Friday, November 25, 2011

הקוסם


אני מת על קוסמים. קוסמים-בדרנים, Magicians, להבדיל מ"קוסמים" במובן של Wizards, שכמובן אינם בנמצא, הם בעיני פרפורמרים ברמה הגבוהה ביותר.
קוסם טוב איננו זה הטוען שיש לו כוחות על טבעיים. להיפך, הקוסמים הגדולים ביותר )כמו: פן וטלר, ליאור מנור, ליאור סושרד), חוזרים ואומרים שהם רק מאחזי עיניים ושכל פעולתם היא במסגרת חוקי הטבע. כדי להיות קוסם-בדרן טוב, הוא או היא חייבים להיות מיומנים עד כדי שלמות – אחרת הטריק מתגלה, והלך הקסם. רק "בעלי הכוחות", קרי מתחריהם העלובים של הקוסמים האמיתיים, טוענים לכוחות על טבעיים. נו, ואם אצלם משהו התפקשש, אז כנראה לא הייתה קליטה טובה של השפע האלוהי, ומכיוון שממילא הכל בידי שמיים, בעזרת השם נצליח בפעם הבא.
זאת הסיבה שבעבר הייתי מוקסם מהופעות ציבוריות של בנימין נתניהו, שהוא, לא להאמין, עדיין ראש הממשלה של מדינת היהודים.
האיש הזה הוא קוסם ברמה הגבוהה ביותר. כפי שאמרנו, קוסם טוב מצליח לעשות לנגד עינינו דברים שאנחנו, אנשים חושבים ורציונליים, יודעים שהם בלתי אפשריים. אבל הנה הם קורים במרחק נגיעה מאיתנו.
לנתניהו יש הכשרון הנדיר לדבר אל הקהל כך, שהקהל נישבה בקיסמו ומשוכנע באמיתות דבריו, רק משום שהקוסם אמר אותם. הוא אמן הרטוריקה המושלם, וכל אמצעי רטורי מכוון להצלחת הקסם: טון הדיבור, האינטונאציה, מחוות הגוף הקטנות, נשיכת השפתיים, המבט הרציני והמיוסר. ההנאה המזוכיסטית שתמיד שאבתי מהופעותיו בטלויזיה, הזכירה לי את ההנאה מהופעה של קוסם-בדרן טוב. אתה יודע בוודאות רציונאלית, שהאיש עובד עליך, שהדברים שהוא אומר אינם נכונים בעליל; ובכל זאת, זה כל כך משכנע. כשהוא אומר שאין לנו פרטנר, ושאנחנו כל כך צודקים, וכל כך יפים ונקיי כפיים, וכמה שהעולם אכזר ולא צודק כלפינו – זה ממש נשמע משכנע.
נתניהו גם מצליח לקחת את האסונות נוראיים ולהפוך אותן להזדמנויות נהדרות, בעיקר בשבילו. בעת שריפת הענק בכרמל, שהשבוע מלאה לה שנה, הוא הצליח לשכנע ציבור עצום, שתפקידו העיקרי כראש ממשלה הוא לפקד על כוחות הכיבוי. רק בזכותו הגיע לארץ ה"סופר טאנקר", למרות שלחברה המפעילה אותו יש נציג רשמי בארץ, שכבר פנה לפני כן והציע את שירותיו בכיבוי השריפה, אך נדחה. נתניהו גם דאג להילכד, כאילו בטעות, על ידי מיקרופונים ש"קלטו" את לחישתו הרועמת למפקדי הפעולה: "תגידו מה חסר לכם, מטוס כיבוי? אני אביא לכם". מאות אלפי ישראלים משוכנעים עד היום, שנתניהו פעל היטב בכיבוי השריפה. הדו"ח החמור של מבקר המדינה, העתיד להתפרסם בקרוב, והעובדה שראש הממשלה נושא באחראיות לתפקוד כל הרשויות במדינה, ובוודאי אלה האמונות על הצלת חיים, לא תזיז כנראה לרוב הישראלים.
גם את שיחרורו של החייל השבוי גלעד שליט, המבורכת כשלעצמה, דאג נתניהו להפוך למפגן יחיד: "אני הבטחתי להחזיר את הילד הביתה, ואני קיימתי." המפגן הזה הפך על פיהן שנתיים וחצי מבוזבזות, שכבר בתחילתן, על פי מקורות לא זרים, ניתן היה להחזיר את שליט בערך באותו המחיר – להזדמנות צילום נדירה, שלא איש כנתניהו יפספס.
מצבה של המדינה, בכל פרמטר פרט לכלכלה שנוגעת רק לשני העשירונים העליונים – בכי רע: "תהליך השלום", מערכת הבריאות, רמת החינוך, המעמד הבינלאומי, הדמוקרטיה המתדרדרת; אבל מעמדו של נתניהו לא נפגע מכך. קוסם, כבר אמרנו.
והנה, בשבוע שעבר קיבלתי את האישור האולטימטיבי לטענתי. מי לנו אמין יותר, ממלכתי יותר, ולאחרונה אפילו מגן-נתניהו יותר, מאשר – נחום ברנע. ברנע, בעל הטור הנקרא ביותר בישראל, חתם את סקירתו על נתניהו במילים האלה: "הם (הגויים) צריכים ללמוד מאיתנו, הישראלים, שעוקבים אחרי הסתירות בדברי מנהיגיהם באהדה, לפעמים אפילו בהערצה. בעינינו נתניהו לא שקרן; הוא קוסם".

Friday, June 10, 2011

סורים על הגדרות












כשהיינו בצבא, אחת הבדיחות המקאבריות היו: קום, התעורר, הסורים על הגדרות
והנה היום, שוב זה הסיוט הגדול התורן של המדינה החרדנית הזאת
אלא שהפעם מדובר באזרחים לא חמושים
ובכל שבוע כמעט, אזרחינו המודאגים שואלים את עצמם: יצעדו השבוע או לא יצעדו
ואם יצעדו, מה נעשה? נירה בהם? נתאפק? ניתן להם לעבור
כל אפשרות היא גרועה
ואכן, כבר מזמן נראה לי שיש לפלסטינים דרך מצויינת לסיים את הכיבוש הבלתי צודק הזה
לצעוד בהמוניהם אל מול חיילי צה"ל, שבוע אחרי שבוע, עד לשבירה הסופית
כי הרי, באמת, מה נעשה
אם לא נגיב, הם יחצו את הגבול וישטפו את הארץ
אם נירה, יהרגו רבים מהם ואחרים ייפצעו. ישראל תחטוף גינויים מקיר לקיר על הרג אזרחים בלתי חמושים. ההסברים על כך שהם חצו את הגבול, ועל זכותנו להגן על גבולותינו, ומסביבנו כל אויבינו הם רצו להשמידנו, בלה בלה בלה, לא יעשו רושם. אין מדינה בעולם שמכירה בריבונות של ישראל על רמת הגולן
הבעיה היחידה, מוסרית, היא מאיפה ניקח את הזכות לדרוש מאלפי פלסטינים לצעוד אל מול האש, אש שממנה בוודאות רבים מהם ייהרגו
גם את התוצאה של המהלך תהיה טובה - סיום הכיבוש

לאחרונה המליץ לפלסטינים בעל הטור הפופולרי ב"ניו יורק טיימס", תומס פרידמן, בדיוק את זה: צעדה עממית, המונית ולא אלימה, לכיוון ירושלים
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4073633,00.html
http://www.nytimes.com/2011/05/25/opinion/25friedman.html

אפילו אהוד ברק, המוח המבריק של הכיבוש, שלף דוגמה מההיסטוריה, כשדיבר בחשש על חזרה על "צעדת המלח," שאירגן המהאטמה גאנדי במחאה על מס המלח הבריטי
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1230068.html


הנה דברים שכתבתי בתגובה לחבר, כבר לפני 3 שנים
http://avners.blogspot.com/2008/09/terror-and-non-violence.html




Good that you mentioned Ghandy. I agree with you, that the right thing to do by the Palestinians was to carry out non-violent struggle. this is our worst nightmare: to see thousands of Arabs marching into the military outposts and checkpoints. what would we do? if we don't open fire, then they will prevail and essentially wipe us out. if we do open fire, then we will kill hundreds. Now forget the discussion if the dead would be innocent or not. just the international impact of this, will kill the occupation.
So, from my stand point, that would be an ideal solution. the problem is, that I need to ask the Palestinians to make a sacrifice of a few hundreds, maybe thousands. I don't think that I can do that. the end result is, that thousands of them do get killed, but at least (from their viewpoint), they also kill a few hundred Jews, in the process. so the deadly cycle continues with no end.

Wednesday, June 1, 2011

ציטוט החודש, 1



אני מת מפחד מהחשיפה הזאת. בבית יושב אחד האנשים היקרים לי בעולם, אבא שלי, והוא אחד האנשים שאולי הכי לא יבינו את מה שאני עושה. הוא אפילו לא יודע שאני שייך לשוברים שתיקה


אסף פולק, 27, מארגון שוברים שתיקה, שמפרסם עדויות של חיילים על השירות בשטחים, עדויות שהצבא לא רוצה לשמוע

Monday, May 9, 2011

ציטוט החודש





הטלוויזיה לא מבטאת את מה שאנשים רוצים לראות, אלא את מה שמנהלי הטלוויזיה חושבים על הצופים שלהם


מודי בר-און

קריאה למרי אזרחי














האירועים של החדשים האחרונים בארצות ערב טרפו הרבה קלפים
טובי הפרשנים לענייני ערבים, מעודכנים כתמיד ומוכנים בעיקר למלחמה הקודמת, שוב הופתעו. לא היה נראה דבר יציב יותר משלטונו של חוסני מובארק במצרים, או של הקולונל הליצן קדאפי בלוב. הראשון אף זכה לדימוי של שליט נאור ומתקדם בעיתונות הישראלית, עם ראיונות חגיגיים ומפרגנים שהעניק בטובו לחבריו בתקשורת הישראלית. ההגינות מחייבת לציין, שידידתו הטובה ב"ידיעות אחרונות," סמדר שיר, הפכה את עורה לאחר שנעצר, זיהתה לאן הרוח נושבת ולפתע כתבה מאמרי ביקורת חריפים נגדו
ועם זאת, מי היה מאמין, שעם כנוע, פשוט ולא מתוחכם, שלא לומר ממש ערבי–פרימיטיבי כמו העם המצרי, ירהיב עוז לצאת לרחוב נגד "המנהיג האהוב", וישיר סיסמאות כמו "כולנו יד אחת, מבוקשנו אחד, הסתלק, הסתלק, הסתלק, ייפול, ייפול חוסני מובארק"; ויותר מזה – מי היה מאמין שזה יצליח להם?
הדבר המתבקש, לאור הצלחת הסרט "מושחתים ומנוולים הביתה", הוא לקבל השראה, (כן, גם אם מדובר בערבים, ראוי לבלוע את גאוותנו הציונית, וללמוד משהו), ולהתחיל להפיק את סרט ההמשך, כאן בישראל. רצוי מאד, כמובן, להפיק לקחים מכישלונו של הסרט המקומי הקודם, "מושחתים נמאסתם". צ
אמנם נכון, ישראל איננה מצרים. אין כאן (עדיין, לשמחתנו) אלימות של מוסדות השלטון כלפי אזרחים (יהודיים, על כל פנים) בהיקף שקיים במצרים, לוב וסוריה. החיים כאן אפילו טובים ונעימים, גם ביחס לארצות מתקדמות אחרות, אם את או אתה שייכים לעשירון העליון או לתשיעי – וכל מכריי וידידי, כמעט, כולל אנוכי, שייכים לשני עשירונים אלה. לבושתי, מאז שהפסקתי ללכת למילואים, לא יוצא לי לפגוש או לשוחח באופן מעמיק כמעט עם שום אדם השייך לשמונת העשירונים התחתונים. הקוראת מוזמנת לבדוק בעצמה, אם זה המצב גם אצלה. המסקנה מכאן, לדעתי, שאנחנו תושבי מדינת צפון תל אביב והרצליה פיתוח, חיים לא רע בכלל תחת שלטון הביבי והליברמן; אולם בחינה מעט יותר מעמיקה של החברה הישראלית כולה, ובעיקר ניתוח המגמות עם אקסטרפולציה כלפי העתיד, תגלה שהמצב שונה במקצת

מקובל שמדד טוב לניבוי הצלחתה של גוף מסחרי הוא ה"בוק-טו-ביל" שלו, לאמור היחס בין ההזמנות להכנסות בהווה; בהתאם לכך, ניתן לקבל מושג על פני החברה בעתיד ע"י מבט על המערכת המכשירה את אזרחי העתיד, הלא היא מערכת החינוך
בלשון זהירה, אומר שמערכת החינוך הישראלית נמצאת בהתדרדרות נמשכת. השיפור האחרון של כשני אחוזים במספר הזכאים לבגרות, אין בו כדי לנחם. עדיין תלמידי ישראל משיגים את אחד המקומות האחרונים במדרג הארצות הקרויות מפותחות, השיעור הכללי של מקבלי תעודת בגרות עדיין נמוך, והשימוש בתעודת בגרות כמדד לחינוך, השכלה וערכים, בחברה המקדשת את ההישג החומרי וההצלחה העסקית הוא בעייתי בפני עצמו
המסקנה מכאן היא שהדור הבא יהיה פחות משכיל ופחות ערכי

הפערים בין עניים לעשירים בישראל, מדד נוסף המאפיין מדינות נחשלות, רק מתרחבים

כלומר, למרות החזות החיצונית של פריחה ושגשוג, יש למעשה בישראל תהליכי מעמקים שיביאו, אם לא יהיה שינוי במגמה, להתפוררות ולדעיכה. השכבה הדקה של הציבור השבע תתעורר יום אחד למציאות מפתיעה, באופן דומה לזה שמתרחש לנגד עינינו בארצות ערב

אני קורא בזאת להקדים את המהפכה, ולו כדי למנוע את בזבוז הזמן. צאו לרחובות היום, ללא אלימות, היפכו את כיכר בואו-נבכה-בציבור-בהנחייתו-של-יאיר-לפיד-ואחר-כך-נלך-לארומה-לשתות-לאטה-עם-חלב-דל-שומן, לכיכר א-תחריר הישראלית; לימדו מהערבים הפרימיטיביים פרק בשאיפה לחירות. הפילו את השלטון המנוול הזה עכשיו



מחשבות בעקבות טקסי יום הזיכרון







יש לי הערצה כמעט עיוורת ללוחמי השייטת, בגלל עצם היותם אנשי הדממה

ויחד עם זה אני גאה מאד להיות אחד מאותם בכיינים, שלהם כל כך בז רועי ז"ל המוזכר בכתבה
למרות שלצערי הרב הוא מת - הבוז שלו לאנשים כמוני, במקום שיגרום לי לחוש קטן לידו, באופן פרדוקסאלי מקטין את ההערצה שלי אליו. הבוז שלו לחסרי האומץ כמוני, שלא היו בשייטת ולכן הם בכיינים שלא מבינים שאנחנו לא בשוויץ, הבוז השקט והאצילי שלו, הוא מה שמנמיך בעיני את האנשים האלה, מדרגת לוחמים קשוחים ובני אלים למדרגת בני אדם. בני אדם שלפעמים טועים, שלא מסוגלים לפעמים לצאת מתוך קופסת המחשבות הצרה שלהם, להפסיק לראות את העולם דרך כוונת של רובה משוכלל ובלתי חדיר למים, ולהבין שיש אנשים שלא היו בשייטת וחושבים אחרת מהם

האנשים הנפלאים האלה, שמסוגלים לכל מעשה גבורה יוצא דופן, לא מצליחים לעשות מה שילדה קטנה יכולה
לפעמים רק ילדה קטנה יכולה לעמוד ולשאול בתמימות, למה
ולהבין שלא כל העולם חושב שאנחנו צודקים ויפים, שהקרב המיותר שבו רועי ז"ל נהרג לא היה קרב על הגנת הארץ אלא על הגנת ההתנחלות אלון מורה הסמוכה למקום שבו נהרג
ושלא כל העולם חושב שההשתלטות של השייטת על האונייה התורכית הייתה מעשה גבורה אלא הרג של חפים מפשע

ואני מכבד את אלה שחושבים אחרת: שרועי ז"ל הקריב את חייו על הגנת המדינה

ואמשיך לספוג בשקט את הבוז של אנשי השייטת כלפי מי שלא היו בשייטת, כי על פי הסטיקר הנפוץ היום בישראל, כולנו שייטת 13
חוץ ממי שחושב אחרת



Monday, April 4, 2011

יום הולדת 50



אוסף של ברכות מבני המשפחה