והפעם בפינתנו, "מדוע אני לא יודע לכתוב כך," או: "למה לעזאזל לא אני כתבתי את זה":
ירח הדבש של נועם שליט
רוית הכט
ככל שהחתונה מפוארת - כך מרים וקצרים חיי הנישואים. נזכרתי באמרה החמוצה הזאת עם פרוץ ההילולה התקשורתית סביב ריצתם לכנסת של קרנית גולדווסר, ובמיוחד של נועם שליט. גולדווסר, שנפגשה גם עם ציפי לבני, עגנה לבסוף בלפיד Team. שליט הוציא הודעה רשמית שהוא רץ בשורות מפלגת העבודה ובכך הפיח קצת עניין בדינוזאור המקרטע בן שמונת המנדטים. לאחר שכיכבו בעל כורחם בריאליטי המצמרר והממגנט בישראל - שליט וגולדווסר חוזרים לכותרות הראשיות. אלא שהפעם הם נכנסים בדלת הקדמית: לא כקורבנות אסון שפקד אותם לרוע מזלם, אלא כיזמים פוליטיים בעלי יומרות לכוח ושררה.
המפלגות או הפוליטיקאים שגייסו את שליט וגולדווסר רואים בהם היום נכס אלקטורלי: אנשי ארץ ישראל היפה, שצלקות החיים במדינה הקשה-אך-האהובה הזאת חקוקות בנפשם. המפלגות מצאו - ברוח תרבות הריאליטי המושלת בכל - את הטאלנטים הבאים שלהן לבחירות: כוכבי מציאות החיים בישראל. ירחם אלוהים על ילדי הגן במדינה שאלו הם כוכביה.
בטווח הקצר ייתכן שהבוחרים ינהרו אחרי המתמודדים החדשים ויצביעו בזכותם למפלגות שלהם. אבל עצוב לנחש כמה ירח הדבש הזה יהיה קצר. הצופים, שאימצו מבעד למסך הטלוויזיה את קרנית והצדיעו בהערכה לנועם, יסלדו מהסגנית גולדווסר ומהפוליטיקאי שליט. לא בגלל שיהיו חברי כנסת רעים - סביר להניח שלא יהיו רעים מרבים אחרים - אלא משום שהם חיים במדינה שבה מוקצבת להם חלקת אדמה צרה ביותר, ממלכתית להחריד, א-פוליטית לכאורה.
פדיון שבויים ושכול נקשרים בתודעה הישראלית במוסר, בערכי רעות, בלב יהודי חם. הפוליטיקה נמצאת במקום אחר לגמרי. זוהי הפרדה דיכוטומית בין הקודש הצח לחול המלוכלך; בין טוהר השכול ופדיון השבויים לטומאת האינטרס הפוליטי והתכסיסים הפרלמנטריים. כאילו מקום נפילתו בשבי של גלעד שליט והמקום שבו נהרג אודי גולדווסר ז"ל אינם סוגיה פוליטית. כאילו המקומות שבהם נמצאים רבים מחיילי צה"ל (בסכנת מוות או נפילה בשבי) אינם ביטוי או תוצאה של השקפה פוליטית. כאילו החזרת גלעד שליט (המבורכת) אינה צעד לגריפת הון פוליטי בעבור ראש ממשלה שעבר קיץ לא קל (ושמיהר לנפנף בשכול שלו, כדי להפיס את דעתן של המשפחות השכולות שהתנגדו לעסקה). ההפרדה הזאת נדרשת, כי להכיל את שניהם ביחד - פשוט אי אפשר.
כניסת שליט וגולדווסר לשדה הפוליטי היא טרגדיה כתובה מראש. מי שחובקו והפכו למורמים מעם בגלל תפקודם המוצלח כסלבריטאי שכול ושבי, יוקעו בגלל ניסיונם להרחיב את גבולות התפקיד. תחילה יפרנסו ההאשמות על ניצולה הציני של הטרגדיה את תעמולת הבחירות של המפלגות היריבות. אחר כך הן עלולות להופיע גם בקרב בוחריהם, אם שליחי הציבור יאמרו משהו שלא מוצא חן בעיני מישהו.
כדי להמשיך לחיות במציאות הנוכחית - באשליית שפיות כוזבת - לא נותר לחברה הישראלית אלא למחות כשמלכלכים לה את מטלית השכול הממרקת. שליט וגולדווסר עלולים לשלם על כך את המחיר.
