן ושם, בעקבות א.ב. יהושע

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=715247&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0

את מצב היהדות בישראל כולנו מכירים, והוא לא מזהיר לדעתי. אכן ההתבוללות היא תופעה מדאיגה, והיא כנראה כבר חיסלה את רוב העם היהודי במהלך ההיסטוריה. הזרם האורתודוקסי מכנה אותה, בצדק מסויים, "השואה השקטה", עם כל הזוועה שיש בביטוי הזה. אבל אני לא בטוח שהכיוון התרבותי, הערכי והחינוכי שהמדינה שלנו הולכת אליו הוא טוב יותר. ה"יהדות" נשלטת היום על ידי מה שכיניתי "הזרם האורתודוקסי ביהדות", וזה לדעתי הכינוי הראוי לחובשי הכיפות שבינינו. (מעניין ששליטתם היא על דעתם ועל דעת החילונים כאחד). זהו זרם חשוב ודומיננטי, שיש לו עוצמה גדולה, השפעה וחיות חזקים, אבל עדיין רק זרם אחד (ואף לא הגדול ביותר) ביהדות, שכוללת גם חילונים, מסורתיים, אתאיסטים, רפורמים וקונסרווטיבים. הזרם הזה הולך לכיוון יותר קיצוני, מתבדל, משיחי, וגם גזעני במידה
אנחנו חוזרים לשאלה הנצחית, לשם מה הוקמה המדינה. כדי לספק מקום בטוח ליהודים? - היום ישראל היא המקום הפחות בטוח בעולם. כדי להיות "אור לגויים"? עדיין, יותר יהודים בעולם עוסקים ומשפיעים בתחומי רוח מאשר בישראל, כפי שציין שריד בצדק לדעתי. גם צמד המדענים שזכו בנובל בשנה שעברה, הקפידו לציין שהם תוצר של החינוך של שנות החמישים, ושהזכייה שלהם איננה בזכות אלא למרות החינוך הישראלי

האם המצב של היהודים כאן טוב יותר, מבחינה פיזית ורוחנית, מזה שבישראל? אני לא מכיר כאן מספיק יהודים כדי לענות על כך. כפי שאמרתי, את ישראל אנחנו מכירים, כולל ההתדרדרות המוסרית והחינוכית. כאן (בארה"ב) בטוח יותר, היהודים חופשיים יותר, ומשפיעים יותר; אבל גם מתבוללים יותר. שם לעומת זאת, אנחנו אדונים לעצמנו, אנחנו קובעים את החוקים, לטוב ולרע (למעשה לא אנחנו, אלא הפוליטיקאים העלובים שאנחנו בוחרים באין ברירה אחרת); אין כמעט נישואי תערובת, אבל יש כיבוש מנוול ומשחית. מה עדיף? השאלה נשארת מבחינתי פתוחה. עובדה שאנחנו כאן ולא שם, אמנם כנראה כולנו נחזור, אבל מה צופן העתיד איש אינו יודע. כמו שאמר הרה"ג דני סנדרסון, נחיה, נמות ואז נראה