יום הולדת 50

אוסף של ברכות מבני המשפחה

מזי

אבנר יקירי ובחיר לבי

לכבוד יום הולדתך ה-50, זו סיבה מספיק טובה בשבילי, להניח לרגע את הציניות בצד ולהתרכז בברכה מושקעת ואוהבת בעבורך

כשישבתי לכתוב לך, גלגלתי בראשי את החיים המשותפים שלנו, ושמחתי לגלות שגם אם היום הייתי צריכה לבחור בך, הייתי בלב שלם עושה זאת שוב

ובעידן זילות הנישואין שמתרחשת בבתים רבים, אני שמחה להיות בצד השלם והמאושר של בחירותי

הנה אתה בן 50, ומחצית מחייך אתה חולק איתי. שני אנשים שונים כל כך, אבל גם בהרבה מובנים דומים. אומנם לעיתים השוני יוצר עליות, מורדות ועניין, אבל תמיד ההרגשה היא - באש ובמים

אני נפעמת מחוכמתך, סוג של אנציקלופדיה וויקיפדיה ביחד. נזכרת למה התאהבתי אז, וחושבת שהיו אלה העיניים הטובות, הצניעות, והרגישות שתמיד מכוונת החוצה לחלשים, נדכאים, ערבים, ועוד... איכפתיות אמיתית לצדק, למוסר, ולאנושיות

וזה עוד לפני שדברנו על היותך איש רוח המחובר לרוחניות

כשנולדו הילדים הוכחת שאתה אבא משקיען, חם, ואוהב

כשהם היו קטנים הרבית לשחק איתם, ללמד אותם, מסיפורי התנ"ך ועד מוזיקה קלאסית. השרשת בהם אהבה, כבוד, וערכים, למרות שמזכירה לך שגם אני הייתי שם, אבל זה היום שלך, אז אני לא לוקחת פוקוס, לשם שינוי

הרכבת אותם על אופניים לים, בעליות ובמורדות של ירושלים, והנהגת את המסע של כולנו באופניים לסן-פרנסיסקו

ובעיקר היית שם בשבילם. וגם היום שהם כבר גברים עצמאיים, אתה ממשיך לעטוף אותם באהבה, הם מושא גאוותך. אתה רץ אחריהם לבסיסים, לצניחות, לטקסים, ולשבתות

לכבוד ה-50 שלך, החלטתי שמן הראוי לפשפש בכתובים ולבדוק מי היה אבנר בן-נר

שם של אדם הוא סוג של משקל, לעיתים מודע ולפעמים לא

אבנר בן נר מוזכר בספר שמואל א', ותפקידו היה שר הצבא. די מצחיק לחשוב שקראו לך, איש שונא מלחמות, פצפיסט מושבע, על שמו של שר הצבא של ישראל, אבנר בן-נר

מתוך אמונה שאין מקריות בחיים, החלטתי לבדוק את הסוגיה הזאת, ומצאתי עצמי בודקת בספר שמואל א' מיהו אבנר בן-נר האמיתי, וגיליתי לתדהמתי שהוא מוזכר שלוש פעמים בלבד, ובשלושת הפעמים הוא מזכיר אותך יותר מאשר שר צבא לוחם. בפעם הראשונה הוא מוזכר כבן דוד של שאול, איש משפחה; בפעם השניה, כשדוד מנצח בקרב את גולית, אז שאול שואל את אבנר: מי זה הנער דוד, כלומר – איש ידע

והפעם השלישית, כאשר שאול המלך יורד למדבר זיף עם 3000 איש, שלוש אוגדות בערך, כדי לרדוף אחרי דוד, הם הולכים לישון במדבר, וכולם נרדמים כולל אבנר שר הצבא, שתפקידו היה לשמור על המלך. אז דוד לקח את חניתו של שאול מליד ראשו. נראה שאבנר בן-נר היה שר צבא כשם תואר, אבל בפועל היה איש שלום כמוך

במסכת אבות כתוב: בן חמישים לעצה; ומסביר רש"י, שלומדים את זה מהכהנים שעבדו במקדש, הם עבדו עד גיל 50, ובהגיעם לגיל הזה העבירו אותם להיות יועצים. יכול להיות שאבנר בן-נר נולד בגיל 50, וכל מה שידע זה לתת עצות

גם אתה אבנר אדם שיודע לייעץ, לעזור, לתמוך ולהוביל רעיונות ואמונות

אני מאחלת לך ששבעים השנים הנוספות שתבאנה תהיינה שנים מבורכות, בריאות, עם הרבה אושר

מאחלת לך מזל טוב ענק ואוהב, היום, מחר, כל החיים

עד 120

!!

אמא

אבנרי אתה בן 50, עד 120, קשה לי לעכל

(...אני זוכרת כל רגע מאז שנולדת (ואפילו לפני זה

...אני רוצה לספר כמה דברים קטנים שאולי כבר שמעת

היית תמיד חמוד מאוד, בלונדיני מאוד ורציני מאוד, כבר בבית יולדות קראו לך צ'רצ'יל

(...לפני שהלכת לגן כבר למדת לבד לקרוא ולכתוב (אז זה לא היה מקובל

לפני שעלינו ארצה, כשהיית בן שנה וחצי כבר סימנת עם האצבע על כל רכב שעבר לפי השם: "הנה פיאט, הנה וולקסווגן, הנה פורד, הנה עוד פיאט"... כשהגענו לקרית שמונה, אחרי שהיינו בקיבוץ אלונים שנה והייתם שם בבתי ילדים, אתה בפעוטון ודיתי בבית תינוקות, הושבתי אתכם ביחד לאכול, אמרת פתאום על איזה אוכל שהגשתי:"לא רוצה". אז גם דיתי אמרה:"לא רוצה". כי היית בשבילה מקור לחיקוי... אני רואה אותך לוקח אותה יד ביד בדרך לגנון של חנה גנץ

כבר לפני גיל 5 אמר לנו רופא עיניים מומחה מחיפה שאתה צריך משקפיים וגם לעשות תרגילים מיוחדים, ובגיל 14 לא תצטרך אותם. וכך היה. הוא הסביר לנו שהילדים בגן יכולים לצחוק, ושיש סיכוי שלא תרצה להרכיב אותם . התברר שלא הורדת אותם... (כנראה הרגשת איתם הרבה יותר טוב

בכיתה א' המורה תמר רצתה לתת לך עבודה אחרת בזמן שהיא לימדה כי היא פחדה שתשתעמם, כך היא סיפרה לנו, אבל אתה לא רצית. כנראה, כך היא אמרה, חששת שהיא תלמד משהו חדש שלא ידעת

התחלת ללכת יותר מפעם ביום לספריה בבית אדלשטיין, מול הבית שלנו. אז הם התקשרו לשאול אם זה בסדר שאתה מחליף כל כך הרבה ספרים

אחרי כיתה ח' החלטת ללכת לפנימייה הצבאית שליד הריאלי בחיפה. ולנו, בקרית שמונה, היה קשה מאוד להתרגל למחשבה שאתה כל כך רחוק, ולא תחזור כל יום הביתה, כשאתה עדיין ילד. אבל כיבדנו את רצונך וביקרנו אותך בכל פעם שאפשרת לנו

לקראת השנה האחרונה שמעת שתלמידים מהריאלי באים לעזור לתלמידים של דנציגר בקרית שמונה, אז החלטת שאין טבעי מזה שאתה תחזור
עד היום אתה שומר על קשר עם חברים מהפנימייה וגם מדנציגר, כולל מנהל בית הספר דאז, צביקה צמרת, עם צוקר מהפנימייה ועוד

מאוד התעניינת במטוסים והרכבת הרבה דגמים, אותם תלית עם חוטים על התקרה בחדר שלך. עד שיום אחד יואב, בן אחותי השובב, קרע את רובם

בשבת של יום כיפור 73' יצאת למרפסת של החדר שלך ואמרת: "זה מיג סורי". השכנים אמרו: "מה הילד הזה מדבר?" ובסוף התברר שצדקת

בסוף י"ב הכנת עבודה על גולני כי חלמת להתגייס לגולני. כשלא קיבלו אותך התאכזבת מאוד. ניסינו לדבר עם חבר שלנו, חזי אשל, אבל הוא הסביר לנו שצה"ל רוצה חבר'ה טובים גם בחילות אחרים, ושהוא כעיקרון לא מתערב. אז גויסת לשריון

לפני החתונה של דיתי היית בלבנון במלחמה (גם אבי היה מגויס), וברגע האחרון הגעת, אבל אף פעם לא סיפרת מה עברתם שם... בטוח שזה לא היה קל

כשלמדת בטכניון שוב לא חזרת הביתה כל יום... ושוב התגעגנו אליך מאוד..... לא כל הסיפורים הם לפי הסדר, אבל כך זכרתי אותם

את ההמשך כולם יודעים, הכרת את מזי, התחתנתם והפכת להיות חלק גם ממשפחת מזרחי. גרתם בירושלים, נולדו הילדים הנהדרים שלכם, בן ועומר

כמה חודשים לפני הבר-מצווה של בן עברתם לארצות הברית. אז לא ידענו בכלל איפה זה קופרטינו. נסענו לבר-מצווה של בן וראינו שאתם נהנים

מובן שביקרתם כמה פעמים בארץ, לא תמיד ביחד כולם, אבל תמיד היה כיף להיות אתכם

הילדים חזרו להתגייס, קודם בן ואחרי זה עומר, ובסוף חזרתם גם אתם, מזי ואתה

...כמה שמחנו שחזרתם

... כאן אני מפסיקה, לפני שאתחיל לבכות

אוהבת אותך המון

אמא

דיתי

אבנר אחי הגדול והנערץ

זה אמור להיות ארוע שמח אבל אמא ואני בטח נקלקל אותו עם הבכי שלנו

כולם יודעים כמה אתה חכם אבל אולי לא כולם יודעים שאתה מגדיר את עצמך כ"מעצבן, טרחן, חוזר על עצמי, חושב שאני יודע הכל, אבל בחור טוב

כשהיינו ילדים אמא לא האמינה שאי פעם נפסיק לריב

הזיכרון הראשון שלי מהילדות הוא שבאתי להגיד לך שיש בטלוויזיה החינוכית תוכנית שאתה אוהב, שהיתה כמובן מיועדת לשכבת גיל הרבה יותר בוגרת ממך

לקראת הבגרות אני וחברי לכיתה חרשנו ימים ארוכים ואתה רק עיינת בחומר בבוקר של המבחן

כמו כן אני זוכרת איך צרחתי עליך, לתדהמתם הרבה של ההורים, על שהשארת את הדלת של החדר שלך לא סגורה והרוח המפורסמת של קרית שמונה טרקה את הדלת והזכוכית נשברה

ואיך נהגנו לראות ביחד בחדר הביטחון משחקי כדורסל של מכבי ת"א כשאני הערצתי את מיקי ברקוביץ ואתה ואמא, שהעדפתם את טל ברודי, אמרתם לי: הוא שחקן ספסל

האמת שהרבה ממה שמאפיין אותך אני רואה גם אצל מוישלה הבן שלי

לא שש להיכנס למקלחת, אבל כשסוף סוף נכנס זה להרבה זמן

החיבור למוזיקה

לאבא שלנו הייתה דעה ברורה על כל דבר, אבל הוא לא הרגיש צורך להשמיע אותה, אלא אם מישהו ביקש בפרוש את חוות דעתו, בבחינת, סייג לחוכמה שתיקה

אצלך ואצל מוישלה נדמה לי שאתם לוקחים צד קיצוני בכוונה

Just for the sake of the argument

כמו אבא, אתה צנוע, מופנם, מסתפק במועט, על סף הספרטניות גידלתם שני ילדים לתפארת מדינה ישראל, בניגוד לכל מה שאמרת

ואני מקווה שתזכו לעוד הרבה נחת ביחד כל המשפחה

בן

אבא

מי היה מאמין שאתה בן 50. אני לא יודע להגיד מה הזיכרון הראשון שלי ממך, אבל כן אפשר להגיד שלא כל כך הזדקנת

אתה עדיין מפדל מהר לעבודה, גולש בכל הזדמנות, ומנצח את עומר בהורדת ידיים

אני חושב שאתה האבא הכי טוב שבן כמוני יכול לבקש

אני יכול לנסות לתאר את כמות ההשקעה והסבלנות והאהבה שאתה מקדיש לי ולעומר, אבל זר לא יבין זאת. גם אם לפעמים נראה לך שאני מתעצבן, וכשאתה נוהג מהר אני אומר לך להאט, וכשאתה נוהג לאט אני אומר לך להאיץ, זה רק בגלל שאני יודע שאתה מבין אותי ואת השגעונות שלי

כייף לי הכי בעולם לדבר איתך על כל נושא שהוא, ואני תמיד שמח לשמוע עצות בנושאי צבא משריונר, קצין לשעבר וסרבן שטחים שכמוך. גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים, תמיד תמכת בי בכל מה שבחרתי, ועזרת לי לראות את הנכון

לפעמים אתה אומר, שהדור שלכם כבר לא רלוונטי. אז כנראה אתה לא מבין איזו דוגמא אישית אתה נותן בכל דבר שאתה עושה, לי ולעומר. ודווקא הדור שלנו זה מה שמדאיג יותר

אבא, אני מאחל לך עוד 100 שנה של בריאות ואושר עם אמא, עומר ואני. אני מעריך אותך הכי בעולם, ויותר מזה אוהב אותך כל כך. אז מזל טוב

עומר

טוב, אז אני בטח צריך להגיד פה שאין עוד אבא כמוך בעולם, אבל במקרה שלך זה באמת נכון. איזה עוד אבא, חילוני לכל דבר, קם בבוקר להניח תפילין עם כיפה בוכארית, ולומד גמרא בערבים, וכשמגיע יום כיפור, בכלל לא צם. או איזה עוד אבא מסתנן לסוף מסלול, על מדי ב', למרות שאמרו במפורש: אין כניסה להורים

או: גולש לירדן, שוחה למצרים, או סתם טובע באכזיב

אז אבא, למרות שאתה חושב שאתה מעצבן לפעמים או מעאפן, תדע לך שאין חבר שלא אומר: "איזה גבר אבא'שך" או גם: איזה מג'נון הוא. אז רציתי להגיד לך שאתה אבא מדהים, אחד המהנדסים התותחים אם לא ה- , ויש לך ידע על הכל, מפה ועד הכוכבים ובחזרה, שזה קצת גורם לי להרגיש מפגר לידך. אבל אני לומד ממך כל יום, ועד גיל 50 אני מקווה להשלים

אתה בן אדם עם כל כך הרבה טוב-לב, שאוהב רק לעזור ולא לפגוע, ולגרום לכולם סביבך לחייך. אז תודה שלימדת אותנו לאהוב ולהעריך את החיים, אבל כמובן להישאר צנועים. תודה על כל האפשרויות שפתחת בפנינו, ותודה על כל מה שעשית בשבילנו ועל כל מה שעוד אני יודע שתעשה. הייתי אומר לך לא להישתנות, אבל אותך אי אפשר להזיז 5 ס"מ לפה או לפה. אז כנראה זכינו בעוד 50 שנה של אבא נפלא

אז אבא, למרות הדעות הפוליטיות הנוקשות שלך, שלפעמים גורמות לי להגיד שאנחנו לא מכירים, תדע שאני גאה בך ובכל דבר שאתה עושה, ובמיוחד למען גלעד שליט, שבעזרת השם יחזור כבר הביתה... וגאה על החברה שלך שנמכרה במיליונים, אבל אותך זה לא כל כך מעניין

אז הנה השתחררתי, ובן גם בדרך, או בעצם בדרך לרמטכ"לות... אבל גם היום שלו יגיע. ועכשיו שיש יותר זמן, אני מבטיח שנטייל איפה שתרצה, ונראה עולם ביחד

הרבה הרבה מזל טוב, ואוהב אותך המון המון

לאה ודוד

בס"ד

לאבנר היקר, הכי יקר שבעולם

ליום הולדתך, שפע ברכות ואיחולים לבביים מעומק הלב

אבנר היקר, אנחנו מאחלים לך את כל הטוב שבעולם. מגיע לך. אבנר, אנחנו גאים בך ואוהבים אותך מאד מאד

בנית משפחה, לתפארת מדינת ישראל

אישה מקסימה, ילדים מהממים, שכל משפחה הייתה גאה בהם. בית מהמם שהשפע זורם בתוכו

רגישות ואהבת הזולת

אנחנו מאחלים לכם, שבעזרת השם וישועתו, תמשיכו כך לאורך שנים רבות, טובות ומתוקות, בבריאות איתנה, באושר ובשמחה, באהבה כל החיים, אמן כן יהי רצון

אבנר, מזל טוב ועד מאה ועשרים

לסיום, פרק מתהילים שאני מאד אוהב, ומאחל אותו לכל עם ישראל, ולמשפחתי בפרט

שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי מֵעִם ה', עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם שֹׁמְרֶךָ. הִנֵּה לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. ה' שֹׁמְרֶךָ; ה' צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ .יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה, וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה. ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר אֶת-נַפְשֶׁךָ. ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶך, מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם

אמן

אבנר, אוהבים אותך מאד מאד בלב ובנפש

לאה ודוד

מירב

לאבנר גיסנו היקר

לפני 25 שנה הכרנו אותך לראשונה

הגעת למשפחתנו, גבר צעיר וחתיך, וקיבלנו אותך בחיבוק חם ואוהב

עשרים וחמש שנה אחרי, אתה חוגג יובל שנים, אבל כלום לא השתנה, נשארת גבר צעיר וחתיך

!

חמישים זה אירוע שדורש כמה מילים, מילות הבעה והערכה על מה שעשית עד כה, מילות תקווה על מה שתעשה מפה

אין עליך, אבנר! אתה הכל מכל

איש עבודה, אבא למופת ולתפארת מדינת ישראל, בעל אוהב ומסור לאחותנו האהובה

איש של עקרונות, מאבקים חברתיים, בעל מוסר גבוה וחוש צדק מפותח

תמיד עוזר לחלשים, ואף פעם לא אומר נואש

עם חיוך על השפתיים, ולב רחב וחם. אתה נכס אמיתי למשפחתנו

תמיד היית שם בשביל כולנו, בשעות הקשות וברגעים השמחים

אתה בן אדם עם איכויות כה רבות, אנשים כמוך לא פוגשים בכל יום

מאחלים לך עוד הרבה שנים בריאות, טובות ומאושרות. שנים של שקט ושלווה, תכבוש עוד יעדים, תשנה את העולם, ותגשים את כל החלומות שלך

טיפ לסיום: תדע לנצל כל רגע שעובר, ותזכור שיום אף פעם לא חוזר

אוהבים אותך הכי הכי

המשפחה

דליה, שלמה והילה

אבנר יקירנו

חמישים הוא מספר עגול, המעיד על עבר מגוון ופורה, והוא בהחלט פתח אל עתיד מוצלח בהרבה

זה לא אמצע החיים כי אם תחילתו של פרק חדש, נוסף, עדיין בתחילת החיים. ובראשית הפרק הזה אנו מאחלים לך להמשיך להיות איש מופת ודוגמה כפי שהיית, אבא נהדר ובעל מסור, מהנדס מקצוען שלא רק עובד אלא מקדיש הרבה למחשבה

איש הרוח והעקרונות, הרוכב על אופניים ויודע לרחף על פני הגלים

גבר שכולנו מעריצים

אתה מקיים הרבה מצוות ועל כן אנו סבורים שהפסוק הבא מקהלת מתאים לך מאוד: "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע

אנו מאחלים לך מכל הלב הרבה שנים מאושרות, שמחות ונהדרות יחד עם מזי, בן, עומר, המשפחה והחברים

אוהבים אותך ושמחים מאוד להשתתף ביום הולדתך

דליה ,שלמה והילה

נמצי ויובי

אבנר אהובנו

אתה כל הזמן חוזר ואומר, איזה הורים טובים ומעניקים אנחנו, ונוטה לרדת על עצמך בכל הזדמנות פנויה. אז רצינו לומר לך שאתה, כן אתה, מודל ההורות בשבילנו. וכהוכחה ניצבים מולנו שני בניך המדהימים, החכמים, היפים, המוכשרים, בנים אשר מעריצים אותך בגלל אותה ציניות אבנרית שלך, שמבדילה אותך מרוב האנשים הרגילים והמשעממים

אמיר וליבי רק מחכים לבוא ל"זזי" ולאבנר (הרבה בזכות הפרסונה השניה), וזוהי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לקבל משני האדישים האלה

בקיצור, אנחנו באמת אוהבים אותך מכל הלב, ומאחלים לך הרבה אושר, אהבה ונחת

נמצי, יובי והילדים

משפחת פרוינד

אביב תשע"א

לאבנר היקר

החיים הממשיים מתחילים ב-50

!

הרבה ברכות, וריצה מאושרת בהמשך החיים

משפחת פרוינד