אבנריקן גראפיטי

מדוע אני לא יודע לכתוב כך, חלק 1

2012-01-23T13:42:00.000-08:00

והפעם בפינתנו, "מדוע אני לא יודע לכתוב כך," או: "למה לעזאזל לא אני כתבתי את זה":

ירח הדבש של נועם שליט

רוית הכט

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1623574

ככל שהחתונה מפוארת - כך מרים וקצרים חיי הנישואים. נזכרתי באמרה החמוצה הזאת עם פרוץ ההילולה התקשורתית סביב ריצתם לכנסת של קרנית גולדווסר, ובמיוחד של נועם שליט. גולדווסר, שנפגשה גם עם ציפי לבני, עגנה לבסוף בלפיד Team. שליט הוציא הודעה רשמית שהוא רץ בשורות מפלגת העבודה ובכך הפיח קצת עניין בדינוזאור המקרטע בן שמונת המנדטים. לאחר שכיכבו בעל כורחם בריאליטי המצמרר והממגנט בישראל - שליט וגולדווסר חוזרים לכותרות הראשיות. אלא שהפעם הם נכנסים בדלת הקדמית: לא כקורבנות אסון שפקד אותם לרוע מזלם, אלא כיזמים פוליטיים בעלי יומרות לכוח ושררה.

המפלגות או הפוליטיקאים שגייסו את שליט וגולדווסר רואים בהם היום נכס אלקטורלי: אנשי ארץ ישראל היפה, שצלקות החיים במדינה הקשה-אך-האהובה הזאת חקוקות בנפשם. המפלגות מצאו - ברוח תרבות הריאליטי המושלת בכל - את הטאלנטים הבאים שלהן לבחירות: כוכבי מציאות החיים בישראל. ירחם אלוהים על ילדי הגן במדינה שאלו הם כוכביה.

בטווח הקצר ייתכן שהבוחרים ינהרו אחרי המתמודדים החדשים ויצביעו בזכותם למפלגות שלהם. אבל עצוב לנחש כמה ירח הדבש הזה יהיה קצר. הצופים, שאימצו מבעד למסך הטלוויזיה את קרנית והצדיעו בהערכה לנועם, יסלדו מהסגנית גולדווסר ומהפוליטיקאי שליט. לא בגלל שיהיו חברי כנסת רעים - סביר להניח שלא יהיו רעים מרבים אחרים - אלא משום שהם חיים במדינה שבה מוקצבת להם חלקת אדמה צרה ביותר, ממלכתית להחריד, א-פוליטית לכאורה.

פדיון שבויים ושכול נקשרים בתודעה הישראלית במוסר, בערכי רעות, בלב יהודי חם. הפוליטיקה נמצאת במקום אחר לגמרי. זוהי הפרדה דיכוטומית בין הקודש הצח לחול המלוכלך; בין טוהר השכול ופדיון השבויים לטומאת האינטרס הפוליטי והתכסיסים הפרלמנטריים. כאילו מקום נפילתו בשבי של גלעד שליט והמקום שבו נהרג אודי גולדווסר ז"ל אינם סוגיה פוליטית. כאילו המקומות שבהם נמצאים רבים מחיילי צה"ל (בסכנת מוות או נפילה בשבי) אינם ביטוי או תוצאה של השקפה פוליטית. כאילו החזרת גלעד שליט (המבורכת) אינה צעד לגריפת הון פוליטי בעבור ראש ממשלה שעבר קיץ לא קל (ושמיהר לנפנף בשכול שלו, כדי להפיס את דעתן של המשפחות השכולות שהתנגדו לעסקה). ההפרדה הזאת נדרשת, כי להכיל את שניהם ביחד - פשוט אי אפשר.

כניסת שליט וגולדווסר לשדה הפוליטי היא טרגדיה כתובה מראש. מי שחובקו והפכו למורמים מעם בגלל תפקודם המוצלח כסלבריטאי שכול ושבי, יוקעו בגלל ניסיונם להרחיב את גבולות התפקיד. תחילה יפרנסו ההאשמות על ניצולה הציני של הטרגדיה את תעמולת הבחירות של המפלגות היריבות. אחר כך הן עלולות להופיע גם בקרב בוחריהם, אם שליחי הציבור יאמרו משהו שלא מוצא חן בעיני מישהו.

כדי להמשיך לחיות במציאות הנוכחית - באשליית שפיות כוזבת - לא נותר לחברה הישראלית אלא למחות כשמלכלכים לה את מטלית השכול הממרקת. שליט וגולדווסר עלולים לשלם על כך את המחיר.

דעות שלא רצוי להביע בישראל, 1

2011-12-16T08:14:00.000-08:00

הנה עוד דעה שלא כדאי להביע, אפילו באוזני הקרובים ביותר.

תנועת הנוער הלא רשמית של הציונות הדתית, הלא היא "נוער הגבעות," עלתה מדרגה במאבקה נגד מדינת ישראל. נחצה קו אדום. לראשונה, כביכול, הותקפו חיילים של צה"ל, הצבא של כולנו, צבאנו הקדוש. אומות הסיפים נרעדו, ומכל עבר התגייסו כדי לגנות, לדרוש ש"לא עוד", ושיש לעשות מעשה.

מזעזע? לא ממש.

מה שבאמת מזעזע בסיפור הזה, לטעמי, הוא עצם הזעזוע הציבורי, רק עכשיו.

כל עוד פגעו הטרוריסטים היהודיים האלה בערבים, בשמאלנים, בפעילי שלום אזרחים, בעיתונאים – נו, לא נעים כל כך, אבל עד כדי זעזוע ממש אין צורך להיסחף. רק כשהנפגע הוא קצין בכיר, כמו מפקד חטיבת אפרים (וסגנו), ועוד נכדם של ניצולי שואה – רק אז התעוררו כולם.

המסר הוא ברור: מותר לפגוע בכל מי שאינו יהודי על פי ההלכה, ובמקרה הזה – על פי הלכת רבנו בנימין נתניהו, שקבע מפורשות בלחישה רשמית מול המצלמות: שמאלנים אינם ממש יהודים.

כלומר, כל מי שמביע את זעזועו הרב, אמיתי ואותנטי ככל שיהיה – לאמר, כמעט כל תושבי המדינה הזאת – בעצם חושף את צביעותה הבסיסית של החברה הישראלית. הזעזוע הזה, רק עכשיו, הוא ביטוי נוקב וברור למסר שהועבר עד עתה לנוער ההיטלראי הזה: המשיכו במעשיכם, אבל רק במסגרת מה שהוסכם בינינו בשתיקה: מותר להשחית רכוש של ערבים, לעקור עצים, לשרוף מסגדים, לתקוף שמאלנים. אבל בצה"ל, המוסד האחרון שעדיין מאחד אותנו, כמו את מיטב החברות הפאשיסטיות מאז ומעולם – עד כאן.

למעשה, זאת הסיבה העיקרית לכך שהנוער הזה הגיע למצב כזה, שהוא מרשה לעצמו להשליך אבן על אל"מ (קצין בצה"ל!). כי עד עתה המסר היה קצת אחר: התפרעו לכם כאוות נפשכם, ואנחנו נמחה בלשון רפה, נשלח את שמעון פרס להתנצל, ונרחץ בניקיון כפינו.

לידיעת שר הקליטה: הצביעות עשתה עלייה

הנה עוד תחום, שבו התרבות הישראלית מחקה את זו האמריקאית. תמיד ידענו, שהאמריקאים הם צבועים, קרים ומנוכרים, מטיפים בנימוס ובחומרה פוריטנית ל"ערכי המשפחה" ובעצם בוגדים בנשותיהם. מנומסים מאד, ובעצם לא אמיתיים. אנחנו, לעומתם, כנים ודוגריים, פינו ולבנו שווים. אז הנה, אותה צביעות בדיוק, גם בישראל.

העובדה שהחברה הישראלית היהודית, כמעט כולה, וזה כולל את האנשים היקרים והמוסריים ביותר המקיפים את כולנו – עד כדי כך שאסור בכלל להביע את הדעה הרשומה כאן בפניהם – לא מחתה ולא צעקה במשך כל השנים עד עתה – זהו הזעזוע האמיתי.

מוזיקה מזרחית כמשל לישראליות הימנית

2011-12-03T08:58:00.000-08:00

מה שידוע בישראל כ"מוזיקה מזרחית," והיום יותר כ"ים-תיכונית", היה במשך שנים מוקצה ומופלה לעומת הזרם המרכזי, האשכנזי. דורות של מוזיקאים ומתקנים חברתיים, ובראשם הפזמונאי והיוצר אביהו מדינה, נלחמו ללא לאות בעד ייצוג הולם לסוגה המזרחית בתקשורת הממוסדת. באותן שנים שחונות, ניתן היה לצרוך את החומר הזה רק דרך ערוצים פיראטיים דוגמת "קסטות" שנמכרו על מדרכות התחנה המרכזית הישנה.

גבירותי ורבותי, מהפך!

המצב הזה החל להשתנות בתחילת שנות התשעים. כיום, כידוע לכל מי שמדליק את הרדיו בתדר כלשהו באופן אקראי, ה"מזרחי" שולט בכיפה. בכל אירוע משפחתי, חתונה, בר-מצווה או מסיבת שחרור מהכלא, "אין שמחה אלא בבשר", קרי – במזרחי. קליפ פרסומת מוצלח במיוחד מראה את ליאור נרקיס, אחד ממובילי הז'אנר כיום, מדגים כיצד חתונה איננה חתונה שמחה ללא השיר "הכל זה מלמעלה". בהתאם לכך, במקרה או שלא, השימוש בז'אנר קשור קשר הדוק למסורת היהודית, לאמונה בבורא עולם, ש"מי שמאמין (בקב"ה) לא מפחד". והרי דבר ידוע הוא, ואף למדנו זאת ממנהיגנו הדגול נתניהו בעצמו, שהשמאל האשכנזי שכח מה זה להיות יהודי, ולכן אנחנו, אנשי הליכוד המזרחיים האותנטיים מרחביה, כאן כדי להזכיר לו.

היכנסו נא למועדון הקריוקי הקרוב לביתכם, עיינו ברשימת השירים שבמלאי, ונסו למצוא שיר שאהבתם פעם, כשהאשכנזי שלט בארץ. גדול הסיכוי, שגם מעט השירים של שלום חנוך או שלמה ארצי יהיו שם בגירסת רמיקס עם סלסולים.

אבל זאת, כמובן, לא הבעיה. אין שום רע בסלסולים או בטעם מזרחי. היצירתיות והביטוי האמנותי אינם נחלת המערב בלבד. כשרון ויכולת הבעה הן תופעות אוניברסליות, ובכל תרבות שהיא ובכל סגנון יש יצירה אותנטית, אמיתית ועמוקה, בצד ים רחב ידיים של בינוניות ואפרוריות, שלא לומר זבל ממש. מערכונים נפלאים של "ארץ נהדרת" היטיבו להציג את העליבות והרדידות של טקסטים של שירים "מזרחיים", בעיקר דרך דמותו הנלעגת של הפזמונאי השולט בתחום היום, יוסי גיספן. אבל למרות זאת, קביעתו המתוקשרת של יהורם גאון, מזרחי מהדור הישן, המאושכנז, ש"המוזיקה המזרחית היא זבל שלא ברא השטן" איננה מדוייקת. האמת היא, שתמלילים רדודים וריקניים ניתן למצוא גם אצל יוצרים אשכנזיים מוערכים ומקפידים, כמו אריק איינשטיין, שמעולם לא הצטיין בכתיבה, או גידי גוב. אגב, על האחרון התבטאה לפני מספר שנים עורכת מוזיקלית בתחנה של המדינה, הלא היא גלגלצ נטולת ההמוגלובין. העורכת לא התביישה לספר, שבכל פעם שיוצא דיסק חדש של גידי גוב, היא, העורכת, מצווה לתלוש את עטיפת הניילון, להניח את הדיסק בנגן הדיסקים וללחוץ פליי בשידור חי, מבלי להאזין לו לפני כן. ובכן, לגידי גוב יש זכויות רבות, כמי ששר כמה מאושיות הזמר העברי. אבל גם לענקים כמוהו מתפלק מדי פעם טקסט שאיננו ראוי להשמעה מן הבחינה המילולית הטהורה. לפעמים הסיבה היחידה להשמעות רבות של שיר כזה היא, שהוא נכתב על ידי חלל צה"ל, שזה כבר מושג קדוש אצלנו. תפקידם של עורכים מוזיקליים לאתר את הנפילות, ולסנן אותן, לטובת המאזינים. מי שיאהב את הדיסק, יאזין כבר לרצועות הפחות מוצלחות בביתו, ואם יתברר שטעתה העורכת, הרצועה המפוספסת כבר תמצא את דרכה לשידור.

הבעיה שאני מדבר עליה היא אחרת לחלוטין.

אני מדבר על הדיסונאס הזועק לשמים, שבין שליטה מוחלטת של הז'אנר, לבין המשך תחושת הקיפוח.

כלומר, כבר כשני עשורים שהמוזיקה ה"ים-תיכונית" שולטת כמעט ללא מיצרים במרחב האלקטרוני הציבורי. כוכביה הגדולים משתכרים סכומי כסף ששום אמן אשכנזי מעולם לא חלם עליהם; הם מופיעים באולמות הגדולים ביותר בארץ, זוכים לפופולריות עצומה, להערצה ולאהבה. ועדיין, הנושאים העיקריים בשיריהם הם: קיפוח, עצוב לי וגם מר, דיכאון.

הייתכן שיש קשר בין התופעה המעניינת הזאת, לשיח הפוליטי הישראלי?

ישראל היא אחת המעצמות הצבאיות החזקות בעולם, ובוודאי יחסית לגודל האוכלוסיה. בוודאי ובוודאי שהיא המדינה החזקה במזרח התיכון, ביי פאר. כיום ישראל נהנית מכלכלה חסונה ויציבה מאד. אם מדובר בחוזק אמיתי המחלחל לכל שכבות האוכלוסיה, או לעשירים בלבד, זאת שאלה נפרדת שנידונה כאן בפוסטים אחרים. אולם די ברור, שבפרמטרים כלכליים טהורים, כמו תל"ג לנפש, צמיחה, רמת אינפלציה ורמת אבטלה, ישראל במצב לא רע בכלל.

ובכל זאת, לא יבש ים הדמעות על מיסכנותנו וחולשתנו.

אולם אין היבט של "שמשון המסכן" שבולט יותר מאשר מצבו הפוליטי של הימין בישראל.

כמה נהרות של דמעות ונהי נשפכו, ועדיין נשפכים, על שלטון "האליטות האשכנזיות" בתקשורת, בבתי המשפט. הימין הישראלי לא שם לב, שהוא עלה לשלטון ב-1977, ומאז לא ירד מעולם. גם הממשלות הזמניות בראשות רבין, הראשון והשני, או פרס, הראשון והשני, היו ברוטציה עם הליכוד, או למצער עושות דבריו. על אהוד ברק כשמאלני אין טעם להכביר מילים. את "ההצעות הנדיבות" שהעניק בטובו לפלסטינים בקמפ-דייויד הן נושא לפוסט נפרד, אולם ברור לחלוטין שיוזמתו נכשלה לחלוטין במישור הפוליטי. אם זה היה רצונו של הציבור או לא, זאת שאלה נפרדת.

כלומר, הימין בשלטון כבר למעלה משלושים שנה, ועדיין ממרר בבכי על קיפוחו והדרתו ממוסדות השלטון, ובעיקר מהתקשורת ומבתי המשפט.

בדיוק כמו הזמר ה"מזרחי"!

די לבכיינות

בכיינים ימניים, הפסיקו ליילל. אתם בשלטון, אם לא שמתם לב. אם אתם חשים קיפוח בתקשורת, התכבדו וייסדו לכם אמצעי תקשורת משלכם, שיתמודד על לב הציבור, ולא באמצעות חלוקה בחינם כמו בטאונו של ראש הממשלה "ישראל היום". נסו לגייס את הכותבים הטובים ביותר שיבטאו את האג'נדה שלכם, במקום לעשות את ההפך – לגייס "שמאלנים" לשעבר לכתיבה בבטאונכם, מה שרק גורם לרידוד והתדרדרות יכולת הכתיבה שלהם. אני מתכוון למי שהיה פעם עיתונאי רציני ומוערך, דן מרגלית.

אם אתם לא מרוצים מהייצוג של הימין באקדמיה, או מתלוננים על דיכוי פוליטי של מחקרים – ייסדו לכם מוסדות אקדמאים עם מועצות מנהלים ימניות, שבהם תוכלו לפרסם את מחקרים "מטעם" ללא הפרעה. "גוד לאק" לכם בעניין של השגת הכרה אקדמאית בינלאומית למוסדות כאלה. רק השתדלו להקים את המוסדות הנ"ל בתחומי מדינת ישראל, כי הקמת מכללות בשטחים הכבושים היא בעקיפין הודאה בכשלונכם בקרב הציבור הרחב. בזה, לפחות, אי אפשר להאשים את המוזיקאים המזרחיים, השולטים בכל ערוצי השידור, אבל ממשיכים לעשות ים של כסף מ"ים של דמעות."

הקוסם

2011-11-25T08:19:00.000-08:00

אני מת על קוסמים. קוסמים-בדרנים, Magicians, להבדיל מ"קוסמים" במובן של Wizards, שכמובן אינם בנמצא, הם בעיני פרפורמרים ברמה הגבוהה ביותר.

קוסם טוב איננו זה הטוען שיש לו כוחות על טבעיים. להיפך, הקוסמים הגדולים ביותר )כמו: פן וטלר, ליאור מנור, ליאור סושרד), חוזרים ואומרים שהם רק מאחזי עיניים ושכל פעולתם היא במסגרת חוקי הטבע. כדי להיות קוסם-בדרן טוב, הוא או היא חייבים להיות מיומנים עד כדי שלמות – אחרת הטריק מתגלה, והלך הקסם. רק "בעלי הכוחות", קרי מתחריהם העלובים של הקוסמים האמיתיים, טוענים לכוחות על טבעיים. נו, ואם אצלם משהו התפקשש, אז כנראה לא הייתה קליטה טובה של השפע האלוהי, ומכיוון שממילא הכל בידי שמיים, בעזרת השם נצליח בפעם הבא.

זאת הסיבה שבעבר הייתי מוקסם מהופעות ציבוריות של בנימין נתניהו, שהוא, לא להאמין, עדיין ראש הממשלה של מדינת היהודים.

האיש הזה הוא קוסם ברמה הגבוהה ביותר. כפי שאמרנו, קוסם טוב מצליח לעשות לנגד עינינו דברים שאנחנו, אנשים חושבים ורציונליים, יודעים שהם בלתי אפשריים. אבל הנה הם קורים במרחק נגיעה מאיתנו.

לנתניהו יש הכשרון הנדיר לדבר אל הקהל כך, שהקהל נישבה בקיסמו ומשוכנע באמיתות דבריו, רק משום שהקוסם אמר אותם. הוא אמן הרטוריקה המושלם, וכל אמצעי רטורי מכוון להצלחת הקסם: טון הדיבור, האינטונאציה, מחוות הגוף הקטנות, נשיכת השפתיים, המבט הרציני והמיוסר. ההנאה המזוכיסטית שתמיד שאבתי מהופעותיו בטלויזיה, הזכירה לי את ההנאה מהופעה של קוסם-בדרן טוב. אתה יודע בוודאות רציונאלית, שהאיש עובד עליך, שהדברים שהוא אומר אינם נכונים בעליל; ובכל זאת, זה כל כך משכנע. כשהוא אומר שאין לנו פרטנר, ושאנחנו כל כך צודקים, וכל כך יפים ונקיי כפיים, וכמה שהעולם אכזר ולא צודק כלפינו – זה ממש נשמע משכנע.

נתניהו גם מצליח לקחת את האסונות נוראיים ולהפוך אותן להזדמנויות נהדרות, בעיקר בשבילו. בעת שריפת הענק בכרמל, שהשבוע מלאה לה שנה, הוא הצליח לשכנע ציבור עצום, שתפקידו העיקרי כראש ממשלה הוא לפקד על כוחות הכיבוי. רק בזכותו הגיע לארץ ה"סופר טאנקר", למרות שלחברה המפעילה אותו יש נציג רשמי בארץ, שכבר פנה לפני כן והציע את שירותיו בכיבוי השריפה, אך נדחה. נתניהו גם דאג להילכד, כאילו בטעות, על ידי מיקרופונים ש"קלטו" את לחישתו הרועמת למפקדי הפעולה: "תגידו מה חסר לכם, מטוס כיבוי? אני אביא לכם". מאות אלפי ישראלים משוכנעים עד היום, שנתניהו פעל היטב בכיבוי השריפה. הדו"ח החמור של מבקר המדינה, העתיד להתפרסם בקרוב, והעובדה שראש הממשלה נושא באחראיות לתפקוד כל הרשויות במדינה, ובוודאי אלה האמונות על הצלת חיים, לא תזיז כנראה לרוב הישראלים.

גם את שיחרורו של החייל השבוי גלעד שליט, המבורכת כשלעצמה, דאג נתניהו להפוך למפגן יחיד: "אני הבטחתי להחזיר את הילד הביתה, ואני קיימתי." המפגן הזה הפך על פיהן שנתיים וחצי מבוזבזות, שכבר בתחילתן, על פי מקורות לא זרים, ניתן היה להחזיר את שליט בערך באותו המחיר – להזדמנות צילום נדירה, שלא איש כנתניהו יפספס.

מצבה של המדינה, בכל פרמטר פרט לכלכלה שנוגעת רק לשני העשירונים העליונים – בכי רע: "תהליך השלום", מערכת הבריאות, רמת החינוך, המעמד הבינלאומי, הדמוקרטיה המתדרדרת; אבל מעמדו של נתניהו לא נפגע מכך. קוסם, כבר אמרנו.
והנה, בשבוע שעבר קיבלתי את האישור האולטימטיבי לטענתי. מי לנו אמין יותר, ממלכתי יותר, ולאחרונה אפילו מגן-נתניהו יותר, מאשר – נחום ברנע. ברנע, בעל הטור הנקרא ביותר בישראל, חתם את סקירתו על נתניהו במילים האלה: "הם (הגויים) צריכים ללמוד מאיתנו, הישראלים, שעוקבים אחרי הסתירות בדברי מנהיגיהם באהדה, לפעמים אפילו בהערצה. בעינינו נתניהו לא שקרן; הוא קוסם".

סורים על הגדרות

2011-06-10T04:45:00.000-07:00

כשהיינו בצבא, אחת הבדיחות המקאבריות היו: קום, התעורר, הסורים על הגדרות
והנה היום, שוב זה הסיוט הגדול התורן של המדינה החרדנית הזאת
אלא שהפעם מדובר באזרחים לא חמושים
ובכל שבוע כמעט, אזרחינו המודאגים שואלים את עצמם: יצעדו השבוע או לא יצעדו
ואם יצעדו, מה נעשה? נירה בהם? נתאפק? ניתן להם לעבור
כל אפשרות היא גרועה
ואכן, כבר מזמן נראה לי שיש לפלסטינים דרך מצויינת לסיים את הכיבוש הבלתי צודק הזה
לצעוד בהמוניהם אל מול חיילי צה"ל, שבוע אחרי שבוע, עד לשבירה הסופית
כי הרי, באמת, מה נעשה
אם לא נגיב, הם יחצו את הגבול וישטפו את הארץ
אם נירה, יהרגו רבים מהם ואחרים ייפצעו. ישראל תחטוף גינויים מקיר לקיר על הרג אזרחים בלתי חמושים. ההסברים על כך שהם חצו את הגבול, ועל זכותנו להגן על גבולותינו, ומסביבנו כל אויבינו הם רצו להשמידנו, בלה בלה בלה, לא יעשו רושם. אין מדינה בעולם שמכירה בריבונות של ישראל על רמת הגולן
הבעיה היחידה, מוסרית, היא מאיפה ניקח את הזכות לדרוש מאלפי פלסטינים לצעוד אל מול האש, אש שממנה בוודאות רבים מהם ייהרגו
גם את התוצאה של המהלך תהיה טובה - סיום הכיבוש

לאחרונה המליץ לפלסטינים בעל הטור הפופולרי ב"ניו יורק טיימס", תומס פרידמן, בדיוק את זה: צעדה עממית, המונית ולא אלימה, לכיוון ירושלים
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4073633,00.html
http://www.nytimes.com/2011/05/25/opinion/25friedman.html

אפילו אהוד ברק, המוח המבריק של הכיבוש, שלף דוגמה מההיסטוריה, כשדיבר בחשש על חזרה על "צעדת המלח," שאירגן המהאטמה גאנדי במחאה על מס המלח הבריטי
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1230068.html

הנה דברים שכתבתי בתגובה לחבר, כבר לפני 3 שנים
http://avners.blogspot.com/2008/09/terror-and-non-violence.html

Good that you mentioned Ghandy. I agree with you, that the right thing to do by the Palestinians was to carry out non-violent struggle. this is our worst nightmare: to see thousands of Arabs marching into the military outposts and checkpoints. what would we do? if we don't open fire, then they will prevail and essentially wipe us out. if we do open fire, then we will kill hundreds. Now forget the discussion if the dead would be innocent or not. just the international impact of this, will kill the occupation.
So, from my stand point, that would be an ideal solution. the problem is, that I need to ask the Palestinians to make a sacrifice of a few hundreds, maybe thousands. I don't think that I can do that. the end result is, that thousands of them do get killed, but at least (from their viewpoint), they also kill a few hundred Jews, in the process. so the deadly cycle continues with no end.

ציטוט החודש

2011-06-01T04:08:00.000-07:00

אני מת מפחד מהחשיפה הזאת. בבית יושב אחד האנשים היקרים לי בעולם, אבא שלי, והוא אחד האנשים שאולי הכי לא יבינו את מה שאני עושה. הוא אפילו לא יודע שאני שייך לשוברים שתיקה

אסף פולק, 27, מארגון שוברים שתיקה, שמפרסם עדויות של חיילים על השירות בשטחים, עדויות שהצבא לא רוצה לשמוע

ציטוט החודש

2011-05-09T10:25:00.000-07:00

הטלוויזיה לא מבטאת את מה שאנשים רוצים לראות, אלא את מה שמנהלי הטלוויזיה חושבים על הצופים שלהם

מודי בר-און

קריאה למרי אזרחי

2011-05-09T10:16:00.000-07:00

האירועים של החדשים האחרונים בארצות ערב טרפו הרבה קלפים
טובי הפרשנים לענייני ערבים, מעודכנים כתמיד ומוכנים בעיקר למלחמה הקודמת, שוב הופתעו. לא היה נראה דבר יציב יותר משלטונו של חוסני מובארק במצרים, או של הקולונל הליצן קדאפי בלוב. הראשון אף זכה לדימוי של שליט נאור ומתקדם בעיתונות הישראלית, עם ראיונות חגיגיים ומפרגנים שהעניק בטובו לחבריו בתקשורת הישראלית. ההגינות מחייבת לציין, שידידתו הטובה ב"ידיעות אחרונות," סמדר שיר, הפכה את עורה לאחר שנעצר, זיהתה לאן הרוח נושבת ולפתע כתבה מאמרי ביקורת חריפים נגדו
ועם זאת, מי היה מאמין, שעם כנוע, פשוט ולא מתוחכם, שלא לומר ממש ערבי–פרימיטיבי כמו העם המצרי, ירהיב עוז לצאת לרחוב נגד "המנהיג האהוב", וישיר סיסמאות כמו "כולנו יד אחת, מבוקשנו אחד, הסתלק, הסתלק, הסתלק, ייפול, ייפול חוסני מובארק"; ויותר מזה – מי היה מאמין שזה יצליח להם?
הדבר המתבקש, לאור הצלחת הסרט "מושחתים ומנוולים הביתה", הוא לקבל השראה, (כן, גם אם מדובר בערבים, ראוי לבלוע את גאוותנו הציונית, וללמוד משהו), ולהתחיל להפיק את סרט ההמשך, כאן בישראל. רצוי מאד, כמובן, להפיק לקחים מכישלונו של הסרט המקומי הקודם, "מושחתים נמאסתם". צ
אמנם נכון, ישראל איננה מצרים. אין כאן (עדיין, לשמחתנו) אלימות של מוסדות השלטון כלפי אזרחים (יהודיים, על כל פנים) בהיקף שקיים במצרים, לוב וסוריה. החיים כאן אפילו טובים ונעימים, גם ביחס לארצות מתקדמות אחרות, אם את או אתה שייכים לעשירון העליון או לתשיעי – וכל מכריי וידידי, כמעט, כולל אנוכי, שייכים לשני עשירונים אלה. לבושתי, מאז שהפסקתי ללכת למילואים, לא יוצא לי לפגוש או לשוחח באופן מעמיק כמעט עם שום אדם השייך לשמונת העשירונים התחתונים. הקוראת מוזמנת לבדוק בעצמה, אם זה המצב גם אצלה. המסקנה מכאן, לדעתי, שאנחנו תושבי מדינת צפון תל אביב והרצליה פיתוח, חיים לא רע בכלל תחת שלטון הביבי והליברמן; אולם בחינה מעט יותר מעמיקה של החברה הישראלית כולה, ובעיקר ניתוח המגמות עם אקסטרפולציה כלפי העתיד, תגלה שהמצב שונה במקצת

מקובל שמדד טוב לניבוי הצלחתה של גוף מסחרי הוא ה"בוק-טו-ביל" שלו, לאמור היחס בין ההזמנות להכנסות בהווה; בהתאם לכך, ניתן לקבל מושג על פני החברה בעתיד ע"י מבט על המערכת המכשירה את אזרחי העתיד, הלא היא מערכת החינוך
בלשון זהירה, אומר שמערכת החינוך הישראלית נמצאת בהתדרדרות נמשכת. השיפור האחרון של כשני אחוזים במספר הזכאים לבגרות, אין בו כדי לנחם. עדיין תלמידי ישראל משיגים את אחד המקומות האחרונים במדרג הארצות הקרויות מפותחות, השיעור הכללי של מקבלי תעודת בגרות עדיין נמוך, והשימוש בתעודת בגרות כמדד לחינוך, השכלה וערכים, בחברה המקדשת את ההישג החומרי וההצלחה העסקית הוא בעייתי בפני עצמו
המסקנה מכאן היא שהדור הבא יהיה פחות משכיל ופחות ערכי

הפערים בין עניים לעשירים בישראל, מדד נוסף המאפיין מדינות נחשלות, רק מתרחבים

כלומר, למרות החזות החיצונית של פריחה ושגשוג, יש למעשה בישראל תהליכי מעמקים שיביאו, אם לא יהיה שינוי במגמה, להתפוררות ולדעיכה. השכבה הדקה של הציבור השבע תתעורר יום אחד למציאות מפתיעה, באופן דומה לזה שמתרחש לנגד עינינו בארצות ערב

אני קורא בזאת להקדים את המהפכה, ולו כדי למנוע את בזבוז הזמן. צאו לרחובות היום, ללא אלימות, היפכו את כיכר בואו-נבכה-בציבור-בהנחייתו-של-יאיר-לפיד-ואחר-כך-נלך-לארומה-לשתות-לאטה-עם-חלב-דל-שומן, לכיכר א-תחריר הישראלית; לימדו מהערבים הפרימיטיביים פרק בשאיפה לחירות. הפילו את השלטון המנוול הזה עכשיו

מחשבות בעקבות טקסי יום הזיכרון

2011-05-09T09:50:00.000-07:00

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4066282,00.html

יש לי הערצה כמעט עיוורת ללוחמי השייטת, בגלל עצם היותם אנשי הדממה

ויחד עם זה אני גאה מאד להיות אחד מאותם בכיינים, שלהם כל כך בז רועי ז"ל המוזכר בכתבה
למרות שלצערי הרב הוא מת - הבוז שלו לאנשים כמוני, במקום שיגרום לי לחוש קטן לידו, באופן פרדוקסאלי מקטין את ההערצה שלי אליו. הבוז שלו לחסרי האומץ כמוני, שלא היו בשייטת ולכן הם בכיינים שלא מבינים שאנחנו לא בשוויץ, הבוז השקט והאצילי שלו, הוא מה שמנמיך בעיני את האנשים האלה, מדרגת לוחמים קשוחים ובני אלים למדרגת בני אדם. בני אדם שלפעמים טועים, שלא מסוגלים לפעמים לצאת מתוך קופסת המחשבות הצרה שלהם, להפסיק לראות את העולם דרך כוונת של רובה משוכלל ובלתי חדיר למים, ולהבין שיש אנשים שלא היו בשייטת וחושבים אחרת מהם

האנשים הנפלאים האלה, שמסוגלים לכל מעשה גבורה יוצא דופן, לא מצליחים לעשות מה שילדה קטנה יכולה
לפעמים רק ילדה קטנה יכולה לעמוד ולשאול בתמימות, למה
ולהבין שלא כל העולם חושב שאנחנו צודקים ויפים, שהקרב המיותר שבו רועי ז"ל נהרג לא היה קרב על הגנת הארץ אלא על הגנת ההתנחלות אלון מורה הסמוכה למקום שבו נהרג
ושלא כל העולם חושב שההשתלטות של השייטת על האונייה התורכית הייתה מעשה גבורה אלא הרג של חפים מפשע

ואני מכבד את אלה שחושבים אחרת: שרועי ז"ל הקריב את חייו על הגנת המדינה

ואמשיך לספוג בשקט את הבוז של אנשי השייטת כלפי מי שלא היו בשייטת, כי על פי הסטיקר הנפוץ היום בישראל, כולנו שייטת 13
חוץ ממי שחושב אחרת

יום הולדת 50

2011-04-04T06:59:00.000-07:00

אוסף של ברכות מבני המשפחה

מזי

2011-04-04T06:58:00.000-07:00

אבנר יקירי ובחיר לבי

לכבוד יום הולדתך ה-50, זו סיבה מספיק טובה בשבילי, להניח לרגע את הציניות בצד ולהתרכז בברכה מושקעת ואוהבת בעבורך

כשישבתי לכתוב לך, גלגלתי בראשי את החיים המשותפים שלנו, ושמחתי לגלות שגם אם היום הייתי צריכה לבחור בך, הייתי בלב שלם עושה זאת שוב

ובעידן זילות הנישואין שמתרחשת בבתים רבים, אני שמחה להיות בצד השלם והמאושר של בחירותי

הנה אתה בן 50, ומחצית מחייך אתה חולק איתי. שני אנשים שונים כל כך, אבל גם בהרבה מובנים דומים. אומנם לעיתים השוני יוצר עליות, מורדות ועניין, אבל תמיד ההרגשה היא - באש ובמים

אני נפעמת מחוכמתך, סוג של אנציקלופדיה וויקיפדיה ביחד. נזכרת למה התאהבתי אז, וחושבת שהיו אלה העיניים הטובות, הצניעות, והרגישות שתמיד מכוונת החוצה לחלשים, נדכאים, ערבים, ועוד... איכפתיות אמיתית לצדק, למוסר, ולאנושיות

וזה עוד לפני שדברנו על היותך איש רוח המחובר לרוחניות

כשנולדו הילדים הוכחת שאתה אבא משקיען, חם, ואוהב

כשהם היו קטנים הרבית לשחק איתם, ללמד אותם, מסיפורי התנ"ך ועד מוזיקה קלאסית. השרשת בהם אהבה, כבוד, וערכים, למרות שמזכירה לך שגם אני הייתי שם, אבל זה היום שלך, אז אני לא לוקחת פוקוס, לשם שינוי

הרכבת אותם על אופניים לים, בעליות ובמורדות של ירושלים, והנהגת את המסע של כולנו באופניים לסן-פרנסיסקו

ובעיקר היית שם בשבילם. וגם היום שהם כבר גברים עצמאיים, אתה ממשיך לעטוף אותם באהבה, הם מושא גאוותך. אתה רץ אחריהם לבסיסים, לצניחות, לטקסים, ולשבתות

לכבוד ה-50 שלך, החלטתי שמן הראוי לפשפש בכתובים ולבדוק מי היה אבנר בן-נר

שם של אדם הוא סוג של משקל, לעיתים מודע ולפעמים לא

אבנר בן נר מוזכר בספר שמואל א', ותפקידו היה שר הצבא. די מצחיק לחשוב שקראו לך, איש שונא מלחמות, פצפיסט מושבע, על שמו של שר הצבא של ישראל, אבנר בן-נר

מתוך אמונה שאין מקריות בחיים, החלטתי לבדוק את הסוגיה הזאת, ומצאתי עצמי בודקת בספר שמואל א' מיהו אבנר בן-נר האמיתי, וגיליתי לתדהמתי שהוא מוזכר שלוש פעמים בלבד, ובשלושת הפעמים הוא מזכיר אותך יותר מאשר שר צבא לוחם. בפעם הראשונה הוא מוזכר כבן דוד של שאול, איש משפחה; בפעם השניה, כשדוד מנצח בקרב את גולית, אז שאול שואל את אבנר: מי זה הנער דוד, כלומר – איש ידע

והפעם השלישית, כאשר שאול המלך יורד למדבר זיף עם 3000 איש, שלוש אוגדות בערך, כדי לרדוף אחרי דוד, הם הולכים לישון במדבר, וכולם נרדמים כולל אבנר שר הצבא, שתפקידו היה לשמור על המלך. אז דוד לקח את חניתו של שאול מליד ראשו. נראה שאבנר בן-נר היה שר צבא כשם תואר, אבל בפועל היה איש שלום כמוך

במסכת אבות כתוב: בן חמישים לעצה; ומסביר רש"י, שלומדים את זה מהכהנים שעבדו במקדש, הם עבדו עד גיל 50, ובהגיעם לגיל הזה העבירו אותם להיות יועצים. יכול להיות שאבנר בן-נר נולד בגיל 50, וכל מה שידע זה לתת עצות

גם אתה אבנר אדם שיודע לייעץ, לעזור, לתמוך ולהוביל רעיונות ואמונות

אני מאחלת לך ששבעים השנים הנוספות שתבאנה תהיינה שנים מבורכות, בריאות, עם הרבה אושר

מאחלת לך מזל טוב ענק ואוהב, היום, מחר, כל החיים

עד 120

אמא

2011-04-04T06:57:00.000-07:00

אבנרי אתה בן 50, עד 120, קשה לי לעכל

(...אני זוכרת כל רגע מאז שנולדת (ואפילו לפני זה

...אני רוצה לספר כמה דברים קטנים שאולי כבר שמעת

היית תמיד חמוד מאוד, בלונדיני מאוד ורציני מאוד, כבר בבית יולדות קראו לך צ'רצ'יל

(...לפני שהלכת לגן כבר למדת לבד לקרוא ולכתוב (אז זה לא היה מקובל

לפני שעלינו ארצה, כשהיית בן שנה וחצי כבר סימנת עם האצבע על כל רכב שעבר לפי השם: "הנה פיאט, הנה וולקסווגן, הנה פורד, הנה עוד פיאט"... כשהגענו לקרית שמונה, אחרי שהיינו בקיבוץ אלונים שנה והייתם שם בבתי ילדים, אתה בפעוטון ודיתי בבית תינוקות, הושבתי אתכם ביחד לאכול, אמרת פתאום על איזה אוכל שהגשתי:"לא רוצה". אז גם דיתי אמרה:"לא רוצה". כי היית בשבילה מקור לחיקוי... אני רואה אותך לוקח אותה יד ביד בדרך לגנון של חנה גנץ

כבר לפני גיל 5 אמר לנו רופא עיניים מומחה מחיפה שאתה צריך משקפיים וגם לעשות תרגילים מיוחדים, ובגיל 14 לא תצטרך אותם. וכך היה. הוא הסביר לנו שהילדים בגן יכולים לצחוק, ושיש סיכוי שלא תרצה להרכיב אותם . התברר שלא הורדת אותם... (כנראה הרגשת איתם הרבה יותר טוב

בכיתה א' המורה תמר רצתה לתת לך עבודה אחרת בזמן שהיא לימדה כי היא פחדה שתשתעמם, כך היא סיפרה לנו, אבל אתה לא רצית. כנראה, כך היא אמרה, חששת שהיא תלמד משהו חדש שלא ידעת

התחלת ללכת יותר מפעם ביום לספריה בבית אדלשטיין, מול הבית שלנו. אז הם התקשרו לשאול אם זה בסדר שאתה מחליף כל כך הרבה ספרים

אחרי כיתה ח' החלטת ללכת לפנימייה הצבאית שליד הריאלי בחיפה. ולנו, בקרית שמונה, היה קשה מאוד להתרגל למחשבה שאתה כל כך רחוק, ולא תחזור כל יום הביתה, כשאתה עדיין ילד. אבל כיבדנו את רצונך וביקרנו אותך בכל פעם שאפשרת לנו

לקראת השנה האחרונה שמעת שתלמידים מהריאלי באים לעזור לתלמידים של דנציגר בקרית שמונה, אז החלטת שאין טבעי מזה שאתה תחזור
עד היום אתה שומר על קשר עם חברים מהפנימייה וגם מדנציגר, כולל מנהל בית הספר דאז, צביקה צמרת, עם צוקר מהפנימייה ועוד

מאוד התעניינת במטוסים והרכבת הרבה דגמים, אותם תלית עם חוטים על התקרה בחדר שלך. עד שיום אחד יואב, בן אחותי השובב, קרע את רובם

בשבת של יום כיפור 73' יצאת למרפסת של החדר שלך ואמרת: "זה מיג סורי". השכנים אמרו: "מה הילד הזה מדבר?" ובסוף התברר שצדקת

בסוף י"ב הכנת עבודה על גולני כי חלמת להתגייס לגולני. כשלא קיבלו אותך התאכזבת מאוד. ניסינו לדבר עם חבר שלנו, חזי אשל, אבל הוא הסביר לנו שצה"ל רוצה חבר'ה טובים גם בחילות אחרים, ושהוא כעיקרון לא מתערב. אז גויסת לשריון

לפני החתונה של דיתי היית בלבנון במלחמה (גם אבי היה מגויס), וברגע האחרון הגעת, אבל אף פעם לא סיפרת מה עברתם שם... בטוח שזה לא היה קל

כשלמדת בטכניון שוב לא חזרת הביתה כל יום... ושוב התגעגנו אליך מאוד..... לא כל הסיפורים הם לפי הסדר, אבל כך זכרתי אותם

את ההמשך כולם יודעים, הכרת את מזי, התחתנתם והפכת להיות חלק גם ממשפחת מזרחי. גרתם בירושלים, נולדו הילדים הנהדרים שלכם, בן ועומר

כמה חודשים לפני הבר-מצווה של בן עברתם לארצות הברית. אז לא ידענו בכלל איפה זה קופרטינו. נסענו לבר-מצווה של בן וראינו שאתם נהנים

מובן שביקרתם כמה פעמים בארץ, לא תמיד ביחד כולם, אבל תמיד היה כיף להיות אתכם

הילדים חזרו להתגייס, קודם בן ואחרי זה עומר, ובסוף חזרתם גם אתם, מזי ואתה

...כמה שמחנו שחזרתם

... כאן אני מפסיקה, לפני שאתחיל לבכות

אוהבת אותך המון

אמא

דיתי

2011-04-04T06:56:00.000-07:00

אבנר אחי הגדול והנערץ

זה אמור להיות ארוע שמח אבל אמא ואני בטח נקלקל אותו עם הבכי שלנו

כולם יודעים כמה אתה חכם אבל אולי לא כולם יודעים שאתה מגדיר את עצמך כ"מעצבן, טרחן, חוזר על עצמי, חושב שאני יודע הכל, אבל בחור טוב

כשהיינו ילדים אמא לא האמינה שאי פעם נפסיק לריב

הזיכרון הראשון שלי מהילדות הוא שבאתי להגיד לך שיש בטלוויזיה החינוכית תוכנית שאתה אוהב, שהיתה כמובן מיועדת לשכבת גיל הרבה יותר בוגרת ממך

לקראת הבגרות אני וחברי לכיתה חרשנו ימים ארוכים ואתה רק עיינת בחומר בבוקר של המבחן

כמו כן אני זוכרת איך צרחתי עליך, לתדהמתם הרבה של ההורים, על שהשארת את הדלת של החדר שלך לא סגורה והרוח המפורסמת של קרית שמונה טרקה את הדלת והזכוכית נשברה

ואיך נהגנו לראות ביחד בחדר הביטחון משחקי כדורסל של מכבי ת"א כשאני הערצתי את מיקי ברקוביץ ואתה ואמא, שהעדפתם את טל ברודי, אמרתם לי: הוא שחקן ספסל

האמת שהרבה ממה שמאפיין אותך אני רואה גם אצל מוישלה הבן שלי

לא שש להיכנס למקלחת, אבל כשסוף סוף נכנס זה להרבה זמן

החיבור למוזיקה

לאבא שלנו הייתה דעה ברורה על כל דבר, אבל הוא לא הרגיש צורך להשמיע אותה, אלא אם מישהו ביקש בפרוש את חוות דעתו, בבחינת, סייג לחוכמה שתיקה

אצלך ואצל מוישלה נדמה לי שאתם לוקחים צד קיצוני בכוונה

Just for the sake of the argument

כמו אבא, אתה צנוע, מופנם, מסתפק במועט, על סף הספרטניות גידלתם שני ילדים לתפארת מדינה ישראל, בניגוד לכל מה שאמרת

ואני מקווה שתזכו לעוד הרבה נחת ביחד כל המשפחה

בן

2011-04-04T06:55:00.000-07:00

אבא

מי היה מאמין שאתה בן 50. אני לא יודע להגיד מה הזיכרון הראשון שלי ממך, אבל כן אפשר להגיד שלא כל כך הזדקנת

אתה עדיין מפדל מהר לעבודה, גולש בכל הזדמנות, ומנצח את עומר בהורדת ידיים

אני חושב שאתה האבא הכי טוב שבן כמוני יכול לבקש

אני יכול לנסות לתאר את כמות ההשקעה והסבלנות והאהבה שאתה מקדיש לי ולעומר, אבל זר לא יבין זאת. גם אם לפעמים נראה לך שאני מתעצבן, וכשאתה נוהג מהר אני אומר לך להאט, וכשאתה נוהג לאט אני אומר לך להאיץ, זה רק בגלל שאני יודע שאתה מבין אותי ואת השגעונות שלי

כייף לי הכי בעולם לדבר איתך על כל נושא שהוא, ואני תמיד שמח לשמוע עצות בנושאי צבא משריונר, קצין לשעבר וסרבן שטחים שכמוך. גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים, תמיד תמכת בי בכל מה שבחרתי, ועזרת לי לראות את הנכון

לפעמים אתה אומר, שהדור שלכם כבר לא רלוונטי. אז כנראה אתה לא מבין איזו דוגמא אישית אתה נותן בכל דבר שאתה עושה, לי ולעומר. ודווקא הדור שלנו זה מה שמדאיג יותר

אבא, אני מאחל לך עוד 100 שנה של בריאות ואושר עם אמא, עומר ואני. אני מעריך אותך הכי בעולם, ויותר מזה אוהב אותך כל כך. אז מזל טוב

עומר

2011-04-04T06:54:00.000-07:00

טוב, אז אני בטח צריך להגיד פה שאין עוד אבא כמוך בעולם, אבל במקרה שלך זה באמת נכון. איזה עוד אבא, חילוני לכל דבר, קם בבוקר להניח תפילין עם כיפה בוכארית, ולומד גמרא בערבים, וכשמגיע יום כיפור, בכלל לא צם. או איזה עוד אבא מסתנן לסוף מסלול, על מדי ב', למרות שאמרו במפורש: אין כניסה להורים

או: גולש לירדן, שוחה למצרים, או סתם טובע באכזיב

אז אבא, למרות שאתה חושב שאתה מעצבן לפעמים או מעאפן, תדע לך שאין חבר שלא אומר: "איזה גבר אבא'שך" או גם: איזה מג'נון הוא. אז רציתי להגיד לך שאתה אבא מדהים, אחד המהנדסים התותחים אם לא ה- , ויש לך ידע על הכל, מפה ועד הכוכבים ובחזרה, שזה קצת גורם לי להרגיש מפגר לידך. אבל אני לומד ממך כל יום, ועד גיל 50 אני מקווה להשלים

אתה בן אדם עם כל כך הרבה טוב-לב, שאוהב רק לעזור ולא לפגוע, ולגרום לכולם סביבך לחייך. אז תודה שלימדת אותנו לאהוב ולהעריך את החיים, אבל כמובן להישאר צנועים. תודה על כל האפשרויות שפתחת בפנינו, ותודה על כל מה שעשית בשבילנו ועל כל מה שעוד אני יודע שתעשה. הייתי אומר לך לא להישתנות, אבל אותך אי אפשר להזיז 5 ס"מ לפה או לפה. אז כנראה זכינו בעוד 50 שנה של אבא נפלא

אז אבא, למרות הדעות הפוליטיות הנוקשות שלך, שלפעמים גורמות לי להגיד שאנחנו לא מכירים, תדע שאני גאה בך ובכל דבר שאתה עושה, ובמיוחד למען גלעד שליט, שבעזרת השם יחזור כבר הביתה... וגאה על החברה שלך שנמכרה במיליונים, אבל אותך זה לא כל כך מעניין

אז הנה השתחררתי, ובן גם בדרך, או בעצם בדרך לרמטכ"לות... אבל גם היום שלו יגיע. ועכשיו שיש יותר זמן, אני מבטיח שנטייל איפה שתרצה, ונראה עולם ביחד

הרבה הרבה מזל טוב, ואוהב אותך המון המון

לאה ודוד

2011-04-04T06:53:00.000-07:00

בס"ד

לאבנר היקר, הכי יקר שבעולם

ליום הולדתך, שפע ברכות ואיחולים לבביים מעומק הלב

אבנר היקר, אנחנו מאחלים לך את כל הטוב שבעולם. מגיע לך. אבנר, אנחנו גאים בך ואוהבים אותך מאד מאד

בנית משפחה, לתפארת מדינת ישראל

אישה מקסימה, ילדים מהממים, שכל משפחה הייתה גאה בהם. בית מהמם שהשפע זורם בתוכו

רגישות ואהבת הזולת

אנחנו מאחלים לכם, שבעזרת השם וישועתו, תמשיכו כך לאורך שנים רבות, טובות ומתוקות, בבריאות איתנה, באושר ובשמחה, באהבה כל החיים, אמן כן יהי רצון

אבנר, מזל טוב ועד מאה ועשרים

לסיום, פרק מתהילים שאני מאד אוהב, ומאחל אותו לכל עם ישראל, ולמשפחתי בפרט

שִׁיר, לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל-הֶהָרִים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי מֵעִם ה', עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אַל-יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ; אַל-יָנוּם שֹׁמְרֶךָ. הִנֵּה לֹא-יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. ה' שֹׁמְרֶךָ; ה' צִלְּךָ, עַל-יַד יְמִינֶךָ .יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא-יַכֶּכָּה, וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה. ה' יִשְׁמָרְךָ מִכָּל-רָע: יִשְׁמֹר אֶת-נַפְשֶׁךָ. ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶך, מֵעַתָּה וְעַד-עוֹלָם

אמן

אבנר, אוהבים אותך מאד מאד בלב ובנפש

לאה ודוד

מירב

2011-04-04T06:51:00.000-07:00

לאבנר גיסנו היקר

לפני 25 שנה הכרנו אותך לראשונה

הגעת למשפחתנו, גבר צעיר וחתיך, וקיבלנו אותך בחיבוק חם ואוהב

עשרים וחמש שנה אחרי, אתה חוגג יובל שנים, אבל כלום לא השתנה, נשארת גבר צעיר וחתיך

חמישים זה אירוע שדורש כמה מילים, מילות הבעה והערכה על מה שעשית עד כה, מילות תקווה על מה שתעשה מפה

אין עליך, אבנר! אתה הכל מכל

איש עבודה, אבא למופת ולתפארת מדינת ישראל, בעל אוהב ומסור לאחותנו האהובה

איש של עקרונות, מאבקים חברתיים, בעל מוסר גבוה וחוש צדק מפותח

תמיד עוזר לחלשים, ואף פעם לא אומר נואש

עם חיוך על השפתיים, ולב רחב וחם. אתה נכס אמיתי למשפחתנו

תמיד היית שם בשביל כולנו, בשעות הקשות וברגעים השמחים

אתה בן אדם עם איכויות כה רבות, אנשים כמוך לא פוגשים בכל יום

מאחלים לך עוד הרבה שנים בריאות, טובות ומאושרות. שנים של שקט ושלווה, תכבוש עוד יעדים, תשנה את העולם, ותגשים את כל החלומות שלך

טיפ לסיום: תדע לנצל כל רגע שעובר, ותזכור שיום אף פעם לא חוזר

אוהבים אותך הכי הכי

המשפחה

דליה, שלמה והילה

2011-04-04T06:50:00.000-07:00

אבנר יקירנו

חמישים הוא מספר עגול, המעיד על עבר מגוון ופורה, והוא בהחלט פתח אל עתיד מוצלח בהרבה

זה לא אמצע החיים כי אם תחילתו של פרק חדש, נוסף, עדיין בתחילת החיים. ובראשית הפרק הזה אנו מאחלים לך להמשיך להיות איש מופת ודוגמה כפי שהיית, אבא נהדר ובעל מסור, מהנדס מקצוען שלא רק עובד אלא מקדיש הרבה למחשבה

איש הרוח והעקרונות, הרוכב על אופניים ויודע לרחף על פני הגלים

גבר שכולנו מעריצים

אתה מקיים הרבה מצוות ועל כן אנו סבורים שהפסוק הבא מקהלת מתאים לך מאוד: "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע

אנו מאחלים לך מכל הלב הרבה שנים מאושרות, שמחות ונהדרות יחד עם מזי, בן, עומר, המשפחה והחברים

אוהבים אותך ושמחים מאוד להשתתף ביום הולדתך

דליה ,שלמה והילה

נמצי ויובי

2011-04-04T06:49:00.000-07:00

אבנר אהובנו

אתה כל הזמן חוזר ואומר, איזה הורים טובים ומעניקים אנחנו, ונוטה לרדת על עצמך בכל הזדמנות פנויה. אז רצינו לומר לך שאתה, כן אתה, מודל ההורות בשבילנו. וכהוכחה ניצבים מולנו שני בניך המדהימים, החכמים, היפים, המוכשרים, בנים אשר מעריצים אותך בגלל אותה ציניות אבנרית שלך, שמבדילה אותך מרוב האנשים הרגילים והמשעממים

אמיר וליבי רק מחכים לבוא ל"זזי" ולאבנר (הרבה בזכות הפרסונה השניה), וזוהי המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לקבל משני האדישים האלה

בקיצור, אנחנו באמת אוהבים אותך מכל הלב, ומאחלים לך הרבה אושר, אהבה ונחת

נמצי, יובי והילדים

משפחת פרוינד

2011-04-04T06:48:00.000-07:00

אביב תשע"א

לאבנר היקר

החיים הממשיים מתחילים ב-50

הרבה ברכות, וריצה מאושרת בהמשך החיים

משפחת פרוינד

החברה הישראלית הפקירה את גלעד שליט

2011-03-12T07:24:00.000-08:00

לרוב הישראלים יש דעה די טובה על עצמם. כאינדיבידואלים, הרי זה ברור, אנחנו ישראלים ואנחנו יודעים כמעט הכל. אבל כוונתי שכחברה וכלאום, אנחנו נתפסים בעיני עצמנו כ"ישראל רחמנים בני רחמנים", "הצבא המוסרי ביותר בעולם," ועוד. אנחנו לא ממש אלופי הביקורת העצמית, וראה זה פלא – גם בכך נדמה לנו שאנחנו חוטאים בביקורת עצמית מוגזמת, כל כך יפים אנחנו
בפרט, אנחנו אוהבים לחשוב שאצלנו, בניגוד לאספסוף המוסלמי שב"שכונה" שלנו, כפי שמכנים בזלזול את המזרח התיכון – אצלנו חיי אדם נחשבים יותר. עובדה: על כל שבוי שלנו משוחררים עשרות ומאות שבויים שלהם
הפרשה המזעזעת של גלעד שליט, החייל השבוי בידי החמאס כבר קרוב לחמש שנים, אינה יוצאת דופן מהבחינה הזאת. גם כאן, יש לנו תחושה שרק אצלנו יכולה מדינה שלמה לרעוש ולזעוק בגלל חייל אחד

שימו לב – לא "הילד" גלעד, אלא החייל; לא "החטוף" אלא השבוי. גלעד שליט הוא חייל צה"ל, גבר בוגר, שנפל בשבי בשעת קרב בין כוחות צבא פלסטיניים לבין כוח של צה"ל. התביעה המוצדקת לשחרורו במחיר שדורש החמאס איננה בגלל שהוא ילד קטן ומסכן, אלא בגלל שהוא חייל שנשלח למשימה במסגרת מה שמקובל לחשוב בישראל כהגנת המדינה. על כן יש לישראל, קרי קודם כל ל"הנהגה" של המדינה, אבל גם לכל אזרח ולאזרחית במדינה, לעשות את כל שדרוש כדי להביא לשחרורו

לא רבים יסכימו איתי, ששוביו של שליט הם אנשי צבא; לא "מחבלים" ולא טרוריסטים, לפחות לא יותר טרוריסטים ממפקדי צה"ל. אבל רבים מסכימים, שהשבתם של שבויים הביתה היא מרכיב מרכזי באתוס של צה"ל. במיוחד, אחרי שכבר נפדו במחיר כבד אנשים שבאמת נחטפו, ולא היו בעת ביצוע משימה, אלא במהלך מה שהיה כנראה עיסקת סמים
ואכן, כתוצאה מכך יש קונסנזוס רחב מאד בציבור הישראלי, שיש לשחרר את גלעד שליט, ובמחיר שנקבע כבר לפני שנים. למשל: סקר שעשו "מחקרי הגל החדש" בעבור ערוץ 10 ביוני בשנה שעברה מצא, ש-53% מהנשאלים תומכים בכך. באותו סקר נמצא, ש-66% חושבים שהממשלה לא עושה די לשחרורו. סקרים דומים נעשים חדשות לבקרים, ובכולם התוצאה דומה

אם כך, מדוע רוב הישראלים שותקים? מדוע לא יוצאים המונים לרחובות? בהתאם למיתוס של "כל ישראל ערבים זה לזה", היינו מצפים במקרה כזה, שהציבור לא יניח לממשלה, עד ששליט ישוחרר

במסגרת הדעה הטובה שלנו על עצמנו, הדעה הרווחת היא ש"אצלנו לא מפקירים שבוי." התנועה לשחרורו של שליט מקיפה כביכול רבים מהעם. הנה, רבבות הצטרפו למסע הרגלי של אביבה ונועם שליט לירושלים. עובדה, בניגוד לאומות העולם, אצלנו אפילו על שבוי אחד, כל הארץ רועשת והנושא לא יורד מסדר היום

אבל האמת מעט שונה. לכל ההפגנות למען שליט מגיעים רק כמה עשרות, ורובם פעילים קבועים. אפילו עשרות האלפים שצעדו לירושלים באירוע החד-פעמי, הם שבריר של אחוז מהציבור הישראלי. הנושא נשאר על סדר היום רק בזכותם של קומץ פעילים נאמנים, ולא בזכות הסולידאריות הישראלית, שכבר כמעט איננה
ראש הממשלה נתניהו הוא אדם לחיץ. הוא נוהג לדחות החלטות לרגע האחרון, ולהתכופף בפני החזק, זה שלחץ אותו אחרון, ובכוח הרב ביותר. אם יחליט נתניהו לשחרר את שליט, תמורת המחיר שנקבע מזמן, ומאז רק עלה – זה יהיה רק כתוצאה מלחץ ציבורי. לא התפתחות מפתיעה במשא ומתן, שכבר לא תיקרה לעולם; לא דיון מעמיק נוסף, שספק אם אי פעם היה. כמו כל הפוליטיקאים בעולם, מבן-גוריון ועד קדאפי, הדאגה הראשונה במעלה של נתניהו היא להמשך שלטונו. אילו התעוררה באמת תנועת המונים, שהייתה עושה בלגאן אמיתי, ולא רק עמידה בכיכרות עם נרות – זה היה משפיע, ועוד איך
אין באמור לעיל להביע זלזול, חלילה, במי שבוחר למחות באמצעות עמידה בכיכר עם נר. השאלה היחידה הרלוונטית היא, האם זה מרגש מישהו שאיננו אזרח או אזרחית מן השורה, כלומר את החבורה המצומצמת המנהלת את חיינו, ושבמקרה גם נגועה בנגיף האמביציה הפוליטית

אין לי ויכוח עקרוני עם מי שחושב, שמחיר העיסקה גבוה מדי. כזה הוא, למשל, ראש אכ"א לשעבר, אלעזר שטרן. אני מכבד את עמדתו המנומקת, הנובעת ממניע ערכי ובטחוני. איתו, הויכוח שלי הוא על מידת הנזק האפשרי לביטחון ישראל; ואני נתלה באילנות גבוהים אחרים, כמו יעקב פרי, כרמי גילון, עמי איילון, מתן וילנאי, שאול מופז, ועוד רבים אחרים הסבורים, שהמחיר ראוי

אולם עם אלה הסבורים שיש לשחררו במחיר הנקוב, ואינם עושים די כדי לזעוק, לתבוע ולטלטל את הסירה הצפה במים המרופשים - והם הרוב - איתם אני בא חשבון. צאו מאדישותכם! גלעד שליט זועק אליכם כבר 1721 יום, ואתם ספונים בבתיכם

גלעד שליט כבר יושב מספיק זמן בשבי. כבר זמן רב שאין משא ומתן, כך שאין סיבה לשבת בשקט כדי "לתת למומחים לעבוד." כל המומחים עבדו, ושליט עדיין שבוי. המשך שהייתו בשבי אינו תורם מאומה לביטחון המדינה, על פי דעתם של רבים מראשי המערכת – ראשי שב"כ לשעבר, ועוד. ועל פי רוב מוחלט בציבור, כפי שהיא משתקפת בסקרים – הגיע הזמן לשחרורו, במחיר הנקוב היום. מכל הכתוב לעיל עולה, שהדרך היחידה לשחרורו של שליט היא בהפגנות המוניות. אני קורא לצאת לרחובות, כפי שנעשה במדינות ערב, לשרוף את תמונותיהם של נתניהו וברק, לנפץ חלונות מבלי לפגוע בנפש; מפני שהכוח הוא השפה היחידה שפוליטיקאים מבינים. כל עוד נמשיך להסתגר איש בביתו, נצקצק בלשוננו ונצפה ב"אח הגדול", לא יבוא השינוי. עד שזה יקרה, החברה הישראלית איננה יכולה לטעון, ש"גלעד שליט הוא הילד של כולנו." לא ילד, ובוודאי לא של כולנו. למעט קומץ פעילים, החברה הישראלית נטשה את גלעד שליט ואת משפחתו

ציטוט החודש

2011-03-08T13:50:00.000-08:00

לפני שיעל באה אלינו, לא שמעתי בכלל על המילה אלגוריתם, מספר אחד הילדים. יעל הסבירה לנו שאלגוריתם זה מתכון, וכדי להמחיש את זה יצרנו בכיתה כדורי שוקולד לפי המתכון, שזה אלגוריתם. עכשיו לא רק שבחיים לא אשכח מה זה אלגוריתם, אני גם מבין מה זה, הרי אכלתי אותו
!!

תלמיד כיתה ו', ביה"ס יגאל אלון, טירת הכרמל
על יעל ויזל, מהנדסת חומרה בחברת אלביט, ומתנדבת בבית הספר

ביבי: קצין (בסיירת מטכ"ל) ומוג לב

2011-02-02T15:07:00.000-08:00

ראש הממשלה של ישראל, בנימין (ביבי) נתניהו, הוא ההוכחה החיה למורכבות החיים. מסתבר שאפשר להיות קצין לשעבר בסיירת מטכ"ל, וגם להיות פחדן מוג לב

בהודעה לעיתונות שפורסמה היום מטעם "מקורבים לנתניהו" (מעין מטרות-דמות שמאחוריהן נתניהו מסתתר כשהוא פוחד לדבר לציבור ישירות), נאמר: נתניהו נהג אמש כמבוגר האחראי בבחירתו של האלוף נווה כרמטכ"ל עד למינוי רמטכ"ל באופן קבוע. הוא קיבל החלטות - לא מצמץ, לא זיגזג וחתך... הרי גם אם גלנט יזוכה בסופו של דבר, הדבר ילווה בהליך ארוך ומסורבל במהלכו הייתה נגרמת פגיעה חמורה לכושר ההרתעה של מדינת ישראל וצה"ל... גם האפשרות השנייה של המשך כהונתו של אשכנזי, שנראית לכאורה טבעית, היא בלתי סבירה. אופציה שכזו נוכח הנתק וחוסר שיתוף הפעולה בין לשכת הרמטכ"ל ומשרד הביטחון, הנעות כשתי ספינות נפרדות, מסוכנת לביטחון ישראל

ובכן, הבה נבחן את העובדות
הליך בחירת הרמטכ"ל העשרים מתנהל כבר זמן רב באופן רשלני. אם יש לכך השפעה על "כושר ההרתעה של מדינת ישראל," או על מה שנשאר ממנו, הרי שהנזק הגדול כבר נעשה. עוד מספר שבועות של הליך תקין יותר לא יעלו ולא יורידו. אבל נתניהו, ג'אנקי של סקרי דעת קהל וחרד לדימויו ולשלמות הקואליציה, כרגע פוחד בעיקר מדבר אחד: מבג"ץ בעניין גלנט. זאת הסיבה האמיתית לאי תמיכתו במינוי
אם כן, מדוע לא לבקש יפה מאשכנזי לדחות את שחרורו, לשלם את דמי הביטול על הכרטיס לקריביים שקנה, ולהאריך את כהונתו במספר חדשים
אז זהו, שנתניהו פוחד גם מאהוד ברק. וברק, כידוע, שונא את אשכנזי יותר מאשר את נסראללה, ולכן לא יסכים להשאיר את הרמטכ"ל הנוכחי עוד יום אחד בלשכתו
הנתק וחוסר שיתוף הפעולה... מסוכנת לביטחון ישראל?! במשך כמעט ארבע שנים נעות שתי הלשכות כשתי ספינות נפרדות, והנה לפתע נזכר נתניהו שזה בעצם "מסוכן לבטחון ישראל"? תירוץ יצירתי מאד

למרות שהחוק בישראל קובע, שאת הרמטכ"ל ממנה הממשלה כולה – כולם יודעים ששר הביטחון הוא הקובע, וראש הממשלה הוא לא יותר מחותמת גומי נידפת ברוח

אם כן, הבה נסכם: נתניהו פוחד מבג"ץ, ולכן לא יגן על מינוי גלנט. הוא פוחד מברק, ולכן לא יאריך את הקדנציה של אשכנזי. כרגיל, הוא בחר בפשרה – מינויו של יאיר נוה, שהיה סגן לזמן קצר, לרמטכ"ל זמני. הוא גם רועד מפחד מפני ליברמן, ולכן נגרר אחריו בכל גחמה. הוא פוחד מאיבוד השלטון, ולכן לא נוקט שום יוזמה מדינית, פן תתפרק הקואליציה. הוא פוחד אפילו ממשפחתו העדינה והאצילית של גלעד שליט, ולכן לא העז לבקר אפילו פעם אחת ויחידה במאהל המחאה המוצב מטרים ממעונו הרשמי – בתקופה הארוכה ששליט נמצא בשבי. מאבטחיו תמיד מגניבים אותו הביתה בדרך צדדית

ועם זאת אומרים, שיותר מכל הוא פוחד משרה

?אהוד ברק: בטחון המדינה או האגו שלו

2011-01-27T14:45:00.000-08:00

?חשרת עננים הולכת ומתקדרת מעל האלוף יואב גלנט. יהיה רמטכ"ל או לא יהיה

בין אם יוחלט בסופו של דבר להשאיר את המינוי על כנו, ובין אם יגיע הקץ לקרירה הצבאית של גלנט, די ברור שההליך יימשך עוד זמן מה. אם יחליט היועץ המשפטי להכשיר את המינוי, בג"ץ יידרש לעניין, והמינוי בפועל יידחה. וכמובן, אם יוחלט לוותר על גלנט, ייאלצו לפתוח מחדש את הליך בחירת ראש הצבא, הליך שייקח זמן. כך או כך, יהיה צורך להחליט מי יהיה המפקד העליון, החל מעוד שלושה שבועות

ומה אתם חושבים יעשה שר הביטחון, אהוד ברק? האם יעדיף את טובת הצבא והמדינה (על דעתו של כל בר דעת במטכ"ל עצמו, במערכת הביטחון ובציבור כולו)? האם יבקש מגבי אשכנזי להישאר עוד מספר חדשים, או ימים, או שעות, עד שיימצא מוצא מהסבך

אז הנה התחזית שלי: אהוד ברק כל כך שונא את אשכנזי, כל כך מרוכז באגו שלו וביצריו, שלא רק שהוא יעדיף מלחמה עם החיזבאללה ואיראן ביחד, מלחמה שבה (שוב) צה"ל יפסיד, מאשר לראות את אשכנזי יום אחד נוסף מעבר לתקופת כהונתו הרשמית; לא רק זאת אף זאת: הוא יעדיף, אם יהיה צורך, להורות על הפגזת ישראל בעצמו, ע"י תותחי צה"ל – ובלבד שלא ייאלץ לראות את אשכנזי נשאר עוד יום אחד נוסף באגף הצפוני שבבנין "צה"ל חדש" בקריה בתל אביב

לא מאמינים? אז בואו נחכה עוד שבוע להחלטתו

ציטוט החודש

2011-01-17T10:52:00.000-08:00

חינוך הוא מה שנשאר במוח אחרי ששוכחים כל מה שנלמד בבית הספר

(כנראה איינשטיין)

לימוד הוא תהליך שבו הרשימות של המורה עוברות במדויק אל המחברות של התלמידים, מבלי לעבור דרך המוחות של אף אחד מהם

זאב אבן-חן, ניצב במשטרה בדימוס, על המנהיגות בישראל

2010-12-31T06:57:00.000-08:00

אני טוען כל הזמן, שהבעיה העיקרית של המדינה הזאת איננה שהציבור מטומטם, או שחסרים כאן אנשים מוכשרים, או שאף אחד לא יודע מה צריך לעשות. הבעיה מספר אחת היא – העדר מנהיגות

בסוף השבוע שעבר התראיין זאב אבן-חן אצל נחום ברנע במוסף "ידיעות אחרונות." אבן-חן איבד באסון הכרמל את בתו, טופז. ברנע הוא בעצמו אב שכול. אני מביא כאן חלק מהראיון

בלשכתו של זאב אבן-חן באיגוד חברות הביטוח תלוי צילום משפחתי אחד. הצילום פורסם ב"ידיעות אחרונות" לפני עשר שנים בדיוק. אבן-חן, מפקד מחוז המרכז, פרש בסוף אותו חודש מכהונתו במשטרה. מרחב השפלה ערך לכבודו מסדר פרידה. בין השוטרים שנבחרו לעמוד במסדר הייתה בתו טופז, ששירתה במשטרה כחיילת. אבן-חן עבר על פניה בפנים חתומות, כנדרש. רק לאחר שסיים לסקור את אחרון השוטרים במסדר, חזר אל בתו והעניק לה חיבוק חם, מגונן. היא החזירה לו חיוך רב קסם. את המפגש הנציח צלם העיתון חיים זיו
עשר שנים תלוי הצילום במשרדו של אבן-חן. השבוע, כשבפעם הראשונה מאז השריפה שקיפחה את חייה של טופז, הוא חזר לעבוד חלקית במשרדו, אנשים הסתכלו על התמונה ובכו. קשה להסתכל על התמונה הגאה הזאת, הכל-כך חגיגית, כל-כך מאושרת, ולשמור על עיניים יבשות
...
שוחחנו שעות, גם על השכול, ובעיקר על המדינה. אני מביא את תמצית דבריו כמונולוג

יש לי תחושה מאד עמוקה של אכזבה מהמדינה – ודווקא בתחום הביטחוני, תחום שבו עסקתי שלושים שנה. אני מאוכזב מכך שאין נטילת אחריות. יש לנו ראש ממשלה שלא יודע להתמודד. הוא חושב שלהיות ראש ממשלה זה לעשן סיגרים ולנסוע לחו"ל. 44 משפחות שכלו את יקיריהן באסון הזה, לא רק אני. מדוע הוא לא ביקר אצלן? הוא אפילו לא טילפן. מדוע שרי הממשלה האחרים לא ביקרו משפחות? כשישראלים מביאים כבוד למדינה – ספורטאים למשל – ראש הממשלה משתבח בהם, וזה בסדר. אבל למה כאשר קורה אסון הוא בורח? שיידע לעמוד מול ביקורת. שיהיה גבר
נזכרתי ביצחק רבין. כאשר משה שחל היה השר לביטחון פנים, אני הייתי ראש המטה המבצעי שלו. שנתיים-שלוש ישבתי בישיבות הקבינט. ראיתי איך רבין ניהל את המדינה. אני לא איש פוליטי. אין לי שאיפות פוליטיות. אבל ראיתי איך רבין נהג לקחת אחריות
מאז מלחמת השחרור התקבעה בארץ נורמה שאומרת, את המשפחות השכולות מחבקים. פתאום נוצרה נורמה חדשה – בורחים מהמשפחות. זה מאד מטריד, כי יכולות להיות לזה השלכות הרות גורל. מה זה אומר לצעירים שמתגייסים לצה"ל
הנורמה החדשה היא שקודם מתייעצים עם עורכי דין, אחר כך עם יח"צנים. המנהיגים לא דואגים לתושבי המדינה, אלא לכיסאות שלהם

האבל שלי פרטי. אני לא חולק אותו עם אף אחד. אני מדבר רק משום שאני חש חובה כלפי טופז והחברים שלה וכלפי המדינה. אני לא רוצה שבאסון הבא – ויהיה אסון – ישלפו את הדברים שאני אומר כאן ויאמרו: אבן-חן הזהיר שזה מה שיקרה. אני מעדיף שיגידו, זאב אבן-חן חמור, מטומטם. הוא לא העריך כראוי את ראש הממשלה
אני רוצה למנוע את האסון
...
מדינה היא לא עסק פרטי – לא של ראש הממשלה ולא שלי. המדינה היא של האזרחים – לא של הפוליטיקאים. נתניהו לא יכול להנהיג את המדינה כאילו היא העסק הפרטי שלו
אם חלק מהדברים שצריכים להיעשות ייעשו, אפילו חלק, אני ארגיש טוב. אני לא מחפש את הראש של ביבי. אני לא מונע ממניעים אישיים או פוליטיים. אני לא מציע וועדת חקירה, כי לוועדת חקירה יבואו כולם עם עורכי דין, והמסקנות ייצאו בעוד שנתיים-שלוש. אנחנו זקוקים לשינוי עכשיו
לצערי, אני מעריך שמה שהיה הוא שיהיה. שום דבר לא ייעשה
אני אוהב את המדינה הזאת. רוב האנשים כאן טובים, אבל אין מנהיגים. נדמה שכולנו התייאשנו. כולנו הפכנו לאדישים. לא מאמינים בכלום. הפוליטיקאים אשמים בזה. כל היום מדברים על זה שאלי יש אמר ככה וליברמן אמר ככה, וזה מצליח להם: כולם מתייאשים. האדישות טובה לפוליטיקאים
קראתי את דו"ח מבקר המדינה על מערך הכבאות. אני לא כל-כך מחזיק מהמבקר הנוכחי, אבל בדו"ח הזה הוא צדק. הוא הטיל אחריות על אהוד ברק, שהיה צריך להכין נהלים כדי שכאשר יקרה אסון, כל אחד יידע מה לעשות. הוא לא הכין דבר
אלי ישי היה צריך להילחם על תקציבים ולא נלחם. לא ייתכן שימשיכו להשתמש בכבאיות המצ'וקמקות האלו. שאין חצי מטוס. את השריפה הזאת אפשר היה לכבות בחצי שעה
...
ושטייניץ – איזה אדם חסר רגישות. יומיים לאחר האסון הוא תוקף את הכבאים. ואחרי זה הוא מתנצל. כאילו מתנצל. שטייניץ יצא להגן על פקידי האוצר. אני עבדתי מול פקידי האוצר. אני אומר לך, לא הפקידים אשמים – השרים אשמים
...
אני מקווה שתתפתח דינמיקה: אני מעלה רעיונות שהם אולי בוסר – אנשים חכמים ומנוסים ממני יכולים לקחת אותם וללכת הלאה. יש אנשים בארץ שיכולים להביא לשינוי, אנשים שלא חושבים רק על כיסאות, אנשים שלא חיים רק על הספין. הם נמצאים, למשל, בצמרת המטה הכללי של צה"ל
גם לתקשורת יש תפקיד במניעת האסון הבא. היא לא צריכה להסתפק בראיונות איתי או עם אחרים. היא צריכה להעיר נרדמים. להיות כלב שמירה. התקשורת צריכה לתבוע דין וחשבון מראש הממשלה. לכו אליו בעוד חצי שנה, בעוד שנה, לכו ושאלו אותו, מה פעלת, מה עשית
...
לילדה שלי אני מתגעגע כל יום. זה טירוף. היא הייתה ילדה שהצליחה בכל מאז שהייתה קטנה, למרות שהייתה דיסלקטית. גמרה בגרויות בציונים גבוהים, גמרה תואר ראשון בהצטיינות בפקולטה לחקלאות. היא חלמה להיות וטרינרית. אחר כך החליטה שהמסלול ארוך מדי, והלכה ללמוד לתואר שני במינהל עסקים. היא הייתה סטודנטית מדהימה. ואז החליטה להתגייס לשב"ס
לא אהבתי את ההחלטה שלה. אבל היא עשתה תמיד רק מה שהיא רצתה. היחיד שיכול היה להשפיע עליה היה אחיה הקטן
היא לא חיפשה להיות סוהרת. היא עבדה במטה, בדוברות. היא הצליחה מאד, לכן שלחו אותה לקורס קצינים. אני כעסתי על בני קניאק (נציב שב"ס), שקיבל אותה לעבודה. הוא אמר לי, תן לילדה לעשות מה שהיא רוצה
...
אני, שהייתי בכל הפיגועים, שבתוקף תפקידי במשטרה הסתובבתי ליד כל אוטובוס שהתפוצץ, אני לא יכול לראות את האוטובוס שבו נשרפה בתי. גם לא בטלויזיה. אני לא מסוגל
נולדתי להורים ייקים. כשהייתי קטן הייתי בכיין. אבי, היחיד ששרד במשפחתו לאחר השואה – אני נקרא על שם אחיו, שנשרף באושוויץ – אבי היה אומר לי, אני לא מדבר עם בכיינים. והפסקתי לבכות. הוא סתם לי את מעיינות הדמעות – עד שקרה מה שקרה. עכשיו אני מתחיל כל בוקר בבכי

Stop the Aid to Israel!

2010-10-08T11:50:00.000-07:00

Like most Israelis, I care much for my country and want to see her prosper. I live in Israel, I have two boys who serve in the Israeli "Defense" Forces, and I have nothing to gain from weakening my country. Therefore, the title above is not meant in any way to hurt the State of Israel - on the contrary.

Most Israelis are proud to say that their country is very solid, powerful and independent, from the economy and military viewpoints. I agree. Thus, the title above should not upset anybody who cares for Israel (but I know that it will); after all, if Israel is so powerful, then why the heck does she need $3B in foreign aid?

Coming to you in the series “things I don’t understand, and probably never will”: the number 1 unclear issue to me is – why is this stupid conflict taking so long to resolve?! I think that it could happen very soon, if the Obama administration gave the Israeli government a simple ultimatum.
We are being told all the time, that Obama, unlike Bush, is an intelligent, rational, and above all – unbiased man, without any commitment to one side or another. He is focused and determined to justify the Nobel Peace prize, which he received prematurely. There are even “good souls” who state that he is a Muslim and even anti-Semite. If that is the case, what stops him from pointing a gun to Netanyahu’s head (metaphorically speaking, of course!), and to tell him: Bibi boy, cut the BS. From now on, I not only demand a complete freeze of new constructions in the occupied territories; I demand a practical plan for dismantling the Settlements, on my table tomorrow morning. If I don’t see on my table a detailed plan, with a commitment to a reasonable schedule – then no more aid to you, sir.
Well, obviously this is over-simplistic. In fact, what I suggest here is the exact same demagogic approach, typical to the Right, which I hate so much – as if a 90 years old conflict could be resolved by a flash of a quote from a B-picture.
OK, so let’s make it a little more subtle: not by tomorrow, by the end of next week. And not all settlements – let’s start with those which can be evacuated in a short time period. Let’s leave Ariel and Ma’ale Edomim (two bigger towns, which will be more complicated to evacuate) to the next phase – or to a negotiation.
What’s stops this wonderful scenario from happening?
No, no. This is impossible, you would say. No American President has ever dared to confront the powerful Jewish lobby, and this would mean committing suicide by Obama. But if that is so, then why do they call John Mearsheimer and Stephen Walt – anti-Semites? The book by the two Political Science professors, “The Israel Lobby and U.S. Foreign Policy,” has been compared to “The Protocols of the Elders of Zion”, in that it argues that the Jewry in the US has a legendary influence on the Administration, to the extent that it pushes the US to “support Israel” on the expense of crucial US interests. If the claim of a powerful Jewish community is so bogus, then why should all American presidents be so afraid of failing?
Obviously, there is not much love between Obama and Netanyahu. It is also clear, that Obama is “disappointed,” to say the least, from the rejection of his proposal to Netanyahu, regarding the extension of the Freeze on construction. Obama would prefer that Israel not only will freeze new projects, but would evacuate the majority of Settlements, which no American administration has ever recognized, including the big Jewish neighborhoods in East Jerusalem; this is the reason, by the way, that there are hardly any foreign embassies in the Israeli capital, including the American one.
If all this is so clear, then what does Obama have to worry about?
The main argument against the scenario that I propose is that it will have a boomerang effect: in case of an American pressure on Israel, the entire Israeli public will unite in resistance.
This is a solid argument. In fact, this is the main argument I am using, against the idea of attacking Iran: it will only unite the otherwise diverse and heterogeneous Iranian society.
But in the Israeli case, that’s not what is going to happen. The Israeli public is very diverse, but roughly speaking, about half of it already came to terms with the concept of a Palestinian state residing in most of the territories captures by Israel in 1967, and that includes the evacuation of most of the Settlements. This group is not motivated, in general, by trust in the Palestinian side, nor is it moved by moral considerations, for the most part. Just because of that, those people will not insist on what they see as a more just solution – namely, that the Palestinians would make the concessions. The vast majority of the secular and moderate public is interested in peace, for financial reasons, in the spirit of the life in the Tel-Aviv “bubble”. An evidence to this is the characteristics of the support base of the Liberal party, Meretz: wealthy Askenazi people, who belong to the upper 1-2 echelons, and have much to lose.
The Israeli secular section, being well educated and with foreign affairs awareness, understands very well the meaning of a confrontation with the superpower of the world; and they are not willing to go there. In case of a serious crisis with the US, they will prefer the voice of reason, over the option of continuing with the Messianic policy of nourishing the Settlements, and hoping for help from heaven.
Another argument is, that Israel actually does not need the US aid. There are even claims, that there is no aid at all! This kind of rhetoric can be found, for example, in the Right-wing periodical “Nativ”. They claim, that that $10 billion loan guarantees that the US gave Israel, actually were a loan for business purpose only, and by very good terms to the lender, too. In addition, most of the money ought to be spent in the US, which would benefit the economy of the latter.
Well, here are the facts:
Since 1987, the US pays the State of Israel real money in the sum of $3 billion per year, out of which $1.8 billion is military aid. This is besides “special aid” such as during the 1991 Gulf War, or the 2003 Iraq War. This also excludes aid to special projects such as the “Arrow” missile, totaling $1.3 billion. In 1996, the Israeli Prime Minister of the time (a guy named Benjamin Netanyahu) decided to discontinue the economic part of the aid, but at the same time, the military part grew to $2.4 billion.
The loan guarantees are actually for loans which Israel borrows elsewhere, so the US does not benefit from them.
The argument that most of the aid is spent in the US, is true. However, ending the aid will cause a severe damage to the support base of Israel within the American public, which currently benefits from the aid.
“Israel is not economically self-sufficient, and relies on foreign assistance and borrowing to maintain its economy. Since 1976, Israel has been the largest annual recipient of U.S. foreign assistance, and is the largest cumulative recipient since World War II.” (1) (from Congressional Report Service, 2004)
Per capita, this is $340; compare to the average US aid to the rest of the world, which is $22.
If this aid stops, then Israel will have to give up expensive weapon systems, such as the “Arrow”, F-35 stealth fighter, and even Merkava tanks. In addition, thousands of Israelis who work in the design, manufacturing and support, will lose their jobs. In the secondary circle, a big section of the Israeli economy, which relies heavily on the military contract industries, will be severely hurt.
The second component of Israel’s neediness is in the foreign policy arena. The last time that the US has put real pressure on Israel was in 1956, when the Israeli military took the entire Sinai peninsula (3 times as big as Israel proper), in just 4 days. David Ben-Gurion, Israel’s first Prime Minister and secretary of Defense, declared: “Eliat will be again (after King Solomon’s regime, around 1000 B.C.) the major Hebrew southern port, and Tiran (at the southern tip of Sinai) will again be part of the Third Israeli Kingdom!” It took just a few days of pressure, and “the old man” agreed to give back the entire land to Egypt.
Since then, the US hardly ever used its power to pressure Israel. In 1975, the Ford administration announced a “re-assessment” of the relationships, including a weapons Embargo – and the earth shook. Since then, the US always uses its veto privilege in the UN Security Council, to save Israel dozens of unpleasant resolution, which would otherwise haunt Israel – as do the very few which did pass, such as resolution 242 (calling for all parties to “withdraw from Territories which were captured by force”).
Without the continuous American diplomatic support, Israel would be far more isolated and weakened, even more that the dire state in which she is now. The faith that “it doesn’t matter what the Goyim will say,” is no longer common in the Israeli public – except for the followers of Rabbi Kook (the Guru of the religious Right).
Therefore I hereby call the almighty American Jews, and President Obama: if you really care for the future of Israel, if it is precious to you as much as it is to me – then start putting pressure on Israel’s government! Do it instead of sending your spoiled children to 2-week trips to the best part of the country. Call your congressperson, and demand the end of the generous aid. You will be surprised, how fast our brave, ex-commando officer PM chickens under real pressure. We, the majority of the people in Israel, will back you up all the way!

(1) http://www.fas.org/man/crs/IB85066.pdf

די לסיוע לישראל

2010-10-07T13:02:00.000-07:00

כמו רוב הישראלים, מדינת ישראל חשובה לי ואני מעוניין בהצלחתה ובשגשוגה. למי שמתקשה בהבנה: אני חי בישראל, יש לי שני בנים המשרתים בצבא ה"הגנה" לישראל, ואין לי שום סיבה לרצות לפגוע בה. לכן, הכותרת שלמעלה איננה קוראת לפגיעה בישראל - להיפך. אני קורא להפסקת הסיוע האמריקאי לישראל כי זה יפעל לטובתה

רוב הישראלים גאים לומר שישראל חזקה, משגשגת ומצליחה, בעיקר בזכות חוסנה הכלכלי והצבאי. אני מסכים לכך. לכן, הכותרת שלמעלה לא אמורה להרגיז אף ישראלי אחד או אחת (אבל ברור לי, שהם יתרגזו ממנה). הלא, אם ישראל כל כך חזקה, אז בשביל מה היא צריכה סיוע בסך 3 מיליארד דולר מהדוד העשיר מאמריקה? אם, כמו שטוענים בימין הישראלי, אנחנו יכולים להסתדר לבד, תודה רבה - אז מדוע מי שקורא להפסקת הסיוע האדיר הזה נחשב לבוגד

במסגרת "דברים שאני לא מבין וכנראה לעולם לא אבין", כמו למשל איך אנשים אינטליגנטים שאני אשכרה מכיר, עם חוש הומור מתוחכם, צוחקים מהסדרה "אחד העם 101" – העניין הכי לא מובן בעיני הוא, מדוע הסכסוך המטומטם הזה לא מגיע לידי סיום באמצעות אולטימטום מצד ארה"ב לישראל
הלא אומרים לנו כל הזמן, שאובאמה, בניגוד לבוש ולקודמיו, הוא אדם אינטליגנט, מפוקח ובעיקר חסר פניות, בלתי מחוייב לצד זה או אחר, נחוש וממוקד מאד להצדיק את פרס הנובל שקיבל לפני מעשה. יש נשמות טובות שאפילו מציינות, שהוא בעצם מוסלמי ואף אנטישמי. אם כך, מה הבעיה שלו לכוון לנתניהו אקדח (מטאפורי, כמובן) לרקה, ולומר לו: חביבי, מספיק עם המשחקים. לא רק המשך הקפאה אני דורש, אלא תכנית מעשית לפירוק ההתנחלויות, שתונח על שולחני מחר בבוקר. אם עד מחר אתה לא מביא לי תכנית מפורטת, עם לוחות זמנים – אין יותר סיוע לישראל
טוב, ברור שזה פשטני מדי, ובעצם אני נוקט כאן את הגישה הדמגוגית שאופיינית לימין, וששנואה עלי כל כך – כאילו אפשר לפתור סכסוך בן תשעים שנה באיבחת משפט שנלקח ממערבון אמריקאי זול
אם כך, בואו נעדן את זה קצת: לא עד מחר בבוקר, אלא עד השבוע הבא. ולא את כל ההתנחלויות, אלא רק את אלה שניתן לפרק בזמן קצר. את מעלה אדומים ואריאל נשאיר לשלב הבא – או למשא ומתן
מה בעצם מונע את התרחיש האופטימי הזה
לא, תאמרו, זה בלתי אפשרי. שום נשיא אמריקאי לא העז להתעמת עם "הקול היהודי", וניסיון כזה יהיה התאבדות פוליטית מצד אובאמה. אבל אם זה כך, מדוע מכנים את ג'ון מירשהיימר וסטיבן וולט, שני הפרופסורים שטוענים לשליטה של הארגונים היהודיים על הממשל – אנטישמיים? את ספרם של וולט ומירשהיימר, "הלובי למען ישראל ומדיניות ארה"ב", השוו המבקרים ל"פרוטוקולים של זקני ציון", בכך שהוא מייחס שליטה אגדית של הממסד היהודי בארה"ב על הממשל האמריקאי, עד כדי כך שהמימשל פועל, בהשפעת היהודים, לטובת ישראל על חשבון האינטרסים האמריקאים. אם הטענה שהממסד היהודי חזק כל כך מופרכת, אז מדוע אובאמה וכל נשיא שקדם לו צריכים לחשוש כל כך מכישלון
הלא ברור שאין חיבה גדולה בין אובאמה לנתניהו. ברור גם, שאובאמה "מאוכזב", בלשון המעטה, מדחיית ההצעה שלו להאריך את הקפאת הבניה בשטחים הכבושים. ברור שאובאמה היה מעוניין שישראל לא רק תקפיא את הבניה, אלא תפרק לפחות את רוב ההתנחלויות, ששום ממשל אמריקאי, גם האוהד ביותר לישראל, מעולם לא קיבל כלגיטימיות – כולל השכונות היהודיות במזרח ירושלים; וזאת אגב הסיבה לכך ששגרירות ארה"ב בישראל נמצאת עד היום, כמו השגרירויות של כל מדינות העולם כמעט, בתל אביב ולא בבירת ישראל
אם כל זה ברור, אז ממה צריך אובאמה לחשוש
הטענה העיקרית כנגד התכנית שאני מציע, היא שבמקרה של לחץ אמריקאי, הציבור היהודי יתאחד כאיש אחד להדוף את המתקפה
זאת טענה חזקה. אגב, זאת אחת הטענות שבהן אני משתמש כנגד הרעיון לתקוף את איראן מהאוויר – זה רק יאחד את הציבור באיראן כנגד המערב
אבל במקרה של הציבור הישראלי, הטענה איננה נכונה. הציבור היהודי בישראל מורכב מגוונים רבים. אבל בחלוקה גסה, ניתן לומר שכמחציתו (למעשה הרבה יותר) כבר מזמן השלים עם האפשרות של כינון מדינה פלסטינית על רובם הגדול של השטחים הכבושים, כולל פינוי רוב ההתנחלויות. זהו ציבור שאינו מונע מאמון רב בפלסטינים, או משיקולים מוסריים במיוחד, ודווקא משום כך הוא לא יתעקש על פיתרון שנראה לו צודק יותר – כלומר, שהפלסטינים יוותרו. רוב הציבור החילוני והמתון בישראל מעוניין בשלום בעיקר ממניעים כלכליים, ברוח ההסתגרות בבועה המאפיינת את החיים החברתיים בישראל של היום. יעיד על כך מצבו העגום של השמאל האידיאולוגי, וההרכב האנושי של בסיס התמיכה של מפלגות כמו מר"צ: בעיקר אשכנזי, שבע, מהעשירונים העליונים, חושש לעתידו
הציבור החילוני המרכזי, שהוא ציבור משכיל יחסית, מבין את המשמעות של עימות עם המעצמה החזקה בעולם, ואינו מעוניין בכך. במקרה של משבר אמיתי עם ארה"ב, הוא יעדיף את קול התבונה, על פני המשך המדיניות המשיחית של טיפוח ההתנחלויות וציפייה לעזרה מידי שמים
טענה שנייה היא, שבעצם ישראל איננה זקוקה לסיוע. יש אפילו טענות, שהובעו למשל בכתב העת הימני "נתיב", שטוענים שבעצם אין כלל סיוע! טענתם היא, שהערבויות שהעניקה ארה"ב לישראל בעקבות העלייה מברה"מ לשעבר, בסך 10 מיליארד דולר, הן למעשה הלוואה ממניעים עסקיים גרידא, ובתנאים טובים מאד למלווה; ובנוסף לכך, רוב הכסף מיועד להוצאה בארה"ב, מה שייטיב עם כלכלתה של ארה"ב עצמה

ובכן, להלן העובדות

החל משנת 1987 ארה"ב משלמת לישראל בערך 3 מיליארד דולר בכל שנה, מהם 1.8 מיליארד סיוע צבאי. זאת לבד מסיוע מיוחד הניתן לפי הצורך, למשל במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, ובמלחמת עיראק ב-2003. זה גם לא כולל סיוע לפרויקטים מיוחדים כדוגמת טיל ה"חץ", בסך 1.3 מיליארד. בשנת 1996 החליט ראש הממשלה אז (בנימין נתניהו...) להפסיק את המרכיב הכלכלי בסיוע, אך מאז צמח המרכיב הצבאי ל-2.4 מיליארד.
ה"ערבויות" הן למעשה ערבות להלוואות שישראל לוקחת ממקורות אחרים, כך שארה"ב איננה מרוויחה מכך
הטענה שרוב הסיוע מוצא בארה"ב עצמה היא נכונה. אבל הפסקת הסיוע או צמצומו תגרום לפגיעה ממשית בבסיס התמיכה בישראל בקרב הציבור האמריקאי, שכרגע מרוויח מהסיוע
להלן ציטוט מ"שירות המחקר של הקונגרס," 2005: "מאז שנת 1976 ישראל היא המקבלת הגדולה ביותר של סיוע החוץ השנתי של ארצות הברית והמקבלת הגדולה ביותר, בסכום המצטבר, מאז מלחמת העולם השנייה" במונחים של סכום לנפש, מדובר ב-340 דולר, וזאת בהשוואה לממוצע הסיוע האמריקאי לכל העולם, העומד על 22 דולר לנפש
אם יופסק הסיוע, ישראל תיאלץ לוותר על מערכות נשק יקרות כדוגמת טיל ה"חץ", מטוסי F-35 וטנקי מרכבה. בנוסף, אלפי ישראלים המועסקים בתכנון, ייצור וכן במקצועות תומכים יאבדו את פרנסתם. במעגל השני, ייגרם נזק רב לכלכלה הישראלית, שחלקה הגדול, כולל חלק מתעשיית ההיי-טק המפוארת שלה, סובב סביב תעשיות ביטחוניות ומוצרים התומכים בהן
המרכיב השני בתלותה של ישראל הוא התלות המדינית. הפעם האחרונה שארה"ב לחצה על ישראל באופן משמעותי, היה בשנת 1956, כשהצבא הישראלי כבש במשך 4 ימים את חצי האי סיני. ראש הממשלה בן-גוריון הצהיר: "אילת שוב תהיה הנמל העברי הראשי בדרום, ויוטבת, המכונה טיראן, תשוב להיות חלק ממלכות ישראל השלישית". אולם בעקבות לחץ אמריקאי, הסכים זמן קצר אחרי כן לנסיגה מלאה מכל השטח
מאז, ארה"ב לא השתמשה כמעט ביכולתה ללחוץ על ישראל. בשנת 1975 הכריז ממשלו של הנשיא פורד בניהולו של קיסינג'ר על "הערכה מחדש" של היחסים, כולל עצירה של משלוחי נשק – והארץ רעדה. מאז, ארה"ב עושה שימוש תכוף בזכות הווטו שלה במועצת הביטחון, והעובדה הזאת חוסכת מישראל עשרות החלטות נגדה, שאחרת היו רודפות את המדיניות הישראלית כפי שעושות מעט ההחלטות שאינן נוחות לה, כמו החלטה 242 הקוראת ליציאה משטחים שנכבשו במלחמה
יש רגליים מוצקות לטענה, שללא התמיכה הדיפלומטית האמריקאית, ישראל תימצא עוד הרבה יותר מבודדת וחלשה בזירה הבינלאומית, ואפילו יותר מהמצב העגום בוא היא נמצאת היום. האמונה ש"לא משנה מה יחשבו הגויים", ושמדינה מבודדת יכולה לאורך זמן לקיים מדיניות שרוב העולם מתנגד לה, היא נחלתם של חסידי הרב קוק והרבנית קוקו בלבד. אגב, הקרדיט לבדיחה מגיע ליוסי שריד
על כן אני קורא בזאת לאזרחי ארה"ב, לנשיא אובאמה, ובעיקר ליהודי אמריקה הכל יכולים: אם עתידה של ישראל באמת חשוב לכם, אז במקום להצהיר הצהרות ציוניות ולשלוח את ילדיכם המפונקים לטיול של שבועיים בישראל, התקשרו לאיש או לאשת הקונגרס שלכם ודירשו מהם ללחוץ על הממשל להפסיק את הסיוע לישראל, עד שתתרצה ותאמר: רוצה אני. אגב, המשפט האחרון לקוח מהפרקטיקה המקובלת בהלכה היהודית לטיפול בסרבני גט. תתפלאו באיזו מהירות מתקפלים קציני סיירת לשעבר כשמדובר בלחץ אמיתי, מגובה במעשים. זה אחד המקרים היחידים שבהם אני מרשה לעצמי לדבר בשם הציבור הישראלי: בניגוד למיתוס המקובל, אנחנו, רוב תושבי ישראל, נתמוך בכם לאורך כל הדרך

לזכרו של גיא בהט, נער אמיץ וחכם

2010-09-26T11:16:00.000-07:00

בבוקר שבת, יום הכיפורים, נפטר גיא אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. גיא היה נער מקסים וחכם בן 15, בנם של שירה ועמיר ואח של עדי, כולם חברים קרובים מאד, אהובים ויקרים

גיא היה אחד האנשים האמיצים שהכרתי. הוא לחם במחלה בנחישות, אבל גם היה מפוקח מאד. הוא היה כל כך חכם ומיוחד, שביודעו שהסיכוי שלו לנצח אינו גדול, הוא כתב על מחשב המק-בוק-אייר שלו צוואה. בצוואתו הוא ביקש להיקבר בטקס חילוני, שיבוא רק מי שהכיר אותו, ושילבשו לבן

בנוסף, נמצאו במחשב דברי הפרידה שהעתקתי להלן

ראשית כול אני רוצה להודות לכולם על שנתתם לי חיים כול-כך נפלאים, ולמרות שהם היו קשים אני אהבתי אותם וניצלתי כול רגע ועשיתי ממנו את המיטב בעזרתכם

ולמרות שאהיה חסר לכם אני לא רוצה שתשברו אבל אני כן מרשה לכם לבכות כי מי כמוני יודע שזה מאד משחרר אבל תדעו שצריך גם לדעת לשים את הגבול ולאסוף את עצמיך,ובכל מקרה אני מבקש שלא תכעסו עלי ותבינו שהקושי היה חזק ממני ותדעו שאתם לא אשמים ואם לא הייתם איתי הייתי מוותר קודם לכן

ויש לי גם כמה משימות עבורכם הראשונה היא הגשמה עצמית ודווקא בגלל שאני לא הספקתי אני מבקש מכם לעשות את זה עבורי וכשיהיה קשה ותרצו לוותר תדעו שאני תומך בכם בכל דבר שתעשו אם זה משהו גדול ואפילו בדברים הקטנים אני יהיה שם אולי לא באופן פיזי אבל אני פשוט יהיה שם
לבסוף אני דורש מכם שבכול בוקר כשתקום תקומו עם חיוך ותחשוב על דברים טובים כי רק כך אתם תוכלו להנות מכל יום ביומו
ודבר אחרון באמת אני רוצה שתדעו שאני אוהב אותכם עד השמים ושומר עליכם בכול רגע

-גיאצוק-

דברים במלאת שנה למותו של אבא

2010-09-10T09:19:00.000-07:00

עברה שנה ואנחנו שוב כאן, לזכור את אבא
אבא נפטר אחרי שנים של התמודדות עם מחלות, ולכן לא היה במיטבו בשנים האחרונות. אבל אני זוכר אותו גם כאיש עליז, שתמיד הייתה לו בדיחה מוכנה, שאהב לעשות חיקויים וצחוקים
אבא היה אדם שקט וביישן, שמעולם לא רב עם אדם. מעולם לא שמעתי אותו מנבל את הפה, או מדבר בחוסר כבוד. פעם אחת, אמר לי שהוא מצטער אם העליב אותי, ואני בכלל שכחתי על מה
כל חייו עסק בהתנדבות, בעזרה, ומעולם לא התרברב ולא נתן לכך פרסום
הוא לימד אותי דברים רבים בתחום הטכני, ובעקבותיו הלכתי לעסוק בהנדסה
הוא ישב שעות וימים עם מויש'לה נכדו הבכור, כדי לעזור לו בשיעורי המתמטיקה
הוא עזר ללא לאות לדיתי בכל ההתעסקויות הקשורות לחיה'לה, בכתיבת מכתבים לרשויות, בהשגת אישורים ובסידורים שונים
הוא דאג יום יום לכל ענייני וועד הבית. ובכל פעם שהתעוררה בעיה עם בעל עסק בבניין, או עם דייר שהתקשה לעמוד בתשלומים, תמיד העדיף את דרך הנועם. בלי להתעצבן, ניגש בשקט, ביקש, שידל והפציר, עד שנענו לו. כך פתר בעיות שאחרים סחבו במשך זמן רב
ייתכן שנועם ההליכות הזה והרצון שלא לריב ולא להתעמת, היה בעוכריו. את הכעסים והרגשות השליליים שמר לעצמו, והם כנראה לא הועילו לבריאותו. אבל כלפי חוץ היה תמיד נינוח, אדיב ומנומס. ממנו למדתי גם אני להתנהג עם בני אדם באופן תרבותי
מעט נחמה קיבלנו מכך, שבשבוע האחרון לחייו היינו איתו ביחד, סמוך לקרית שמונה שבה גדלתי. הוא זכה לראות את משפחתנו בחזרה בישראל, דבר שמאד רצה שיקרה. הוא דאג שלא אמצא עבודה, ושמח מאד כשהתחלנו להסתדר מחדש בארץ. זה היה חשוב לו מאד, ואני שמח שלפחות שאיפה אחת שלו התגשמה בעודו בחיים
אחרי שקיבל את האירוע, שכב מספר ימים בבית החולים, כשאנחנו לצידו. הוא קיבל את הטיפול הטוב ביותר, ובסוף נפטר בשלווה, וללא כאבים. אולי נוכל להתנחם בכך

Quote of the Month

2010-08-03T10:35:00.000-07:00

"?ס'איז דא אומגעקומענע סאלדאטן חס ושלום"

(?יש חיילים הרוגים חס ושלום)

"?און ואס זוכט א יסעור מיט אונזערע סאלדאטן אין רומניה"

(?ומה עושה יסעור עם חיילים שלנו ברומניה)

"ששאנכי, חבר בפורום "חדרי חרדים

מי כאן הבריון

2010-06-17T07:35:00.000-07:00

בעקבות ההשתלטות של לוחמי השייטת על משט הסיוע לעזה, שוב נשטפת הארץ בגלים עכורים של פטריוטיות זולה. סיסמאות בנוסח "כולנו שייטת 13" ניבטות אלינו מפינות שונות בארץ. חשוב להבהיר, שעל האופניים שלי אין סטיקר כזה
ראשית, מפני שלא שירתתי בשייטת
שנית, מפני שבעיני, הפורעים והאלימים בסיפור הזה הם חיילי השייטת, ולא פעילי השלום שבאו לפרוץ את המצור הבלתי צודק על עזה

מאבקם לעצמאות של הפלסטינים, ושל תומכיהם ההולכים ומתרבים בעולם, הוא מאבק צודק על פי כל קנה מידה הגון ומוסרי, גם על פי המוסר היהודי. זאת, גם בהסתייגות המתבקשת, שהאמצעים שנוקטים חלק מהפלסטינים, הם נפשעים ובלתי מוצדקים. הטרור שמפעילות קבוצות שונות, שהפכו לאחרונה לקבוצות שוליים, איננו משנה את הצדק הבסיסי בדרישה של הפלסטינים להיות עם חופשי בארצם
מכאן נובע, שכל פעולה המגבילה את חירותם ושוללת את זכויותיהם של תושבי רצועת עזה, וזה כולל מצור ימי – איננה צודקת ואיננה מוסרית. לנוכח מצור כזה, מוצדק להתנגד, גם באלימות – למעט אלימות נגד אזרחים שאינם נושאים נשק. חיילי השייטת הם לוחמים מאומנים, וגם אם מישהו החליט בשבילם, משיקולים של תדמית בלבד, שלא להעלות נשק חם אל סיפון האוניה – הרי הם חיילים חמושים לכל דבר, שביכולתם להפעיל אלימות ואף להרוג, כפי שאכן עשו לצערנו הרב
לנוכח השתלטות בכוח על אוניה שמטרתה לפרוץ מצור בלתי צודק, יש לנוסעי האוניה כל זכות שבעולם להתנגד להשתלטות, גם בכוח. התקשורת בישראל, שהיא חופשית בימים רגילים אבל מתגייסת ל"שירות האומה" במצבי "חירום", התייצבה כאיש אחד, בניצוחו של דובר צה"ל, כדי ליצור מצג שווא. מי שצרך בימים אלה רק חדשות בעברית, קיבל את הרושם שנוסעי ספינות הסיוע ההומניטרי היו חמושים בנשק חם, ושכוונתם העיקרית הייתה להשתמש בו על מנת להרוג. בדרנים ודברנים המתחזים לעיתונאים, כמו הכתב הצבאי של הערוץ הראשון, רוני דניאל, תיארו את האירוע במילים "נשמעו יריות לעבר חיילי צה"ל, מה שמוכיח שעל הספינה היה נשק חם". מה שה"כתב" הזה שכח להזכיר הוא, שהנשק הזה נחטף מידי חיילי השייטת.
האמת היתה שונה בתכלית. האוניות היו עמוסות במצרכים חיוניים שנועדו לתושבי עזה, ולא היה על הספינה נשק חם. מקצת מנוסעי הספינה "מרמרה" אלה שהיו אמיצים ומיומנים דיים להתנגד להשתלטות הקטלנית של חיילי צה"ל, הצטיידו בכלי נשק פרימיטיביים, כמו אלות ומעט סכינים. איש לא ירה על חיילי צה"ל מנשק שהגיע בספינה. אכן, בעקבות תושייתם של קצתם של נוסעי הספינה, ובאומץ מדהים שכמעט שום אדם שאני מכיר לא היה מצליח לגייס – וזה כולל כמובן אותי – הם הצליחו לחטוף מספר כלי נשק מחיילי הקומנדו הקשוחים והמאומנים ביותר בעולם, ולהתנגד במשך זמן מה, תוך סיכון חיים וודאי.
באחד מאמצעי התקשורת שבחר לשמור על מידה של עצמאות, התפרסם ראיון עם אחד הפעילים, לוחם המארינס לשעבר
Kenneth O'Keefe
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3901776,00.html
אוקיף סיפר ששלושה חיילים נשבו על ידי הנוסעים למשך כחצי שעה, דבר שהיה יכול להתפתח לפיגוע מיקוח מביך עד אימה מבחינתה של ממשלת ישראל – אלמלא שוחררו השלושה, ביוזמת נוסעי הספינה, ללא פגע. לנוכח הנכונות של המפגינים לסכן את חייהם, בלחימה הרואית נגד לוחמי קומנדו ימי - די ברור ששום דבר לא מנע מהם לפגוע בחיילי השייטת השבויים, ששכבו בבטן האוניה כפותים ורועדים מפחד. העובדה שהמפגינים לא נרתעו מעימות אלים נגד חיילי קומנדו מאומנים, מוכיחה שלא החשש מפני הסתבכות עם השלטונות הישראליים מנע מהם לפגוע בשבויים. אני השתכנעתי מכנות דבריו של אוקיף, שטען בראיון שהם שחררו את השבויים מפני שלא באו כדי להרוג או לפגוע, אלא באמת כדי להעביר סיוע הומניטרי לפלסטינים. טענתה של ישראל, שניתן היה להעביר את הסיוע דרך שלטונות ישראל – מאבדת את אמינותה לנוכח ההתנהגות שאינה מעוררת אמון של ישראל במהלך הסכסוך, כמו הקפאת כספי המיסים הפלסטיניים, ההפרות המתמשכות של הסכמים, ועוד.
בעיני, מדהים ההבדל בין מידת הכנות והאותנטיות הנושבת מדבריו של אוקיף בראיון, לבין השקרים וחצאי האמיתות שפירסם דובר צה"ל. לאוקיף, שחטף מכות על הספינה, ולטענתו גם בעת שהיה במעצר, יש כל הסיבות להיות כועס וממורמר. אבל בראיון הוא נשמע רגוע וכמעט מפויס, ונימת דבריו עניינית ונטולת רוע. דובר צה"ל, לעומתו, תיאר אותו כ"שונא ישראל" שבא כדי לאמן לוחמים פלסטיניים. ממש, החמאס זקוק לקשישים ששרתו במארינס לפני 18 שנה כדי שיאמנו אותם. כמו כן כינה דובר צה"ל את המפגינים "שכירי חרב". איך אפשר לחשוב על מפגינים אלה כעל אנשי לגיון הזרים, שבאו לסכן את חייהם תמורת כסף? אין גבול לאבסורד

על כן, כל הדיבורים על מפגינים אלימים וחמושים, שבאו להילחם, ורק גבורתם של לוחמי השייטת מנעה זאת מהם, וגם הצילה את ישראל משבירת המצור על עזה – אין להם על מה לסמוך. להיפך, ההכנה הלקויה של המבצע, אפילו מבחינת המטרות שניסתה ישראל להשיג, וההרג שביצעו הלוחמים, רק גרמו לישראל מבוכה עולמית, בזיון ברמה הטקטית, ופגיעה חמורה במעמדה הבינלאומי, המעורער ממילא

ההנהגה הישראלית הכושלת שוב הוכיחה קוצר ראיה, חוסר תכנון, העדפה של הגישה הכוחנית על פני כל חלופה, לשון אחר – ההתנהגות הבריונית הרגילה של ארגון המסובך עד מעל לראשו בפרויקט של כיבוש, דיכוי, שלילת זכויות, וניסיון חסר תוחלת להחזיק במקל בשני קצותיו ביד אחת: גם לא להרפות מהכיבוש, וגם להצטייר, בעיני עצמו ובעיני זולתו, כגוף מוסרי, דמוקרטי ונאור. זה לא עבד מעולם, בשום מקום, לאורך זמן ארוך. ולכן סופו של הנסיון הנואל להיכשל גם במקרה הזה

An open letter to an Israeli Immigration Officer

2010-05-22T14:10:00.000-07:00

RE: the denial of entry to Noam Chomsky

Mr. Israeli immigration office,
I wonder what the qualifications for your job are.
When you decided to deny entry from Noam Chomsky, what exactly were you thinking?
I mean, let us give you some credit. I will assume, that you didn’t really worry that Chomsky, a 81 year old MIT professor, would wear a bomb belt and blow himself up in a Tel Aviv main street. It makes sense that even you, an Israeli establishment official, didn’t really have this scenario in mind. It makes more sense that you were afraid that Prof. Chomsky, in his planned talk to a Palestinian audience in Bir-Zeit, would instigate them against the Israeli government. And it doesn’t really matter what you, or I, or Prof. Chomsky himself, think about the conflict. The only thing that matters, for the sake of this discussion, is whether you thought the consequences of your decision through, or not.
Let us consider the situation that you so bravely prevented. You, in your heroic action, made sure that Prof. Chomsky did not talk in Bir-Zeit, and his dangerous influence on the Palestinian’s minds was, thank God almighty, avoided.
But did you think what would happen next? For example, did you envision the organizers of the event, telling the audience: “Brothers and sisters, unfortunately Prof Chomsky will not be able to speak to us tonight. This is not because he broke his leg, or because he just didn’t feel like coming. In fact, he made the effort to travel to Jordan, and waited 3 hours on the Israeli side of the border control, before he was told that the Israeli government wouldn’t grant his entry to Palestine. You are all familiar with the sensitivity of those Jews to their security, so we hope you understand. We apologize for any inconvenience this may have caused you. Good night and God bless you.”
Now, Mr. brave and smart immigration officer, you can tap yourself on the shoulder: you prevented another provocative talk from an anti-Semitist self-hater American Jew. And now, the audience will appreciate us for our cautious procedures. It's not enough that the Israeli government keeps them under what they see as brutal and unjust occupation, but on top of that, does not allow outsiders to come and speak to them about that – well, what would they think, really?
Think about it, if you haven’t done so yet: In the absence of Chomsky, is it possible that somebody else can tell them about their miserable situation? Or remind them of the endless lines at the checkpoints, of the hours it takes to travel a distance of 10 miles, and in general, of the lack of basic human and national rights?
But there is another issue here, much more severe than whether or not the Chomsky speech would have added to their knowledge of the situation. Did you consider the effect of the cancellation of the talk, on the feelings and thoughts of the Palestinians?
I’m not asking this question, God forbid, out of concern to those people’s emotions. I am only discussing the effect that this might have on the intensity of this conflict.

Mr. officer, I don’t blame you of disloyalty to your country. This is not our way in the Left camp. It is much more common among Right wing speakers, in Israel and everywhere else, to leave aside any due-point arguments, and just blame the other party of betrayal. I’m not like them. Actually, I am sure that you did what you did out of honest care to your country. So, what did you think would be the effect of denying a person to speak, on the hearts and minds of those who feel humiliated, oppressed and occupied, on a daily basis? Did you really consider this, and decided that we are better off with the anger and frustration of the students and teachers in Bir-Zeit, so long as they just can’t hear what Chomsky has to say?

We should not even mention the costly price, that Israel will pay in the international arena, in which our situation is not so bright at this moment, to begin with. Well, for one thing, you can claim that Israel is already used to this. Second, this should never be a concern, because those Goyim all hate us anyway. And third, well, you are just an immigration officer. Nobody expects you to think that far.

It’s good to know, Mr. immigration officer, that such brilliant and capable persons take care of our most sensitive security and good image matters. I salute you for an excellent job.

ללוחמים החדשים - שלא תיקראו לעוד מלחמה מיותרת

2010-04-30T08:14:00.000-07:00

חיילי צוות רוטשילד וטלקר

עכשיו זה רשמי, ומוכח מעל לספק סביר: אין מי שיכול לעצור את הזמן. עובדה, שנה וחצי אחרי שהגעתם לבקו"מ ונראיתם כמו ילדים מחופשים לחיילים – אנחנו כולנו יושבים כאן, אוכלים, שותים ונהנים. והמסלול המתיש, המפרך, התובעני – מאחוריכם. זה נגמר, עשיתם אותו כמו גדולים, כמו גברים. אתם באופן רשמי – לוחמים
בשבילנו, ההורים, זאת רק שמחה למחצה. כולנו היינו בצבא, למרות שגם לנו אמרו בגן, שכשנגדל כבר לא יצטרכו צבא. האמת שקצת התבאסנו, כי רצינו להיות חיילים, חתיכים כאלה וגיבורים, כמוכם. אבל לא ממש רצינו שגם אתם תעברו את כל הקריעה הזאת. האמת היא שפשוט חשבנו על עצמנו. היה לנו קל להדאיג את ההורים שלנו, אבל שאנחנו נדאג – זה כבר לא. לעבור את זה בעצמנו, זה דבר אחד. דבר אחר לגמרי הוא להרגיש שהבן שלך ושלך עובר את כל הסבל הזה. אמנם היה לנו נוח ונעים להתכרבל בלילה בשמיכה, אבל המחשבה על הבן, הסובל בשבועיים של לוחמה דרום, סוחב משקלים שאין להם כבר קטגוריה כי הם מעבר למשקל כבד; נאנק תחת כובד המנשא, אבל מכריח את עצמו להיכנס מתחת לאלונקה; מת ללכת כבר לישון, אבל בשארית כוחותיו בונה את העמדה שתסתיר אותו מעין האויב כשהאור יעלה – המחשבות על הבן העושה את כל אלה, הפריעו לנו לישון. ולפעמים היה אפילו רצון, לקום, להתלבש ולנסוע לאי שם, למקום העלום והחבוי שבו אתם מתאמנים, נסתרים מעין האומה; לעשות לך: פססססט, זוז, בן עייף שלי. תנוח קצת, חמוד. שכב לישון, אתה רק ילד. תן לי לסחוב את האלונקה במקומך

איזו מחשבה טיפשית. ברור שאתה בחיים לא היית מסכים שאבא יעשה לך פדיחות כאלה, או שאמא תביא לך סנדוויץ', ואני כבר לא מדבר על כך שתרוץ אחריך עם בננה. חוץ מזה, ברור גם שהאבא הקשיש שלך כבר לא מסוגל לסחוב אפילו אלונקה ריקה
בקיצור, לוחמים קשוחים ביחידה הזאת – זה לא ממש מה שהיה לנו בראש כשגידלנו אתכם כילדים רכים, כשהחלפנו לכם חיתולים וכשחששנו בכל פעם שחציתם כביש. אבל בכל זאת, למרות שלא רצינו לגדל חיילים למלחמה – היום אנחנו מה-זה גאים בכם. ראיתי אתכם בליל אמש, רצים במעלה הר עבדת לאורם של סטיק-לייטים בשלל צבעים וירח מלא אחד, ואחר כך רוקדים בטירוף, עם המנשאים האדירים על הגב, שרים את השירים שלכם שרק אתם מבינים. ראיתי את האנרגיה והנעורים המתפרצים שלכם, את הרצון האינסופי שלכם – לשמוח, לתת, ולהיות טובים זה לזה. והלא יכולתם בקלות לבחור לכם ג'וב נוח, לבלות כל ערב בעיר, להשלים בגרות או לעבוד בערבים ולחסוך לטיול הגדול. יש לצבא מספיק חיילים קרביים, ואיש לא היה מרגיש אם הייתם עושים מה שעושים רבים אחרים – פשוט משתמטים. אבל אתם החלטתם – הדרך הקלה זה לא בשבילנו. לסחוב מקררים במעלה הר כמון, לחפש נתיב בתוך סבך בלתי עביר, לקפוא מקור במארבים שלא נגמרים, ועוד לחטוף מכות מרוטשילד ביום שישי לפני היציאה – זה נראה לכם הרבה יותר מדליק
ובדור כזה, כשהכל נמדד בכסף, וברייטינג, ולמי יש עוד ועוד מותגים חדשים יותר ומי מצליח לחלוב מהמדינה עוד טובת הנאה ואפילו עוד מנת שוחד – אתם היום הפנים היפות של המדינה. אתם הפרחים הצעירים והרעננים, שאומרים: אנחנו נהיה דור אחר. אנחנו נראה לכולם שיש עוד תקווה למדינה הזאת, שרבים כבר התייאשו ממנה. אתם תהיו הדור האופטימי, שעדיין רוצים להיות לוחמים ביחידה מובחרת כמו היחידה הזאת
במהלך המלחמה שפרצה ביום הכיפורים, שאלו את הרמטכ"ל של אז, דדו אלעזר ז"ל, איך הצעירים של היום נלחמים. הוא ענה כך: הדור הזה עולה על הדור של 67, שעלה על הדור של 56, שעלה על הדור שלי, של 48. ואני יכול היום להגיד לכם: אתם עולים על הדור שלנו. אתם חכמים יותר, מתוחכמים יותר, אתם סוחבים משקלים גדולים יותר, אתם נדרשים להפעיל ציוד מסובך יותר, בסביבה מורכבת יותר. ואתם עושים זאת עם חיוך, באופן שמעורר כבוד
היום, יותר מבכל יום במסלול המפרך שעברתם, אנחנו מצדיעים לכם; מנשקים אתכם, ומתחננים: תהיו מקצועיים, תהיו אחלה לוחמים, תלמדו לעשות את העבודה, יותר טוב מכל יחידה. תהיו הסיוט של כל לוחם חיזבאללה. אבל שלעולם לא תצטרכו להוכיח את זה בפועל. אנחנו רוצים כמוכם, שהמדינה הזאת תהיה מוגנת ובטוחה, אבל גם שכולכם תחזרו מהצבא בחתיכה אחת. שלעולם לא תצטרכו להשתמש במקצועיות, בכישורים ובכושר שלכם. כולנו רוצים שכל תושב במדינה הזאת יידע, שיש יחידה אחת בצבא שקוראים לה ****, ויש בה חבורה של גברים צעירים שלא כדאי לשום לוחם אויב להיתקל בהם. אנשי החיזבאללה קוראים את כל העיתונים שלנו. כשנסראללה יקרא בעיתון, שעוד מחזור סיים מסלול, והוא מוכן לצאת מיד, אם יהיה צורך, לעשות מהסקאדים החדשים שלו שקשוקה מפויחת – אנחנו ההורים מעדיפים שחסן המזוקן יימלך בדעתו, יאמר: אם אלה אני לא מתעסק, ויחליט לעשות איתנו שלום. יום אחד, כשזה יקרה, זה יהיה במידה רבה מאד, בזכותכם

לכן שימרו על עצמכם ושובו כולכם בשלום

מילה אחרונה של תודה למפקדים שלכם, שלימדו אתכם להיות לוחמים למופת, וגם שמרו על הילד של אימא שלא ייפצע, שלא יתקרר, שנתנו לכם דוגמא אישית כמו שתמיד ידעו המפקדים בצה"ל לתת. לטלקר, עובדיה, לרימוני, ברגמן, לרוטשילד ולכל סגל הפלגה – תודה רבה

בקיצור, יום שישי היום, אז בואו נקצר. יהודה עמיחי כתב בשירו שיר ליל שבת: התבואי אלי הלילה, כבסים כבר יבשו בחצר. מלחמה שאף פעם לא די לה, היא עכשיו במקום אחר. אבי התפלל ויכולו הארץ וכל צבאם

ואני אוסיף שלושה משפטים מהתפילה: יברכם השם וישמרכם, יאיר השם פניו אליכם ויחונכם, ישא השם פניו אליכם וישם לכם

שלום

ענת קם-ה עלינו לכלותינו

2010-04-09T05:51:00.000-07:00

אני לא מעז להביע את דעתי האמיתית
לא כל כך מפחד השב"כ, אלא יותר מפני אשתי היקרה ואימה, שהיא כנראה בין האחרונות בארץ שמאמינות לכל מה שהשב"כ אומר

הנה מאמר מאלף בנושא שקראתי היום
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1161869.html

ומי שבכל זאת סקרן לדעת את דעתי, שיקרא את מאמר המערכת של הארץ מהיום

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=1161874

Ping-Pong of Ideas, vol. 7

2010-03-19T05:46:00.000-07:00

Israel must not create a precedent of surrendering Jewish land to the enemies. At the same time, Villagers, fearing a humanitarian and security disaster if the pullout takes place, have said they want to remain residents of Israel and recently held marathon meetings with the President, Prime Minister, Defense Minister, and various ministers and Knesset members in an effort to garner support and prevent the
withdrawal.
Oh, so Ghajar is a Jewish territory too?!... people debate whether it's on Lebanese or Syrian land, but nobody claims that it has ever been Jewish. This is another sign of your ignorance or demagogy.

Hypocrisy of the Headlines.

(Thank G-d that the PA is not willing to accept peace with Israel in
any way, otherwise the self-hating traitors would give up all Jewish
land for the illusion of peace!)
Thank you, for providing the ultimate proof for the longtime claim by the Liberal camp, that you guys pray that there will be "no partner" on the Arab side.

When Archaeology becomes Threat to Fake Policy. The United
States-based Time Magazine complained last week that the
archaeological activities of the "City of David Foundation" are
hijacking Israel 's political agenda, implying the organization is
forcing Muslims to accept the Jewish truth of Biblical historical
statements through archaeological discoveries in the Ir David
neighbourhood, south of Jerusalem's Old City. (One can't change
archaeological artefacts for political reasons but can hide them or
forbid even talk about them. Saudi Arabia and Jordan, to prevent
Jewish discoveries, are very restrictive of any archaeological
diggings. Egypt disallows scientific debate on the origin of the
Pyramids and the Sphinx.)
And, Israel is doing the same by hiding evidence for any type of control on this land by anybody who was not Jewish. You did not refute that, but as you are used to, preferred to answer with true, but irrelevant, claims regarding the other side.

*Food for Thought. **by Steven Shamrak*

J Street, a liberal, anti-Zionist This is a lie. Jewish lobbying group

*UNRWA Promoting Terrorism. *An UNRWA (the United Nations Relief and
Works Agency for Palestinian Refugees) educational program has honored
the terrorist Abu Jihad with a football tournament in his name. The
tournament was organized by the Fatah Students' Youth Movement at
UNRWA's Women's Training Center in Ramallah. (This is not the first
time UNRWA has helped the PA to promote terrorism among so-called
Palestinians.)
And the Israeli Parliament last week honored a group of Jewish Terrorists, known as "those Hanged in the Gallows" (Olei Hagardom), as national heroes.
http://www.haaretz.com/hasen/spages/1155185.html
http://en.wikipedia.org/wiki/Olei_Hagardom

Ping-Pong of Ideas, vol. 6

2010-03-16T05:38:00.000-07:00

Syria and Hizballah are acting out the secret military cooperation pacts, which were negotiated and signed during visits to Damascus by Iran's National Security Adviser Saeed Jalili on Nov. 3 and its defence minister Ahmed Vahidi on Dec. 17. These treaties commit Syria to come to Hizballah's aid if it comes under Israeli attack, and all three signatories to respond to any Israeli military movement.
So, you admit that Israel could actually be the aggressor in this conflict?

*'Land for Peace' is Dead.** * Foreign Minister Avigdor Lieberman, head of the Israel Our Home party, says, "It's time to forget our obsession of "territory in exchange for peace; all future agreements must be based on 'peace in exchange for peace.'"
"Good luck" with this plan. Lieberman is considered a lunatic even by most of the Israelis themselves, you hear it everywhere.
Even his voters are recognizing this, and his party will be gone in the next elections.

*Iranian Nuclear Hypocrisy Exposed.* Glyn Davis, a senior U.S. envoy to the IAEA, accused Iranian leaders of hypocrisy for opting to pursue "ever more dangerous nuclear technology"
What about the American and Israeli nuclear hypocrisy?
What gives them the right to posses the Bomb, and deny it from other countries?
The only country to use the bomb so far was "the greatest democracy".
Israel is being hypocritical 4 times:
It possess the Bomb while acting to prevent it from others;
It wont admit it, thus pretending to be a "peaceful" country;
It wont admit of lying about it, using the "opacity" policy;
Israel always said that "it wont be the 1st country in the region to introduce the Bomb", which is another lie.

*Quote of the Week: * "I remember the Muhammad al-Durra hoax that was staged in cahoots between Palestinian and French journalists. This blood libel provoked a killing spree against Israelis even after the facts came out to reveal that:
1) The boy was killed by Arab gunfire, not Israeli;
and 2) The boy wasnt killed at all.
Don't you see the contradiction here, you idiot?!

Israel must review, introduce and enforce strong ethics in media reporting:
Israeli and foreign journalists and networks who report fake news,
solicit newsworthy violence, deliberately compose anti-Israel biased
reports or are too lazy to check the facts should lose their media
licence in Israel!
If you want to live in a Tyranny, that's your choice. Leave us alone to live our life in freedom.

The enemies of Israel have offered only rocket fire and random terror attacks as
concessions.)
That's not true. Read this:
http://en.wikipedia.org/wiki/Arab_Peace_Initiative

US is Subsidising Terror. The United States announced on Thursday that
it will donate $40 million to the United Nations Relief and Works
Agency, *UNRWA**,* for Arabs in the Palestinian Authority-assigned
areas, Jordan, Lebanon and Syria . (The American funding comes despite
a report that Hamas terrorists are employed by the agency. That is why
Canada decided last month to stop its UNRWA funding. The US' s huge
international debt has also not stopped this stupidity!)
UNRWA is the only reason that people in Gaza are still alive, saving Israel the need to feed them.
if people started to starve in Gaza, that's going to be the end of the Israeli occupation.

REMEMBER Muslims killed 3,308 in America in 65 terror attacks

REMEMBER that the Israeli military has killed AT LEAST 2,038 innocent people during 2000 - 2006 only.
that makes the Israeli military a worse terrorist organization than all Palestinian movements, combined.
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Palestinian_civilian_casualties_in_the_Second_Intifada

Ping-Pong of Ideas, vol. 5

2010-03-04T05:27:00.000-08:00

*Food for Thought. **by Steven Shamrak*

*Another Idiot has Opened his Mouth.** * In order to promote his party (Labor) position and undermined the view of his Prime Minister, Benjamin Netanyahu, Defence Minister Ehud Barak says the conflict with Palestinians poses a greater threat to Israel than Iran's nuclear program.
I can't believe that I'm defending this villain, Gen. (ret.) Barak; but this "idiot" is a Stanford graduate. Judging by your writing, it doesn't look like you have ever graduated from elementary school.

Stupidity of Feeding Enemies. As a goodwill gesture (how many of them must Israel make to realize that they do not work?) , Defense Minister Ehud Barak has authorized the annual transfer of NIS 25 million, about $6 million, to Gaza Strip residents entitled to social security and pension payments from Israel. (The money could be better used for supporting Israeli victims of Hamas and fighting terror!)
This is actually tax money that belongs to the Palestinians, and the Israeli government illegally confiscates.
According to the agreements, Israel is supposed to collect the tax money in the checkpoints, and transfer it to the PA.

Time for Rebirth of True Zionism.

by Lori Lowenthal Marcus

And as the world grows increasingly hostile to Israel, the Jews hostile to Israel play an increasingly larger role in the public debate. Who are those Jews? You know: the self-important intellectuals and the well-moneyed, honey-tongued groupies currently whispering into the eager ears of the White House (seeking the praise of the masters). They label themselves "pro-peace and pro-Israel." But they don't really care about protecting Israel from the threats of terrorism and extinction.
I didn't know that we were so strong and influential; thanks for the encouragement!

Ping-Pong of Ideas, vol. 4

2010-02-28T05:12:00.000-08:00

You May not be pro-Israel IF...

*by Moshe Phillips*

You may not be "Pro-Israel" if you question the "pro-Israel-ness" of people who don't agree with your opinions; if you think that being patriotic only means agreeing to the views of your government - that's actually a sign of Tyranny.

*Action Alert:** ** Support Passage of the Armenian Genocide
Resolution by US House of Representatives
*- The world kept silent during and after the genocide of almost 1.5
million Armenians by Turks, who are still denying it, during 1915-1917. This atrocity
was facilitated by international indifference and silence and paved
the way for the Holocaust!
And the state of Israel, "the only democracy in the middle east," every year, to these days, bans peaceful vigils in front of the Turkish embassy by Armenian Israeli citizens, because good relationships with Turkey is more important to the Israeli government than free speech.

*Food for Thought. **by Steven Shamrak*
The major sponsor of international Islamic terrorism, **Saudi
Arabia**, is an official 'best friend' of the * *United States**!
And why not, the US has carried out more terrorist attacks than any other country in history.
Similar statements can be made about *Israel* and its 60 years of so-called independence. It is time to regain our self-respect*!
...Which is another terrorist country.

(What have the oil rich Arab countries done to help Haiti and during other international disasters? Sponsoring international terrorism is the only thing they are good at!)
That's actually true.

Who is Real Self-hating Extremist? The State Attorney's Office has
instructed police to launch an investigation against journalist Natan
Zahavi after he had announced a cash prize to anyone who would smash
the face of settler or Haredi person who he said calls soldiers
"Nazis" during his radio program. (The desire of the Jewish left to
destroy their and Israel's Jewishness is treason of the highest degree
- Self-Hate must end!)
So you think that call soldiers "Nazis" is a sign of Jewishness, that must be protected?

No Apologies Expected. The Kuwaiti foreign minister Mohammad El Sabah
has been quoted as saying, ''the government of Israel is not normal,
and the person at its head is an imbecile and a nut case.''
This is something that more than 70% of the Israelis can agree on.

What is Vatican Hiding?
http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/anti-semitism/pius.html

Following Pope Benedict the 16th visit to the Great Synagogue in
Rome, Deputy Prime Minister Silvan Shalom called on the Vatican to
open its archives from the Holocaust era in order to reduce the
tension between Judaism and Christianity. (If the Vatican is so proud
of the actions of Pope Pius XII during Holocaust, why 60 years later
are the archives still closed and so the world is unable to
'appreciate' his 'saintly deeds'?)
AGREED

!אוי ויי - נכדו של בגין לא ציוני

2010-02-12T15:02:00.001-08:00

או:

שיחה על סף הזעזוע שלנו

אבינדב בגין, בנו של השר בני בגין (חבר הקבינט!), התראיין למוסף סוף השבוע של ידיעות אחרונות והכריז בו "אני לא יהודי... אני לא מקיים שום מצוות שקשורות ליהדות... אני לא עומד דום בעת שירת "התקוה"... באופן מהותי מנחם בגין (סבו של הדובר!) לא שינה כלום ביחסים בין ישראל למצרים... אין שלום בין ישראל למצרים, זו אשליה..."

למרות שהוצאתי את דבריו של אבינדב מהקשרם, באשר הוא אומר דברים דומים על כל הדתות והאידיאולוגיות, ולא רק על היהדות, הרי שהשתדלתי לעשות זאת באופן הוגן. וזה כולל את ההסבר הזה. וזאת על רקע החלטתו של עורך הצהובון המתקרא "ידיעות אחרונות" לתת את הכותרת הבאה לראיון: "בעורקי כולנו זורם דם של רוצחים." חזק, אה? כותרת אדומה, דם, רוצחים. טיזר ראוי לכתבת השער. צריך הרי למכור את העיתון, בעיקר בעיצומה של מלחמת העולם נגד "ישראל היום". מי יודע אם עמישראל הטמבל יקרא את המוסף, אפילו עכשיו שהוא מחולק חינם במרכזי קניות.

הלא הקורא הממוצע, שהוא טמבל כמו מסעודה משדרות לפי דעתו של עורך המוסף, יניח מיד שאבינדב בגין מתכוון לנו, לישראלים, ליהודים, באומרו "בעורקינו זורם דם של רוצחים". ואם כך, הוא שמאלני, אנטישמי, עוכר ישראל. לא מישהו ששווה את חלוקת הקשב העלובה שלנו. לא חשוב שהוא לא התכוון לישראלים, אלא לכל בני האדם. למי יש ראש לדקויות.

אבל הפוסט הזה הוא לא על בגין הנכד. כבודו במקומו, אני מסכים עם רבים מדבריו, אבל לא זה העניין כאן.

העניין התעורר אצלי למקרא ה"בוקסה" שמכילה ראיון-זוטא עם פרופ' דוד אוחנה. המרצה להיסטוריה מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב משבח את בגין הצעיר על חוצפתו והעזתו, ומוסיף: "הוא לא קיצוני, אלא רדיקלי, כלומר, הוא נוגע בשורשי הדברים, מעז לשאול שאלות ולהטיל ספק בערכים הכי מקודשים שלנו. ניסוחיו החריפים והבוטים מעניקים מבט מרענן על מוסכמות חבוטות. מדי פעם אנו זקוקים לבחור כזה שיגיח מאי שם, ויטלטל אותנו וירענן את השאלות שאנחנו חייבים לשאול..." אן ספק שבביטוי "ניסוחיו החריפים והבוטים" מהדהד קולו של אינטלקטואל אחר, הפרופ' ישעיהו ליבוביץ' המנוח. לייבוביץ, בנוסף להיותו אינטלקטואל אדיר, אכן טילטל וזיעזע, והפרובוקציות שעשה השיגו בדיוק את מטרתן – לא פרסום וכבוד (כולם יסכימו שלא את אלה ביקש), אלא – דיון, ויכוח בין צדדים יריבים, ליבון והבהרה של עמדות.

את מי, אם כן, מטלטל בגין הצעיר?

אף לא אחד.

אנחנו חיים בדור, ששום דבר כבר לא מטלטל אותנו. "הנכד של בגין לא ציוני, לא יהודי, שמאלני, מפגין בבילעין נגד הגדר" – נו טוף, מה יש בערוץ 10?

הסביבה התרבותית שלנו היא אוסף כל כך פרוע של טלטלות, גירויים, פרסומות, טיזרים, פרומואים, דאחקות של גן ילדים – שסף הגירוי שלנו כבר הגיע לרמה של עכברי מעבדה שיכורי אנדורפינים. אין כבר לאן להעלות את הגירוי. ציטוט מתוך ביקורת על אחת מתכניות הריאליטי (לטעמי, אפילו אחת הטובות שבהן), שנכתבה ע"י מבקר הטלוויזיה של לא אחר מאשר העיתון לאנשים חושבים (והוא באמת, היחיד בשפה העברית שראוי לתואר "עיתון"): "ריקודים מרגשים, דרמה, דמעות, - ראינו כבר את כל אלה. הבו לנו כבר משהו חדש" (או משהו בדומה לזה).

אתם מבינים מה קורה פה? הכל הפך להיות כל כך מוחצן, צעקן, מוגזם – שאי אשפר להתייחס כבר לשום דבר. פעם לא היה יותר טוב. אבל פעם שחיתות של פוליטיקאים, טרור בחסות צה"ל, מעשים שלא ייעשו – היו מוציאים אלפי אנשים לרחובות. בעד, נגד, לא ממש משנה – אנשים כאבו, הזדעזעו, הגיבו. היום, בעידן הרייטינג והטוקבק, אנחנו עסוקים בעיקר בטירוף של הקשות מקלדת, הקלקות עכבר וסקרולינג של הגלגלת, אל האייטם המרגש הבא. הכל כל כך קינקי, סליזי וביזארי, ששום דבר כבר לא מרגש. תודות לסטנדרטים שנקבעו ע"י ערוץ 2 וחקייניו, החדשות הפכו למצרך בידורי (האמריקאים כדרכם כבר הגדירו וקיטלגו את זה בשם – "אינפוטיינמנט"), ואנחנו במרדף אינסופי וחסר תוחלת אחרי העונג הבא. הביטוי המובהק לכך הוא הפרומואים האמורים לגרות אותנו לצפות בתכניות שתשודרנה בקרוב: הווליום חזק יותר ויותר; לקריין קול חודר דרמטי המכריז: “מחר! משהו שעוד לא ראיתם! אם לשבעה שבישלה את בתה הקטנה – והתקשרה למשטרה כדי לבקש מלח. היא תהיה באולפן עם אילנה דיין – אסור להחמיץ!" וכדי שלא נחמיץ – נאמר לנו מתי תשודר התכנית. לא, לא מדובר בשעה, אל תתאמצו להציץ בשעון או לעשות חישוב כלשהו. "אחרי דודו טופז." עכשיו אתם מאופסים.

אז באמת, פרופסור אוחנה: "יטלטל אותנו"? "ירענן את השאלות שאנחנו חייבים לשאול"? התגובות בשולחן השבת למקרא דברי בגין הצעיר היו צפויות עד זרא: "זה די מעניין, אבל למה להיות קיצוני? הוא לא יהודי, לא ציוני – אז מה הוא? נראה לי שמשהו פשוט דפוק בו. שקט, מתחיל "ארץ נהדרת". אח, איך הם עושים את ליברמן הבריון הזה, איזה צחוקים."

Ping-Pong of Ideas, vol. 3 (this time with Mr. Shamrak)

2010-02-10T13:12:00.000-08:00

* The Department of Homeland Security, created to defend the nation
after the Sept. 11 Islamic terror attacks, has dramatically shifted
its focus, earlier this year advising police nationwide to watch out
for "right-wing extremists"...
When your government carries out anti-democratic measures against some people, It really sucks when the same measures are turned back to you, doesn't it?... (I'm against political persecution on all sides).

* Five Gitmo terrorists - the worst of the worst, including confessed
9/11 mastermind Khalid Sheikh Mohammed will be tried in civilian court
in New York City, offering these mega-terrorists the worldwide stage
they crave from which to spread their ideology...
Justice for all - that sucks too, eh? I guess you prefer "Justice for all Christians and Jews".

* Why does Department of Homeland Security chief Janet Napolitano
oppose referring to Hamas as a terrorist organization?
Because that would require referring to the Israeli military by the same terminology.

Jews are still Used as Deflectors of Public Opinion. The United
States pledged to be ''even more committed this year'' to resolving
the Israeli-Palestinian conflict, warning that any further delay would
only hurt the interests of all parties involved. ''We know that the
Palestinians deserve a state to fulfil their aspirations... So we're
going to be even more committed this year'' Secretary of State Hillary
Clinton said.
Don't worry, those are empty words. The Obama administration will continue a long time tradition of being cheated by the Israeli government on "freeze of building in settlements" and alike.

*Quote of the Week: * "The PLO did not represent a state and was no
political authority. Most leaders of the PLO were from the elsewhere
in the region, Arafat for example was an Egyptian, Faizal Husseini
(Arafat's chief assistant) was from Iraq.
David Ben Gurion was from Plonsk, Russia (now Poland); Golda Meir was from Milwaukee, US (born in Kiev, Ukraine); Menachem Begin was from Brisk, Russia (now Belarus). Actually, none of the Jewish political leaders before Rabin was born in Israel.

Political Stupidity in IDF Must End. Leftist activist Edna Canetti
has used her presence on Channel 2's Big Brother program to make
political comments and attack the IDF's policy in Judea and Samaria.
Now it turns out that the Defense Ministry has invited her to speak to
disabled IDF veterans and share her views with them. (The IDF have
been systematically hindering propagation of Zionist ideals in the
army. Soldiers must know what they fight for!)
This is bullshit, and it proves that you have never been even one day close to any IDF base (and I am suspecting that neither to any military base, for that matter).
Mrs. Canetti made a comparison between the genocide in Jericho in 13th century B.C by the Jews, and the Holocaust She later on took it back and apologized. I actually don't know what she had to apologize for - according to the Bible, the Jews did kill all the people of Jericho, men women and children, just like the Nazis did.

Today, only around 45,000 Palestinians have work permits (they must say a big "thank you" for that) .
So you think that one has to say "thank you" for getting the very basic human rights. That's pure racism.

*Look Who is Complaining.
*Israel publicly snubbed Turkey's ambassador over his country's persistent criticism of the Jewish state and the screening of a Turkish television drama depicting Israeli security forces as kidnapping children and shooting old men. The Turkish government protested about the treatment of Turkish ambassador to Israel, Ahmet Oguz Celikkol, by Deputy Foreign embassador Danny Ayalon. "Israel must obey the standards of international diplomatic manners". (Since the election of Turkish Prime Minister, Recep Tayyip Erdogan, Turkey has
repeatedly criticized and snubbed Israel . An occasional snub from Israel is a healthy treatment for enemies of the Jews.)
Even in Israel, there is a general consensus (majority of opinion), that this incident caused a HUGE damage to Israel's foreign affairs.

Israelis in Haiti - a complicated viewpoint

2010-01-28T14:05:00.000-08:00

cartoon: Eran Wolkowski, "Haaretz"

Hurray to the Israeli delegation to Haiti!

Well, first, I don’t intend to be cynical here. I actually applaud the delegation of physicians and rescue personnel who made the transatlantic travel, and were the first to set up a field hospital in Port-O-Prince.
The point that I would like to make, though, is this: As an Israeli, I have the feeling that the Israeli people, and that includes almost everybody, are using this event, maybe unintentionally, as a diversion from what is happening in Israel (or rather, in Palestine).
To be perfectly clear about this, let us separate two things.
The first thing is that the men and women who were deployed to Haiti from Israel, not only have done a great job in saving the lives of a few hundred people; they also did it for the right reasons, for the most part – namely, really for the sake of humanity, life saving, and all the right values. I’m saying “for the most part”, just because, to be perfectly honest, and with all due respect to those fine people – they are also aware of the benefits that this gives to Israel, politically. And rightly so!
Just as a side note to this post: one reservation comes to mind, regarding the motives of such a good deed, and that is - being an extraordinary and unusual mission – it also comes with some significant benefits to the members of the delegations, themselves. I’m not talking about money, of course. I’m referring to the satisfaction, thrill, and even the joy, in the most pure and good form of those feelings. I’m not suggesting that they don’t deserve them – on the contrary; I’m not saying that it’s a pleasant mission – it’s not. It’s horrible, demanding and difficult at the highest levels. Those people are being exposed to the most horrific views known to humans. Yet, it’s not rare to see people fighting over the right to be in the delegation, and not only because of the utmost necessity of this mission. But enough, this is hard to explain to somebody who hasn’t been in these types of situations.
The second issue involved here, totally separately from the first, is the use of this event, and the response to it, by the Israeli government and media. They are simply and cynically using the photos of the Israeli flag, flying over the stadium in the Haitian capital, to cleanse their conscience from the crimes that they (the Israeli government, not the Israeli people as a whole) are committing against the Palestinians.
I know what you are thinking while reading this. “Why not give the credit, once some good deed is done? Why be so cynical?”. Well, here’s why: the Israeli politicians, headed by Prime Minister Nethanyahu, who decided on dispatching this delegation, are the ultimate example of cynicism. They don’t really care for the people of Haiti. They don’t care about 3 million people, much closer to home, who live as second class residents in a territory controlled by the country that they manage, without national or even some human rights. They don’t even care about their own people, 80% of whom share only 56% of the wealth; 24% of whom living under the poverty line, according to the Israeli government itself. (1)
They only care for one thing – staying in power.
The touching and moving pictures of people helping in Haiti are an important message of humanity. But they also help Bibi and his gang to stay in power. They do this by creating an image, for a country that doesn’t deserve it. They do it by giving its people both the excuse to continue supporting some terrible things that are done in their names; as well as, at the same time, creating for them the mindset, that they are always the victims; because they are only doing good, and the World doesn’t recognize it. In summary, we are more moral than the entire world, we are good and sophisticated and powerful in our goodness and high technology; and at the same time, we are so weak and miserable by not being understood as such; by being so harshly criticized by the international media (which, by the way, actually praised Israel for the good job in Haiti).
Just read some quotes from some of the very fine persons who served in Haiti: “We will travel there, save lives, we will get ‘Kudos’, and then what? Will they love us more around the world? Will they remember it the next time we bombard Gaza?...” Another one said: “This is coming to us at the best timing possible. Now that we finished recruiting new people to our Unit, we are also getting some real-life training, on a special budget…”. (2) Let me be very clear: I am not questioning the noble motives of the fine gentleman who was quoted; I’m just saying, there is more to it than what is visible on a 2-minute item on TV.
This is what the average person in Israel is thinking: “We can’t be that bad if we were the first country to offer real help in Haiti” (which is, well, close to be true; other countries sent some relief too, but we didn’t see much of it on Israeli TV). Well, sometimes two things can be true at the same time: The Israelis are very well trained to respond to disasters – mind you, it’s not so much fun to live in a country which specializes in those kinds of things! – and, at the same time, the Israelis, most of them without their real intention, share the responsibility to a big crime that is lasting for 43 years, namely – the occupation and oppression of the Palestinian people.
And what about the responsibility of the Palestinians themselves, for their situation? – Well that’s a good subject for another post. But like I said, two things can be true at the same time.

(1) Source: National Social Security Institute, 2007
(2) (Lt. Col. Dr. Chemi Blomberg); Source: Haaretz Israeli daily, January 22nd, 2010

The Oslo Accord, Settlements, and anti-Semitism

2010-01-27T15:21:00.000-08:00

Dear readers,

Here is another interesting correspondence that I had with Mr. Shamrak:

Me: "Check out the recent increase in anti-Semitism (the real one), it's all because of the occupation."

Shamrak: "The sharp rise of anti-Semitism began immediately after the Oslo agreement!"

First, that's another "inaccuracy" of yours (this is in order not to say the L word).

Check the chart below:

The chart above was taken from the Anti-Defamation League web site: www.adl.org , which you should consider a reliable source. I met with their Director, Mr. Abe Foxman. This is by no means a Leftist organization.

The chart clearly shows a decline in anti-semitist events, following the year 1993 (when the Oslo process began). There is, however, a clear rise after the year 2000, the year that the negotiations failed, and the Second Intifada started, during which the Israeli military killed hundreds of innocent Palestinians.

So, with all my resentment to anti-semitism, like any other form of racism - I can't blame them for being antisemitic.

Not only did the occupation not subside, but on the contrary - since 1993 the number of Jewish settlers has grown by 150%, as of 2008! That's 2.5 times over:

(source: Israel Bureau of Statistics).

In addition, it's interesting to look at the correlation between Anti-Semitic incidents, and the number of victims of Israeli terror, among Palestinians.

After 1993, there has been a steady decline in casualties; which fits well the trend of anti-semitist events. But then, after 2000, the number of dead Palestinians has sharply increased again. Here are the data:

Between 1987 (first Intifada) and 1993, 1,100 Palestinians were killed by the IDF, and another 62 by Israeli civilians. Among those, 241 and 13, respectively, were minors under 17. That's an average of 157 and 9 killed per year, respectively. Clearly, many if not most of the dead were innocent people.

After 1993 and on to 2000, however, the number dropped to 39 per year (a reduction of 75%). Notice, however, that the Israeli civilians (most of them settlers) who killed Palestinians, were not so impressed by the Oslo accord, and their average per year remained at around 7.

Then, between 2001 and 2008, a staggering number of 4,791 Palestinians were killed by the IDF, that's 532 per year.

No wonder that the Palestinians hated us more than the usual, before 1993 and after 2000.

check out also this:

www.ifamericansknew.org

regards,

Avner

An answer to Steven Shamrak, vol. 5

2010-01-25T16:21:00.000-08:00

*Obama Appointed Self-Hating Anti-Semitism Czar.

*by Aaron Klein***

In her first major interview since becoming President Obama's newly
appointed anti-Semitism czar (it took Obama a while to find an
ideologically compatible self-hating Jew to fill the position), Hannah
Rosenthal blasted the Israeli government. She characterized as "most
unfortunate" a decision by Michael Oren, Israel's ambassador to the
United States, to not attend the annual dinner in September of J
Street, a (self-appointed) lobby group that is mostly led by
left-leaning (anti-Israel and anti-Jewish)
here's another thinking-challenged demagogue, who can't comprehend the basic fact of life, that there could be smart people who think different than him.

Israelis and receives funds
from Arab and Muslim Americans... J Street supports talks with Hamas,
a terrorist group
Not more terrorist than the IDF
whose charter seeks the destruction of Israel. The
group opposes sanctions against Iran and is harshly critical of
Israeli offensive anti-terror military actions.
That’s because the "military actions" are even worse terrorist actions than those of the Hamas.

Regarding a recent UN report, accusing Israel of war crimes during
the Jewish state's defensive war in Gaza last year, Rosenthal told
Haaretz, "it is not anti-Semitic to look at a certain policy of Israel
and say - I disagree with it. Half of the population in Israel isn't
anti-Semitic by not agreeing with policies." (If this is so, will she
call for the investigation of war crimes allegedly committed by the US
army in Afghanistan and Iraq?)
Of course!

*When civilians actively have been supporting Islamic terrorism
against the state of Israel and actively participated in or covered
the hostile actions of enemies during the war, as they have been doing
in Afghanistan and Iraq. Therefore they became * enemy combatants
<http://en.wikipedia.org/wiki/Enemy_combatant>
. Killing them is not a war crime! The UN's high-priced international
lawyers know this, but anti-Semitic international politicians are
still waging an anti-Israel smear campaign!
By this definition (to which I don't agree), most of the Jewish residents of Israel are "enemy combatants" and are entitled to be killed.

Arabs and Druze are Most Murderous Israelis. While Arab and Druze
Israelis constitute 20% of the country's population, they accounted
for 59% of the country's murders. Out of 121 murders in Israel in
2009, 71 were committed by or among Arabs and Druze. The vast majority
of criminal bombings occurred in the minority sector, particularly the
Arab sector, where 85 events of planting bombs and 65 of throwing
grenades at targets were recorded
By whom? Those are sheer lies.

In Spite of Having Oil. A report published by the United Nations
Development Program and the Arab League shows that 40% of people in
Arab countries live under the poverty line, a figure that has not
changed over the past 20 years. In addition, unemployment among young
people in the Arab world ranks among the highest in the world.
This is actually true.

Message to anti-Israel Objectors.

by Steven Shamrak

You would like to call and see yourself as genuine and objective
supporters of a just cause but you never worry about the factual
correctness of the anti-Israel information you are using. Quite often
you knowingly using forged information and even deliberately make fake
accusations or twist the facts in order to make an anti-Israel smear.
When we show you factual proof that so-called Palestinians are a fake
nation and are actually the occupiers of Jews' land, you dismiss it as
Zionist propaganda.
No, we dismiss it based on real facts, not wishful thinking. The Palestinians are here and nobody can tell any group of people that they are not a nation, if they feel that they are.
Years of suicide bombings and rocket attacks
against Jews in Israel are unable to shake off your support for
terrorists
that's because of years of massive killings of innocent Palestinians by the Israeli "defense" forces.

If you are not anti-Semites, why don't you care so much about the
occupation of: Tibet by China; Basque region by Spain and France;
Northern Ireland by the United Kingdom; Kurdistan by five countries;
Kashmir by India and Pakistan; Western Sahara by Morocco? Where is
your concern about the fate of refugees created by the war in Congo,
the genocidal policy of the Sudanese government and so on?
Yes we do, there is no contradiction.

Avner Efendowicz

An answer to Steven Shamrak, vol. 4

2010-01-25T16:11:00.000-08:00

Dear readers,

I guess you know the routine already… here goes:

IDF Can when Politicians Want. Security Services in partnership with

soldiers of the Israel Defense Forces (IDF) killed the murderers of
Rabbi Meir Avshalom Chai. All three were convicted terrorists who had
been committed to and later released from Israeli prisons.
This is actually killing without trial, which is considered a severe crime in any civilized country, except, of course, Israel.

*Goldstone Report Works Both Ways.* Fifteen Israelis who were injured
by Kassam rockets from Gaza Arab terrorists during Operation Cast Lead
have filed a lawsuit against Hamas in a Belgian court. The Israelis
are demanding that Belgian authorities issue international arrest
warrants for senior Hamas terrorists, including Khaled Mashaal, Ismail
Haniyeh, Mahmoud a-Zahar, Ahmad Jabbari, and Muhammad Deff. Part of
the case rests upon the Goldstone report, which ruled that Kassam
rocket fire by Hamas was a violation of international law, and that
the court could not ignore the case.
Good luck!

*Swastikas on Walls of Ancient Synagogue near Hevron.** * A group of
Jews, in a rare visit to the ruins of an ancient synagogue in a PA
controlled village southwest of Hevron, was shocked to discover that
swastikas had been scrawled on the walls. (No international outrage.
It was not even covered by the mainstream news! Why is Arab/Muslim
thuggery not news worthy?)
Interestingly, no word from you about anti-Arab and anti-Islamic graffiti, which is left intact for years on the walls of Arab neighborhoods, whose legal residents were forced out by the apartheid Israeli regime.

The Result of Non-Jewish Migration and Political Apathy. 1. The
government discussed imposing limitations on the sale of alcoholic
beverages. Under the proposed rules, individuals under 21 will not be
able to purchase alcoholic beverages, and no sales will be permitted
after 11 PM. In addition, drinking in public places would be
prohibited, and alcohol will be sold only in specially licensed
stores. 2. Five men were stabbed in a mass brawl that broke out in
Kiryat Gat early on Saturday a week ago over music blasting from a
car. ''The husband (of kiosk owner) was stabbed and seriously wounded.
A number of passersby came to his aid, and four more people were
stabbed,'' said a police spokeswoman.
So you are suggesting that only non-Jews drink and commit crimes? How low can you go, you racist low-life?

Hypocrisy of the Headlines.* *

*Israel feels tarnished as critics apply apartheid tag...

* - Why don't Arabs feel 'tarnished' wearing the well deserved tag of
blood-thirsty terrorists, anti-crusaders bigots and heroin pushers?
Where are the headlines about it?
Because there are equally blood-thirsty terrorists among the Jews in this land.

*Opposition to Rabin Bank Note.** *Bank of Israel was asked by Land
of Israel activists to reconsider its decision to put the portrait of
former Prime Minister Yitzchak Rabin on bank notes: "Let it be clearly
understood that Rabin's image was controversial... Rabin caused
inestimable and indescribable damage to the state of Israel." (And it
is conveniently forgotten that Yitzhak Rabin was a Haganah commander
who carried out the attack on the Irgun weapon supply boat, the
Altalena, killing and wounding Jews and sinking the boat, at the time
when Jews needed weapons most!)
This is exactly why the late Rabin deserves a note. He fought against Jewish terrorists who were responsible for the killings of hundreds of innocent Arabs during the period 1931 - 1938. All documented by the Jewish underground Etze"l itself, in the book "Chronicles of the War for Independence," by Yaakov Amrami and Arieh Melitz, 1951.

Avner Efendowicz

An answer to Steven Shamrak, vol. 3

2010-01-25T15:59:00.000-08:00

Dear readers,

Below is another response to yet another article I received by email, from Mr. Steven Shamrak.

Mr. Shamrak is a very knowledgeable individual, who runs a very patriotic "pro-Israeli" web site (from Australia), called "Shamrak's report" (www.shamrak.com) .

I embedded my humble response to his claims, marked with yellow highlighting. I hope that you find this interesting, maybe even entertaining.

Arab-Israel Conflict – Forgotten Facts! – Intro1

The term "Palestinian" is itself a masterful twisting of history. To portray themselves as indigenous, Arab settlers adopted the name of an ancient Mediterranean tribe, the Philistines (“Invaders” in Hebrew),

This is BS. There is no connection between "Plishtim" and "Polshim".

1. Nationhood and Jerusalem - Israel became a nation in the 14th century B.C.E. Two thousand years before the rise of Islam.

So?!

2. Since 1272 B.C.E. the Jews have had dominion over the land for up to 1,000 years with a continuous Jewish presence in the land for the past 3,300 years.

So?!

3. The only Arab dominion since the Arab invasion and conquest in 635 C.E. lasted no more than 22 years.

So?!

4. King David founded the city of Jerusalem. Mohammed never came to Jerusalem.

So?!

6. Jerusalem is mentioned over 700 times in Tanach, the Jewish Holy Scriptures. Jerusalem is not mentioned once in the Koran.

Irrelevant.

7. Jews pray facing Jerusalem. Muslims pray facing Mecca (often with their backs toward Jerusalem).

Don’t confuse Muslims with Palestinians. Many Palestinians are Christians. How is this relevant?

15. Did you know that Saudi Arabia was not created until 1913, Lebanon until 1920? Iraq did not exist as a nation until 1932, Syria until 1941; the borders of Jordan were established in 1946 and Kuwait in 1961. Any of these nations that would say Israel is only a recent arrival would have to deny their own rights as recent arrivals as well. They did not exist as countries. They were all under the control of the Turks. Over 80% of the original British Mandate land was given to Arabs without population transfer of Arabs from the land designated for Jews.

Did you know that the US was created in 1776? And on the expense of thousands of "Indians"?

How is this relevant? The only thing that matters is - that there were Palestinians in the land before the Zionists came.

16. In 1947, the Jewish state huddled on 18% of the original British Mandate land. The Jews accepted it gratefully. The Arabs rejected it with a vengeance and seven Arab states immediately declared war against Israel.

That is actually True.

17. In 1948, the Arab refugees were encouraged to leave Israel by Arab leaders promising to purge the land of Jews. Most of them left in fear of being killed by their own Arab brothers as traitors.

Not entirely true. Arab leaders did urge them to leave, but many were forced to leave by the Zionist forces.

18. Some 850,000 Jewish refugees were forced to flee from Arab countries, due to Arab brutality, persecution and pogroms.

They don't want to go back there, they don't see them as their homes.

19. The number of Arab refugees who left Israel in 1948 is claimed to be around 630,000 (where did they get this number?) maybe from the same source which gave you the number 1272 B.C. (nobody knows that for sure).

Propagandists of the whole World, Unite!

24. There is only one Jewish state. There are 60 Muslim countries, including 22 Arab nations.

This is like saying that there are 105 Christian countries, and 10 English-speaking nations.

You are nothing but a racist if you include all Muslims in the same category.

25. The PLO's Charter still calls for the destruction of the State of Israel.

Not true.

26. Pan-Arabism or the doctrine of Muslim Caliphate declares that all land that used to belong to Muslims must be returned to them. Thus, Spain, for example, must eventually be re-conquered.

Excellent example of how irrelevant all this is. Is there a war between Spain and any Arab country? People can have aspirations to every crazy idea, but they can live in peace at the same time because they leave their aspirations at home when they go to do business with other people. That’s applicable for the Hamas, Fatah, and the crazy Jews who want to rebuild the Temple.

An answer to Steven Shamrak, vol. 2

2010-01-25T13:39:00.000-08:00

In a response to an article entitled “Message to anti-Israel Objectors,” yours truly wrote:

"I make it a habit to read every email I receive about Middle Eastern politics. I do it mainly to be educated about new facts, as well as to listen to opinions may challenge my own ones.
However, I have never read an article so full of lies, half-truths, racism, ignorance and disconnection from reality, as this one, in my entire life. For this reason, I don't have the time to even begin to respond to these shortcomings."

To which Mr. Shamrak responded:
Dear Avner,
Re: "however, I have never read an article so full of lies" - Could you come with one or two examples of lie, please?
Best regards.
Steven shamrak

Of course I could:

"Here is one example:
"When we show you factual proof that so-called Palestinians are a fake nation and are actually the occupiers of Jews’ land..."

This is a lie, because nobody can show any "proof". In the best case, you can state your own interpretation of the facts, which you are absolutely entitled to do, and I would respect your interpretation. The facts are that people who call themselves "Palestinians" have been living on this land some time before the Zionists came. Everything in the previous sentence is a mere fact, which you can't deny: they lived here, they call themselves "Palestinians", etc. Everything else is an interpretation. So you are lying when you say that you can prove anything.

But the worst part for you, is that you are not lying to me or to the Palestinians. In your case, you are lying to yourself, because you disregard the political and humanistic problem, and dismiss it as "anti-Semitism". When you do that, you (actually, we in Israel) are doomed to suffer from the history repeating itself, because we refuse to learn from it.
By stating that there is no Palestinian nation, and hoping for their disappearing (or worse, for their annihilation by military power, or by slow and quiet Transfer which is happening at this moment) - you are damaging the security of Jews in Israel and also around the world. This conflict is on going because we are hoping for it to just go away, which only makes it worse and makes life in Israel insecure. Jews around the world suffer from hatred for many reasons, but the policy of the Israeli government is among its major ones.

Avner"

משחק השבוע: דרשוביץ נגד פינקלשטיין

2010-01-09T13:27:00.000-08:00

http://video.google.com/videoplay?docid=247803848714490692&hl=en&emb=1#

יוצא מהכלל
הלוואי שאפשר היה לקיים דיון כזה בישראל

קראתי את ספרו של דרשוביץ, ושמעתי על פינקלשטיין
לפי מה שידעתי, השניים שונאים זה את זה בנפש, עד כדי כך שדרשוביץ פעל, באופן לא אקדמי ומאד לא ליברלי, לפיטוריו של פינקלשטיין מאוניברסיטת דה-פול. כמו כן פינקלשטיין סורב להיכנס לישראל, בניגוד לחוק השבות, ומבלי שעבר כל עבירה
הוא נפגש בלבנון עם אנשי חיזבאללה, אבל הוא לא יודע שום סודות אז אין כאן עבירה על שום חוק

מדהים היה לראות איך שניים אלה יכולים להתדיין באולפן אחד באופן יהודי כל כך, מתוך מחלוקת אך ללא התשוקה לחנוק, המאפיין את הדיונים בטלויזיה בישראל. ברור שאין שם אהבה אבל הורגש מין סוג של הערכה הדדית, שהוא ערך יהודי נושן שאבד לנו בלהט הכיבוש

באשר לדעתי, אני מעריך את דעותיו של דרשוביץ כאותנטיות והגונות. הוא באמת שמאלני שנחלץ להגן על ישראל (למעשה, על ממשלת ישראל) בגלל מה שבעיניו הוא ביקורת בלתי הוגנת
למרות זאת, ולמרות שפינקלשטיין הוא המעצבן מבין השניים, אני נוטה יותר אליו מאשר לפרופסור מהרווארד
מעבר לויכוח הקטנוני אם דרשוביץ ביטא נכון את שמו של המנסח השני של החלטה 242, יש לדרשוביץ שגיאה בסיסית בתפיסת הסכסוך
והיא התבטאה בצטטו את קביעתה המושמצת של גולדה מאיר על הערבים שמכריחים אותנו להרוג אותם; בהבחנה השגויה שהוא עושה בין הרג מכוון של אזרחים להרג לא מכוון; בקביעתו שאזרחים פלסטיניים יכולים להיות תומכי טרור, בשעה שאזרחים יהודיים תמימים אינם כאלה; אפילו בקביעתו שהעיתונים מעריב וידיעות הם מבקרים חריפים של השלטון בישראל - קביעה מופרכת

בכל מקרה, הישארו בארה"ב, מקום שלפחות מאפשר דיונים פוליטיים עיניניים

An answer to Steven Shamrak, vol. 1

2009-12-25T13:08:00.000-08:00

Dear readers,

Below is a response to an article I received by email, from Mr. Steven Shamrak.

Mr. Shamrak is a very knowledgeable individual, who runs a very patriotic "pro-Israeli" web site (from Australia), called "Shamrak's report" (http://www.shamrak.com/ .

If you read further, you will figure out for yourselves why I put "pro-Israeli" in big quotes.

I embedded my humble response to his claims, marked with yellow highlighting. I hope that you find this interesting, maybe even entertaining.

Why is Israel Suspicious of United Nations?

1. Before 1990, Security Council passed 175 resolutions, 97 were directed against Israel (It is 55% of all resolutions).

2. Before 1990, UN General Assembly voted on 690 resolutions, 429 were directed against Israel (It is 62% of all resolutions).

Where did you take those numbers from?

regardless, I agree that the UN is biased against Israel.

That doesn't mean, from a logical point of view, that Israel is innocent.

3. The UN was silent when Jordanians destroyed 58 Synagogues in Jerusalem.

4. The UN was silent while the Jordanians systematically desecrated the ancient Jewish cemetery on the Mount of Olives.

5. The UN was silent while the Jordanians enforced an apartheid-like policy of preventing Jews from visiting the Temple Mount and the Western Wall.

6. The UN was silent while for 18 months Israel was terrorized by indiscriminate suicide bombing campaign unleashed by PA leadership.

7. There are 60 Muslims countries in the UN. As well as many more are others Arab oil dependant states.

This is is like saying that over 100 Christian countries should take care of refugees from Ruanda (they are Catholic).

8. Israel is the ONLY MEMBER OF THE UN THAT IS NOT PERMITTED MEMBERSHIP ON THE SECURITY COUNCIL.

That is not true. you must be meaning that Israel WAS the only country not belonging to any geographical group from which members are selected. But since 2000 Israel is a temporary member of Western Europe.

9. Israel is the only country excluded from the U.N.'s regional group system… Since Israel does not belong to any group, it is the only country of 190 member states that is not eligible to serve on the numerous U.N. commissions…

See 8. above.

10. In recent years, the U.N. Commission on Human Rights has annually passed five resolutions condemning Israel. This year, they passed seven. By contrast, each of the following countries/regions has been the subject of only one resolution: Afghanistan, Burundi, Congo, Cuba, Iran, Iraq, Myanmar, Russia/Chechnya, Sierra Leone, Southeast Europe and Sudan…

11. Nov. 29 is the United Nations Day of International Solidarity with the Palestinian People. No other people has a U.N. Day of Solidarity…

12. Israel is the only state to which a special investigator with "an open-ended mandate to inspect its human rights record" is assigned by the U.N.

13. It is the only state targeted by two special committees and special units of the U.N. Secretariat ostensibly devoted to the Palestinians but in reality dedicated to Israel-bashing worldwide, costing millions of dollars a year.

14. UNIFIL, the U.N. force stationed on the Israel-Lebanon border, hid a videotape of Israeli soldiers being abducted by Hezbollah in October 2000. After finally admitting to having the tape, the U.N. would only show an edited version (in which Hezbollah faces were hidden) to the Israeli government.

15. UNESCO, in Paris, began passing resolutions about protection of Jerusalem holy sites and access for Muslims in 1968. No resolutions about protection or Jewish access were passed from 1946 to 1967 when Jordan controlled Jerusalem and barred Jews from entering…

It is Time to "Leave Egypt"

by Steven Shamrak - August 31, 2002

It is Time to "Leave Egypt". I respect people who do not know and do not care about Arab-Israel conflict. They are honest enough to admit that paying bills and raising children is more important for them. At the same time, there is a danger when someone forms opinions under the influence of selectively presented information, provided by generally bias toward Israel in the press. People become attached to the belief system they have adopted and it is difficult to change it. I would like to tell them following:

1. Israel is on a front line of the war between Arab-Muslim expansionism and Western democracy. This war has already shifted to America and Europe.

2. According to UN own legal opinion: Judea, Samaria and Gaza does not belong to any country at the moment. Therefore, it is wrong to call them ‘Occupied territories’. They used to be a part of Jewish land. There was never Arab country in the Palestine.

Irrelevant.

3. So-called Palestinians are Arabs who moved to the territories during the last 130 year, after the Jews started re-vitalizing the land.

Irrelevant.

4. Arabs have no intention to live in peace with Jews.

This is racism.

5. Arabs respect charisma and strong leadership. It is the time for Israel and her government to show it and stop terror.

This is even worse racism.

6. Enemies and so-called friends have never treated Jewish people as equal. They will never support Israel unconditionally, They do not respect facts where Israel is concern (remember so-called Jenin massacre).

No one should support nobody "unconditionally". In fact, this is the biggest sin of American Jewery, for which many of them feel deep regrets, facing the acts of the Israeli governement.

7. After 54 years of wars and terror, it is time to “leave Egypt”, become an Independent nation, equal among equals. It is time to regain self-respect. No more double standards!

8. Israel was created to fulfill 2000 years old national inspiration of Jewish people. The time is Now!

Goal and Strategy of Islam.

by Steven Shamrak

September 11 and Bali bombing, unfortunately, did not bring the understanding of politics of Islam to the Western homes. Only after Madrid bombing population of the Western countries is coming out of the lethargic sleep. Too much attention was given to Arab-Israel conflict during the last 50 years. Too much responsibility for global terror committed by Muslim terrorists is blamed on Israel. Information about the real source of the conflict is still being concealed from the public.

According to Former Israeli Defense Minister Moshe Arens, Islam has a simple and direct four-point plan for establishing eventual world dominance. All steps are being implemented simultaneously:

1. Totally destroy and eliminate Israel as a country.

2. Defeat or neutralize the power of the United States by terrorism and world opinion. Destroy their will to stand-alone.

3. Bring all Muslim Nations into an Islamic Theocracy such as Iran.

4. Infiltrate all major European Countries, Canada, US and Australia with Islamic immigrants.

Moshe Arens is an aeronautic engineer. his knowledge about Islam is no better than anybody else's (but I still respect his views, he is one of very few honest persons in Israel's Right wing).

World domination of Islam is the Goal. It is time to realize it. The war is global. It had started when Mohamed began spreading “the true religion” around the world, some thirteen hundred year ago. It is the war for survival of Western civilization and Israel is just caught in the middle of the fight between two giant religious ideologies.

For hundreds of years, in the "middle ages", Islam was the culture of enlightenment, science and humanity, while Christianity, especially Catholicism, represented the worst type human persecution and cruelty.

today things have turned around to some extent (Christinan countries such as the US are still involved in large scale terrorism), but this has nothing to do with Religion.

מה קורה פה, רבנים מתנצלים על פיגוע יהודי

2009-12-13T12:52:00.000-08:00

ידידי יאיר כותב לי

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3818985,00.html

הסימטריה הופרה, מה קורה פה אבנר

אני לא זוכר משלחת מוסלמית דומה שביקשה לבקר בישיבת מרכז הרב. ובבקשה לא להגיד לי שאם היו
מבקרים שם, היו הורגים אותם, אני אפילו לא זוכר גינוי אחד מאושיה דתית מוסלמית

ובכן
זה בדיוק העניין שהצבעתי עליו
האינטרס הברור של המתנחלים הוא להציג את הפורעים כעשבים שוטים ומגונים
זה מאפשר להם להמשיך במאמץ הנואש שלהם להישאר בקונסנזוס
לממשלת ישראל הפושעת יש אינטרס זהה, כדי להצטייר כמתונה ושוחרת שלום. כדי שסגן שר הביטחון יופיע ויצהיר שהממשלה תאכוף את החוק וכולם ימחאו כפיים, וימשיכו להרגיש טוב עם עצמם בשעה שבמרחק של חצי שעה, הכיבוש ממשיך באין מפריע: פקחים פוחדים להסתובב בהתנחלויות, צווים נקרעים לעיני המצלמה, מאחזים "לא חוקיים" לא מפונים במשך שנים, ופעילים לא אלימים נעצרים על ידי הצבא כדי שלא יפגינו נגד הגדר

שימו לב לכותרת המאמר. הפרעות בכפר יאסוף הם המתנה היפה ביותר שהכיבוש קיבל לחג החנוכה

יאיר, העובדה שאתה לא זוכר גינויים מהצד הפלסטיני מיוחסת יותר לחוסר ידיעה או חוסר זיכרון
חוץ מזה, הרבה יותר קל לשולט ולחזק להתנצל. נראה אותך מתנצל אחרי שזכויותיך וכבודך נרמסים במשך עשרות שנים

מעזבונה של רבקה פינטו-אפנדוביץ ז"ל, אחות אבי ז"ל

2009-11-30T07:13:00.000-08:00

דודתי רבקה פינטו נפטרה ב-9 בנובמבר בבואנוס איירס, בארגנטינה

בין היתר, השאירה אחריה קובץ של סיפורים קצרים. אני מפרסם את תרגומם לעברית, שהכין בנצי אורנן

ל א ת ר צ ח

2009-11-30T07:10:00.000-08:00

אני נזכרת בסרט פולני ישן. גבר יורה, רצח בהזמנה. בחזית התמונה, ניתן היה להבחין בגב הקורבן העטוף ז'אקט מאריג משובץ. להבה קטנה וענני-עשן קטנים מיתמרים מהחורים החרוכים שיצרו הכדורים.

זו פעם ראשונה שראיתי כדבר הזה. רק אז נוכחתי לדעת שנשק חם באמת שורף. לפני כן ראיתי הרבה תמונות ירי, אבל לא עם תוצאות כאלה. היורה נראה שבע רצון מהעבודה שביצע, ובשלוות נפש הוא נפגש בהמשך עם צעירה יפהפייה עמה הוא מקיים פגישה לוהטת. היה זה כאילו נהנה משני מעשיו: ממעשה הרצח וממעשה האהבה.

הוא חייל לשעבר שנלחם בחזית, שם הרצח היה מעשה רגיל. ציפו ממנו שכך ינהג. בהמשך, העלילה מתארת אותו כצעיר המוכן לחיות את חייו באופן אינטנסיבי ובכל הנסיבות.

כפי שקורה בהרבה מקומות בבואנוס איירס, בבניין שבו אני מתגוררת מבקרים בהתמדה עטלפים אשר מוצאים להם מקום קינון בארגזי התריסים של החלונות. אני גרה בקומה ראשונה, ובמרפסת אני מוצאת מדי בוקר כדורים שחורים קטנים, אשר מעידים על הביקורים הליליים של אותם מעופפים.

לפעמים הם גם מראים נוכחותם באחד החדרים. כאשר אישי היה בין החיים, נהגתי לצעוק ולבקש ממנו שיגרשם. אולם, עכשיו אני לבד.

יום אחד, כשסידרתי את חדרי, ראיתי על מיטתי צל גדול עם כנפיים פרושות על-פני הכרית. באותם ימים הזהירו ברדיו ובעיתונים שהעטלפים הם נושאי כלבת, ושחייבים להיזהר מהם. ידעתי שאם אנסה לגרשו, נשקפת סכנה שיתקיף וינשוך אותי. רצתי למטבח, נטלתי מטאטא, ואולי נדחפת על ידי מוצָאי מהפרובינציה, או בגלל הצפייה בסרטים על הג'אוצ'וס, קשרתי סכין לקצה המטאטא. כך,בלי מֵשים, יצרתי דֶקֶר.

חזרתי במהירות לחדרי. כעת לא ראיתי את העטלף. בזהירות הזזתי את הכרית. שם הוא היה. שמעתי את ליבי ההולם בחוזקה. בהחלטה של ייאוש נעצתי את הסכין בקורבן שלי. נרגשת ורועדת רצתי למטבח. נטלתי דף עיתון ועטפתי את גוויית היצור, הנחתי אותה בשקית ניילון, ובערבוביה מוזרה של הקלה ורגש אשמה זרקתי אותה לאשפה.

הייתי מופתעת מתגובתי. בגלל האופי שלי כבת מזל מאזניים נאבקתי, כרגיל, בשני רגשות: מחד, הסיפוק שהגעתי להחלטה ואזרתי אומץ מול מצב מסוכן. מאידך, חוסר השקט שהתעורר בי בגלל הגילוי שאני מסוגלת להרוג, ושמעשה זה היה התפרקות נעימה של מתחים שבהן הייתי שרויה.

רק לשאול רציתי

2009-11-30T07:09:00.000-08:00

א. האם המנועים השואגים הם מלכי הג'ונגל העירוני ?

ב. אם אֶזרַע בתַלמֵי מצחי, האם ינבטו מחשבות אחרות?

ג. אם אעשה קשר במהופך, האם אשכח זכרונות עצב אלו?

ד. מה קורה לצלצולי הפעמונים, שחדלו מְצַלצֵל? האם טובעים הם בְכִלאם, האפוף בשתיקות?

2007

איני יודעת כבר מי אני

2009-11-30T07:08:00.001-08:00

עולה לאוטובוס מספר 110 בפינת הרחובות קוריינטס וקאנינג. האוטובוס עמוס. קונה כרטיס ומנסה לפלס לי דרך בין העומדים בקדמת האוטובוס. דוחפת עצמי בין אנשים וחבילות ומוצאת לי פינה משלי. מחפשת אחיזה כלשהי בניסיון לשמור על יציבותי, ומוצאת לבסוף פיסת מסעד כסא להיאחז בו. באותו רגע קם צעיר מכסאו ובמחווה של אדיבות פונה אלי. "שבי, גברת". נבוכה, מודה לו על אדיבותו ומתיישבת.

כמו בת מזל תאומים לדוגמא, מציפים אותי שתי תחושות מנוגדות. מצד אחד הרגשה של הקלה וסיפוק על רגעי הנוחות הבאים: לנסוע בישיבה ולהקל את כאבי הגב, ללא משא התיק התלוי על כתפי. כובדו מעיד על כל הפריטים שיש בו, שתפקידם לסייע בכל שעת חירום. מלבד התיק אני נושאת סל קניות ובו סוודר לשעות הקרירות.

בו בזמן, אני חשה באיזו אי-נעימות מוכרת, איזה אי-שקט: מדוע מציעים לי מקום? האם שוב נוהגים אנשים באדיבות, דבר שחשבתי שנעלם מהעולם? ואולי קורה דבר שאני מסרבת להכיר בו? האם כל כך ברור שרואים אותי כפי שאני – זקנה, או אם נאמר זאת ביתר עדינות, גברת בגיל מתקדם?

למרות שהתנסות זו חוזרת על עצמה בתדירות גבוהה, קשה לי לחיות בשלום עם הוודאות, לטוב ולרע, שאני הופכת למישהי אחרת ממה שהייתי.

מרמקול הרדיו שבאוטובוס בוקע אלי קולו של אלברטו מארינו השר: "אמור, בשם האל, מה נתת לי, שכה השתניתי, איני יודע כבר מי אני...".

2005

עוד סיפור על מהגרים

2009-11-30T07:08:00.000-08:00

בקומי אותו בוקר הייתה החצר מלאה בארגזים. הייתי בת ארבע בלבד, והארגזים נראו לי ענקיים. אמי ואנשים אחרים, שאף פעם לא ראיתים, הוציאו כל הזמן חפצים מתוך הארגזים. הם דברו יידיש. הבנתי מילים בודדות: "בבית", "פולין", "אוניה", "מים".

אמרו לי שאותה אישה עם הקול הרם והשיער האדמוני המשוח על קודקודה היא ה"בוֹבע" שלי, סבתי. אותו גבר בעל זקן שחציו שחור וחציו שיבה, החובש כיפה לראשו, הוא ה"זעיידע" שלי, סבי.

אבי יצא מבית המלאכה לחייטות, שעמד ליד החצר, וכאשר ניגש אל זאת אשר הצביעו כעל סבתי, קרא לה "אמא".

הייתי נבוכה ומבולבלת. הכיצד? איש מבוגר כאבי, בגובהו, בקולו הרם והסמכותי, היש לו אמא? בדיוק כמוני, ילדה קטנה וחסרת אונים? היה זה נשגב מבינתי.

הבלבול התעצם כאשר שמעתי את אמי קוראת לאיש עם הזקן "אבא".

מסביב עסקו בפירוק הארגזים שלוש נשים נוספות שהיו דודותי, אחיות אמי.

עולמי המשפחתי התרחב בפתאומיות, ותוך בלבול רב. עד אז היו קיימים אבי, אמי, אחי ואני. מלבדם היו שלושה דודים, אחים של אמי.

הורי הגיעו מפולין חמש שנים קודם-לכן, בהשאירם מאחוריהם את קרובי משפחתם. הדודים שלי הגיעו מאוחר יותר, ואיני זוכרת את בואם.

בלילות הבטתי בסבתי המסירה מראשה את שערה האדמוני, ומגלה תחתיו שיער זוהר בלובנו, האסוף בפקעת הדוקה. מאוחר יותר נודע לי, שנשים יהודיות אדוקות נוהגות לאחר נישואיהן להסתיר את שער ראשן על-ידי חבישת פאה. רק לבעליהן ניתנת הזכות לראות את שערן, הנחשב לתמצית יופייה של האישה.

שגרת הבית השתנתה באחת. סבתי נטלה תחת אחריותה את מלאכות המטבח, שבהן ראתה לא פחות מאשר שליחות. בגלל שמירת הכשרות המוקפדת שלה ושל סבי, הבישול היה צריך להיעשות על-פי כל כללי הכשרות. באותו זמן לא ניתן היה להשיג בשר כשר. מה עשתה סבתי? היא המליחה את הבשר במלח בישול והניחה אותו על מכסה סל נצרים, ואת המכסה חשפה לשמש במשך שעות רבות...

אמא אפשרה לה לעשות כמנהגה מפאת הכבוד שרחשה לסבי, המקפיד במצוות. אמי, שהייתה נציגת התופרות מטעם העיירה שלה ב"מועצת המקצוע", הייתה בעלת רעיונות סוציאליסטיים. למרות זאת, היא שמרה על כמה מנהגים אותם רכשה בחיק משפחתה. היא ידעה לתת הסבר הגיוני שיצדיק, לדוגמא, את העובדה שבבית לא אכלו בשר חזיר, או את העובדה שלא איפשרה בישול של מוצרי חלב ביחד עם בשר.

בערבי שבת נהגה סבתי להבריש את הפאה, ועל שמלתה ענדה סיכה בוהקת. אני ליוויתי אותה לבקר את דודי מַתִי בחנות האופניים שלו. שם הייתה מתיישבת ולא מפסיקה לדבר. היא אהבה לדבר, ובביתה לא היה לה עם מי. אבי שהה במשך רוב שעות היום בבית המלאכה, ואילו אמי לא הסתדרה עמה כלל.

לעומתה, סבי היה איש שתקן.היה לו קול רך, והוא נהג לעשן עם פומית. פעם ביקשתיו לאפשר לי לעשן. הוא, בחכמתו, איפשר לי זאת. התקפת השיעול שאחזה בי גרמה לי שלעולם לא אשתעבד להתמכרות זו.

הוא היה חסר אצבע באחת הידיים. סיפרו לי שבפולין היו גברים שהטילו בעצמם מום, כדי שלא ישלחו לחזית. באותן שנים היו בגבול בפולין תקריות דמים רבות.

הוקסמתי מהשיחות שהתנהלו אז בין הורי ודודי, כאשר היו מתאספים להעלות זיכרונות ולנהל ויכוחים פוליטיים. ככל שהתבגרתי גם אני נהגתי, בחוצפתי, להביע את "הדעות" שלי.

כאשר העלו את הזכרונות על "הבית הישן", כפי שכינו את עיירתם, הייתי מקשיבה להם כמכושפת, ובשבילי היה זה כאילו אני עצמי סובבתי בסמטאות הצרות של העיירה, וכאילו איתם ישבתי בלילות הכפור של פולין, בקרבת תנור הפחמים הכבוי, הנוצֵר עדיין את חומו.

לא היו להם זכרונות שמחים מאותו "בית ישן". עוני ואפליה הם שגרמו להם להגר. הם ארזו את כל חייהם בארגזים ענקיים, כפי שראיתי אותם בפירוקם באותו בוקר. מלאי תקוות ואי-ודאות פרקו את הארגזים בארץ זרה, בתורָם אחר הזדמנויות חדשות וחיים של כבוד.

2006

השביתה

2009-11-30T07:05:00.000-08:00

זו הייתה שעת פתיחת העסק. אבל אבא עדיין לא קם.

מי יודע כמה הפסיד אמש בפוקר, אמרה אמי.

בכעס וביאוש הפשילה שרווליה, והשתלטה על המצב.

זו לא הייתה הפעם הראשונה. אני כבר ידעתי כיצד לסייע לה.

הייתי בשנת הלימודים האחרונה ביסודי. בו בזמן שפתרתי את הבעיות של "מדריך הקבלה לשנה א' של התיכון", בדקתי את כרטסת חשבונות האשראי של הלקוחות. אלה ששילמו בזמן, ואלה המתמהמהים בתשלומיהם. אהבתי לרשום תזכורות ודרישות לתשלום. התרגשתי מחוסר הוודאות שנגרמה על-ידי הנסיבות.

אמא התקשרה למנהל-החשבונות, שהעביר לה הוראות כיצד לנהוג. בדקנו את שטרות החוב, רבים מהם חתומים ללא ציון כל סכום.

היחסים בין אבי ללקוחותיו התבססו על אמון הדדי: מילת ההתחייבות ביניהם שווה הייתה יותר מכל נייר כתוב. כך קרה שמיד לאחר שאמי התקשרה אליהם, הלקוחות הנאמנים שילמו ללא עוררין את חובותיהם.

הפעם, היעדרותו של אבי ארכה יותר מהרגיל.

אמי לא חסכה בתיאורי חששותיה, ובפירוט הקשיים אשר עליה לעמוד בפניהם. יום אחד לא יהיה לי עם מה ללכת לשוק, כך התלוננה.

אני ידעתי, שכפי שקרה תמיד, כאשר אבי יתאושש ממצב רוחו, הוא יוכיח שוב את כישרונו הרב כחייט, וכאשר הוא משנס מותניו ועובד ללא לאות, הוא ישיב תוך זמן קצר את ההפסדים. אולם, בינתיים היינו צריכים להסתדר כפי יכולתנו.

באותו זמן, באופן בלתי-צפוי, העובדים והמתלמדים בכל בתי המלאכה לחייטות הכריזו על שביתה. הם ניסחו עצומה להעלאת משכורות, ודאגו להפיצה בכל העיר.

אמי תמיד הזכירה לנו, שבצעירותה הייתה נציגה של התופרות בעיר הולדתה, ומעולם לא זנחה את רעיונותיה הסוציאליסטיים. כאשר קיבלה לידיה את העצומה, ללא היסוס ובלי להתייעץ עם איש, הייתה הראשונה והיחידה לחתום עליה. העובדים ערכו הפגנה ברחובות המרכזיים בעיר, שבמהלכה עברו בפינת הרחוב של העסק שלנו. הם עצרו במקום, מחאו כפיים והריעו לכבוד עסק החייטות שלנו. אמי יצאה בהתלהבות אל פתח החנות ובידיים מורמות בירכה אותם. ממש כמו אוויטה, הייתה לועגת לה דודתי, בהזכירה כעבור ימים את האירוע. איני זוכרת כיום איך הסתיים המאבק.

אבי חזר לאיתנו ממצבו הירוד, לשמחתם של הלקוחות הנאמנים שלו. אולם, כשפגש מחדש בקולגות שלו, בעלי עסקי החייטות האחרים, לא ידע אבי היכן להחביא עצמו.

שיניים

2009-11-30T07:04:00.000-08:00

שקועה בזכרונות, לפעמים איני מכירה את עצמי. האם כה השתניתי?

שיני החלב שלי החלו להתנועע יותר ויותר, עד שנתלו כאילו על חוט דק. היו שאחרו ליפול. בחוסר סבלנותי, כיוון שהפריעו לי או חששתי פן יפלו ואבלע אותן, נקטתי בשיטה שאיני יודעת אם הייתה זו המצאתי, או נוהג הילדים באותו זמן.

חיפשתי איזה וָו בקיר, קשרתי בחוט את השן הרופפת, עליתי על שרפרף, קשרתי את קצהו השני של החוט לוו, קפצתי אל הרצפה, והנה – השן מחוץ לפי.

אני זוכרת דודה שהתגוררה בביתנו. היא הייתה מאוד ביישנית וכמעט לא השמיעה הגה. איש מאיתנו לא ידע מה מחשבותיה ומה היא מרגישה. פעמים ליטפה ראשי בהביטה בי ברוך.

פעם אחת, בעת ויכוח סוער, כמובן ללא השתתפותה, התחילה לרעוד ולצעוק צעקות מקוטעות. אמי נבהלה וניסתה להרגיעה. הבהילו את שכנתנו האחות, שהזריקה לה זריקת הרגעה. הדודה נרדמה על הספה בפה פעור. המשפחה עזבה את החדר על קצות האצבעות, כדי שלא להעירה. אני נשארתי, בהביטי בה ובהקשיבי לנחירותיה העדינות, שהפכו לצפצופים שקטים ששינו את הטונים שלהם לפי מקום יציאתם מהפה: ממרכז הפה, או ממרווח שנותר אחרי שאיבדה אחת משיניה, ולא הספיקה להחליפה.

ממש בעיה, השיניים האלה. בעירנו לכולם כמעט הייתה מערכת שיניים שלמה (טבעיות או מלאכותיות). בכפרים ובאזורים העניים, הפיות מלאים בְחורים שנפערו בגלל אותן שיניים שאבדו.

כמה יפות השיניים של אלה המופיעים בטלויזיה. איך אני מקנאה בהם, כשהמצלמה חודרת אל פיהם ומציגה שיניים מושלמות וצחורות כשלג!

ביקורַי הראשונים אצל רופא השיניים... מוקף בארסנל מכשיריו, היה האיש הכרסתן הזה, נשען על הכורסא אליה טיפסתי. שקועה ביאושי ואחוזת חרדה, הייתי רואה אותו מרכין עצמו לקראת פי. עם זאת, קלטתי בבהירות יתר דבר שהצחיק אותי: בטנו העצומה, הסמוכה ללחיי, השמיעה כל הזמן מיני רשרושים וקולות.

הו, שיניים, שיניים שלועסות, שיניים שנושכות, לפעמים כה חדות! כגננת ידעתי עד כמה יכולה להיות כואבת נשיכתו של ילד נעלב ונזעם.

ממשיכה לטעום מהזכרונות. חלקם טועמת בעונג, מפוררת ובולעת אותם בהנאה. אחרים קשים מדי לשיני השחוקות ואני בולעת אותם בקושי. אני יודעת שמאוחר יותר יפיקו רעשים ותנועות בלתי נעימים.

אבל אלה דברים של מה בכך. היום אני כבר חיה בשלום כמעט עם כל זכרונותי.

2008

אחוות הלבבות

2009-11-30T06:58:00.000-08:00

ראיתיו. הוא ישב בשורה הראשונה באולם הקונצרטים הקטן והמחבק.

זה היה הוא, בדמותו הגוצה והזקן המכסה פניו וכרסו.

מבטו ושפת גופו הביעו אי-שקט וכאב.

על הבמה שלישיית נגנים וכליהם: פסנתר, קלרינט וצ'לו. הם ניגנו יצירה שהוא הלחין זמן קצר אחר שהודיע על החלטתו שלא להלחין יותר. בהגיעו לגיל שבו בטהובן נפטר, הוא הרגיש שאינו יכול יותר לברוא צלילים...

אולם, בקשתו של החבר נגן הקלרינט גברה על החלטתו, והוא הקדיש לו את היצירה הזו. ביצירה באו לידי ביטוי כל היופי של צליליו: התשוקה, הדרמטיות, הפיוטיות והרגישות. מוזיקה המרוממת על-ידי כוחות חיות שופעים, שהתפרצו למרות הרצון לכלוא אותה.

למרות שאלחנדרו אישי לא היה עימי מאז 1991, המשכתי תמיד לראותו לצידי, מלא הערצה לברהמס- אותו מלחין שהלך לעולמו לפני 106 שנים.

נגני השלישייה הפיקו צלילים שפרטו על רגשותינו והשתלטו על ישותנו.

היינו שבויים לגמרי בצלילים. התרגשנו בהקשיבנו לפסנתרנית האורגת את האקורדים בוירטואוזיות וברוך, באפשרה לחבריה הנגנים לחלוק עמה את קדמת הבמה; לצ'לו שתרם תשוקה ותמיכה הרמונית, ועם זאת איפשר את מעופם של צלילי הקלרינט, לעתים מלאי-עוצמה, ופעמים אחרות ענוגים ורכים.

שם היינו כולנו: ברהמס, הנגנים, אלחנדרו, אני ויתר הקהל – מאוחדים מבעד לזמן והמרחק, באותה חוויה.

דודתי אינֶס

2009-11-30T06:57:00.000-08:00

"עליך להשגיח על האחים שלך ולטפל בהם, את הבכורה" – זו הייתה צוואתה של סבתי אל אמי, על ערש-דווי.

כל חייה אמי נשאה על כתפיה את החובה שהטילה עליה אמה, גם כשהיה הנטל כבד מנשוא.

תחילת המאה העשרים. אמי, כבר נשואה לאבי, מגיעה לארגנטינה. היא חוסכת פרוטה לפרוטה, כדי להביא את שאר בני המשפחה לארץ המובטחת. האחרונה שאמי דאגה להבאתה הייתה דודתי אינֶס, הצעירה בין האחיות, והיפה שביניהן, שזה עתה סיימה את לימודיה בגימנסיה. היא הייתה שונה לחלוטין מכל המשפחה.

"מי יכול היה לשלוח את ילדיו ללמוד בגמנסיה, ומלבד זאת עם ה"נומרוס קלאוסוס" זה היה בלתי אפשרי" – כך אמי. לשאלתי מה זה "נומרוס קלאוסוס", הסבירה שבפולין היו הגבלות קשות לקבלת יהודים לבתי ספר תיכוניים וגבוהים.

דודה אינס ואני נהגנו לטייל יחד ולהצטלם. אני עדיין מחזיקה באחד הצילומים, בו רואים אותנו כורעות על שפת מזרקה שבאחת הכיכרות, ודמותנו נשקפת במי המזרקה. דודתי משעינה סנטרה על ידה, ומבטה מסתורי וטורף, תערובת של גרטה גרבו ומרלן דיטריך. אני מביטה בה מוקסמת.

פעם ליוויתי אותה בעת שביקרה אצל רופא המשפחה לצורך יעוץ. הוא היה צעיר יפה תואר, והיא התבקשה לצורך הבדיקה להתפשט. בצאתנו מהמרפאה, היא ביקשה ממני לא לספר על כך למשפחתי; ואני, שהייתי בת שש, לא הבנתי את בקשתה.

לדודה אינס הייתה הצלחה עצומה בטיוליה בשכונה, לבושה אמנם בבגדים צנועים, אולם מאד "אירופאים".

אמי השתדלה לשמור על צוואתה של סבתי, אך עם דודה אינס היה לה קשה מאוד לקיים את הדבר." אל תתערבו לי בחיים!", הייתה מתריסה נגד אמי.

יום אחד עייפה מהשגחתם המתמדת של אמי ואחֶיה, ארזה מזוודתה, ועשתה דרכה אל העיר הגדולה, אל בואנוס איירס.

"אל תדאגו לי, אני בסדר גמור", הייתה כותבת במכתביה. אמי,בייאושה, ביקשה מאחיה: "מתיאו, סע ובדוק איך היא חיה וממה היא מתפרנסת. ואם תראה שלא טוב לה, החזר אותה לכאן!"

אינס עבדה בבית חרושת למוצרי עור, התפרנסה בקושי, וסבלה מחסור. היא הצליחה להתקבל לקבוצת תיאטרון יהודי, התיאטרון המיתולוגי "איפט", ושיחקה בתפקידים מאד קטנים שגרמו לה אושר. הבמה תמיד משכה אותה.

"את מוכרחה לחזור. את ממיתה את כולנו בדאגה אליך. אחותך אינה אוכלת ואינה ישנה בגללך!" – כך דודי מתיאו נוזף בה.

דודה אינס תמיד רצתה להתרחק מהאווירה המדכאה ומרגשי האשמה שאפיינו את המשפחה. אולם, הנימוקים של אחיה והבטן הריקה הכריעו את הכף, והיא חזרה למשפחתה בקוריינטס.

בבואנוס איירס היא השאירה תלוי ועומד רומן שניהלה עם ארנסטו, עיתונאי צעיר, מזכיר המערכת של העיתון "ארגנטינה החופשית", שהיה עיתון מוערך באותם ימים. בין היתר כתבו בעיתון סמואל אייכלבאום ואלברטו גרשונוף.

הזוג החליף מכתבים במשך שנה שלמה, ואמי שוב הייתה חסרת מנוחה. "מתיאו, אתה צריך לדבר עם הבחור, לשאול מה כוונותיו" – כך אמי.

הפעם מתיאו לא נסע, הוא כתב. עברו מספר ימים, וארנסטו הופיע. נראה היה שהיחסים "רציניים". אנחת רווחה נפלטה מאמי ומשאר בני-המשפחה. הסתכלתי עליו בהערצה ובקנאה. לא רציתי שיגנוב לי את הדודה.

הסכמתי,אם כי מתוך חוסר רצון, לשלוח ממשרד הדואר מברק למשפחת ה"חתן", שבלשון לקונית הודיע: "מאורסים, אינס וארנסטו".

דומים ושונים

2009-11-30T06:56:00.000-08:00

איני יודעת אם עלי לחפש אחר הזיכרונות, או לאפשר להם לחפש אחרי.

לעתים עולות בי מחשבות, שחייתי כמה מסלולי חיים במקביל. רואה עצמי מתגשמת בדמויות שונות. אם כי יש בהן מן הדומה, לכל אחת יש מאפיינים אחרים.

כך מופיעים:

חסר ההגנה.

זה המתקומם רק בתוך-תוכו.

המטיף המציב דרישות.

השופט הדן עצמו ומעניש ללא חמלה.

ההורס אלים מן העבר, ומשתוקק לפתוח דף חדש.

האידיאליסט ששואף לשינוי גורלו ובשינוי גורל העולם.

הפוסח בין שני הסעיפים.

הספקן והמאוכזב, אשר רואה עצמו כגרגר חול, או כטיפה במרחבי הים.

אישיותי העכשווית, שאיני מעזה עדיין להגדירה, מחוברת מכולם. איתם היא חווה את הזיכרונות.

כעת איני שופטת אותם. אני נזכרת בהם בהבנה וברוך.

והם יודעים זאת. אני שמה לב, כי הם כבר לא סובלים, ואולי הם אף שמחים.

היה זה כאילו ציירי זמנים שונים היו משתמשים בקשת הצבעים, כדי להציג את תהפוכות העולם.

היום הצבעים שלי פחות יוצרים ניגוד, הם רכים ומפוייסים יותר, מועשרים בגווני האתמול.

ואני רוצה להמשיך ולצייר. אם כי לעתים אני מרגישה עצמי פחות קלה, אני רוצה להאמין שרק הסגנון השתנה.

גם אם אחפש, גם כי אמצא, העלאת הזיכרונות תמיד קוסמת לי.

2006

?לחזור

2009-11-30T06:53:00.000-08:00

את ילדותי חוויתי בעיר קוריינטס, בבית שהיה קרוב אל הנהר, בגרעין ההיסטורי של העיר. זה היה הבית החמישי בו התגוררה משפחתי במשך השנים. היה זה בית חמר ששופץ ונצבע, אך בכל זאת, בית חמר פשוט.

בגיל אחת עשרה הייתי מעסיקה עצמי בהחדרת עפרונות בקירות, שלתוכם חדרו ללא קושי. זכורני, שכאשר אכלתי מנדרינות, נהגתי לזרוק גרעיניהן באויר, והם נפלו על פיסת האדמה שבחצר המרוצפת בחלקה. כך, בגלל המעשה המגונה שלי, גדל בחצר הבית עץ מנדרינות לתפארת.

בדירה אליה עברנו עם העתקת מגורינו לבואנוס איירס, עם רצפות הפארקט שלה, לא יכולתי להתענג כפי שהתענגתי בעיר הולדתי. אף פעם לא הפסקתי להרגיש בת-כפר בעיר הבירה. למרות זאת, איבדתי במהירות את המבטא הפרובינציאלי, ועל כך אני מצרה עד היום. דמיתי לזליג, אותה דמות שיצר וודי אלן, שחיקתה את איש השיחה שלו. לשמחתי, כאשר אני שבה לקוריינטס, אני חוזרת במהירות למבטא המקומי.

כעת, אני שבה באוטובוס מאחד מביקורי הרבים בעיר הולדתי. כבר איני חווה אותה ציפיה ונוסטלגיה, כפי שחוויתי בביקורי הראשונים. רגשות אלו התחלפו ברגשי כעס וזעם. אני מתפלאה במוצאי בתוכי רגשות אלו. אט-אט חודרת לתודעתי ההכרה, שאיני משאירה אחרי את " קוריינטס שלי". הדבר דומה כאילו הטילו על אותה עיירה נידחת איזה כיסוי מודרני מדומה. רחובותיה עמוסים במשרדי תקשורת, בחנויות לצילום מסמכים, סוכנויות הימורים ושאר מטנפי רחובות. כבר לא נפגוש אותו נהג חייכן ואדיב, שהמתין תמיד על מדרגות הכניסה לבית אלמנת וידאל, המושל לשעבר של המחוז.

מתהלכת ברחובות, מקווה לפגוש פנים מוכרות, ומגיעה למסקנה שאין לדבר תוחלת, כי במקום שאחפש ראשים עטורי שער שיבה או ראשים קרחים וגווים כפופים, אני מקווה למצוא צעירים בלונדינים או שחרחרים, מחוטבי-גוף, כפי שהשארתים לפני חמישים שנה.

לכן, אני מעדיפה לחזור לקוריינטס שחרותה בנשמתי. גם היא השתנתה במשך השנים, כשאני מעריכה אחרת את הזכרונות העזים השמורים עמי מאותן שנים רחוקות.

היום אני מעדיפה, בצער רב, לעבור, בלא לעצור, דרך אותה עיר, העיר החיצונית, הזרה, זו העיר הנשארת מאחורי.

2005

מולדת-האם MADRE PATRIA

2009-11-30T05:51:00.000-08:00

מה שמך? חואקין פאלסיוס מדינה!

נעמדתי קרוב כדי לחזור ולשמוע, מוקסמת, את התשובה של בנו של השכן. הוא הגיע אמש מספרד. הוא היה כבן שבע, והפליא אותי שילד בגילו הוא בעל מבטא כה ייחודי. עד אותה עת, שמעתי מבטא כזה רק מאביו השען, שהשתקע בקוריינטס עירנו זמן קצר לפני-כן. שתי בנותיו הבוגרות ובן נוסף איבדו כמעט את המבטא הטהור, שבו התבטא חואקין באופן כה נמרץ.

היה זה בשלהי שנות השלושים. בשכונה כינו אותם ה"פלאסיוס".

אהבתי לבקר אצל השען, לשבת בבית המלאכה שלו, ולצפות כיצד הוא מחטט בקרבי השעונים.

רעייתו, שהגיעה עם חואקין, נראתה מאד רצינית. היא חונכה בבית ספר של הנזירות. היא הייתה מפליאה במלאכת הסריגה, ולכן אמי ודודותי שכרו את שירותיה כדי לסרוג למשפחותיהן סריגים יפהפיים בשני צבעים. אני זוכרת עדיין את צורתם של הסריגים: בשוליהם צבעם היה כהה, והצבע הלך והתבהר ככל שעולים כלפי הצווארון, ובמרכז מתנוסס מוטיב פרחוני: עלי כותרת כהים על רקע בהיר, או להיפך.

בבית הספר היסודי למדתי, שספרד היא "מולדת-האם". בו בזמן שהספרדים הכשירו את סן מרטין להיות גנרל, הם הפכו לאויבים שאותם היה צריך סן מרטין להביס, כדי שאנחנו הארגנטינאים נוכל להיות בני-חורין.

שנים רבות מאוחר יותר, כשיכולתי לנסוע, לא היססתי לכלול את ספרד במסעותי. רציתי להכיר אותה, ולבדוק איך ה"חואקינים" בתוך עמם. התקשיתי לשכנע את אישי היהודי-פולני שיתלווה אלי. הוא עדיין סבל את הגירוש הכואב של היהודים מספרד במאה ה-15.

הוצאנו אל הפועל כל אותם טיולים וביקורים אותם נוהגים לערוך. נהניתי לראות את המלכים הקתוליים, פרננדו ואיזבל, ששכבו על מיטת אבן, ראשיהם על כריות נפרדות.

הכרית מתחת לראשה של איזבל שקועה יותר מזו של פרננדו. איזבל הייתה חכמה ממנו, ועל-כן מוחה היה כבד יותר...

כך סיפרו לי.

באותו מבטא עמוק של חואקין, בן השען.

2008

תשובה לרב חובל איטלקי. סתם, לבן-דרור ימיני

2009-11-26T12:30:00.000-08:00

ימיני כתב
http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/966/025.html

וזכה לשבחים רבים משמאלנים לשעבר, מאוכזבי אוסלו כמוהו. סוף סוף תועמלן ימני מנומק, הגיוני, משכנע
נכון? לא נכון

להלן תגובתי

ראשית, ימיני הוא עיתונאי שאני מאד מעריך, ואת ספרו הנשכח "אגרוף פוליטי" קראתי כמה פעמים

דעתו הנוכחית על הסכסוך מנומקת ודעתנית. הסגנון שלו הוא קנאי ומתלהם בדיוק כמו אלה שאותם הוא מבקר, אבל לזה אנחנו רגילים, גם אני כזה, רק בלי הכישרון שלו

דעותיו הנוכחיות מבוססות על חצאי אמיתות, אי דיוקים, מידה מסויימת של גזענות, וגם סתם נימוקים הגיוניים שאני לא מקבל, אבל יש בהם הגיון

נתחיל

ימיני טוען, שמדינת ישראל מעוניינת בהסדר, ואילו הערבים מעוניינים רק בצדק

לדעתי זה שקר. מדינת ישראל היא אוסף של הרבה פרטים, שרובם באמת מעוניינים בהסדר, ומוכנים לשלם את מחירו. אבל הם מונהגים תמיד על ידי ממשלות שלא מעוניינות בשום דבר חוץ מאשר המשך המצב הקיים, ואם חייבים - לשנות אותו רק במידה הנדרשת כדי להישאר בשלטון
כל השינויים שחלו בעמדותיו של השלטון בישראל, בעשרות שנים האחרונות - נכפו על הממשלה על ידי המציאות, המלחמות, המעצמות, לחץ ציבורי או מעשים של קבוצות לחץ, בעיקר המתנחלים. שום יוזמה לשינוי לא התחילה מהממשלה. אני מנסה להיזכר כמה זמן זה כבר כך - ולא מצליח להיזכר בפעם האחרונה שממשלה כלשהי בישראל יזמה מהלך שיצר שינוי. בואו נלך אחורה - ההכרה בצורך במדינה פלסטינית, תכנית מופז, ההתנתקות, תהליך קמפ דייויד, אוסלו, ועידת מדריד, ביטול איסור המפגשים עם אש"ף, ועוד ועוד
הלוואי שהערבים היו מקבלים צדק. אם היה צדק, הם כבר היו מקבלים מדינה שאפשר לחיות בה, ולא אוסף של טלאי קרקע

הצדק של הערבים לא מבוסס על יותר שקרים מאשר הצדק שלנו. לא משנה אם היו כאן ערבים או פלסטינים או פלישתים במשך 1000 שנה או 100 שנה או רק כמה ימים לפני שהציונים הגיעו. מי שגר כאן לפנינו, אין לנו שום זכות לגרש אותו

ימיני באמת רוצה להחזיר את השטחים, אבל טוען שאין לו למי. לדעתי, מתוך פחד בלתי מוסבר מהפלסטינים, הוא מעדיף להשאיר את המצב הקיים, ולשם כך הוא זקוק לתירוצים. העובדה ש"הערבים" סירבו להחלטת החלוקה לפני יותר משישים שנה נראית לו תירוץ טוב

ובכן ראשית, עברו מאז שישים שנה, כל אלה שסירבו אז כבר מתים, והיום חיים כאן בני אדם אחרים. אבל ימיני, שמתנגד לביסוס ההסדר על "צדק", לא נאה מקיים. הוא דורש, איך לא, צדק: אם סבכם וסבתכם סירבו אז להצעת החלוקה, אכלתם אותה. עכשיו אין הסדר

שנית, מי שסירב היו מנהיגים ערבים שאיש לא בחר, ולא צודק שבניהם ובני בניהם ואנחנו ובנינו ובני בנינו נסבול מההחלטה השגויה הזאת

תירוץ אחר שימיני אוהב להשתמש בו, הוא ש"כך עשו כולם". אנחנו הפגזנו אזרחים בלי הבחנה? גירשנו? אנסנו? לא מכחיש. אני רק טוען, שכולם עשו כך, ולכן זה נסלח. ובכן, זה לא נסלח, לא צודק וראוי לתקן ולפצות על כך. המחקר ההיסטורי, כולל של שמאלני לשעבר כמו בני מוריס, מוכיח שלישראל היה חלק גדול בהיווצרותה של בעיית הפליטים. יש הרבה מומחים גדולים יותר מימיני שטוענים, שבעיקר הפלסטינים מעוניינים בהצהרה, בהודאה באחראיות, וכמובן בפיצויים, אבל לא במימוש בפועל של זכות השיבה. אבל את ימיני זה לא מעניין. הוא, הליברל הגדול, שמעוניין בשיבה אל שולחן הדיונים בלי תנאים מוקדמים - מציב תנאי מוקדם: על זכות השיבה אפילו לא מדברים. טוב, אז לא מדברים, רק נלחמים. לחברה מילטאריסטית כמו ישראל זה בוודאי יותר קל

ימיני מבסס חלק מטיעוניו על ראיית האיסלאם כמייצג של תרבות נחותה מבחינה מוסרית. בעיניו, האכזריות והאלימות הם מאפיינים של האיסלאם. זוהי בעיני השקפה גזענית, גם אם היא עטופה בים של הצדקות כביכול ונתונים היסטוריים. כפי שאמרתי פעמים רבות, זה לא האיסלאם אלא הסיטואציה הפוליטית. הוכחה חדשה לכך קיבלתי בסדרת מאמרים שעשה איתי אנגל על רואנדה, אם זה מעניין אתכם אז נדבר עליהם בדיון הבא. בעיני זה מדהים ומרתק

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3809832,00.html
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3809920,00.html

ואחרון, ההשוואה בין הפליטים היהודים לערבים
הדומה בין שני המקרים הוא ששניהם גורשו ושרכושם הוחרם. לכן ראוי לדרוש פיצוי בשני המקרים
אם סך הרכוש היהודי גדול יותר, אז שהיהודים יקבלו פיצוי גדול יותר, אין לי בעיה. זה רק כסף, והכסף יימצא אם זה מה שיפתור את הסכסוך. אבל אני חושד, שגם כאן ימיני לא ממש מעוניין בפתרון. נשמע מדבריו, שהוא מקווה שהדרישה לפיצוי גדול יותר תכשיל את העיסקה

מה שלגמרי לא דומה הוא, שהערבים גורשו ממה שהם רואים כביתם, ואילו רוב היהודים לא רצו להישאר בארצות ערב, ולא רוצים לחזור לשם. ולכן אני לא בטוח, שבהשוואה בין האובדן ייצא, שהיהודים איבדו יותר. אבל שוב, זה עניין למשא ומתן

לסיכום, ימיני הוא בעצם מצביע "מרצ" הקלאסי. הוא מעוניין לסיים את הכיבוש, ולהחזיר את כל השטחים, מהסיבה הלא נכונה. פשוט נמאס לו לראות ערבים, הוא רוצה אותם שם ואותנו כאן. לא מעניין אותו לפתור את הסכסוך בגלל חוסר הצדק שבו, אלא בגלל שהסכסוך לא נעים לו ולא טוב לעסקים. לא מעניין אותו לראות את התמונה מהצד השני, לא מעניין אותו להשתלב במרחב הים תיכוני - למרות שהוא בעצמו מזרחי! זה פרט מעניין ולא מובן

כל עוד הרוב בישראל ימשיך לחשוב כך, והרוב לדעתי חושב כמו מר"צ למרות שהוא מצביע ל"ימין", אם להיות בעד מדינה פלסטינית זה היום ימין - כל עוד הרוב ימשיך לחשוב שרק אנחנו צודקים ורק אנחנו הקורבנות, הסכסוך הזה לא יסתיים. אבל רק להזכיר לכם, יש זמנים שבהם גם אנחנו סובלים ממנו. עכשיו יש פסק זמן, שאותו הממשלה שלנו מנצלת כהרגלה כדי לבזבז את הזמן. אבל אין סטטוס קוו באזורנו - ויגיע זמן שבו שוב אנחנו נובל במקום להוביל

"GILO IS NOT A SETTLEMENT" (is it not?)

2009-11-18T08:01:00.000-08:00

I am pleased and honored to host here a post from the blog of my dear second cousin, the distinguished Avi Galanti. Following is my (innevitable) response.

I was born in Gilo in 1973 and spent most of my childhood there. On weekends we would go to Bethlehem and shop at the main market. It was a relatively peaceful time and for the most part Jews and Arabs got along...

Gilo was taken back by Israel during the Six Day War in 1967. Prior to 1948 Jews were living in Gilo, today a beautiful mountain top neighborhood, located southwest of Jerusalem’s old city. During Israel’s Independence War in 1948 the Egyptians fought hard in that front trying to make advances towards capturing Jerusalem, and although ultimately defeated, Gilo remained under Arab control.

Since 1967 Israel developed Gilo and it is now home to over 60,000 people. Not settlers, just ordinary people, representing Israel’s entire political spectrum. Gilo, unlike the settlements, is home to Left-wing Labor Party and Shalom Achshav advocates, as well as right-wing supporters. Gilo is in Israel’s consensus as Kansas City is to Americans.

Gilo is connected to other Jerusalem neighborhoods and is an integral part of the city. The proposed addition of 900 units is on the north side of Gilo, towards other established Jerusalem neighborhoods. That is to say that the addition will not be to the south towards Har Gilo or Beit Jala.

I think Barack Obama’s criticism is misplaced, misguided, and irresponsible. In his remarks Mr. Obama said the approved construction could prove "very dangerous" by fuelling Palestinian anger and harming prospects for peace; in essence fueling anger among Palestinians!!

Israel’s isolation in the world is growing deeper and any chance for reconciliation with the Arab world is quickly diminishing. Obama in his attempt to appease the Muslim world has turned a cold shoulder to Israel and demanded something that was never an issue before - a full stop to all settlement activities, without distinction, as a pre-condition for sitting down and negotiating a peace deal. The Palestinians seized the moment and immediately clenched to this demand. They clearly saw this, and openly declared it, as a momentum against Israel.

Settlements were one of the critical elements discussed during peace negotiations between Mr. Abbas and Mr. Olmert. However, construction for natural growth in the settlements and building in East Jerusalem, were never a reason for halting talks. Thanks to Mr. Obama’s infinite wisdom and worldly diplomatic gravitas, the peace process is all but dead, Mr. Abbas is threatening to leave office shuttering any vague hopes for renewing negotiations, and Palestinians are contemplating launching a third Intifada and declaring statehood unilaterally.

Rather than creating this deadlock by making unrealistic demands, Mr. Obama should have studied the comprehensive and far reaching peace deal Mr. Olmert had offered Mr. Abbas, and focus on having Mr. Abbas and Mr. Netanyahu sit and talk peace. Mahmoud Abbas by the way, was too foolish or too scared (or both) to accept the peace offer. He missed an incredible historic opportunity to bring peace to the two people and equally important, to take a brave stand against radicals in the Palestinian camp (Hamas and others) who have no interest in ending the conflict.

Other countries around the world were also quick to jump on the bandwagon and hold Israel’s actions responsible for failing to move the peace process forward. Israel is heavily criticized by its European allies, Russia and neighboring Arab countries like Egypt and Jordan, following the tone coming out of the The White House and the U.S. State Department. The interesting thing is, the current Israeli government has done nothing more to aggravate the situation than previous governments (left and right) had done in the past.

Funny world we live in - Iran is deceiving the world and making progress in its pursue of nuclear arms, North Korea has been doing it for years, the world’s economy is still struggling to overcome a deep recession, the war in Afghanistan is a disaster where the most corrupt government on the planet is running the show, the war in Iraq is ongoing, Pakistan, a nuclear power, is fighting growing elements of Taliban forces inside its borders, Lebanon is all but taken over by Hezbollah, China continues to manipulate its currency and do nothing about human rights... and while all this is going on, Mr. Obama, followed by other world leaders, are quick to condemn Israel for approving the construction of a hotel in Jerusalem on land owned by Jews, or 900 units in a neighborhood that is as much Israeli as Tel Aviv is.